גאוה חינוכית
שנת לימודים חדשה. בהצלחה לכל התלמידים.
ובהצלחה לכל מוסדות החינוך המתגאים.
בכל שנה כשמגיעות תוצאות הבגרויות, מפרסמים שבתי הספר עם האחוזים הגבוהים ביותר של זכאות הם ישיבות תיכוניות ואולפנות.
מה סוד ההצלחה של החינוך הציוני דתי?
יהיו שיאמרו מורים עם תחושת שליחות וזה ודאי נכון.
יהיו שיאמרו ערכים וגם זה ודאי נכון.
אבל בנוסף לכל הדברים הנכונים האלה יש גורם מאד משמעותי:
אצלנו יש תחרות.
לכן בתי הספר צריכים להיות טובים כדי שהתלמידים הטובים ירצו אותם, והתלמידים חייבים להיות טובים כדי שבתי הספר הטובים ירצו אותם.
התחרות היא כפולה. היא מעודדת את המוסד החינוכי להיות טוב, והיא מעודדת את התלמיד להיות טוב.
אין כמו תחרות כדי ליצור הצלחה.
בכל המשק כבר עושים את זה. רק החינוך הוא עדיין ממלכה סוציאליסטית מפא״יניקית, והוא נראה בהתאם. כאשר כל מורה יודע שהוא מוגן ואי אפשר לפטר אותו גם אם הוא יהיה גרוע – התוצאות בהתאם.
וכאשר תלמיד יודע שאין לו סיבה מיוחדת להצטיין – שוב התוצאות תהיינה בהתאם.
יש מי שאומר שעם תחרות זה לא חינוך, כי אין כאן דאגה לחלשים. חינוך טוב דואג לא רק לחזק אלא גם לחלש.
הגישה הזאת מושתתת על הנחת יסוד סמויה שאומרת שיש מי שנולד חזק ויש מי שנולד חלש.
כך אי אפשר לחנך.
חינוך יכול לנבוע רק ממחנך שבטוח שכל אחד מתלמידי הכתה יכול להיות חזק ויכול להיות חלש, יכול להיות טוב ויכול להיות רע, וזה תלוי רק בתלמיד.
חינוך יכול לנבוע רק מהגישה שאומרת שהתלמיד הוא זה שאחראי ללמוד ולהתקדם. המורה לא מלמד את התלמיד. התלמיד לומד, המורה מורה לו את הדרך.
התלמיד יכול להיות חזק ויכול להיות חלש, וכמו בכל תחום בעולם – כדי לגרום לו לרצות להיות חזק צריך ליצור תחרות.
נכון שהתחרות לא הוגנת. יש כאלה שזה בא להם בקלות ויש כאלה שצריכים להתאמץ מאד ולנשוך שפתים. בסדר, אנחנו רוצים תוצאות, לא הגינות. שאיפה מדומה להגינות תהפוך את כולם לחלשים באופן שוה. כמו מצב כלכלי במשטר קומוניסטי.
אז נכון, ממש לא הוגן, יש כאלה שהנתונים הטבעיים שלהם לא מאפשרים להם ללמוד להתאמץ, להתגבר על קשיים, לנשוך שפתיים, לירוק דם. איך הם יתחנכו? איך הם יתבגרו? אשרי מי שצריך להתאמץ ולקרוע את עצמו. לפחות את זה הוא ודאי ילמד.
ערכי היסוד של הציונות
מה הם ערכי היסוד של הציונות?
קיבוץ גלויות, עבודה עברית, יהוד הארץ, התיישבות בארץ, עבודה עברית וכו׳.
מה נשאר מזה היום?
עבודה עברית – אסור, זה גזענות.
יהוד הגליל והנגב – אסור, זה גזענות.
בנית ישובים יהודיים חופשית בכל מקום בארץ – לא.
אז למה האנשים האלה מתעקשים להגיד שהם ציונים?
ולמה הם נגד הקביעה שהציונות היא גזענות?
***
האנשים האלה לא אשמים. הם פשוט נסחפו בגל כלל עולמי. בכל העולם יש עכשו גל שבו אסור להגיד שום דבר על בני עמים שונים שנחשבים נחותים. באירופה מותר להגיד כל דבר גזעני ומכליל על הלבנים. על המהגרים – הס מלהזכיר. בנות לבנות שמתלוננות שמהגר אנס אותן – נעצרות ונענשות. התברר שפרופ׳ שאיננו לבן העתיק את כל מאמריו מאחרים – האיש שחשף אותו נענש כי הוא גזעני. המצב הזה כבר מזמן עבר את גבולות האבסורד. ומאז הוא רק מתדרדר.
ומשום מה היהודים בארץ אוהבים להעתיק כל דבר מטופש שיש בחו״ל, וככל שהוא יותר מטופש כן ייטב.
תינוקות שנשבו.
***
ובארץ זה עוד יותר מטופש מכמה סיבות:
א. יש כאן מלחמה בין שני עמים. לא צריך להיות גזעני כדי להבין שהעם הערבי חפץ בהשמדתנו. והעם הערבי הוא פיקח מאד והוא מנצל היטב את רוחות השטות הנושבות אלינו מאירופה ואמריקה.
ב. נעדרנו תקופה ארוכה מהבית. בתקופה הזאת התיישבו זרים בביתנו. חזרנו, ב״ה. למה אנחנו צריכים לקבל כמובן מאליו את נוכחותם?
***
אוהבים להטיח כלפינו כטענה מוחצת: ״אבל הם אזרחים בדיוק כמוך״.
כאילו שאלה הם חוקי הטבע. השמש זורחת במזרח והם אזרחים.
ובכן. א. ממש לא כמוני. זאת ארצו של העם היהודי.
נעדרנו תקופה ארוכה מהבית. כשחזרנו היו פה זרים. אז מה? יש להם זכויות?
ב. מה שהופך אותם לאזרחים זה שהמדינה החליטה לתת להם אזרחות. ואת הטעות הזאת אפשר לתקן. אם המדינה החליטה היום כך, מחר היא יכולה להחליט אחרת.
ההבדל בינם לבין כל גוי אחר בעולם הוא החלטה שמישהו פעם החליט. לא יותר מזה.
***
ובעיקר: די להנשא על כל גל עכור ומטופש שמגיע מהגויים. ■
