זה אמור היה להיות יום כיף עם אמא לקראת בת המצווה. ביום שישי האחרון אביגיל (12) התעוררה עם פתק מעל המיטה, ובו הודעה על הבילוי המיוחד. רק שתיהן, אמא ובת. הנסיעה הייתה כיפית, אביגיל קנתה ציפורניים ודבק מיוחד, עוד קצת סיבובים באריאל ונסיעה חזור הבייתה ליישוב עלי.
אביגיל יושבת מקדימה ליד אמא מיכל, השיחה ביניהן רגילה לגמרי. עוד כמה דקות מגיעים הביתה חזרה להכנות לשבת.
קצת אחרי בית הספר הערבי בכפר לובן שעל ציר 60 סמוך לישוב עלי, מיכל מזהה שני נערים ערבים עומדים מאחורי מעקה הבטיחות, ומתכוננים. אמא מיכל תוהה לרגע אם הם מתכוונים לחצות את הכביש, או שמחכים לפגוע. מיכל מאיצה כדי להיות בטוחה, אבל התשובה לא איחרה לבוא. "אני רואה את האבן עפה, מסיטה את הראש כדי לא להיפגע בפנים, ואז שומעת בום" מספרת מיכל לגילוי דעת, הבום מגיע מהשמשה מעליה. הכל קורה בשברירי שניות, המכה החזקה ברכה, האבן שמשפשפת את הלחי, והדם שנוזל.
אביגיל רואה את אמא מלאה בדם ומנסה לוודא שהיא בסדר. בקור רוח שלא אופייני לגילה ובלי להיכנס להיסטריה, היא לוקחת את מכשיר הטלפון ומחייגת למוקד בנימין. מיכל עוצרת אותה ומנסה להרגיע שהכול בסדר, שהיא חלילה לא הולכת להתמוטט בנסיעה, ושעוד רגע מגיעים לכניסה לעלי. רק שם, ליד השומר, הרשתה מיכל לעצמה לעצור ולאמוד את הנזק. בחסדי שמים הפציעה הייתה קלה. מה שנשאר זו שמשה שבורה, וטראומה שתתקשה לעבור במהירות.
ישבנו לשיחה במוצאי השבת עם מיכל צברי, "בעיניים ראיתי את הרוע אורב בצד הדרך ומרוכז היטב כדי שהוא יוכל לפגוע הכי חזק… זה מקומם, מכאיב ובעיקר מתסכל כי אנחנו יודעים שזה כנראה ימשיך, כמו שקרה לעוד הרבה אנשים ובאותו מקום. וזה הזוי ומוזר.
עוד אומרת לנו מיכל: על מערכת הביטחון והצבא להפנים שזריקת אבן יכולה להרוג! ובהתאם להנחת היסוד הזאת לפעול, בצורה הכי ישרה, אמיתית ובריאה. בנס גדול האבן לא פגעה בביתי ואני נפגעתי קלות, אך בקלות זה היה יכול להסתיים אחרת, וצריך להסתכל על המציאות בעיניים. מיכל היא לא היחידה. בית הספר הערבי בלובן א שרקיה מנפק עשרות אירועי פח"ע, ובכל יהודה ושומרון מאז מבצע שומר החומות באייר התשפ"א (05/2021) הגרף של נתוני הטרור העממי נמצא בעליה מתמדת.
האבנים, בקבוקי התבערה והצמיגים הבוערים הפכו לאורחים תדירים בצירי הנסיעה ביו"ש, בעיקר בשעות החשיכה. אולי זה הדור החדש שלא הכיר את מחיר הטרור בזמן מבצע חומת מגן, אולי זו היעדר הכרעה של מדינת ישראל לגבי מעמדם של יהודה ושומרון, ואולי בכלל השלכה של משבר הקורונה והמשבר הכלכלי הכבד ברשות שמתפרץ דווקא באמצעות אבנים. כך או כך, התופעה מחמירה מדי חודש, ונראה שהיא לא הולכת לשום מקום.
הלל , יובל ותומר ליברמן - היו ברכב בזמן פיגוע האבנים בציר גלעד
יצאנו למסע בעקבות יידוי האבנים. להבין מה המערכת עושה כדי לעצור את הטרור, מה היא לא עושה וכיצד על אדם שנקלע למארב אבנים – להגיב. שוחחנו עם גורמים בצה"ל ובמשטרה שמכירים מקרוב את הטיפול בנושא, וניסינו לצייר את התמונה המלאה של המאבק בטרור העממי.
1208 – המוקד שמחבר בין כלל גורמי הביטחון באזור.
אם נקלעתם חלילה לאירוע שבו ערבים מיידים עליכם אבנים, או כל אירוע ביטחוני אחר ביהודה ושומרון – הטלפון הראשון מומלץ למוקד הביטחון האזורי.
באמצעות חיוג למספר 1208 מקבל המוקד האזורי הקרוב את השיחה עם מספר הטלפון שלכם. במוקד יודעים לדווח מיידית לגורמי הצבא בשטח, למשטרה, לרבש"צים ובמידת הצורך גם למד"א.
מיד אחרי הטלפון עם הדיווח למוקד, מוקפץ כוח צבאי הכולל גשש לנקודה במטרה ללכוד את זורקי האבנים ולספק ביטחון לעוברים ושבים. בנוסף המשטרה גם היא מדווחת וניידת משטרה מגיעה למקום.
כאן המקום לספוילר: על פי רוב, המחבלים לא מחכים בסבלנות להגעת הכוח הצבאי ומיד כשהם רואים את הכח מתקרב, או אחרי שהם רואים שהצליחו לפגוע – הם בורחים במהירות. ועדיין, למהירות בה מגיע הכח הצבאי יש משמעות גדולה. המחבלים תמיד מנסים לברוח, אבל לפעמים הם נתפסים. במילים אחרות: הדיווח המיידי והמפורט יכול בהחלט להציל את חייהם של הנוסעים הבאים בכביש. במקביל: המודיעין הצבאי מנסה, יחד עם הגששים, לאתר את המחבלים ולהפעיל את הכח שנשלח בהתאם. לא מעט מחבלים נתפסו בצורה הזו.
כאן נכנסת לזירה המשטרה. צה"ל איננו גוף חקירות, ובשונה מהשוטרים, חיילים מאומנים להילחם וללכוד את האויב, בזמן שדווקא במשטרה השוטרים מכירים יותר את תחום הפללה ואיסוף הראיות הדרושות לכתבי אישום. השוטרים שאמורים להגיע לכל זירה בה נזרקו אבנים, אוספים את האבנים ומנסים לאתר כל ממצא פורנזי שיתכן והשאירו המיידים בשטח. בנוסף, מצלמת רכב ועדות מפורטת ככל האפשר של הנהג שזיהה את המיידים יעזרו מאוד כדי לאתר בהמשך ולהפליל את המיידים.
במספר רב של פעמים, ערבים שנתפסו בסיטואציות אחרות ועל מקרים אחרים, הודו בחקירה גם ביידוי אבנים באירועים נוספים בעבר. למשל: לפני קרוב לשנתיים נעצר פלסטיני בחשד למעורבות באירוע טרור, במהלך החקירה הוא קשר את עצמו גם למעורבות באירוע שנתיים קודם לכן בכביש 450 (ליד נוה צוף) זאת לאחר תלונה של תושב האזור שהצליח לזהותו, במקרה הזה, הוגש נגדו כתב אישום נוסף על זריקת האבנים..
כיום אפשר להגיש תלונה מקוונת ללא מאמץ כלל. זאת פעולה קטנה עבורכם אבל משמעותית מאוד כדי שהאירוע ייספר במערכות, יתוחקר, ובמידה ויעצרו חשודים יהיה אפשר להפליל אותם.
הכוחות לא מספיקים
על פי ההערכות הנמוכות ביותר, חיים ביהודה ושומרון כיום כ2.5 מיליון ערבים וכחצי מיליון יהודים. היהודים והערבים נוסעים יחד לאורך אלפי קילומטרים של כביש, כשבכל רגע נתון יכולים מחבלים ליידות אבנים.
במשטרת מחוז ש"י משרתים סך הכל כ1,300 שוטרים, ובאוגדת איו"ש כולה כ-6,500 לוחמים.
מה שאומר שלאוגדת איו"ש ולמחוז ש"י אין כמובן את האפשרות להיות בכל מקום כל הזמן, ולכן הצבת הכוחות משתנה לפי האיומים המשתנים. המחבלים שלומדים במהירות היכן מוצבים כוחות הביטחון, מבינים כי עדיף לחפש תחביב אחר מלנסות לזרוק אבנים למול עיניו של חייל או שוטר – אירוע שקרוב לוודאי יגמר במעצר או ירי.
