01
השבוע ציינו את י"ט כסלו, יום מיוחד בהיסטוריה של עם ישראל. ביום הזה לפני שלושים שנה נפטר הרב משה צבי נריה זצ"ל, אבי "דור הכיפות הסרוגות", האיש שהקים את בסיס החינוך של הציבור הדתי-לאומי. מילותיו האחרונות היו "קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל".
02
"חול" הוא דבר שאין לו ערך ומשמעות מצד עצמו אלא הוא אמצעי לדבר אחר ש"יחול" עליו (כדוגמת חול הים שדורכים עליו). למשל, יהודי לא אמור לאכול למען האכילה עצמה אלא כדי שיהיה לו כוח לעשיית דברים משמעותיים. עולם החול הוא עולם החומר.
03
לעומת זאת, קודש הוא דבר שיש לו ערך מצד עצמו ולא כאמצעי למשהו אחר (כדוגמת חפץ שאנו מקדישים ומייחדים רק לשימוש בית המקדש). יהודי לומד תורה ועושה מצוות לא כאמצעי להשגת כסף או כבוד אלא כפעולות בעלות קדושה ומשמעות מצד עצמן (זהו הרעיון של הקידושין – יחוד איש ואשה זה לזו). עולם הקודש הוא עולם הרוח.
04
קודש קודשים הוא קודש שמופיע בחול, רוח שמופיעה בחומר, אין סוף שמופיע בסוף. פעולה של חול שמגלמת משמעות מצד עצמה. החלום של הרב נריה הוא על קודש הקודשים: מדינה, צבא, כלכלה וצרכיו הארציים של הפרט – שיש להם ערך של קודש, בעלי ערך עצמי. זוהי קדושת ארץ ישראל וזוהי קדושת אהבת ישראל; מימדים ארציים וחברתיים שמגלמים את "קדושת תורת ישראל". ניתן לכנות זאת בשלל מילים: תורה ועבודה, ציונות דתית, שמים וארץ.
05
בפרשיות הללו אנו לומדים על המתח בין קודש לחול. רחל, שהיא יפת תואר ויפת מראה, ובנה יוסף, שמלבד היותו יפה תאר ויפה מראה הוא גם המשביר לכל ארץ מצרים, הם ביטוי לכוחות החול שבעם ישראל. מצאצאיהם יוולד משיח בן יוסף – כוחות החול שיבנו את התשתית החומרית לשיבת עם ישראל בארצו. לעומתם ניצבים לאה ובנה יהודה, שמצאצאיהם יוולד "משיח בן דוד" – כוחות הקודש שיבנו את קומת הרוח של עם ישראל.
06
בין הכוחות הללו ישנם מאבקים לא פשוטים. בני לאה מפחדים, ובצדק, מחלומותיו של יוסף לתקן את העולם בצידו החומרי, יוסף מצידו מלמד את אחיו שחייבת להיות בעם ישראל אחווה שתיתן מקום לכולם. בסופו של דבר הבית שממנו יצמח המשיח מתברך שיהיה "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל".
07
הדרך שמובילה לקודש הקודשים ולאיחוד בית ישראל היא דרך ארוכה. בזמן שרבים מתפתים להישאר רק בעולם הקודש, ובזמן שעוד יותר רבים מתפתים להישאר רק בעולם החול – דרכו של הרב נריה היא דרך ארוכה שהיא קצרה, בסוף כולם יגיעו לקודש הקודשים. ■
