הן עושות כביסה, מבשלות כמו לגדוד ומכינות את הקטנים בבוקר לקראת היציאה למסגרות השונות • ועדיין, הפסקות חשמל, כבישים משובשים, הפסקות חיבור למים ולאינטרנט ועוד, מותירות אותן לפעמים תוהות אם הן עושות את הדבר הנכון • האימהות שבחזית ההתיישבות הצעירה
ילדים התרגלו אצלנו שבחורף אתה נכנס לאוטו כדי להתחמם. התרגלנו שמדליקים רק מכשיר חשמל אחד, אם הדלקת טוסטר אז אין מזגן״, כך במילים האלו ממש זעזעה לפני שבוע וחצי נעה נמיר בת ה – 13 מחוות גלעד אשר ביישובי ההתיישבות הצעירה את חברי הועדה לזכויות הילד בכנסת.
את שרי ויינר אם לחמישה מאביגיל, אורית שילר אם לארבעה מעשהאל ואייר סגל אם לשישה מגבעת ארנון העדות הזאת בכלל לא הפתיעה. את המציאות הזאת הם חוו שוב בשבוע החולף בסערה החורפית שפקדה אותנו.
מה מביא אתכן להקים משפחה במקום שסובל מבעיות תשתית כאלו? למה לא לגור ביישוב מוסדר?
"הגענו ל"אביגיל", זוג בתחילת דרכו לפני החתונה וחיפשנו מקום משמעותי לפתוח בו את חיינו", מספרת ויינר. "לקראת לידת הילד הראשון אמרתי שאנחנו חוזרים לציביליזציה אבל משהו בלב אמר שדבר כזה לא נמצא בשום מקום אחר, לא באוירה ולא במשמעות. אנחנו חיים בבחירה ובידיעה שבחרנו לגור במקום נכון וטוב, לנו, למדינה, לעם, ולאו דווקא במקום הנוח והבטוח. אנחנו שמחים ושלמים בהחלטה ומעבירים לילדינו את המסר שאת ארץ ישראל לא מקבלים על מגש של כסף, צריך להוריד מעצמנו בשביל לזכות בה".
שילר שהתגוררה בגני טל וגורשה מגוש קטיף מסכימה גם היא כי החיבור פשוט קשה להסברה: ״התחברנו למקום ורצינו להיות חלק ממנו, חיבור פשוט שקשה להסביר אותו. ועוד בונוס – יש פה אחוזים גבוהים של ילדי גוש קטיף מרגיש קצת כמו בבית״.
"אני הגעתי לגבעת ארנון 777 בעקבות סדרת טעויות וצירופי מקרים שיכולים לאכלס עלילה חלופית לסרט 'דלתות מסתובבות'" מספרת סגל. "אחותי הצעירה הכירה לי את רן סגל, מראשוני הגבעה, נפגשנו ומאז אנחנו יחד״.
כאמור ערב הבחירות האחרונות ולאחר מאבק ציבורי נרחב הייתה ההתיישבות הצעירה כפסע מהחלטת ממשלה היסטורית על הסדרתם. ההחלטה שכבר נוסחה ואושרה על ידי כלל הגורמים המשפטיים וגם זכתה לברכתו של שר הביטחון בני גנץ ירדה ברגע האחרון מסדר היום בגלל הקדמת הבחירות ושיקולים פוליטיים של גנץ ואנשיו שהחלטה כזאת עלולה לפגוע בהם פוליטית.
היא אמנם נקראת "ההתיישבות הצעירה" אך היא כבר די ותיקה. היא מונה קרוב ל – 70 יישובים ומונה כ – 25,000 תושבים (מתוכם כ – 12,000 ילדים), כולם הוקמו בשליחות וביוזמת ממשלות ישראל לקראת סוף שנות ה – 90 במטרה להרחיב את ההתיישבות היהודית ביהודה שומרון ולמנוע רצף טריטוריאלי פלסטיני והקמת מדינה פלסטינית בלב ליבה של ארץ ישראל.
