היא חוללה מהפכים רבים בנושא מעמד האישה. "לקחתי את כל הנושא של האישה ללא הבדלי מוצא ומגזר – חילונית, דתייה, יהודייה, ערבייה, חרדית – ויצרתי דגם של פעילות העצמה. אפילו בניו יורק לקחו את הדגם שלי כדגל לפעילות שלהם עם הנשים שם".
יכולותיה המופלאות של מינה כבר הראו את כוחן בתחילת דרכה, ואף שהיא עוסקת בתחומים רבים, הנושא החשוב לה בשנים האחרונות יותר מכול הוא קדושת הכותל המערבי בירושלים.
"שלושים שנה שאני מתייצבת בכותל בכל ראש חודש. אני כבר מכירה ויודעת כל דבר שקורה שם, והכול כמובן ממעורבות אישית שלי, לא מסיפורים!" היא מדגישה. "הדאגה שלי לקדושת הכותל אינה באה משום מקום. הנשים הרפורמיות, נשות הפרובוקציה, באות בכל ראש חודש, רק בראש חודש, לשעה וחצי בלבד". היא מספרת על מעשיהן של הנשים שאנו מכירים בכינוין 'נשות הכותל', הבאות בזמן מסוים מאוד ונושאות אג'נדה ברורה.
"הן באות פשוט כדי לעורר מהומה. המהומה היא בגין 'קרקס התפילה', כפי שאני מכנה את זה", היא מספרת בתסכול. "הן מוחות על שכביכול לא מרשים להן להתפלל עם חזנית, בתפילין, בטלית, בקריאה בתורה ובכל שאר הדברים שלמעשה זרים בעזרת הנשים. אבל הן באות, ובמלוא העוצמה כופות את עצמן על עדת המתפללות. הן באות כדי לממש תפילה בכותל". נשות הכותל טוענות, כידוע, שהן מבקשות להתפלל, אך דבריה של מינה מספקים הסתכלות על המצב מנקודת מבט אחרת.
"את הנשים שמגיעות לכותל לא מעניינת בכלל התפילה עצמה, לא מעניין הסידור. אין בכלל התעסקות בקדושה ובשמחה שמלווה בתפילה, אלא כוונתן היחידה היא לעורר לגיטימציה לרפורמה הזאת, וכך להתחיל להיות מוכרים בנושאים כמו גיור רפורמי, נישואין, כשרויות, והכול לפי התפיסה הרפורמית, שמשמעה הוא החרבת יהדותה של המדינה", אומרת מינה בכאב.
תחושת התסכול של מינה, שכאמור באה לכותל בקביעות ורואה חילול השם גדול כזה, נובעת מכאב שקשה לתאר. "כשהנשים מגיעות הן קודם כול מעיפות את הנשים שיושבות ומתפללות בסביבתן. הן יוצרות מין מעגל שיוכלו 'להתפלל' בו, והחזנית עצמה מפנה גב לכותל, פעולה שמראה עד כמה הן לא מכבדות את קדושת הכותל".
הנשים יוצרות מהומה רבה סביב התפילה, מערבות את המשטרה ואת כוחות הביטחון ומקפידות כביכול על קריאה בתורה ועל דברים רבים שאסורים מן התורה. "הן מנסות להכניס לכותל ספרי תורה למרות שהנהלים בכותל אוסרים זאת, וזאת הן עושות בגנבה, על גופן. בחודשים שאינן מצליחות, הן מכניסות יריעת קלף ומקיימות טקס קריאה בתורה, והביזיון גדול.
נוער מגיע בידי חודש להתפלל בכותרמינה מספרת על השעה וחצי שנשות הכותל מבלות בכותל כעל חוויה מטלטלת וקשה לה ולנוכחים. ואולם בעוד הדבר הנורא הזה מתרחש, יש בנות נוער נפלאות בעשרות אולפנות בארץ שעוסקות בהבאת נערות לכותל. מאות בני נוער, בנים ובנות, באים בכל חודש להתפלל. הבנות מחזקות את עזרת הנשים ומפגינות את הכוח האמיתי של התפילה המסורתית. המטה המשותף לשמירה על קדושת הכותל עוזר בארגון ההסעות.
"כשאני רואה את הנוער המופלא, המלא בקדושה ובאידיאלים, הלב שלי מתמלא חזרה. אני מרגישה התעלות, מרגישה כמה עוצמה וחוזק יש בכוח של תפילת רבים! בתוך כל חילול השם הנוראי שנערך שם אני רואה את האור הגדול ואת העוצמות של תפילת הנוער, והיא נותנת כוחות". מינה חוזרת על החוזק שבני הנוער נותנים לה, בעוד היא עצמה אינה מפסיקה לפעול בעשייה מרשימה.
מינה חברה בקבוצת נשים שפועלות יום וליל למען קדושת הכותל, ובהן הרבנית רונית שטרן, לאה אהרוני, שרה קוסטינר ועוד. עבודתה הרבה והבלתי פוסקת של מינה במתווה הכותל ושמירת קדושת הכותל גדולה, והיא מסכמת במשפט: "כותל אחד לעם אחד!"
