חצי גלימה ועוד חצי
סיפר לי ידידי הרב אבנר כהן: ׳סבתי רחל הייתה בתו של רבי משה כלפון הכהן, אב״ד ורבה של ג׳רבה. הוא חי בעוני רב, ולא היה לו שום תאוות ממון. בשנים הראשונות היה מתפרנס מחנות קטנה בה עבד כמה שעות ביום, וברגע שהרוויח את צורך יומו היה סוגר את החנות ושב לתלמודו. בשנים שבהן כיהן כרב הקהילה, קיבל שכר זעום ושמח בו. יש תמונה ידועה שלו כשהוא עטוף בגלימה מכובדת, אבל היא אמרה שכסף לגלימה לא באמת היה לו. גלימה זו נתפרה משתי גלימות ישנות וקרועות.
הפרעת שינה
פעם הקהילה רצתה להגדיל את משכורתו, וכנראה שהדבר לא היה לרוחו. שכרו היה ניתן במטבעות. באותו חודש הביא לו ראש הקהילה את שכרו בצרור אחד, והכניס לתוכו יותר מטבעות מהרגיל. כשבא לביתו בשעת לילה מאוחרת עם הצרור ופתחו, גילה שיש שם כמה מטבעות יתרות. הוא מיהר מיד לבית ראש הקהילה והודיע לו שחלה טעות, והחזיר את המטבעות העודפות. תמה ראש הקהילה על השעה המאוחרת ושאל מדוע היה דחוף לו כל כך לבוא היום ולא להחזיר את העודף למחרת. רבי משה כלפון השיב שהוא לא מסוגל להלין בביתו אף לא ללילה אחד ממון שאינו שלו.
עד היכן חשש שוחד?
עוד סיפרה עליו הסבתא שמדי בוקר היו הוא ושכנו נפגשים ומברכים זה את זה בברכת בוקר טוב. בוקר אחד הוא שם לב לכך שהשכן מברך אותו בחיבה יתרה. הוא ניגש למזכירות בית הדין, ראה את שמו ביומן המתדיינים היום וביקש שיחליפוהו בהרכב הדיינים בדין זה. אולי בחיוך הרחב במיוחד הבוקר יש חשש שוחד…
מחלל ובוכה…
במלחמת העולם השנייה, מיד כשכבשו הגרמנים את ג׳רבה, נכנסו לבית הכנסת ביום השבת, והודיעו ליהודים שיצטרכו להעביר להם 50 קילו זהב באותו היום. עמד רבי משה ודרש מכל היהודים שילכו לביתם ויביאו זהב בעיצומה של השבת. למרות כל המאמצים הצליחו לאסוף באותו היום רק 43 ק״ג זהב ולמסור אותו לנאצים. הנאצים אמרו שיבואו למחרת לקבל את הסכום החסר. באותו מעמד היה תלמידו וממשיך דרכו רבי רחמים חי חוויתה הכהן, שזכה לעלות לארץ ולכהן כרב במושב ברכיה. הוא זכר כל ימיו בהתרגשות את הבכי של רבו עת אשר ביקש מהיהודים לחלל שבת ולהביא את הזהב.
כהן מיוחס
סבי שאול אמר שראה בילדותו מגילת יוחסין שמתחילה מרבי ישמעאל כהן גדול, דור אחר דור ועד למשפחתנו שלפני שבע דורות, אבל מגילה זו נעלמה׳.
חלום העלייה
סיפרו במשפחתנו איך קיווה כל ימיו לעלות לארץ, אותה אהב אהבה גדולה. הוא צבר פרוטה לפרוטה עד שהצליח לרכוש חלקת קרקע בירושלים, במקום שהיום נמצאת בו שכונת בית הכרם, אבל לא זכה לעלות. פעם אחר פעם נדחתה עלייתו. את יום העצמאות הנהיג בקהילתו לחגוג במשך שלושה ימי הודיה. בתשס״ו הצליחו להעלות את עצמותיו לארץ. הרב עובדיה יוסף דאג לו לחלקת קבורה ליד הרב שלום משאש, ואני זוכר שהוא הגיע להלוויה והספידו בהספד מרגש מאד׳.