מידי יום, בשעות בהן העומס בכבישים גדול – מתוגברים הכוחות בצורה משמעותית בנקודות בהן באופן קבוע מחבלים מיידים אבנים. זה בהחלט עוזר, אבל כמובן לא מספיק.
העובדה כי אי אפשר לכסות את השטח כולו, כמו הקושי הגדול להשיג ראיות נגד מיידי האבנים, מובילים למעשה לכתבי אישום מועטים מאוד.
ביחידת הפח"ע המחוזית במשטרה שעובדת בשיתוף פעולה מלא עם השב"כ ונועדה לטפל בטרור העממי עם משאבים מוגברים, משרתים רק 30 שוטרים. המשמעות היא שהיחידה חוקרת רק אירועים בהם נפצעו אנשים, או חוליות שפועלות בתדירות גבוהה ובמקומות קבועים. את שאר תיקי האבנים חוקרות התחנות המרחביות עם אמצעי חקירה דלים יותר. לצידן, המודיעין הצבאי מנסה להתחקות אחרי המחבלים באמצעים שלו.
על פי נתוני ארגון חננו, בכ50% מהתיקים שהגיעו לארגון ובהם נפצעו תושבים יהודים – המיידים נתפסו.
אך מתוך התיקים שהגיעו אליהם בהם לא נפצעו תושבים, לא דווח על מקרה ולו אחד שבו נתפסו המיידים. במהלך העבודה על הכתבה, כלל הגורמים שדיברנו איתם הסכימו כי המשאבים שמופנים לחקירת מקרים בהם נפצעו תושבים גבוהים בצורה משמעותית מהמשאבים שמופנים לחקירת זריקות אבנים רגילות.
כמו כל סכר, גם בסכר אותו בונים המשטרה והצבא כדי לעצור את הטרור העממי ישנם סדקים רבים. כשהפיגועים מתגברים – הסדקים מתרחבים, ויהודים נוספים נפגעים.
שם המשחק – הרתעה
כשאי אפשר להיות בכל מקום בכל רגע – הרתעה אפקטיבית היא זו שיכולה להוריד את מספר פיגועי האבנים. ישנם כלים רבים בארסנל הצבאי והמשפטי שמייצרים הרתעה, אבל לא בכולם משתמשים.
גם כשצה"ל מצליח לעצור מחבל מיידה אבנים (מחבל), הדרך לכתב אישום ולהפללה עוד ארוכה. הקושי לאסוף ראיות בזירה עצמה, הטענות של מחבלים שההודאה בחקירות הייתה תחת הפעלת לחץ כשמנגד אין פרטים מוכמנים מספקים כדי להצליב את ההודאות, מנמיכים את האפשרות להגיש כתבי אישום.
אפילו כשכתבי האישום כבר מוגשים ומגובים בראיות, העונשים במקרים בהם אין פצועים מזריקת האבנים מסתכמים בחודשים בודדים בכלא. קרי, השתלמות מהירה ממחבלים ותיקים בבתי הכלא וחזרה לגזרה.
כלי נוסף בארסנל הצה"לי הוא מארבי הירי. מיידה אבנים שיודע כי ההרפתקה עלולה לעלות לו בחייו או בפציעה קשה יחשוב פעמיים. לפני מספר שבועות פרסם העיתונאי רועי שרון כי הוראות הפתיחה באש לעבר מיידי אבנים שונו, וכי יש אישור לבצע ירי חי לעבר מידה אבנים מסכן חיים. בפועל, זה כמעט ולא קורה.
גם לטיפול בכפרים מהם יוצאים המחבלים יש משמעות. כיום, כשצה"ל מזהה כפר שממנו יוצאים מחבלים בתדירות גבוהה – התושבים כולם יסבלו מכתר וחסימה של רוב הכניסות והיציאות לכפר. ההיגיון מאחורי הפעולה הזו הוא שהכפר כולו סובל – התושבים ילחצו על המחבלים להפסיק.
ארגון חננו – כל האמצעים צריכים להיות מופעלים נגד כלל זריקות האבנים
בשיחה שקיימנו עם עורך הדין חיים בלייכר הוא מספר על מאמצים של שנים מצד הארגון לבוא בחשבון מול מיידי האבנים ולסייע לנפגעי הטרור העממי.
