במיוחד בימים אלה שלפני יום הזיכרון ויום העצמאות, לאחר עוד מערכת בחירות אני רוצה להחזיר לכולנו את התקווה הגדולה בעם שלנו.בצוק איתן אני תפקדתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל. אחד התפקידים המרכזיים שלי היה התעסקות בפצועים ובהרוגים של החטיבה. יום רביעי אחד קיבלתי טלפון מאדם

סאלח שינה דעתו בפסח, סאלח כבר היה מיואש. הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. הם לא יוכלו להגיע למדינה משלהם, ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב סאלח שנים רבות.אבל בפסח, הוא שינה את

באזור שבו גרנו היתה משפחה שהחמירה מאוד מבחינה הלכתית. כמעט אין חומרה שיכולנו לחשוב עליה, שהם לא קבלו על עצמם. השיא היה כל שנה בהכנות לחג הפסח ובחג עצמו. שם לא היה סוף להקפדות ולהחמרות את כל המטבח הם היו מצפים בנייר כסף, את הברזים

ביום ראשון הקרוב נחגוג את ראש חודש ניסן שהוא החודש שבו יצאנו לחירות. אשתף אתכם בשני סיפורים מרגשים הקשורים לחג הפסח המתקרב ולחירות.ביום חמישי, 2 באפריל 1970, הופל מטוס פנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות (גדעון מגן ופיני נחמני) הספיקו לצנוח לפני שהמטוס

לפני כמה שנים העברתי הרצאה בבית ספר בצפון הארץ. לאחר ההרצאה הזמין אותי הרכז החברתי בבית הספר להרצאה נוספת בערב ההורים של בית הספר שהתקיים כחודש לאחר ההרצאה הראשונה שלי. לאחר ערב ההורים הזמין אותי המנהל להעביר הרצאה ביום העיון של צוות המורים של בית

בחג החנוכה לפני כמה שנים פנה אלי חבר טוב, הוא סיפר לי שבמשפחתו זוג שזקוק לפונדקאות מכיוון שהאשה אינה יכולה ללדת .החבר סיפר לי גם שתהליך הפונדקאות עולה כ260,000 ₪, ושהזוג הזקוק לתהליך, הצליח להשיג, לאחר מאמצים רבים, בסה”כ כ60,000 ₪.הוא שאל אותי האם אני מוכן

לפני כמה שנים נסעתי עם משפחתי מראש צורים לחוף הים באשדוד. כשהגענו למחסום הל”ה שיורד מגוש עציון לכיוון השפלה, עצר אותנו המאבטח במחסום והתחיל לתחקר אותנו כאילו מינימום היינו איזה רכב של מחבלים בארגון דאע”ש. הוא שאל: “מאיפה אתם?” עניתי “מראש צורים”, הוא המשיך ושאל:

מי שעוצר אותנו בחיים זה רק אנחנו. לאן שאנחנו מצביעים בחיים לשם אנחנו מגיעים. הבעיה שלרוב אנחנו לא מצביעים. ואם אנחנו כבר מצביעים אנחנו לא מאמינים שאכן נגיע ליעד שאליו הצבענו. ואז אנחנו מתחילים לתרץ למה לא הגענו ומפנים אצבעות מאשימות כלפי כל העולם חוץ

אשתי ואני למדנו מושג מהזוהר הקדוש שנקרא “דרונא דמלכא” – מתנה מהמלך. כלומר, בורא עולם נותן לנו מתנות קטנות כל יום ואנחנו בוחרים לקחת אותם או בוחרים שלא לקחת אותם. קיבלנו פעם מתנה קטנה, ולאחר שבחרנו לקחת אותה, התברר כמה המתנה גדולה. ביום שישי אחד,

תקופת החגים עברה עלינו, והשבת אנחנו שוב מתחילים מבראשית. הבעל שם טוב הקדוש הגדיר עקרון שנקרא תורת הבריאה המתמדת. מתורה זו אנו לומדים את עקרון ההתחדשות .”המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית”, כשם שבורא עולם מחדש בכל יום את הבריאה שלו, כך אנחנו יכולים וצריכים

כבר עברנו את יום הכיפורים, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מהסיפור הזה, שרלוונטי לכל השנה ולכל החיים כולם. ביום הכיפורים לפני 11 שנה החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים, ולמרות שאני היפראקטיבי אני לומד את כוונות התפילות של יום הכיפורים. לאחר מחשבה נוספת אמרתי לעצמי

אשתף אתכם בסיפור מלמד שקרה לי בערב ראש השנה בדיוק לפני שנה. לפני כמה שנים הפנו אליי אדם שהיה במצב כלכלי ואישי קשה מאוד. בשלב מסוים התחלתי ללוות אותו גם כלכלית אבל בעיקר נפשית. בהתחלה הוא חי ברחוב והיה חסר עבודה, ולאחר כמה שנים הוא

בימים אלו, שבהם אנחנו שוב חווים בלא מעט מחלוקות בעמנו, חשוב לי לשתף אתכם בסיפור חשוב ומאחד שקרה לאחותי הגדולה בשבת הזאת, שבת ניצבים, לפני 11 שנה. לאחותי יש שבעה ילדים, ולילד הקטן שלה יש תסמונת לא פשוטה. הוא לא הולך ולא מדבר . שבת

אני לא יודע מאיפה בא לי הרעיון. באחד הימים שלפני חג הפסח אמרתי לילדים שלי, שהיו אז קטנים, הגדולה הייתה בת 5 והבן שאחריה היה בן שלוש: "בואו נעשה הפתעה לאימא ונכין לה מכתב תודה. אתם תגידו על מה אתם רוצים להגיד לה תודה, ואני

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הדברים האישיים האלו, אבל בסוף החלטתי שכן בגלל המסר החשוב שאני רוצה להעביר באמצעותם במיוחד בימים אלו, שבהם מתחילה שנת הלימודים, וגם כי בשבוע שעבר דיברתי על אבי ז"ל, ואני לא רוצה לקפח את אימי היקרה ז"ל ואת דרך חינוכה.

כשחלה אבי ז"ל במחלת הסרטן הבנו שהוא רוצה שלא ייכנס עובד זר לביתו לטפל בו בתקופה הקשה של מחלתו אלא אנחנו ילדיו נטפל בו .מכיוון שאנחנו עשרה ילדים, שמונה בנים ושתי בנות, עשינו חלוקה מסודרת שבה כל אחד מהילדים מגיע ל-24 שעות לביתם של הורינו

לפני כמה זמן חבר טוב שלי שבר את הרגל, והודעתי לו שאני אגיע לישון לידו בלילה בבית החולים. בשעה שתיים בלילה הצטרף אלינו חבר נוסף שהגיע מהרצאה שהעביר בדרום הארץ. לחבר שהגיע יש 9 ילדים, הגדול שבהם בן 14. תוך כדי השיחה בינינו שאלתי את