01
דמיינו שבוקר אחד, או יותר נכון לילה אחד, מגיעים ומודיעים לכם, שאתם עם כל משפחתכם צריכים לעזוב את הבית בתוך 72 שעות, וללכת אל הלא נודע אל מחוץ לגבולות יהודה ושומרון.
למה? ככה.
החומר בעניינכם "חסוי" ואין לכם אפשרות לדעת במה אתם נאשמים או להתגונן כנגד הטענות.
מן הסתם הייתם נכנסים להלם ומנסים לפנות למעגל החברים הקרוב ולבקש עזרה.
אך גם את זה לא ממש הייתם יכולים, כי המפקד שחתם על צו ההגלייה אסר עליכם בנוסף ליצור קשר כלשהו עם 30 מחבריכם הקרובים, שזה פחות או יותר כולם.
לא, זו לא מציאות דמיונית או חלום רע, זה מה שקרה השבוע לנריה זארוג, תושב גאולת ציון ואב לשלושה שביתו נהרס בשבוע שעבר.
בלשי ימ"ר ש"י, חסמו את דרכו בעת שהיה בדרכו למסיבת חנוכה, כרזו לו לעצור ובתנועת ניצחון חגיגית מסרו בידיו צו הרחקה מנהלי שאוסר עליו להימצא בשטחי יהודה ושומרון למשך שלושה חודשים.
הצו עליו חתום אלוף פיקוד המרכז, יהודה פוקס, מורה לזארוג לעזוב את ביתו בתוך 72 שעות ואוסר עליו להיכנס לתחומי יהודה ושומרון למשך שלושה חודשים.
בנוסף, אוסר הצו על זארוג ליצור קשר עם 30 מחבריו הקרובים, ביניהם כותב שורות אלו.
מאיפה ימצא כעת זארוג עבודה חדשה, או כסף לשכירות לדירה במרכז? את פוקס זה לא ממש מעניין.
02
העילה להוצאת הצו: משפט לקוני בדבר "מסוכנות לסדר הציבורי ביהודה ושומרון", שזהה מילה במילה לכל מאות הצווים שהוצאו בשנים האחרונות.
כנגד העילות להוצאת הצו אי אפשר לערער שכן החומר כולו "חסוי", מה שמאפשר למערכת לפעול ביד חופשית לגמרי וללא ביקורת שיפוטית כלשהי.
הצו המנהלי – כלי שנשאר מתקופת המנדט, נועד במקורו לעצור לתקופת זמן קצרה פעילי טרור המוגדרים "פצצות מתקתקות", שהראיות החוקיות בעניינם עוד לא הבשילו לכדי כתב אישום – אך יש חשש שעד אז יוציאו את זממם לפועל.
הצווים המנהליים חרגו מזמן מגבולות הטרור, וכבר מעל עשור משתמשת מערכת הביטחון בצווים המנהליים ככלי למניעת פעילות התיישבותית בגבעות.
בשבועות האחרונים החליטו בממשלה להפעיל מדיניות חדשה בנוגע להתיישבות היהודית, והחלו במסעות הרס תכופים בגבעות הצעירות.
הרס שני בתוך שבוע והפעלת אלימות כלפי התושבים, חשבו במערכת הביטחון, יגרמו למשפחות לעזוב את הגבעה ולהרים ידיים, אך גילו לתדהמתם כי הרוח שפועמת במשפחות החלוצות – חזקה יותר מכל דחפור או שוטר יס"מ.
את מה שלא הצליחו בעזרת הפינויים וההריסות, מנסים כעת בממשלה להשיג באמצעות כלים דרקוניים. אך משפחת זארוג רחוקה מלהישבר, וכבר הודיעה השבוע כי בכוונתה להיאבק כנגד הצו – במקביל לפיתוח הגבעה ופעילות הסברה – אותה תמשיך לקדם בשלט רחוק.
03
לא הרחק מביתו של זארוג – בכפר תורמוסעיא הסמוך, השתחרר השבוע מהכלא הישראלי, לאפי שלבי, קרוב משפחתו של המחבל שרצח ביריות לפני כתשעה חודשים את יהודה גואטה הי"ד.
שלבי שמוכר בקרב תושבי האזור כאחד ממובילי ההתפרעויות האלימות באזור גוש שילה ותועד לא אחת כשהוא פועל באלימות כלפי לוחמי צה"ל, סייע למחבל להימלט מכוחות הביטחון וסיפק לו מזון ומחסה.
השבוע כאמור, השתחרר שלבי וחזר היישר לכסא ראש העיירה, אליו הספיק להיבחר בנתיים מתוך הכלא הודות לפעילותו "למען המאבק הפלסטיני".
שלבי ימשיך ללא הפרעה להוביל את ההתפרעויות האלימות – שהאחרונות שבהם הגיעו עד סמוך בתי התושבים בגאולת ציון, אך זארוג שנאבק שנאבק עד היום עם משפחתו על האחיזה בגבעה שמהווה קו חזית קדמי לשאר הגבעות בגוש שילה – יוגלה מביתו.
לתפארת מדינת ישראל!
אז נכון, באמת בדרך הטבע לפעמים אכן נראה שאין סיכוי לנצח. אבל עם ישראל לדורותיו – בפרט בחג החנוכה, הראה שגם כאשר יראי ה' מעטים ונאבקים מול מערכות גדולות וחזקות מהם בהרבה, מעט האור מצליח לגבור על הררי החושך. כשתלמידי הגר"א והבעש"ט הגיעו לארץ, כשחלוצי העלייה הראשונה והשניה התחילו בעיבוד הדונם הראשון, אף אחד לא חלם שנגיע למצב בו אנו נמצאים היום, אבל הם לא התייאשו וה' סייע בידם.
04
גם היום, כשאנו לכאורה מעטים, אפילו מעטים מאוד, ומולנו עומדים כמעט כל מדינות העולם שמממנות ודוחפות להקמת מדינה פלסטינית.
כשמול הבחורים בגבעות שעמלים לתפוס עוד דונם ועוד דונם, עומדות מערכות משומנות ועתירות תקציבים שמפעילות אלפי כלים ופועלים מדי יום.
למרות שלפעמים הדרך כל כך ארוכה וקשה עד שלא מצליחים לראות את האור בקצה המנהרה, חשוב לזכור שאפילו מעט יהודים שפועלים מתוך אמונה ואהבת הארץ, יכולים בעזרת ה' לנצח במערכה.