כתוב ב"מדרש חדש":
ג' פעמים השיב הקב"ה את העיר עזה וגלילותיה לידי ישראל. בראשונה במבצע קדש, כשנתקיים בנו "כמעט אויביהם אכניע" ללא קרב. בשנייה בקרב במלחמת ששת הימים, ובשלישית במלחמה של 'שמחת תורה', בקרבות קשים ועקובים מדם. וישראל, יש בהם צדיקים שונאי מתנות, שכיון שמקבלים מתנה אומרים לנותנה: "תודה, אבל לא היית צריך". בפעם הראשונה והשנייה השיבוה לאויביהם. בשלישית ביקשו למוסרה לאויבים, ולא היה מי שיקחנה מידם.
הלכו כמה משרי ישראל ויועציו אצל מלך ערבי ושאלוהו: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו"? ולא אבה למלוך בעיר עזה וגלילותיה. ושוב הלכו אצל מלך מצרים, ובקשו כבקשת יותם מן העצים – "מולכה עלינו", ולא אבה. וכן עשו אצל מלך ירדן, וביקשוהו שיואיל הוד מלכותו לפרוש שלטונו על העיר עזה, כשם שהואיל בטובו לפרוש שלטונו בירושלים במקום מקדשנו, ולא אבה. אמרו: "מה זאת הייתה לנו, שאנחנו בנים לעם חכם ונבון ואיננו הולכים לשאול אצל חכמינו, שחכמת דורות נערמה עליהם, וחכמת תורתנו העתיקה בהם?"
הלכו אצל חכם זקן מישראל ושאלוהו. אמר להם: "למה תבקשו מלך זר? הלא צבא גדול וחכם לכם!" אמרו לו: "הנשלוט בשני מיליון איש מאויבינו?" אמר להם: "אדרבה, התניחו לשני מיליון מאויביכם לשלוט בכם?"
נתבלבלו משאלתו ולא ידעו מה שישיבוהו. הוסיף ושאלם: "ומדוע לא תניחו לאויביכם לילך אל ארץ, כדוגמת כמה וכמה מאחיהם בסוריה, אשר מצאו להם מנוחה מן המלחמות בארץ צרפת, ובארצות בריטניה, ובקנדה ועוד, ואחיהם מאפגניסטן אשר מצאו להם נחלה בארץ גרמניה ובשאר העמים?"
השיבוהו: "אמת. אבל למה יאמרו בעמים – 'אויביהם גירשו!'? למה יאמרו במדינות הים כי לא יהודים רחמנים אנחנו? לא ייעשה כן בישראל, להניח לאויבינו לצאת ממיצר שלהם ולילך להם לנפשם למקום רחוק! ועוד זאת: אף על פי שבכל בית ובכל מיטת נער וזקן מצאנו כלי נשק כדי להילחם בנו, אולי ימצאון חמישים צדיקים נסתרים בעיר? ואם לאו, שמא נסתרים הצדיקים במערות ובנקרות צורים אשר מתחת לעיר? ושמא לא מרצונם נעשו לאויבינו אלא מצוק העתים, או משעמום הלב? ואולי אנוסים הם בחובת דתם, ע"פ מטיפיהם, ומצווים כולם, טף ונשים, נער וזקן, להיות טובחים בעמנו בעל כרחם? ועוד זאת, הלא ידעת כי כאשר נסו אויבינו אחרי מלחמת ששת הימים, הלך אחד מגדולי שרינו, אשר סבו או סב סבו דיין היה בחוצה לארץ, ופוצץ הגשרים מעל נהר הירדן, לבל יברחו? וגם אלה אשר ברחו קראם לשוב לבתיהם!"
-"אם כן, אין דרך אחרת לפניכם אלא שתהיו אתם מושלים בהם!" אמר החכם.
- "שמא לא שמע כבודו על הדמוקרטיה המושלת בימינו בכיפת עולם? והלא רוצים הם בוודאי בזכות לבחור ולהיבחר, ולנהל ענייניהם בעצמם!"
- "אם כן, יבנו להם בתי ממשל בכל כפר ועיר, חמולה ומשפחה, וראשי עיריות ומועצות יעשו להם, ובכל כפר יעמידו מעצמם מוכתר ושליט, ויגבו מסים וארנוניות בכפרם, לתקן הדרכים ולפנות האשפתות".
אמרו אותם משרי ישראל זה לזה: "זהו שאומרים עליו שחכם גדול הוא? והרי אין הוא בקיא כלל בהוויות העולם ובמוסר החדש. מדורות קודמים האיש".
אמרו לו: "ושמא יחפצו אויבינו במדינה ומלכות גדולה משלהם?"
ראה החכם שמחשבתם במקומה עומדת, לא תנוע כלל, אף לא ברוח שאינה מצויה, והשיבם: "אם כן, יקראו לממלכותיהם בשמות ממלכה, או רשות, או מדינה, או בכל שם שיחפצו בו, ויעשו להם דגלים והימנונות ודפוסי בולים, וכל שאר סממני מלכות של כל כפר ומשפחה".
