ב׳תאגיד׳ חייבים להתייחס גם לנושא שלא מדברים עליו: תוכן יוקרתי והציבור הדתי

01
מטבע הדברים, אולפני האקטואליה ניזונים ממלחמות שמאל וימין, ולשם נסוב הוויכוח על 'תאגיד השידור הציבורי'.
השבוע יצאנו בקריאה ציבורית להתייחס לשאלה פחות פופולארית – שאיש לא מדבר עליה מלבד יוצרים ויוצרות מהמגזר שומר ההלכה: "היכן התקציבים ליצירת דרמות וקומדיות לציבור שאמון על שמירת ההלכה?".
לא נעים לומר, אך שומר הלכה מכל מגזר נמנע מלצרוך תוכן 'כללי', או צופה בו 'בדיעבד' תוך כדי שהוא משפיל מבט כל אימת שעל המרקע עולה משהו שאינו עולה בקנה אחד עם אמונתו. זה המצב שנים. בערוצים המסחריים האמונים על רייטינג הרוח היא 'איש הישר בעיניו יעשה' (נושא חשוב, לטור נפרד).
מאידך, כשעוסקים בתאגיד הממומן מכספי הציבור כולו – יש לתת את הדעת, למען השוויון, גם למגזרים אמוניים שהתרגלו במשך שנים 'לוותר', 'לסגור את הטלוויזיה' או לחיות בקונפליקט מול התכנים שהם צופים בהם ומעניקים אותם לעיני ילדיהם. התרגלנו לתנועת הצפייה ולפעמים קשה לוותר עליה.
02
העידן הנוכחי, שבו הציבור האמוני עומד על כ-30 מנדטים רשמיים (!), הוא זמן מופלא לעשות סדר בתקציבים הגדולים הנשפכים על דרמות וקומדיות ציבוריות (שם הכסף הגדול, לא בתיעודי).
סיפורים, מטבעם, מכילים מסרים ישירים ועקיפים, סאב-טקסט ותפיסת עולם. מגיע לציבור האמוני שיספרו את הסיפורים שלו, על פי תפיסתו האמונית מבלי להתבייש, ובצורה מקצועית על גבי תקציב ראוי.
עולמות מקבילים בציבור שאינו שומר הלכה מקבלים תקציבי עתק כדי לספר את הדרמות ואת הקומדיות שלהם באופן מתוסרט ומהודק. ומה מקבלים האמונים על שמירת עיניים ולב? תחנת רדיו 'כאן מורשת' וסדרות תיעודיות שעלות הפקתן, לרוב, נמוכה משמעותית מיצירה מתוסרטת ויקרה הכוללת שחקנים ומגוון אנשי צוות. את הבדלי התקציב בין תיעודי לבין דרמה\קומדיה מתוסרטת – כל יוצר מתחיל יודע. אבל הציבור הרחב רואה שמדברים על עניינים יהודיים בתאגיד, 'מרגיש' שנותנים לו 'תוכן יהודי', ולא יכול לדעת בכלל שמגיע לו הרבה יותר מזה.
השבוע יצאנו בקריאה ציבורית לייחד תקציבים גם ל'סוגה עילית' מסוג דרמות וקומדיות מתוסרטות. קריאתנו היא לייצר שוויון בחלוקת תקציבי כאן באופן שגם הציבור האמון על ההלכה – יוכל ליהנות ממנו, בלי נקיפות צפייה.