1.
מיסיון, אינקוויזיציה
ו״הברית החדשה״
הפריצה הגדולה של הנצרות התרחשה במאה ה-4, כשקונסטנטינוס קיסר רומא הפך אותה לדת הרשמית של האימפריה. לקידום השפעתה, הפעילה הכנסייה את ה׳מיסיון׳ – מבצע להחדרת הנצרות בכל מקום, תוך שימוש בהטפה, פיתוי, ולעיתים גם כפייה בכוח.
במקביל פעלה האינקוויזיציה, מוסד חקירות שנהג באכזריות כנגד ״כופרים״. בין המאות ה-11 וה-13 יזמו האפיפיורים את מסעי הצלב שהפכו במהרה למסעות טבח ביהודים. תפילת ״אב הרחמים״ הנאמרת בכל שבת תוקנה לעילוי נשמותיהם.
הספר המקודש לנצרות, הביבליה, כולל את התנ״ך (אותו הם מכנים ״הברית הישנה״) ו-27 ספרים נוספים המכונים ״הברית החדשה״. מעניין שמקור הביטוי הוא יהודי ומופיע בספר ירמיהו, אך הנוצרים עיוותו את כוונתו המקורית, שכן הנביא מדבר על חידוש הברית עם עם ישראל, לא על החלפתו.
2. השואה – השתיקה הרועמת
אחד הפרקים המכאיבים ביותר ביחסי היהודים והכנסייה הקתולית הוא תפקודו של האפיפיור פיוס ה-12 בתקופת השואה. אף שהוותיקן טוען שפעל בחשאי להצלת יהודים, בפועל הוא נקט בשתיקה מול השמדת העם היהודי.
הנאצים אומנם לא פעלו ממניעים דתיים, אך מכונת הרצח שהקימו קצרה את פירות השנאה שיצרה וטיפחה הנצרות כנגד העם היהודי לאורך אלפיים שנה. לידי האפיפיור הגיע מידע מבוסס על ההשמדה השיטתית, אך הוא בחר לשתוק. לאחר השואה התנהל מאבק לא פשוט להשיב לעם ישראל ילדים שהוריהם נרצחו והוחבאו במנזרים.
3. חצי מאה ללא הכרה
הוותיקן נמנע מהכרה דיפלומטית בישראל במשך 45 שנים. רק בשנת 1993, לאחר תהליך ארוך, כונן הוותיקן יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל.
מאחורי העיכוב עמדה תפיסה דתית עמוקה: ״תיאולוגיית ההחלפה״ שלפיה עם ישראל איבד את מעמדו כעם נבחר ונגזר עליו להיות מנודה לנצח, והנצרות היא ׳ישראל האמיתי׳. הקמת מדינת ישראל שמטה את הקרקע מתחת ליסוד מרכזי בתיאולוגיה הנוצרית. בסופו של דבר לא ניתן היה להתווכח עם המציאות, וגם הוותיקן הכיר במדינת ישראל.
4.
מגידו או ירושלים:
קרב על כבוד לאומי
בשנת 1964 ביקר לראשונה אפיפיור בישראל – פאולוס השישי. הוותיקן דרש שהמפגש עם הרבנים הראשיים יתקיים במגידו, ולא בירושלים, מקום מושב הרבנות.
הרבנים הראשיים דאז, הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן, התנגדו נחרצות לדרישה ששיקפה את אי-הכרת הוותיקן בירושלים כבירת ישראל. בסופו של דבר התקיימה הפגישה במגידו ונשיא המדינה זלמן שז״ר ייצג בה את ישראל, אך הרבנים החרימו אותה.
בביקורים מאוחרים יותר של אפיפיורים בישראל, כבר התקיימו פגישות בירושלים, מה שמבטא שינוי בגישת הוותיקן.
5.
נוסטרה אטטה:
נקודת מפנה היסטורית?
בשנת 1965 התקיימה ועידת הוותיקן השנייה, ובסופה פורסמה הצהרה ״נוסטרה אטטה״ (בזמננו אנו) שסימנה שינוי: ״הכנסיה הקתולית מתייחסת בכבוד לאמונות אחרות… לא ניתן לדבר על היהודים כדחויים או מקוללים… הכנסייה מצטערת על כל השנאות, רדיפות וגילויי האנטישמיות שכוונו בזמן כלשהו כלפי יהודים.״
בעקבות ההצהרה שונתה התפילה הנוצרית. במקום ״למען יסיר הא-ל את המחסום מליבם״, התקבל הנוסח: ״הבה נתפלל למען העם היהודי, הראשון לשמוע את דבר הא-ל״. בשנת 2013 כתב האפיפיור: ״היהודים שמרו על אמונתם למרות הכל. העולם כולו לעולם לא יוכל להיות מספיק מכיר תודה להם על כך״.
6. פרנציסקוס וחרבות ברזל
במהלך מלחמת חרבות ברזל, התבטאויותיו של פרנציסקוס עוררו סערה בישראל. בעוד שגינה את פיגועי חמאס ואת גל האנטישמיות שבא בעקבותיהם, הוא גם ביקר בחריפות את פעולות ישראל. בדצמבר 2024 אף הצהיר כי ״יש לחקור אם ישראל מבצעת רצח עם בעזה״, ובנובמבר 2023 רמז כי פעולות ישראל עלולות להכיל ״מאפיינים של רצח עם״. בטקס חג המולד 2024, עורר פולמוס כשפסל תינוק ישו הונח על כאפייה פלסטינית. בנאומו האחרון, יום לפני מותו, קרא להפסקת אש מיידית והדגיש את ״המצב הדרמטי בעזה״. הוא נפגש עם משפחות חטופים ישראלים וקרא לשחרורם, אבל בהצהרותיו ניכר אימוץ הנרטיב הפלסטיני, ללא התייחסות מספקת לזכותה של ישראל להגן על עצמה.
7. הברית הנצחית – מבט לעתיד
תשובתה של היהדות ל״תיאולוגיית ההחלפה״ טמונה בפסוק מפורש: ״ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם״ (ויקרא כו, מד). הברית בין הקב״ה לעם ישראל נצחית – כי בן לעולם נשאר בן.
שיבת ציון בדורנו, הקמת מדינת ישראל ופריחתה הם העדות הנחרצת לאמת הזו. בתוך פחות ממאה שנה, קם עם ישראל מאפר השואה, הקים מדינה משגשגת וקיבץ גלויות מארבע כנפות תבל.
מותו של האפיפיור פרנציסקוס מזכיר כי למרות שינויים מסוימים, הדרך לפיוס אמיתי עוד ארוכה. הצהרות חרטה אינן יכולות לכפר על אלפיים שנות רדיפות ודם יהודי שנשפך. עם זאת, אולי מתחילה הכנסייה לפקוח עיניים אל מול המציאות ולהכיר באמת שהיהדות ידעה תמיד – שהבטחה אלוקית אינה מתבטלת לעולם. ■
