אורי שכטר

הכרת הטוב

אורי שכטר

הילדים שלנו אינם מלאכים, אבל בהרבה עדינות וחוכמה אנו מובילים אותם להתרגל להגיד תודה, לא בשבילנו או בשביל הכבוד שלנו, בעיקר בשביל עצמם ובשביל בריאות נפשם

אני לא יודע מאיפה בא לי הרעיון. באחד הימים שלפני חג הפסח אמרתי לילדים שלי, שהיו אז קטנים, הגדולה הייתה בת 5 והבן שאחריה היה בן שלוש: "בואו נעשה הפתעה לאימא ונכין לה מכתב תודה. אתם תגידו על מה אתם רוצים להגיד לה תודה, ואני אכתוב את זה על נייר מכתבים. אתם תציירו על המכתב, נקנה לאימא מתנה בעשרה שקלים ונחביא לה את כל זה מתחת לכרית".

בערב שלפני חג הפסח עברתי בין כל חדרי הבית עם הנר והנוצה כדי לעשות את בדיקת חמץ, והמשפחה ליוותה אותי בשקט מוחלט. כשהגעתי לחדר השינה שלנו הילדים לא התאפקו, הדליקו את האור, קפצו על המיטה שלנו, צעקו "הפתעה!" ונתנו לאשתי את המתנה הקטנה והמכתב.

אשתי לקחה את המתנה בידה, קראה את המכתב ופרצה בבכי של התרגשות.
מאז במשך 17 שנה בכל ערב פסח מחכה מכתב תודה מכל הילדים מתחת לכרית שלי ומכתב תודה נוסף מכל הילדים מתחת לכרית של אשתי, ומתנה משותפת לי ולאשתי. חשוב לציין שהמתנות גדלות עם הגיל של הילדים (אולי בסוף נמצא שם מפתח לאוטו?). אני סתם צוחק, האמת היא שהמתנה ממש לא חשובה, מה שחשוב הוא התודה, הכרת הטוב של הילדים על השנה שחלפה ועל החג המתקרב.
ולמה אני משתף אתכם בסיפור הלכאורה קטן הזה? כי הבסיס שלנו כיהודים הוא הכרת הטוב. לא במקרה אנחנו לא נקראים 'נפתלים' על שם שבט נפתלי ולא 'אשרים' על שם שבט אשר. אנחנו נקראים יהודים, והבסיס שלנו הוא התודה והכרת הטוב.
זה מתחיל מהכרת הטוב לבורא עולם גם על כל הטוב והשפע שהוא נותן לנו, ובהמשך תודה להורינו על כל הטוב שנתנו לנו. שני הוריי נפטרו. הייתי מוכן להוריד את השמיים כדי להגיד להם תודה על כל הטוב שנתנו לי.
הילדים שלנו אינם מלאכים, אבל בהרבה עדינות וחוכמה אנו מובילים אותם להתרגל להגיד תודה, לא בשבילנו או בשביל הכבוד שלנו, בעיקר בשביל עצמם ובשביל בריאות נפשם.
היום כבר נהיה די רגיל שהילדים שלנו ביום ההולדת שלהם אומרים לנו: "תודה אבא ואימא על שגידלתם אותנו השנה" בעל פה או באמצעות מכתב ואף נותנים לנו מתנה. בוודאי שזה גדל באירועים יותר משמעותיים כגון בר/בת מצווה, שבהם ההורים משקיעים את נשמתם ואת מיטב כספם בשביל לעשות טוב לילדיהם.
אשתי כנה ואני מתנדבים כבר יותר מעשר שנים בהדרכת זוגות חילונים לחתונה במסגרת ארגון רבני צהר. אנחנו מקפידים להגיד לכל זוג בסוף ההדרכה: "תפתחו בתודה את החיים שלכם כזוג נשוי ואת הצעד הראשון שלכם כמשפחה. לפני החופה, בחופה עצמה או לאחריה, בעל פה או בכתב, פשוט תגידו להורים שלכם: 'תודה שגידלתם אותנו'”.
האמת היא שחלק קטן מהזוגות כבר חשבו על זה בעצמם, אבל רוב הזוגות מסתכלים עלינו בעיניים מלאות דמעות של התרגשות על העצה הטובה והפשוטה שקיבלו.
אני נותן לכם לסיום טיפ קטן ששווה הרבה, נסו את זה עם הילדים הקטנים שלכם: קחו אותם לפני ראש השנה לקנות מתנה לאימא (מצטער שאני קצת פרימיטיבי, אבל בדרך כלל מגיע לאימא יותר). אפשר גם הפוך, לקנות לאבא (מישהו מבני הזוג צריך להוביל את זה בפעם הראשונה לפחות), והוסיפו מכתב שבו הגיגי הכרת הטוב של הילדים. תהפכו את זה לסוד של הבית לכבוד השנה החדשה, ואני בטוח שהמעשה הקטן והפשוט הזה יכניס את משפחתכם אחרת לשנה החדשה.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

החצר האחורית של החצר האחורית

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

בונים חיים מחדש

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

כל ילד הוא אור מיוחד

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

לא מפסיק לצחוק

כשחודש כסלו מגיע כבר מריחים את חג חנוכה המתקרב ובא. חודש זה וחנוכה בפרט מסמלים, בין היתר, את

המסע עדיין לא תם

בספרו המסע לא תם משתף דני אדינו אבבה את קוראיו בסיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של עולי

פרקי הלל

אבי המשפחה עמיחי, הוא מורה, חקלאי, כורם ויינן. האם רינה עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. הם הורים לשלוש בנות. הלל

גלילה למעלה