01 סיפור שסיפרה עובדת במתנ”ס באר שבע: ‘הקמתי בבאר שבע לפני שלוש שנים רשת של מועדוני ערב לבני עולים.הפעילות כללה קצת לימוד, חוגי מוזיקה, סדנאות וכיבוד של עוגות בורקסים ושתיה. פעם אחת עשיתי אירוע שיא לאחת המועדוניות. שכלל הופעות ילדי המועדוניות ובהשתתפות מכובדים מהקהילה ומהעיר,

1 לאחר שנפרדנו השבוע מט’ באב שמסמל יותר מכל את הכמיהה שלנו לבנין ירושלים שתבנה באהבת חינם אני משתף אתכם בסיפור שכולו אהבת חינם. במהלך מבצע צוק איתן שימשתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל. מתוקף תפקידי התעסקתי בלא מעט דברים הקשורים לעורף הצבאי של החטיבה

01 לפני כ – 6 שנים בתנו שחר היתה בשירות לאומי במרכז שוסטרמן בירושלים. מרכז חירום שוסטרמן לילדים ומשפחותיהם נותן מענה לילדים בגיל הרך ועד גיל 14, אשר נחשפו להתעללות נפשית או פיזית מצטברת או הזנחה חמורה הנמצאים במצבי סיכון וסכנה.   היא סיפרה לנו

1 לפני כמה שנים באחד מימי הנישואין שלנו, כבר מהצהרים קיבלתי טלפונים מהילדים והרחתי שמשהו מתרחש. כשחזרתי מהעבודה ראיתי את כנה אשתי מטיילת ברחבי ראש צורים. כשהגענו הביתה חיכתה לנו “הפתעה״. ארוחת ערב מדהימה שהכינו הילדים, מתנה מקסימה ששנינו מאוד רצינו, ומכתב מרגש עד דמעות

לפני כמה שנים הייתי בהרצאה של אפי איתם כשהוא עוד היה מפקד בכיר בצבא. אפי סיפר על התקופה שבה הוא היה מפקד סיירת גולני. באותה תקופה, מי שמכיר את הסיירת יודע שאם הצלחת לצאת בריא בגופך ובנפשך מהסיירת זה היה בגדר נס. בסיירת היו אימונים

התלבטתי מאוד אם לשתף אתכם בסיפור הזה, מחשש שאולי כמה מכם יחשבו שאני לא נורמלי. אבל החלטתי בכל זאת לשתף בגלל הלקח החשוב שנלמד ממנו. לפני חמש שנים התחילה לגדול לי בליטה מוזרה על הראש, בהתחלה לא התייחסתי אליה אבל לאט לאט היא גדלה יותר

מדי פעם אני מרצה במקומות שונים בארץ. במסגרת אחת ההרצאות שנתתי, סיפרתי את הסיפור הזה:אחת לחודש, בדרך כלל לקראת ראש חודש, היינו יוצאים כמה חברים לנגן ולשיר לחולים בבית החולים “הדסה עין כרם”. המחלקה שבה היינו מרגישים הכי משמעותיים היא המחלקה האונקולוגית. לפעמים מספיק שיהודי

בתקופה האחרונה נושא הנחת התפילין עלה לכותרות. אשתף בשני סיפורים על תפילין בעם ישראל, אחד מרגש מאוד ואחד מצחיק.בערב שבת אחד, יצאתי מהבית לחצר וראיתי את אבישי, יהודי כבן 65 ממושב “תלמי יחיאל” שלא מוגדר דתי. אבישי היה אחראי שנים רבות על ההדברה אצלנו בראש

יש לי אחיין ששמו איתי שכטר, איתי משחק כדור רגל בליגת העל. איתי אדם מאמין ותמיד בשמחה. בשנת 2014 איתי החל לשחק בצרפת בקבוצת נאנט. כשהוא הגיע לנאנט הוא נכנס לחדר ההלבשה (איתי מתפקד כחלוץ) החלוץ של אותה קבוצה היה בחור ענק, כולו שרירים, כהה

הייתי ילד קטן מתוך עשרה ילדים, אני זוכר ארוחות שבת עם אחיי ואחיותיי הנשואים. כל פעם שהיה מתחיל איזה ריב בין בני הזוג, שלפעמים כמו בהרבה בתים היה נגמר בפיצוץ, אבי היה מסתכל על אימי ואומר לה: “יפה לכי אליהם ועשי שלום בית, גירושין זה