-"ואולי יחפצו להיות מדינה ככל המדינות, בעלי צבא גדול וחזק, ויתאוו להיות להם כלי נשק, טנקים ומטוסים ואוניות צי ככל העמים, וכלי מלחמה וטילי שלום, ואף יאבו לבנות ערים עיליות וערים תחתיות, וגבול בל יעברון בו אחרים…"
- "לשם מה ירצו בכך?"
-"איננו יודעים, לא ענין הוא לנו. לשם מה שהוא, כדי להיקרא עם ומדינה. מצות הדמוקרטיה לעשות כרצון איש ואיש, ורצונם – כבודם. די בכך שהם עצמם יודעים לשם מה, ומה לנו כי נתערב בענייניהם? ועוד, שטוב לנו שלא יאמרו עלינו האומות -"ליסטים וכובשים אתם".
-"דבר זה האחרון לא זכיתי להבינו. הטוב בעיניכם להיות כבושים תחת ידם, לטבח ולהריגה, ובלבד שלא ידבקו בכם כינויי העמים?"
שוב לא ידעו מה שישיבוהו.
חכך החכם בדעתו, ושאלם: "מאיזה מקום באו אבותיכם לארץ הקודש? מאיזו עיר או עיירה?"
השיבוהו בגאווה: "מעיר גדולה של חכמים אנחנו, מעיר חלם".
אמר להם: "ומדוע באתם אלי? שאלו את עמכם, הרי עם חכם ונבון לכם, ועשו כרצונו!
אמרו לו: "העם? העם שלנו??"
-"כן, עמכם! אלא מי? העם האמריקאי?"
- "הו, עמנו עם נבער מדעת הוא, רובו. רק מעט משכילים יש בו, יושבי קתדראות, והם ששלחונו אל מלכי האומות".
אמר החכם לעצמו: "ולא הם אשר דיברו בקדושת הדמוקרטיה המולכת בעולם? אחוס נא על עתותי ואשוב להגות בספרינו העתיקים". פטרם לשלום באמרו: "אם כן, הניחו לאויביכם לעשות [בכם] כרצונם. ואך את הדבר הזה תעשו: בקשו מהם חתימה על הבטחה של שלום, אם מצאתם חן בעיניהם, ואם לא יקשה עליהם הדבר [כי שמא יהא דבר זה מהלך כנגד אמונתם]". וחתם הזקן דבריו בפסוק מדברי החכם מכל אדם: "סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח", ו"אין כל חדש תחת השמש".
ואף על פי כן, הקדוש ברוך הוא, שאוהב את ישראל אף יותר מכמה מישראל עצמם, דרכים רבות לו. יעשה מה שיעשה, ויצילנו מתוך ידם של אויבינו.
40 שנה לפטירת ה"בבא סאלי"
בד' שבט ימלאו 40 שנה לפטירת ה"בבא סאלי", ר' ישראל אבוחצירא. לפני שנים רבות סיפר לי ר' מאיר בן חמו ז"ל, שלמד איתנו בחבורת הדף היומי, ואני מקווה שאני זוכר נכון: בילדותי גרו הורי ברח' הנביאים בירושלים. ביום שישי אחד, ללא הודעה ארוכה מראש, הגיע ה'בבא סאלי' להתארח בבית הורי בשבת. השמחה הייתה גדולה, הידיעה נפוצה, ובמוצ"ש הגיעו רבים מבני ירושלים לקבל את פניו. דרכו הייתה למזוג כוס של ערק למבקריו, ולברכם. אבי הוציא לו את הערק שהיה בביתנו, ובשלב מסויים אמי אמרה לאבי שהחנויות סגורות כעת, ואם ייגמר הערק לא יהיה עוד איך להשיג וכו'. הבבא סאלי כנראה שמע את ההערה הזו, ופתר את בעיית שלום הבית בדרכו המקורית. הוא אמר שאין צורך בעוד ערק, כיסה את הבקבוק במגבת, ומזג עוד ועוד לאנשים הרבים שהוסיפו להגיע, בלי חשבון כלל, והערק לא נגמר…
האם סיפורי הבבא סאלי אכן התרחשו כפי שמספרים? אינני יודע, אבל דומני שראוי לענות על כך כפי שענה לשאלה זו העו"ד של ה"חפץ חיים". פעם האשימו אנשי הצאר הרוסי את ה"חפץ חיים", ר' ישראל מאיר הכהן, בעבירה כנגד השלטון, והזמינו אותו למשפט. עורך דינו אמר לשופט: 'לפני שנדון בגופו של ענין, כדאי שתדע מי עומד לפנינו. מספרים שפעם נכנס גנב לביתו וגנב את פמוטי הכסף היקרים שלו. רדף אחריו הח"ח, כל עוד רוחו בו, וכשכמעט הגיע אליו צעק לגנב שהוא מפקיר את הפמוטים. מדוע עשה דבר זה? כדי שהגנב לא ייכשל באיסור גזל'. שאלו השופט: 'ואתה באמת מאמין לאגדות כאלו?' השיב העו"ד: 'אינני יודע אם הדברים אכן קרו כך או לא, אבל אני יודע שעלי ועליך לא מספרים סיפורים כאלה, ועליו כן'. ■
הרב מאיר דורפמן, מחבר סדרת ה'מרבדים' על מסכתות הש"ס, ו"פעמיים באהבה".
meirdorfman@gmail.com
