01
חודש אלול של רחמים, סליחות ונבואות נחמה, מזמין בשבתותיו מתפללים רבים לכותל. מסכי ענק הוצבו בפאתי הרחבה כדי להקרין את אמירת הסליחות ברוב עם.
02
באחד מערבי השבוע, החזרתי את ביתי היקרה למעונות במדרשת הרובע. נפעמתי מהמחזה המופלא, של עשרות אלפי המסיירים בסיורי סליחות. נחלי אדם גודשים את משעולי העיר העתיקה. לא אמר אדם לחברו צר לי המקום בירושלים. חיילים במדים, קבוצות של דתיים וחילונים, צעירים ומבוגרים, בעיניים בורקות ובפנים מוארות, פוסעים בחרדת קודש, מקשיבים רוב קשב למדריכים מיומנים, שחלקם גם פורט על מיתרים ומתבל את הסיור בניגון ובפיוטי ערגה לירושלים, רחמים וסליחות. בחצות ליל, כבמטה קסמים, כל הנהרות של המסיירים זורמים לרחבת הכותל, לתפילת סליחות. מי שלא ראה מחזה כזה בכותל, לא ראה חיבה לכותל ולסליחות מימיו.
03
במוצש’’ק, אך נצנץ כוכב שלישי, דהרתי לכיוון הר הזיתים, להכין את מצפה רחבעם לאורחים הרבים, שנרשמו לתפילת הסליחות של ‘קרן אביה’.
כשהגעתי לתצפית בהר הזיתים, המשקיפה אל הר הבית, נפלו פני. מוסלמים רבים גדשו את המצפה. שברי בקבוקים התגוללו במדרגות וערמות אשפה היו זרועות בכל פינה. הריח החריף של עשן הנרגילות זיהם את האוויר הירושלמי הצלול ונמהל באידי ההל והקפה שהתבשל לאיטו על הגזיות. האווירה בהר הזיתים עוררה אצלי תחושה קשה – רק שנה עברה מאז נטשנו את ההר בגלל הקורונה וכבר העמיקה היעדרותנו את המציאות הקשה, שיהודים לא רצויים כאן בלב ירושלים. הנוכחות היהודית הרציפה וסוללת האירועים שבנינו כאן, מאז שאביה נהרג, נדמה היה כאילו נגוזו, חו’’ח.
אופנוענים וטרקטורונים קולניים, נהוגים בחוסר אחריות מופגנת, על ידי תושבי מזרח העיר, קצוצי אגזוז וחסרי סובלנות, חיממו מנועים וערכו תחרויות פרועות ומסכנות חיים, כשהם מתמרנים בין הולכי הרגל, ברעש מחריש אוזניים. חששתי שהם יעירו את המתים… תוך שהם עלולים לפגוע באורחים שלנו, שיגיעו לכאן באוטובוסים בעוד דקות מספר.
בקטנות אמונתי, חלפה בי המחשבה המדאיגה – שאירוע סליחות כבר לא יהיה פה הערב…
בצר לי פניתי למפקד המשטרה והוא סינן לי את תשובתו הנחרצת, במבטא מזרח ירושלמי: ‘’מצפה רחבעם הוא שטח ציבורי ואי אפשר להדוף מכאן את מארגני החפלה’’.
04
אעשה כאן ספוילר ואתאר את הנס שראיתי. מול כל החששות שלי התרחשה בעליל, מול עיני, התערבות של אצבע אלוקים. הנחישות של ההתארגנות שלנו בהכנות הקדחתניות, לקראת תפילת הסליחות והדבקות שלנו במטרה, ללא היסוס, דחקה את המוסלמים אט אט החוצה. בתחילה הגיעו עוד ועוד מתושבי השכונה הערבים, כאילו גייסו איש את אחיו לעכב אותנו מלומר סליחות. אך ככל שהפגנו נחישות ורצינות, תוך שאני מבקש מהם, באופן אישי, ומסביר להם את רצוננו הבלתי מתפשר, להתפלל, נמוגו ענני העשן של האגזוזים והנרגילות ולאט לאט הסתלקו הזרים ופינו לנו את הרחבה לאמירת סליחות בקדושה ובשמחה.
המצפה התמלא במתפללים ומתפללות מכל הגילאים והעדות. הרב בן ציון אלגזי, ראש ‘צורבא מרבנן’, פתח בשיעור מרתק על מקומו של הר הזיתים כמקום תפילה והתבוננות, בכל הדורות. לאחר מכן דיבר הרב שמואל אליהו, רב צפת, על חשיבות הר הזיתים, כמקום טהרה והכנה נפשית וגופנית לעליה בקדושה וביראה, לבית המקדש בתפארתו.
