בתוך שירת הים ישנם תיאורים נפלאים על הקשר המיוחד שבין עם ישראל לבין הקב״ה. בין השאר כתוב שם ״זה א-לי ואנוהו, אלוקי אבי וארוממהו״. הכוונה היא שעם ישראל מתחייב לשבח את ה׳ על הניסים הגדולים שקרו לו. ״אנוהו״ לפי זה פירושו ״אייפה״ אותו כביכול (מלשון יופי) עם סיפור המעשים הגדולים והיפים שעשה לי, וארומם אותו למעלה למעלה על אותם הדברים. אבל חז״ל למדו מהביטוי ׳אנוהו׳ עוד דבר – את ההתחייבות שלנו לייפות כל מה שקשור לעבודת ה׳, מה שנקרא ׳הידור מצוה׳. הכוונה היא שנוסף למצוות עצמן שאותן אנו חייבים לקיים ׳כמו שצריך׳, ישנו חיוב נוסף – לקיים את המצווה יותר ממה שצריך על ידי עשייתה באופן אסטטי, מכובד, יפה וראוי, יותר מהמינימום. חז״ל מתארים איך ראוי לקנות בגד נאה לשם קיום מצוות ציצית, לכתוב ספר תורה נאה ולרכוש ארבעה מינים נאים (לא רק בגלל הצורך בפרי עץ ׳הדר׳) ועוד. אבל חז״ל מוסיפים גם שצריך שכלי העבודה שבהם אנו מכינים את החפצים שאותם אנו מייעדים למצווה יהיו נאים – צריך לכתוב את ספר התורה בקולמוס נאה למשל. זה מזכיר את ההלכה שלא משתמשים ב׳מי רגליים׳, חומר שעשוי מפסולת הגוף, בעיבוד של מרכיבי קטורת הסמים ׳מפני הכבוד׳, למרות שייתכן מאוד שהוספת כמות קטנה מהחומר הזה, שמשמש כחמר עזר ליצירת בשמים, תועיל מאוד לריח המעולה והמיוחד של הקטורת גם בבית המקדש – אבל חז״ל קבעו שלא נוריד את כבודה של הקטורת בשימוש בחומר כזה (יש אפילו דעה שלא מדובר בחומר שעשוי ממי רגליים, אלא במים מיוחדים שמובאים ממעיין ששמו ׳רגליים׳ – אבל הכינוי ׳מי רגליים׳ מספיק כדי לאסור את השימוש בהם לצורך הקטורת).
נוכחנו לראות עד כמה חשובים היופי והאסטיקה ביהדות, אז האם מותר לעשות ניתוחים פלסטיים לשיפור המראה של הפנים או של אברים אחרים כאשר אין בעיה של תפקוד?
לכאורה יש כאן איסור חבלה. פוצעים את הגוף כדי לשפר בהמשך את המראה שלו בתקווה שהניתוח יצליח. והרי האיסור לאדם לחבול בעצמו הוא איסור דאורייתא. אם מדובר בילד, ובעיקר בילדה, שיש לה פגם אסתטי משמעותי בפנים, מודים כולם שזהו טיפול רפואי לכל דבר, כי הפגם הזה עלול לגרום לה לבעיות רגשיות וחברתיות ואולי נפשיות קשות שאינן פחותות מבעיה רפואית אחרת, ולכן מותר בשבילה לעבור טיפול רפואי, גם כירורגי. חלק מההיתר מושתת על הכלל ׳זה אלי ואנוהו׳ – זאת תורת חיים, ועבודת ה׳ צריכה להיות גם אסתטית.
לפני שנים, בחג שמשי ונעים, נחבלה אחת מהתאומות שלנו בפניה. הצעתי לבעלי שניסע איתה לכירורג פלסטי בהדסה, חששתי מהצלקת. הוא סירב אז הסתפקנו בפרפר, פלסטר מיוחד. האמת היא שלא נפגם מאומה מיופייה – נאה מבחוץ ומבפנים.
