לא, אין זו טעות, משהו חדש הרי לא יכול להמשיך הוא יכול רק להתחיל, אך נגלה בפרשתנו שיש גם אפשרות כזו…
המצווה הראשונה בפרשתנו היא 'תרומת הדשן', נתאר לעצמנו את המזבח אחרי 'יום של עבודה' מלא גחלים, אפר ושאריות מהקרבנות. כל קרבן ומשמעותו, כל אדם וסיבתו השאירו חותם על המזבח. בתחילתו של היום הבא, מצווה התורה את הכהנים לקחת מכל התערובת הזו דוגמית ולהניחה בצד המזבח [בלשון התורה תרומת הדשן], לצורך כך לבשו הכהנים בגדים מיוחדים, לא את הבגדים היותר מכובדים שהשתמשו בהם להקרבה. לאחר מכן הגיעו כהנים נוספים ואספו את הנשאר במזבח למקום כינוס וכאשר הוא התמלא הוציאו אותו אל מחוץ לירושלים [הוצאת הדשן]. פעולה הגיונית כמו להבדיל המנגל גחלים הביתי הדורש פינוי האפר והגחלים מדי פעם… אך החידוש בתורה הוא שפעולה זו היא מצווה מן התורה, מה משמעותה?
כולנו מבינים שכל מצווה ופעולה אמורה להשפיע עלינו, על התנהגותינו ועל תכונתינו. ולכן מבאר הרב קוק בסידורו שמכיוון שהמזבח הוא מקודש והוא 'נעלה מכל אורח חיים טבעיים וחברותיים של האדם', לכן בכדי לגשר על הפער בין מציאות הקודש שבמזבח לבין החיים הטבעיים שלנו יש צורך לקחת מהדשן שבמזבח ולהניחו לצד המזבח, בכדי להמשיך את הקדושה למדרגות החיים הנמוכות יותר ולהגביהן. כך נוכל להיות מושפעים בהתנהגותינו ובתכונותינו מהקודש של המזבח.
הרש"ר הירש [ויקרא ו, ג] ראה במצווה זו שילוב של התחדשות עם שמירה והמשך העבר. תרומת הדשן אינה פעולה בכדי 'לנקות' את המזבח לצורך הקרבנות של היום החדש. [מכיוון שמדובר רק בהוצאת חלק קטן של הדשן] אלא תרומת הדשן היא סיום כל עבודת המזבח של היום הקודם והיא עצמה חלק מעבודת המזבח הדורשת לבישת בגדי כהונה. ומוסיף הרב הירש תובנה חשובה: 'כי הוא בא להזכיר לאומה – בשלב המעבר לעבודת היום המתחדש: אין היום החדש מביא תפקידים חדשים; כי התפקיד המוטל עלינו היום הוא הוא התפקיד שכבר הוטל עלינו אתמול. אחרון הנכדים בישראל עומד במקום שכבר עמד בו אביו הראשון; וכל יום מוסיף את תרומתו במילוי התפקיד האחד המוטל על כל דורות בית יעקב. כל יום יקבל את ייעודו מיד יום אתמול'.
הרבה פעמים בחיינו אנו רוצים לפרוץ דרך חדשה, להתחיל מציאות חדשה ומשימות חדשות, אך אנו טועים בזניחת המשימות של אתמול, של העבר. שלנו ושל אחרים… באה התורה במצווה זו ללמדנו שאמנם יש מקום להתחדשות אך רק על גבי העבר, נכון הדבר באופן האישי, באופן המשפחתי ואף באופן הלאומי. אנו בנויים כשרשרת אשר כל אחד וכל דור מוסיף את חולייתו, משימתו ושליחותו לשרשרת הנצח, כך גם בעבודת האלוקים שלנו, לימוד תורה של היום הוא חדש אך הוא על גבי הלימוד של אתמול ושלשום… התפילה של היום היא חדשה אך בנויה על יסוד תפילותינו ותפילות אבותינו עד האבות והאמהות, המלחמות על ארץ ישראל הם על יסוד המלחמות בעבר. הוא שכתבנו בכותרתנו: 'משהו חדש ממשיך'. ■