הרב שמואל התוודע באוזניי, בחצי קריצה, שזו הפעם הראשונה שהוא מתפלל סליחות אשכנזיות…
05
הר הזיתים הוצף לפתע – באור של קדושה ובניגונים של סליחות – ‘לשמוע אל הרינה’.
ישראל פרנס, בקולו האדיר, בליווי נגנים ומקהלה נפלאה, הרעידו את קו הרקיע של הר המשחה. הדי הפיוטים נישאו ברוח הירושלמית, צלחו את גיא בן הינום והגיעו עד רחבת הר הבית.
כל זה התאפשר, לא בכדי, בזכות מסירותם של המסייעים בהפקה שהתייצבו כשעה מצאת השבת, ‘במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה’ – מול כל האתגרים שתיארתי מקצתם לעיל… – אודי מרשה הציף את המצפה באור יקרות ועטף אותו בהגברה קולית מקצועית תוך שהוא מפייט על הקלידים.
ידידיה תנעמי הקים, עם צוות רשת ‘כאן מורשת’, אולפן שידור חי ומשוכלל. לראשונה מאז ימי הגאונים שודרו הסליחות בשידור ישיר, בתמונה ובצליל, לכל רחבי הארץ והעולם. מאות אלפים הקשיבו וצפו בשידורים הרבים. קיבלנו תגובות נלהבות מקהילות רבות בארץ ובעולם, שהתחברו לשידור והיו שותפים נאמנים לתפילות ולניגונים המרגשים, שבקעו מפסגת הר הזיתים וחדרו אל הלבבות.
השכנים היקרים, תושבי ‘בית החושן’, באו לחזק ולעודד, עם כלי נגינה בידם, והוסיפו עוצמות לתפילה. אנשי עיר דוד ועמותת ‘אלעד’ הגיעו כשבידם תרומה כספית מרגשת.
עדינה תבור, מנהלת המשרד שלנו, הייתה החפ״ק, שיצר את הקשר עם המשטרה והעירייה. התביישתי לשדר תמונות וידאו, לכל העולם, מאתר שמוקף בערמות אשפה. לכן, התחלנו לאסוף את האשפה בעצמנו… לאחר הפצרותיה של עדינה, שלחה העירייה צוות ניקיון, שאפשר לנו לקיים תפילה במקום נקי. עדינה גייסה את צוותי המשטרה ומשמר הגבול המסורים, שהגיעו לאבטח את המתפללים.
06
במעמד הסליחות גמרתי אומר בליבי, להמשיך ולהביא יהודים אל הר הזיתים. לשמחת בית השואבה, בחול המועד סוכות, בהושענא רבה, ללימוד ותפילת וותיקין המסורתית, לאזכרה של אביה בי״ב חשוון, לסיורים בחנוכה, לפארק הזה״ב ועוד ועוד. לא אנוח בע’’ה ולא אשקוט – ״עד ייצא כנוגה צדקה וישועתה כלפיד יבער״….
צר לי מאד, שמשרדי הממשלה, לא רואים כמשימה לאומית וכצורך בטחוני-ריבוני-קיומי, להביא יהודים רבים להר הזיתים, ולא מקצים תקציבים לאירועי תרבות יהודית בהר.
היהודים שמגיעים בזכות האירועים של ‘קרן אביה’ להר הזיתים, שומרים בגופם ובנפשם על הריבונות בהר המשחה שלא יהפוך חלילה להר המשחית.
‘רצה עתירתם בעומדם בלילות’ – התפילות והפיוטים, של המתפללים בהר, ממיסים את חומת הזכוכית בין מזרח למערב ירושלים. מחברים את העיר החדשה והישנה הנשקפים במלא הדרם, מהתצפית המדהימה במצפה רחבעם.
07
מהר הזיתים תחזו בקו הרקיע, הנישא מעל הר הבית, הפרוס לפניכם כמבקש להיגאל. מעליו תבחינו בעשרות מנופים, המציינים את אתרי הבנייה הענקיים, שמתרבים בירושלים החדשה והנבנית.
08
חדי עין יבחינו במנוף אחד עתיק, שומם ובודד, שבנה הרבה בתים בכל פינות העיר. הוא מכיר כל פינה, כל בניין ושכונה, הוא בונה את העיר כבר שבעים שנה.
והוא חלום אחד נוצר בלבבו, תמיד, לבנות את בית המקדש של משיח בן דוד…
ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
שבת שלום, של איחוד לבבות, חיבור ישן וחדש – ירושלים של מטה עם ירושלים של מעלה.