״עיניכם הרואות״
ר׳ אריה בינה, ראש ישיבת נתיב מאיר, נהג לדבר איתנו על הערך החינוכי הגדול במפגש עם גדולי ישראל. כשמישהו הקשה עליו פעם מה״משנה ברורה״ באיזו הנהגה, הוא אמר: ׳אתם שואלים כי לא הכרתם את מחבר ה״משנה ברורה״ וה״חפץ חיים״ אלא מן הספרים. אני ראיתי את הח״ח עצמו ואת הנהגותיו, הייתי בישיבה שלו, וזה עולם אחר.׳ [בעדינות הוא אמר שכדאי לסמוך על תורה שבעל פה יותר מאשר על הכתב. מ.ד.].
״תראה, זה ר׳ מאיר שמחה!״
פעם סיפר לנו שכשהיה בן 4 לקחו אביו לראות את בעל ה״אור שמח״. שאלתיו אם הוא זוכר את זה או שסיפרו לו כשבגר. הוא השיב: ׳בוודאי שאני זוכר, בצורה הכי ברורה. אני זוכר איך אבא מחזיק אותי גבוה בידיו, מצביע לעבר ה״משך חכמה״ ואומר לי בהתרגשות – ״תראה, תראה, זה ר׳ מאיר שמחה!״ כאילו – תחרוט את דמותו בזיכרונך לנצח, אתה ראית את ר׳ מאיר שמחה׳. הוא דיבר הרבה על כך שהתורה תלויה במסורת של מוסרי התורה מדור לדור, ושזה היסוד לקיומה והמשכה.
מי שהיה צריך…הכיר
אם אני זוכר נכון, הוא סיפר לי שהיה הולך לדבר בלימוד עם החזון-איש עוד בוילנא. שאלתי אותו איך הוא ידע על החזו״א, הרי הוא הסתתר, ואומרים שאף אחד כמעט לא הכיר אותו לפני שעלה לארץ. הוא השיב שהחזו״א התגורר בוילנא, והיה לו בה מקום שנהג ללמוד שם בצנעה, אבל אין זה נכון שלא הכירו אותו. הנכון הוא ש״מי שהיה צריך להכיר אותו הכיר אותו…״.
לראות את ר׳ ירוחם
כמה פעמים הוא דיבר על ר׳ ירוחם, המשגיח ממיר, ועל תורתו. פעם ביום ראשון שאלתי אותו אם בשבת אמר כך או אחרת בשם ר׳ ירוחם. אחרי שהשיב, שאל למה אני שואל. אמרתי לו שאני רושם את הדברים במוצאי השבת מהזיכרון ואני רוצה לדייק, והוא שמח מאד. כשהיה מדבר על ר׳ ירוחם היו עיניו מצטעפות בערגה, והיה אומר שהוא כאילו רואה אותו מולו עכשיו, וכמה קשה לו להסביר את דברי ר׳ ירוחם ואיזו אישיות הוא היה למי שלא ראה אותו. פעם אמר דברים דומים ביחס לבעל ה״מרחשת״, ר׳ חנוך העניך אייגש.
מרשים ביותר, ולא במוזיאון
בספרו המקיף והמעמיק של הרב ד״ר איתמר ורהפטיג על פעילות אביו ד״ר זרח ורהפטיג, מובא ציטוט מסימפוזיון על יהדות בימינו מעיתון ׳במחנה׳, שבו השתתפו סופרים והוגים, וגם ד״ר ורהפטיג השתתף שם (נראה שהוא הוזמן כדי שיהיה גם נציג אחד לתורה בסימפוזיון על יהדות…מ.ד.), וכך הוא מספר: ״נשאלתי מה נתן העם היהודי לעולם. העם היהודי סבור שהגאון מוילנא, הבעש״ט, הרב קוק ואחרים נתנו…הרבה יותר מאשר ציירים ומשוררים גרמניים והולנדים. זוהי השאלה העתיקה של מוסר מול יופי. כשהייתי קטן ואבי לקח אותי להסתכל על ר׳ דויד׳ל פרידמן [רבה של קרלין ומגדולי הפוסקים בדורו. מ.ד.], הרי המראה של אדם זה, שקיים בנפשו את הפסוק ״והגית בו יומם ולילה״ עשה עלי רושם הרבה יותר מתמונות שראיתי אחר כך בלובר ובמוזיאונים אחרים…״ ■
meirdorfman@gmail.com