בשבת האחרונה ציין חברי ושכני, מנחם שנדור, יום זיכרון לאימו הניה בת דוב ז”ל. הניה היקרה עברה את זוועות אושוויץ וזכתה להקים משפחה לתפארת בארץ ישראל. בשבת האזכרה נכחה גם אחות של חברי מנחם, אגי ובעלה חיים, שזכו בתקופה האחרונה לחגוג 50 שנות נישואין. וחיים

לפני כחודש טיילנו כמה חברים על שביל ישראל באזור הכרמל. בלילה ישנו ב”עין הוד” אצל מלאכית השביל יעל שמואלי. בערב הצטרף אלינו גם אחיה של יעל, ערן שמואלי. שמענו ככה בחצי אוזן שהוא נשוי למישהי מאיטליה שהתגיירה בארץ, ויש להם ארבעה ילדים: שני בנים ושתי

מכיוון שאנחנו מתקרבים לחג מתן תורה ואנו אחרי המכות הרבות שקיבלנו בעת האחרונה זקוקים יותר מכל לאהבה ולאחדות בתוך עמנו. אשתף אתכם בסיפור מדהים על ספר תורה מיוחד שהתקבל מתוך אחדות בעם ישראל ובעקבותיו הגיע ספר נוסף. יש לי חבר בארה”ב שקוראים לו יוטב אליאך,

את הסיפור הבא סיפרה לי חברתי היקרה אסנת עוזרד שעסקה שנים רבות בניהול בית ספר בעיר “מודיעין” והיום היא מנטורית למנהלים צעירים במשרד החינוך:“לפני כמה שנים היה לי תלמיד שהיה מוגדר על ידי צוות ההוראה כילד ‘מופרע ובעייתי’. בעקבות התנהגותו, ממש לפני הטיול השנתי, הזמנתי את

כשאנו במצוקה כלשהי אנו מתפללים לבורא עולם שהוא מלך העולם. אבל גם שמבקשים משהו מהמלך, מכתב המלצה ממישהו שמקורב אליו תמיד יכול לעזור. השבוע אנו חוגגים את ל”ג בעומר יומו של ר’ שמעון בר יוחאי ואשתף בשני סיפורים אישיים שזכינו בהם למכתב המלצה כזה. כבכל

במיוחד בימים אלה שלפני יום הזיכרון ויום העצמאות, לאחר עוד מערכת בחירות אני רוצה להחזיר לכולנו את התקווה הגדולה בעם שלנו.בצוק איתן אני תפקדתי כסמח”ט מילואים של חטיבת הנח”ל. אחד התפקידים המרכזיים שלי היה התעסקות בפצועים ובהרוגים של החטיבה. יום רביעי אחד קיבלתי טלפון מאדם

סאלח שינה דעתו בפסח, סאלח כבר היה מיואש. הוא היה משוכנע שלעולם ועד לא יצליחו הפלשתינים להתגבר על היהודים. הם לא יוכלו להגיע למדינה משלהם, ואפילו תשתרע רק על אחוז קטן משטחה של ארץ ישראל. במחשבה זאת הסתובב סאלח שנים רבות.אבל בפסח, הוא שינה את

באזור שבו גרנו היתה משפחה שהחמירה מאוד מבחינה הלכתית. כמעט אין חומרה שיכולנו לחשוב עליה, שהם לא קבלו על עצמם. השיא היה כל שנה בהכנות לחג הפסח ובחג עצמו. שם לא היה סוף להקפדות ולהחמרות את כל המטבח הם היו מצפים בנייר כסף, את הברזים

ביום ראשון הקרוב נחגוג את ראש חודש ניסן שהוא החודש שבו יצאנו לחירות. אשתף אתכם בשני סיפורים מרגשים הקשורים לחג הפסח המתקרב ולחירות.ביום חמישי, 2 באפריל 1970, הופל מטוס פנטום ישראלי מעל פרברי דמשק. שני אנשי הצוות (גדעון מגן ופיני נחמני) הספיקו לצנוח לפני שהמטוס

לפני כמה שנים העברתי הרצאה בבית ספר בצפון הארץ. לאחר ההרצאה הזמין אותי הרכז החברתי בבית הספר להרצאה נוספת בערב ההורים של בית הספר שהתקיים כחודש לאחר ההרצאה הראשונה שלי. לאחר ערב ההורים הזמין אותי המנהל להעביר הרצאה ביום העיון של צוות המורים של בית