עד לפני כשנתיים הוא מספר הייתה הוראת שעה שקבעה עונש מינימום בחוק עבור מיידי אבנים של 4 שנות מאסר. בפועל בתי המשפט והתביעה הצבאית לא הטילו את העונש גם במקרים בהם נפצעו יהודים. העונשים כמעט בכל המקרים היו פחותים בהרבה מעונש המינימום שנקבע בהוראת השעה.
לפני כשנתיים הוראת השעה הזו הגיעה לסיומה ובמערכת הביטחון לא טרחו לחדש אותה.
יש הרבה מאוד פגועי נפש וטראומות מיידויי האבנים גם ללא נפגעים בגוף אומר בלייכר. מהניסיון שלנו, באירועים שבהם יש פצועים או חוליות חריגות מפעילים את הרבה יותר אמצעים ובלפחות חצי מהמקרים לוכדים את מיידי האבנים. מדוע שלא יפעילו אמצעים אלו גם במקרים שאין נפגעים בגוף. הפעלה של אמצעים אלו תמנע מראש פצועים ונרצחים ותעצור את התופעה שגורמת לנזק רב של נפגעי טראומה כתוצאה מאירועים חוזרים ונשנים אלו.
בלייכר משוכנע שהפעלת חקירה מאומצת עם כלל האמצעים בכלל זריקות האבנים יביא לירידה דרסטית באירועים, ויחד עם חיזוק הענישה ההרתעה תחזור לשטח.
מה בסוף?
נדמה כי באוגדת איו״ש ובמחוז ש״י עושים המון. החיילים והשוטרים, המפקדים וקציני המטה השונים עסוקים מאוד במניעת הטרור העממי ונלחמים בו כמעט בכל הכלים העומדים לרשותם. הם מצליחים בעיקר בשעות העומס להגן על הצירים המרכזיים, לבלום ולהרתיע מיידי אבנים רבים. אך הסכר הקיים איננו מספיק.
הכלים שנותן להם הדרג המדיני הם מעטים. אין הוראה לשב״כ והקצאה מספקת של האמצעים הדרושים לשב״כ וליחידת הפח״ע המשטרתית כדי לטפל במיידי האבנים כולם ולהביאם לדין. ואפילו כשמצליחים להגיע לכתבי אישום הענישה בחוק איננה מספקת ומרתיעה.
מישראל גנץ ראש המועצה האזורית מטה בנימין נמסר:
"לשרי הממשלה שמצטרפים לקמפיין השיקרי והארסי של השמאל הקיצוני נגד המתיישבים יש חלק גדול בארועי הטרור המתרבים. הערבים קוראים היטב את המפה ומקבלים רוח גבית מאמירות ויוזמות הזויות שמבקשות להאשים את הקורבן. ההתנהלות הזו עולה לנו מדי יום בסיכון חיי אדם. כשהצגתי לחברי הקונגרס בחודש שעבר את נתוני הטרור הם לא הבינו איך שרים שלנו משתפים פעולה עם קמפיין שיקרי כזה שמתיר את דם האזרחים.
האחריות בידי הממשלה וכיום היא רחוקה מלבצע את תפקידה לשמירה על בטחון התושבים".
מיוסי דגן ראש המועצה האזורית שומרון נמסר:
"טרור האבנים, הולך ומתגבר והתחושה היא שהנושא הזה מופקר לחלוטין. בעוד תושבים כאן מתמודדים עם טרור מתמשך, מצליח השר לבטחון פנים עומר בר לב למצוא זמן לדבר עם תת מזכירת המדינה האמריקאית על "אלימות המתנחלים". זו חרפה. על הממשלה להעביר את בר לב מתפקידו ולפעול מיידית לעצירת טרור האבנים, בהחמרת ענישה ובהוראה ברורה למערכת הבטחון להחזיר את ההרתעה.
באשר לאירוע בלובן נמסר ממשטרת מחוז ש"י – בסוף שנת 2021 הסתמנה עליה משמעותית באירועי ידויי אבנים לעבר כביש 60 מכיוון כפר לובן א שרקיה, כוחות משטרה בשת"פ
מה עושים אם נקלעתם לפיגוע אבנים?
1. מחייגים 1208 ומוסרים דיווח מפורט
2. אין לגעת באבן ו/או בחפץ שנזרק.
3. יש לדווח באופן מיידי למשטרה ולצבא.
4. יש להגיש תלונה מסודרת בתחנה ו/או באמצעות תלונה מקוונת.
5. במידה וקיים תיעוד או כל ראיה אחרת, יש להעבירם ללא דיחוי לתחנת המשטרה.
