בדרך לכותל

אין לי כותל אחר

ישראל גולדברג, מנכ"ל פרסומי ישראל וקרן אביה

ישראל גולדברג

מנכ"ל פרסומי ישראל וקרן אביה

בדרכי לכותל אני שומע, פעמים רבות, מדריכים ערבים, שמסבירים לתיירים
שהר הבית הוא כולו מסגד אחד גדול וקדוש לאסלם.
מיותר להדגיש שזו המצאה חדשה ללא שום בסיס עובדתי.

1.
שבת ערב יום ירושלים, היום הגדול בו שוחררה ואוחדה העיר, שבת שמסיימים בה ספר ויקרא ומברכים את חודש סיוון, עם שמש חייכנית וקהל אורחים מתוקים, שבאו מכל הארץ להתפלל איתנו בכותל המערבי – זכות גדולה וחגיגה אמיתית…
הדי הפרעות של שכננו הערבים לא היצליחו לקלקל את השמחה. אלפי צעירים וצעירות חברי כל תנועות הנוער זרמו לקראת תפילת מנחה של שבת אל רחבת הכותל. הם שרו יחד בהתלהבות שירי הלל ושבח לבורא עולם שזיכנו לשמוח בבניין ירושלים שמאחדת באמונה ובגבורה את כולנו. במשך השבת עצרה המשטרה שיירות של אוטובוסים עמוסים בפורעים ערבים שעלו לירושלים במטרה אחת – להשבית את השמחה שלנו ולהתפרע בהר הבית.
במוצאי שבת הגעתי שוב אל הכותל כדי לאסוף את חותני, סבא אברהם ברט, החקלאי התותח, שצעד מבתינו אל כותל, בתוך רבבות בני הנוער, יחד עם נכדו היקר – צבי יהודה. שני צנחנים במיל ושלושה דורות של אוהבי ירושלים.
בדרכי לכותל ראיתי מחזה מקומם – זרם בלתי פוסק של עשרות אלפי ערבים שצועדים רגלית אל עבר הר הבית כדי לחזק את כוחות ההרס והחורבן. בליל אל קאדר, השבת האחרונה של הרמדאן, קיבלו הפורעים מסר מהחמאס לעלות לירושלים ולהזניק את מפלס האלימות והתוקפנות לשיאים חדשים. החמאס פירשו את מדיניות ההכלה והסובלנות של המשטרה כחולשה וכפחדנות, והבינו שנקראה להם שעת כושר לנצל את הרפיון ולהראות 'מי כאן בעל הבית בירושלים'. הם מבינים רק כוח. בכוח ובעוז ניצחנו בע"ה בששת הימים, אך מאז אנחנו מגמגמים.
משה דיין נתן לוואקף את מפתחות הר הבית, שהוא המפתח והלב לריבונות על ירושלים. מאז, בשיטתיות במשך 53 שנים הם בונים את הנרטיב שכל הר הבית הוא 'אל עקצה' וכך הם מכחישים שזהו הר הבית ומקום המקדש – המקום הקדוש ביותר ליהודים.
2.
הפורעים משתמשים במסגדים בהר הבית כחפ"ק וכבסיס קידמי למלחמה הרצחנית, על זהותה, ריבונותה ואופייה של ירושלים. הם תוקפים שוטרים בהר הבית ומתפללים יהודים בכותל באבנים וברזלים ובורחים לתוך המסגד. כשהשוטרים פורצים למסגד כדי לעצור את הפורעים הם מצלמים את הפריצה והמעצרים כדי להראות לכל 'אוהבי ישראל' בעולם תמונה מעוותת, כאילו ישראל היא זו שפורצת למסגדים תוקפת ומבזה אתרים קדושים לאסלם.
בדרכי לכותל אני שומע, פעמים רבות, מדריכים ערבים, שמסבירים לתיירים – שהר הבית הוא כולו מסגד אחד גדול וקדוש לאסלם. מיותר להדגיש שזו המצאה חדשה ללא שום בסיס עובדתי. והתוצאה המקוממת – שמעתי השבוע גם כתבים ישראלים שהתחילו לקרא להר הבית 'אל אקצה'. התפלצתי.
אנחנו במלחמה על התודעה המקומית והעולמית. אנחנו במלחמה על הבית.
ברור וידוע וגם מורגש בשטח שכשהחמאס רואה אותנו מפחדים וחלשים הוא מתחזק.
לכאורה היינו צריכים לראות אוירה של פיוס לאור המגעים הפוליטיים לכונן ממשלה שנשענת על נציגים ערבים בכנסת. אך ידוע שהחמאס והג'יהאד וחבריהם הם שמכתיבים את המהלכים ברחוב הערבי והם אלו שמהלכים איימים על הציבור המוסלמי והנוצרי. כל ערבי שמנסה ללכת בדרכי פיוס דמו בראשו.
לאחרונה גם גילינו את פרצופם האמיתי של צעירי הבדואים בנגב שלא רק שהם משתלטים על כל חלקה טובה בארץ ישראל הם משליטים שלטון של גזל ואלימות באזור הדרום וגם בגליל. השבוע הם הרחיקו לכת וחברו יחד לחזק ולהעצים את מהומות הדמים של ערביי ישראל.

3.
אני מתפלל שנזכה לראות את צה"ל והמשטרה מחזירים את ההרתעה לרחובות הערים וגם לגבולות המדינה, שלא נראה יותר לעולם מראות כמו בליל הבדולח שבהם ערבים מציתים ושורפים כליל את בית המדרש של המכינה הקדם צבאית הותיקה והידועה בעיר לוד. שלא נראה יותר ספרי תורה מתגוללים בעפר וחנויות של תשמישי קדושה שנבזזו נשרפו וחלונותיהם מנופצים לרסיסים כמו חלונותיהם של מאות רכבים בירושלים ובערים המעורבות.
האגדה של ה'דו קיום' עם ערביי ישראל הולכת ומתמוססת מול עיננו. הם מתגלים כגייס חמישי שמנוהל גם הוא על ידי החמאס.
איני יודע אם וכיצד יכולים הערבים המתונים לחיות בתוך חברה רצחנית כזו, שהורגת זה בזה ובכל מי שנקרה בדרכה.
התקווה היחידה שלה הערבי המתון היא עוצמתה של ההרתעה הישראלית כאשר תצא לפועל במהרה, תהדוף ותחסל את המשטר הרצחני החמסי ותאפשר לציבור הערבי לבחור אולי (!) בדרך של חיים שלוים ובטוחים יותר.
ובאשר לי – אני אמשיך לצעוד לכותל באש ובמים… ואתפלל שם בכל ליבי שה' יתן שכל טוב ׳לראשיה שריה ויועציה…'
שבת שלום, של שלווה ביטחון וקוממיות ישראל בעוז ובאמונה.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה