לאחרונה נחשפנו ללא יאומן, חברי כנסת מנסים להגן בגופם על חיילים שנתפסו ונעצרו על ידי חיילי המשטרה הצבאית החוקרת והובאו למתקן כליאה "שדה תימן" בגין חשד לביצוע התעללות במחבל נוח'בה.
כמו כן, נטען בהזדמנויות שונות על ידי עותרים שונים בבית המשפט העליון כנגד פעולות האכיפה של הפרקליטות והמשטרה הצבאית, בהבאת האבסורד לפתחו של בית המשפט העליון, בטענה כי הוא מאשר ומעודד פעולות אכיפה נמרצות אלה.
המשפט הבינלאומי, מכיל עקרונות וכללי יסוד שונים, המחייבים את המדינות הכפופות למשפט הבינלאומי, שזה בעצם כל מדינות העולם נאור הכפופות לאמנות שונות ולחובות האחת כלפי רעותה, הנובעות מזכויות האדם. כללים ועקרונות אלו גרסים כי חובתה של מדינה לפעול בחריצות הנאותה כדי למנוע הפרה של זכויות אדם, גם על ידי "שחקנים" פרטיים, דוגמת חברות פרטיות או חיילים ללא פקודה מפורשת או שוטרים בחריגה מסמכות וכיוצ"ב, ואם הפרות שכאלה בוצעו על אותה מדינה לחקור אותן ולהעמיד לדין את האשמים ואף לתן סעד למי שנפגע מהפרות אלה. לשם כך, מצופה מהמדינות השונות לפעול אקטיבית וליצור מסגרת משפטית הולמת שתסייע לוודא שכל אדם במדינה אינו מפר את התחייבותה הבינלאומית של המדינה לשמור על זכויות האדם.
בעבר החליטה ממשלת ישראל, לקבל את עמדתו של השר לבטחון פנים דאז, לפיה אין לאפשר עוד ביקורי משפחות אצל אסירים ביטחוניים תושבי עזה, המשתייכים לארגון הטרור חמאס – החלטה שנועדה להפעיל לחץ על הארגון, ולקדם את השבתם של אזרחי ישראל וגופות חללי צה"ל המוחזקים בידיו. כמובן שהוגשה כנגד החלטה זו עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 6314/17 פאדי סאמי נמנם ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'), נקבע שהחלטה זו הינה סבירה בהחלט במבחן הסבירות ולכן "החזרת שבויים ונעדרים כשלעצמה היא מטרה ואינטרס הנכללים במסגרת ביטחון המדינה" דהיינו "אינטרס עליון" של מדינת ישראל. כשם שהגנה על חייהם של תושבי המדינה וחייליה מהווה אינטרס ביטחוני ראשון במעלה – כך גם עליה לדאוג להשבתם לאחר שנפלו בידי האויב.
נשאת השאלה אם כן האם נדרשת וראויה חריצות נאותה, דוגמת נקיטת חקירות ומעצרים כנגד חיילי צהל או מי שתקפו את מחבלי הנוח'בה, אם תקפו, כנטען על ידי המחבל עצמו? בעבר הלא רחוק, התמודדו בתי המשפט עם מעמדם של מחבלי דעאש, האם יש לנהוג בהם על פי האמנות הבינלאומיות או שהם חלק מארגון שאין לו כל הצדקה לקבלת זכויות כלשהן נוכח מעשי ההרג והזוועה שבוצעו על ידם. לא אכנס למחלוקות והדעות הרחבות בעניין זה, אבל אביא דווקא את האבסורד, הצלב האדום, אשר בחר מצד אחד להתעלם לחלוטין מהשבויים הישראלים בשבי החמאס ומאידך, פירסם ביקורת על החלטת בית המשפט העליון דלעיל בעניין נמנם, מפרי עטה של פרופ' יעל רונן מהמרכז האקדמי למשפט ועסקים בהוד השרון. אדגיש כי המאמר פורסם בשנת 2020 בבטאון הצלב האדום. בדבריה מוצגת ביקורת נוקבת על החלטת בית המשפט העליון. לטענתה, ההחלטה פוגעת בזכויות יסוד של אסירים פלסטינים ומנוגדת למשפט הבינלאומי. לדבריה בית המשפט העליון העדיף שיקולים ביטחוניים על פני זכויות אדם בסיסיות. מעניין לראות היום מה יאמר ארגון הצלב האדום ביחס לביקורת הקשה המוטחת בו נוכח התעלמותו המוחלטת מחטופי מדינת ישראל המוחזקים בניגוד לכל דין בשבי החמאס.
נראה כי אסון השביעי באוקטובר חשף את האבסורד של האירגונים הבינלאומיים העומדים לידם של הפלסטינים וכעת ממלאים פיהם מים בכל הקשור למעמדם של חטופי ישראל. ביקורת זו ראוי שתילקח בחשבון גם על ידי גורמי האכיפה בפרקליטות ובמערכת המשפט בכל הקשור לנורמות המלאכותיות שאומצו ושאינן עולות בקנה אחד עם המציאות בה חטופינו אינם מקבלים את הזכויות הבסיסיות באשר הן. ■
הכותב הינו בעל משרד עורכי דין בנתניה המתמחה במשפט המסחרי והוצאה לפועל.
