01
מזג האוויר החורפי אתגר את שוחרי הכותל, אך לא מנע מרבים, כמוני, לפקוד את שריד חומת הר הבית. הרוחות המקפיאות שנשבו בעוז, אחזו בשולי מעילי, הדפו אותי ואיימו להניף אותי אל על. בנחישות ובהחלטיות נאבקתי ברוחות כדי להגיע בזמן לתחילת התפילה במניין שלנו. במהלך התפילה נשבה רוח קרירה מהר הבית אל רחבת הכותל, נתתי לה כינוי חיבה – ׳רוח הקודש׳. המניינים של פרי נוסן ואחרים תפסו מחסה במנהרת קשת וילסון. ואילו אנו, כמו מניינים רבים, המשכנו להתפלל בחוץ, במקומנו הקבוע, למרות הקור המקפיא. הבחור הקבוע, שרוקד ומקפץ, מידי שבת, במשך שעות רבות במרכז הרחבה, מבלי להתעייף, וצועק כל העת בקולי קולות ׳נחמן מאומן׳… תוך שהוא מפריע לתפילת רבים, נרתע כנראה ממשב הרוחות ולא הגיע לרחבה. זכינו השבת במניין, לאורח רצוי במיוחד, ידידי, הרב, פרו׳ נחום רקובר, תלמידו האהוב של הרב צבי יהודה. הרב רקובר, המומחה העולמי למשפט העברי, חגג לאחרונה יום הולדת 90 וצעד לכותל כהרגלו מעת לעת, כדי לשתף אותנו בשמחה. ברכתי אותו שימשיך לקרב את העם הנבחר לשורשיו, לתורתו ולמשפטיו, עד 120!.
02
השבוע, ביד׳ אדר א׳, חל יום פטירתו של מורי ורבי האהוב, הרב צבי יהודה הכהן קוק, זצ״ל.
בשבת זו אנו מארחים במלון 7 הקשתות, בהר הזיתים, משפחות של לוחמי צה״ל, משפחות שכולות ומשפחות פצועים וחטופים. חלקם עם כיפות סרוגות וחלקם עם כיפות שקופות או שחורות. כולם יהודים. זו הייתה דרכו של הראי״ה קוק וזו דרכו החינוכית של בנו, הרצי״ק, שניהם טמונים במרומי הר הזיתים, בחלקת הנביאים. זכיתי לגור בביתו של הרב צבי יהודה במשך כשלוש שנים. הרב ציתת לי לא אחת את פסיקתו של הגאון מווילנה ש׳לחבוש כיפה זה לא מעיקר הדין, אלא מידת חסידות, כשיהודים מברכים או כשעוסקים בדברי תורה…׳. בכך רצה הרצי״ק להדגיש לנו, כתלמידיו, שלא ישפטו שום אדם לפי אורך ציציותיו…
ידוע, כי הרצי״ק מסר מחברות של ׳אורות הקודש׳ מכתבי יד אביו, לעיון ולמחקר, לידיה של חוקרת הקבלה, פרופ׳ רבקה ש״ץ, שלא הוגדרה כלל כדתית. הרב רצה לבטא בזה את הפתיחות ואת החיבור של תורת אביו לכל חלקי העם. ואכן רבקה ש״ץ למדה בקביעות, מספר שנים בכתבי הרב, בחברותא עם הרצי״ק ולדבריה חשה הזדהות עמוקה עם התוכן ועם דרכו המחשבתית, האמונית ו׳הכלל ישראלית׳ של הראי״ה.
הרב צבי יהודה לא היה ׳מגזרי׳. הוא אמנם ביקר את ההתייחסות החרדית לתהליך הגאולה, לקיבוץ הגלויות, למדינת ישראל ולצה״ל וכינה את בעלי המחלוקת שבהם – ׳צדיקים שאינם מאמינים׳. הרב התפלל לעיתים בשטיבלעך הסמוך, במאה שערים, על אף שספג שם לא פעם עלבונות. זה לא הרתיע אותו. בענווה רבה, היה לו יחס של כבוד לשכניו החרדים והם העריכו אותו מאד, למרות שלא הבינו מילה בתפישת עולמו התורנית והחינוכית.
הרב הוזמן להשתתף במפגש מעשי, של ראשי ישיבות גבוהות עם בכירים בצבא ועם מפקד אכ״א, בנושא גיוס בחורי ישיבה. בכנס השתתפו גם רבנים מ׳וועד הישיבות החרדיות׳, שתקפו את השאיפה של אגף כוח אדם בצה״ל לגייס בחורים חרדים לצבא. הרב קם על רגליו לעיני כל הרבנים המשתאים והכריז: ׳לימוד בישיבה ושירות בצבא אינם סותרים זה את זה, אלא להיפך, אלו שני צדדים של אותה מטבע׳.
כמו אהרון הכהן, הרב קירב וחיזק יהודים רבים על פי תורת אביו, שגם הוא היה כהן, באהבה עצומה ובסובלנות – דתיים, חילונים ומסורתיים. הרב פעל להשכנת שלום בעם והשקיע את כל כולו בחינוך דור הכיפות הסרוגות, לאהבת התורה העם והארץ.
פעם, נכחתי בחדרו, כשהגיע לבקר אותו בחור ישיבה, שנסע להודו והצטרף שם לכתות בודהיסטיות וכנראה גם לכת ׳הארי קרישנא׳. הבחור הגיע לבית הרב מצויד בפרטי לבוש הודי מסורתי, עטור בזנב סוס ארוך, חרוזים וכו.
הבחור שלף ספר עב כרס, מלא בתמונות של פסלי בודהה וביקש מהרב להתייחס לתורת המזרח, שלטענתו היא עתיקה יותר מתורת ישראל.
