מצווה? לשנוא? הרי התורה והמצוות שלנו מלאות אהבה ומה פתאום יש מצווה לשנוא את עמלק?
בשבת שלפני פורים ציוו לנו חכמים לקרוא את פרשת עמלק עם המצווה לשנוא את האומה העמלקית לדורי דורות, להחרים אותם, ולאבד את זכרם מתחת השמים. והתורה מדגישה לא רק שיש מצווה לשנוא אותם אלא גם לא לשכוח שאנו חייבים לשנוא אותם. לזכור תמיד את אשר עשה לנו עמלק. אנו מצווים לקרוא בתורה על רשעותו של עמלק שבצאתנו ממצרים, יצא להילחם בנו, ללא שום סיבה, וכך צינן את מעמדנו העולמי כעמו של אלוקים בעולם ופתח פתח לאומות נוספות להילחם בנו. כיצד זה שמאז ומקדם עדיין לא 'התפייסנו' עם עמלק? ועוד: הלא כיום אין לנו עם המזוהה כעמלק ואם כן מה העניין במצווה זו כיום?
עמלק הוא שורש השנאה, הוא הוביל את שנאת ישראל בעולם. סבו של עמלק, הוא עשיו הרשע שביקש להרוג את יעקב, השאיר צוואה לנכדו עמלק להמשיך את השנאה והמלחמה נגד ישראל. חכמינו הרחיבו את שנאת עמלק לאו דווקא לגזע העמלקי אלא לכל מי שקמים במשך הדורות בשנאתם נגד ישראל. ואמר הגאון מווילנה שכמו שכאשר נכנסנו לארץ בזמן יציאת מצרים קם עלינו עמלק כך גם בקבוץ גלויות כשרוצים לבוא לארץ ישראל, 'עמלק' קם נגדנו.
[ויש מספיק ראיות לכך, גם בזמן האחרון…]
בכדי להיות ישר דרך ואדם טוב וודאי אומה טובה בעולם שלנו, כנראה שלא מספיק תמיד רק לאהוב. יש זמנים שבהם נצרכת דווקא שנאה, ועלינו להיות מסוגלים גם לכך. כאשר אנו פוגשים רוע ורשע שורשיים שקיימים בעולם אנו צריכים לשנוא אותם ולסלוד מהם ולהילחם בהם ואין לנו אפשרות להתפייס עמם. אמנם קשה לנו 'לשנוא', אך רק דרך שנאת הרע יופיע הטוב.
בכדי להגיע לשמחה אמיתית של הטוב שבפורים צריך להקדים את 'השנאה' לרע בעולמנו, את ה'שנאה' למקור הרע בעולם שהוא עמלק. שהרי את שמחת הפורים קבלנו בגלל שהרשעות כנגדנו התבטלה ו'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'. ■