אלא שעם סערת ההתנתקות החליט שרון לאפשר לטליה ששון להוציא דו״ח שקבע כי היישובים הללו לא הוקמו על פי הנהלים ועל כן הם מוגדרים ״בלתי חוקיים״. המשמעות – הפסקת החיבור של היישובים לתשתיות חשמל, מים, שטחי ציבור נורמליים, אינטרנט ומרכיבי ביטחון דבר שמשאיר את היישובים הרבים עם תשתיות לקויות ורעועות המסכנות לעיתים גם חיי אדם.
כעת, כשהממשלה מקדמת בכל הכח את הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב (שנחסמה על ידי השר אלקין בממשלת נתניהו בגלל שלא הוסדרה ההתיישבות הצעירה) ומלבינה עשרות אלפי בתים ערבים על ידי חוק החשמל של רע״מ, מצפים התושבים, גם מראש הממשלה ושרי הימין שהבטיחו להסדיר אותם בבחירות, לקיים לפחות את ההבטחה הזאת.
כשאומרים שאין חיבור לחשמל, מים ואינטרנט איך זה בא לידי ביטוי?
״בגלל חוסר התאמת התשתיות הזמניות למספר התושבים שהולך וגדל כל שנה אין מספיק חשמל לכולם, בעונת מעבר עוד מסתדרים אבל אם מתחיל קצת יותר חום או קור זה מאד מגביל את השימוש ולפעמים מתאפשר להדליק מכשיר אחד בלבד״, מספרת שילר. ״בחורף, קרה לנו כבר לא מעט פעמים שנאלצנו לקלח את הילדים במים שמחוממים על ידי מחמם מים של גז, וברגע שנופל החשמל מעומס, המחמם שפועל באמצעות חשמל כבה והילדים מחכים רועדים במקלחת בחושך בתקווה שמישהו ירים את השלטר של גנרטור הגיבוי וכמה שיותר מהר. חוויה לא נעימה בכלל.״
״האתגרים בגבעה שלנו הם אוסף מרהיב של קשיים טכניים שאולי כל אחד מהם נשמע זניח אך ביחד הם יוצרים חוויית חיים שנחשבת כנראה מאתגרת״, מספרת סגל. "למשל המרחק שלנו ממקומות ישוב אחרים, כולל מיישוב האם שלנו, איתמר. לדוגמא, אני לקוחת זהב בפנצ'ריה "צמיגי אברהם" באריאל בזכות הכביש המפותל, שמצד אחד אין בו תאורה אבל מצד שני יש בו המון בורות. וכמובן, הפסקות החשמל הנשנות, שילדים אוהבים כי משחקים בהן "ארץ עיר" לאור נרות, אבל אנחנו האימהות לא סובלות. דמיינו רק את מכונת הכביסה נתקעת דקה לפני הסחיטה״.
שרי ויינר
בתנו השניה נולדה בתחילת ינואר ומה יותר טבעי מלחזור הביתה עם תינוקת לבית חם ויבש, קורת גג בטוחה. אבל פתאום הבית שלנו נהיה המקום הכי לא בטוח לתינוקת בת יומה וליולדת. קר, אין חשמל לחמם, את רחוקה מהעולם בלי שבילים שאפשר לעבור בהם עם העגלה ופתאום לא מבינה מה אני עושה לעצמי
ויינר מוסיפה כי אחרי לידת בתה השניה שקלה לעזוב. ״בתנו השניה נולדה בתחילת ינואר ומה יותר טבעי מלחזור הביתה עם תינוקת לבית חם ויבש, קורת גג בטוחה. אבל פתאום הבית שלנו נהיה המקום הכי לא בטוח לתינוקת בת יומה וליולדת. קר, אין חשמל לחמם, את רחוקה מהעולם בלי שבילים שאפשר לעבור בהם עם העגלה ופתאום לא מבינה מה אני עושה לעצמי״.