בינתיים, בחזית המשפטית, ארגון 'נשים למען הכותל' בראשות לאה אהרוני דורש להורות לרשויות להפעיל את סמכויותיהן ולהרחיק מהרחבה כל מי שמפר את מנהג המקום, דוגמת נשות הכותל.
"בית המשפט העליון הרי פסק בעבר כי 'נשות הכותל' יוכלו לקיים טקסיהן ברחבת הכותל הדרומית, באזור קשת רובינסון, ולא ברחבה הצפונית, המוכרת. אף על פי כן 'נשות הכותל' מסרבות במופגן לפנות לרחבה הדרומית, שהוכשרה בעבורן, והן מקיימות טקסיהן ברחבה הצפונית דווקא, באין מפריע מצד רשויות החוק", מתארת עו"ד צפנת נורדמן, המייצגת את 'נשים למען הכותל'.
"בלב עזרת הנשים, 'נשות הכותל' – קומץ בלבד – מפרות את מנהג המקום, מעוררות מהומות ופוגעות במאות המתפללות במקום. המצב הולך ומחמיר, ומזה תקופה ארוכה אי אפשר לקיים בעזרת הנשים תפילה ראויה לשמה בראשי חודשים. עתרנו לבית המשפט העליון בבקשה להורות לרשויות לאכוף את פסק דינו ולהגן על המתפללות".
עו"ד נורדמן ממשיכה ומבהירה: "צריך לזכור כי מטרתן של 'נשות הכותל' – זרוע של התנועה הרפורמית בישראל – אינה תפילה כי אם מלחמה ברבנות הראשית ובזהותה היהודית של המדינה, כפי שאנו מכירים אותה. לכן הן מבקשות את העימות דווקא, ואינן פונות לרחבה הדרומית. לזכותן ייאמר שהן לא מסתירות את כוונתן".
נשים אלו מסבירות בבירור שמטרתן האמיתית היא קידום הכרה ממלכתית בתנועות הרפורמית והקונסרבטיבית, קידום נישואים רפורמיים, גיור רפורמי וכדומה. עו"ד נורדמן ממשיכה: "צריך לעצום את העיניים חזק מאוד כדי לייחס להן כוונה תמימה של תפילה. גם שופטי בית המשפט העליון, בדיון האחרון, הטיחו ב'נשות הכותל' כי ברור שמאבקן הוא מאבק על סמלים ועל הכרה. הדברים הם בבחינת סוד גלוי".
עו"ד נורדמן מסבירה עוד כי מתווה הכותל, שהוקפא בהחלטת ממשלה מלפני שנה וחצי, היה לא חוקי. "מתווה הכותל המנוח לא נבע מפסיקת בית המשפט העליון, כפי שמוצג לעיתים. בית המשפט העליון דן בעבר רק בעתירת 'נשות הכותל' – נשים בלבד – וממילא לא התיר טקסי תפילה מעורבים בכותל".
אם כן, מתווה הכותל היה רצוף פגמים חוקיים, ובהם עקיפת הרבנות הראשית, ולא בכדי בוטל בסופו של דבר. על פי פסיקת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה, הכותל קדוש לכל אורכו ואסור מכול וכול לקיים בו טקסי תפילה מעורבים. משבטל המתווה ברור כי כל ניסיונותיו של ראש הממשלה לקדם אותו – בניגוד להחלטת הממשלה – אינם חוקיים, ולכן לא ייתכנו. עו"ד נורדמן מוסיפה שרק השבוע דחתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים את בקשת ראש הממשלה להתיר את הרחבת הבמה ברחבה הדרומית לקיום טקסים מעורבים.
"הפתרון היחיד לסוגיית הכותל, פתרון אמיתי ובר-קיימא, הוא אחד", היא משתפת, "הכול מוזמנים לגשת לכותל לכל אורכו לביקור או לתפילה כאוות נפשם. יהודים ולא יהודים, דתיים ושאינם דתיים, רפורמים וקונסרבטיבים – כולם. המעט שנדרש מכולם הוא שמירה על מנהג המקום. בעבור מי ששוחר לפתחו של הכותל בתום לב, כלשון בית המשפט העליון, לא מדובר בדרישה מחמירה; היא תרחיק מהמקום רק את מי שמבקשים לעשות את הכותל קרדום לחפור בו לקידום מטרותיהם הפוליטיות, וטוב שכך. אם פתרון זה לא יתגבש בממשלה או בפסיקה, הוא בוודאי ימצא את מקומו בתיקון חוקי, כפי שמקדמת הרבנות הראשית לישראל".
הדברים הברורים עושים את שלהם. מצב הכותל מביש ומשפיל ובעיקר כואב. כואב הביזיון, כואב חוסר האחדות שמשתקף מהסיפורים וכואב שיש מי שנלחמים כך את מלחמותיהם. אפשר להתנחם בנשים רבות שנוטלות יוזמה ובבני הנוער שמנסים לתקן את ההרס ולהיאבק על קדושת הכותל. מינה מסכמת במשפט: "כותל אחד לעם אחד".
