התורה אומרת: "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". נשאלת השאלה כיצד יעקב אבינו שהיה אב ל12 ילדים נותר לבדו ?
הגמרא במסכת חולין דף צ"א עמוד א' מסבירה: "שנשתייר על פכין קטנים" כלומר, יעקב אבינו חזר בגלל פכים קטנים.
אינני יודע מהם אותם פכים קטנים, אך הם מזכירים בצורה יותר ממרומזת אודות פך השמן הקטן שנמצא עם חותמו של כהן גדול בבית המקדש, ובעצם היה חלק נכבד מכל נס חנוכה.
יעקב אבינו משקיע את המאמץ, עוזב את משפחתו בצד אחד של הנהר והולך לבדו להביא פכים קטנים. אלה בוודאי היו דברים חשובים או משמעותיים בשבילו ובשביל משפחתו.
יש לעיתים נטייה לזלזל בפרטים הקטנים. הרי מקובל שהעקרונות או הכללים או החוקים הם העיקר, ואז כשמגיעים לפרטים הקטנים יש בטבע האדם נטייה להתייחס פחות, חשיבה ומתן חשיבות.
יעקב אבינו כמו גם פך השמן מלמדים אותנו כי אנו נמדדים דווקא בפכים הקטנים.
אבי, יעקב כץ, שנפטר בא' של ראש השנה תשפ”א היה אדם של פכים קטנים. זה לא שחס וחלילה לא האמין בעקרונות וכללים וחוקים גדולים, אלא הוא חי את חייו בהדגשה של תשומת לב מיוחדת דווקא לפרטים, הוא חינך אותנו ל”קדש את הדברים הקטנים": תפילה במניין 3 פעמים ביום, ללבוש ציצית כל יום, ללמוד לימוד כלשהוא אפילו פעוט כל יום, לחזור לכל אדם שניסה להשיגך, להתייחס ברצינות לכל בעיה ובקשה ועוד.
הוא האמין כי האדם נמדד בפרטים הקטנים שהם אלו שבעצם מעצבים ונותנים לאדם את המסגרת שבה הוא חי. קל יותר לחיות לפי עקרונות מקודשים, להישאר ב”מגדל השן" ולתת לאחרים הוראות לביצוע, קל לדבר ולחשוב על דברים נשגבים ולא "ללכלך את הידיים", אבל אבי ז”ל חינך אותנו למחויבות, לעשייה גם אם היא נראית קטנה ולא תמיד הכי משמעותית.
גם בזוגיות יש דברים שנראים זוטרים, פחות משמעותיים, זניחים שלא צריך ולא כדאי להשקיע בהם מחשבה או מאמץ יותר מידי. באים ה”פכים הקטנים" ומלמדים אותנו שלעיתים בשגרה השוחקת, וביומיום הקבוע והמונוטוני, צריך, כדאי וחשוב לשים לב לדברים הקטנים שמעצבים וצובעים לנו את הביחד ונותנים מסגרת מהודרת לזוגיות.
יעקב אבינו ויעקב (יענקלה) אבי, לימדוני שדווקא ה"פכים הקטנים" הם לעיתים החשובים באמת.