גם תשתיות המים כאמור לוקות בחסר. לדברי שילר יש פיצוצים תכופים בצנרת המאולתרת שגורמים להזנקה של מספר תושבים גם באמצע הלילה, כדי לאתר את הבעיה ולפתור אותה. ״היה יום שישי אחד שלא היו מים ולא ידענו אם יצליחו לטפל בתקלה עד שבת. היו לא מעט אנשים שהחליטו לנסוע לשבת ברגע האחרון ומי שלא נסע דאג למבצע חלוקת בקבוקי מים: רוקנו את כל מלאי בקבוקי המים המינרלים שהיו בסופר הקרוב וחילקו למשפחות הנשארות, הביאו מיכלי מים נגררים ממחלקת הביטחון של המועצה כאילו אנחנו בימי חומה ומגדל. זה גם קורה בזמנים הכי לחוצים של ערב פסח ומוצאי פסח דווקא בזמן שצריך הכי הרבה מים״.
סגל עצמה אומרת כי הילדים אמנם גדלים באווירה בריאה וטובה אך ״הם לא מתקלחים הרבה בגלל שלא תמיד יש מים, ושוב, הפער הזה – כמה הם מבסוטים מהנושא, לעומת כמה כמה אני כאמא לא״.
אחת הבעיות שצפו בשנת הקורונה הייתה החיבור לתשתיות האינטרנט. עדות לכך היה ניתן לראות בדיון בוועדה לזכויות הילד כאשר תושבים שעלו בזום לספר לא הצליחו להשלים את הסיפור בעקבות נפילת האינטרנט ביישוב.
אייר סגל
אייר סגל:
אני לקוחת זהב בפנצ'ריה "צמיגי אברהם" באריאל בזכות הכביש המפותל, שמצד אחד אין בו תאורה אבל מצד שני יש בו המון בורות. וכמובן, הפסקות החשמל הנשנות, שילדים אוהבים כי משחקים בהן "ארץ עיר" לאור נרות, אבל אנחנו האימהות לא סובלות. דמיינו רק את מכונת הכביסה נתקעת דקה לפני הסחיטה
״אני מורה ולאחר השקעה של קביעת זמן עם תלמידים, מבלי להתנגש בשיעורים אחרים, עד שכולם נכנסו והשיעור התחיל לזרום טראח! ניתוק אינטרנט״. מספרת שילר. סגל מוסיפה: ״הלימודים בזמן הקורונה היו בדיחה די עצובה – למרבית שיעורי הזום לא הצלחנו להתחבר, אז כבר הפסקנו לנסות. ביתי שלמדה באולפנה והייתה אמורה להיות ימים שלמים בזום, לא הצליחה טכנית לעמוד במשימה וההבנה כלפי זה מצד המערכת הייתה קלושה״.
בימים האחרונים יש קמפיין מתוזמן של ארגוני השמאל נגד ההתיישבות בדגש על ההתיישבות הצעירה. השר הורוביץ אף האשים כי ״מההתיישבות הצעירה יוצאים לפוגרמים בערבים״. איך אתן מתמודדות עם זה?
ויינר המתגוררת ב"אביגיל" אשר עומדת במוקד הפרובוקציות של ארגוני השמאל מתקוממת כנגד הדברים. "אנחנו מהווים חוצץ אמיתי בין לסגור את הפלישה הערבית עלינו! אלו לא סיסמאות, מוזמנים לבוא לראות בשטח. אנחנו ממש לא חבורת פוחזים שלא שמה על כלום. בעלי מ"פ במילואים, 50% מתושבי הישוב שלי קציני מילואים פעילים! אנחנו חיים את המדינה אוהבים ומאמינים בה, שומרים עליה בכל מאודנו, ומקריבים הרבה מאיכות חיינו".