הרב הביט בציורים וביטל אותם בחיוך, באומרו: ׳אלו דברים חדשים…׳ הרב התייחס בסבלנות רבה לבחור, נתן לו חיבוק עז ולחיצת יד חמה.
הם נפרדו לשלום ולהזמנת הרב הבחור הבטיח לשוב. (ספויילר – והוא אמנם שב… שב בתשובה).
כשהבחור יצא שאלתי את הרב מדוע לא הפך את השולחן, כשהאורח הניח עליו ספר של עבודה זרה. הרב חייך אילי וענה לי נחרצות, בחיבה יתירה, כממתיק סוד אישי: ׳לי אין עיכובים באהבה׳.
בימים אלו, כשאני רואה את הלכידות והרעות המופלאה של לוחמי צה״ל, שאך לפני חודשים אחדים היו חלק מחברה אזרחית שסועה ומדממת, אני מתחיל להבין את דברי הרב.
הפנימיות של כל אחד ואחד מישראל היא המהותית, היא שראויה לאהבה והיא מתגלית בימינו, בעיקר בעתות משבר, כשאנו מאוימים מבחוץ (לצערי).
הבה נאמץ את צוואתו של הרב. דווקא בימים של בחירות ומחלוקות מבפנים ומלחמה מבחוץ, ניקח על עצמנו לאהוב יותר איש את רעהו, לעשות יותר חסד ולהיות ערים תמיד למצוקתו של הזולת.
03
הזדעזעתי לקרוא השבוע, את תאורייה המצמררים של אלמה אברהם הגברת המרשימה, קיבוצניקית וותיקה מנחל עז, בת 84, ששוחררה, תמורת עדר של מחבלים, לאחר כ-7 שבועות בשבי החמאס. דמעות עלו בעיני, בשעה שהיא מתארת את ההתעללות הקשה שעברה בשבי חמאס. כל מה שקיבלה לאכול, במרתפי המנהרות האפלים, היו שישה תמרים ומעט מים ליום וגם את זה לא בכל יום. את כוס המים הניח המחבל רחוק ממזרונה המעופש, שהיה מונח על הקרקע, כדי שהיא תיאלץ לזחול על הרצפה הקרה והמטונפת, על מנת לשתות לגימות בודדות. כשנחלשה מאד ומחוסר יכולת לעמוד על רגליה, היו גוררים אותה לשירותים, על כן עקביה מלאו בפצעים ושריטות. לאחר זמן פסקו גם מה׳שירות׳ הזה. ללא תרופות, ללא מזון, ללא מקלחת, ללא ניקיון, ללא שירותים, ללא מים, ללא אור, ללא אויר, ללא חבישות, הגיעה עד לערפול חושים ועילפון. לבית החולים בישראל הגיעה ללא הכרה. בחדר הטראומה נמדדו לה 28 מעלות חום ודופק 40, ששואף לאפס.
זה כבר לא סוד שהתעללות באישה קשישה או בילדים רכים היא דרכם ו׳גבורתם׳ הרופסת של הרוצחים השפלים. נדע, נזכור ונפנים.
בדרכה לשבי, שעה שהיא מיטלטלת בעוז על האופנוע של המחבל, ניסו אזרחים, ׳לא מעורבים׳ לחבוט בה באכזריות. רק בגלל שהיא יהודייה.
מי שקורא את הריאיון עם אלמה או עם חטופים אחרים ששבו לחיים, שאינם חיים, מבין טוב יותר מול מי אנו מתמודדים ומה צפוי לנו, חו״ח, אם נרחם על זרע עמלק.
אסור לנו להשאיר מחבל אחד בחיים. חובה עלינו לתלות את המן הרשע, את זרש ואת עשרת בניהם. אנו חייבים לחסל את כל המחבלים ואת חבריהם ושליחיהם, ביו״ש, בלבנון, בעזה, בטורקיה, בסיני וברפיח.
04
כאיש מודיעין וותיק התביישתי במחדלים שלנו, שסייעו להצלחת המחבלים הארורים.
אט אט מתבהרת התמונה. מידע מודיעיני מחשיד על סכנת פלישה של מחבלים, הועבר לראש אמן ולגורמי בטחון נוספים, אך הם, בזחיחותם ובגבהות ליבם המתייפייפת, זלזלו והתעלמו ביודעין מסימני המודיעין המרתיעים ושקעו בשינה עמוקה תחת הפוך השמאלני הנעים.
הרבה מאד כבר נאמר על ליקוי המאורות שלפני שמחת תורה ועוד ידובר ויסופר. אך אני רוצה, דווקא עכשיו, להעלות על נס את התעשתות מערכת המודיעין והשב״כ, שמספקים עתה מידע משובח, מדויק ועדכני על מקומות המסתור של המחבלים ועל האתרים בהם מוחבאים החטופים האומללים. המידע מאפשר לכוחות המיוחדים של הצבא, השב״כ והמשטרה להגיע אל כיני המחבלים ומסתוריהם באומץ, בתושייה ובעוצמה רבה ולבצע פעילות מוצלחת לשחרור חטופים בכוח הזרוע.
05
הותרה עכשיו לפרסום, הידיעה הקשה, שיאיר לפיד הציל את ח״כ כסיף, מכחיש החמאס, מהדחה. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב. רק לא ברור לי עדיין מי מבניהם גרוע יותר.
שבת שלום של ישועות גדולות, של התגשמות כול התפילות בכותל ובהר הזיתים. שבת של רפואה שלמה לפצועים ולחטופים. שבת של המשך מבצעים מבריקים לחיסול בכירי החמאס ולשחרור החטופים. אכי״ר. ■
לתגובות: manager@pisrael.com