אורית שילר
בחורף, קרה לנו כבר לא מעט פעמים שנאלצנו לקלח את הילדים במים שמחוממים על ידי מחמם מים של גז, וברגע שנופל החשמל מעומס, המחמם שפועל באמצעות חשמל כבה והילדים מחכים רועדים במקלחת בחושך בתקווה שמישהו ירים את השלטר של גנרטור הגיבוי וכמה שיותר מהר. חוויה לא נעימה בכלל
״אני מורה ולאחר השקעה של קביעת זמן עם תלמידים, מבלי להתנגש בשיעורים אחרים, עד שכולם נכנסו והשיעור התחיל לזרום טראח! ניתוק אינטרנט״. מספרת שילר. סגל מוסיפה: ״הלימודים בזמן הקורונה היו בדיחה די עצובה – למרבית שיעורי הזום לא הצלחנו להתחבר, אז כבר הפסקנו לנסות. ביתי שלמדה באולפנה והייתה אמורה להיות ימים שלמים בזום, לא הצליחה טכנית לעמוד במשימה וההבנה כלפי זה מצד המערכת הייתה קלושה״.
בימים האחרונים יש קמפיין מתוזמן של ארגוני השמאל נגד ההתיישבות בדגש על ההתיישבות הצעירה. השר הורוביץ אף האשים כי ״מההתיישבות הצעירה יוצאים לפוגרמים בערבים״. איך אתן מתמודדות עם זה?
ויינר המתגוררת ב"אביגיל" אשר עומדת במוקד הפרובוקציות של ארגוני השמאל מתקוממת כנגד הדברים. "אנחנו מהווים חוצץ אמיתי בין לסגור את הפלישה הערבית עלינו! אלו לא סיסמאות, מוזמנים לבוא לראות בשטח. אנחנו ממש לא חבורת פוחזים שלא שמה על כלום. בעלי מ"פ במילואים, 50% מתושבי הישוב שלי קציני מילואים פעילים! אנחנו חיים את המדינה אוהבים ומאמינים בה, שומרים עליה בכל מאודנו, ומקריבים הרבה מאיכות חיינו".
שילר מחזקת את דברי ויינר ומוסיפה: ״לצערנו אנו חווים יום יום את האבסורד ממש מול עיננו בצורה מובהקת. ללא מעצורים עובדים כלים כבדים בשיא המרץ ומפתחים שטחי ענק של בניה לא חוקית בשטחי C, ויותר נורא שזו תופעה ארצית – אנחנו לא המקום היחיד, יש עוד מאות ואלפי השתלטויות כאלה, בעוד מקומות רבים אחרים".
בראשות הממשלה עומד יו״ר מועצת יש״ע לשעבר, שרי הפנים והמשפטים מהמחנה הלאומי. מה הם אומרים לכם?
ויינר:״בשלב זה אנחנו מאוכזבים, לפני הבחירות ההנהגה שידרה שרק עוד קצת והשקעתנו הרבה תוכר. והנה, במשחק הפוליטי המלוכלך הפכנו להיות רוח ופתאום כלום לא נכון או חשוב. הדלת נטרקה וזהו. אני קוראת לשרי הימין – אנחנו השליחים והפועלים בשטח! אתם נציגנו בדרגים הגבוהים. לא ננוח ולא נוותר על הארץ הזאת, גם אם יש קשיים. אבל קשיים מבפנים? זה מבייש ומאכזב. לשרי הקואליציה מן הימין אני אומרת: אכזבתם ובגדול. אנחנו פה, לא רק בגלל אהבתנו למקום, אלא בעיקר כי עדיף לא לדמיין מה יקרה לעם ישראל ללא נוכחות יהודית במזרח השומרון״, אומרת סגל וממשיכה: ״לא משנה כמה התנאים הם לא פשוטים – אנחנו לא נזוז מפה, אבל תתאפסו על עצמכם ותתחילו לקיים הבטחות. אין מחילה להבטחות שווא ואין כפרה להפניית עורף לאנשים שבשמם נשלחתם להנהגה. ובעיקר, אתם מחמיצים את ההזדמנות לעשות משהו חשוב למען עם ישראל. כדאי לכם להיות בצד הצודק של המפה".
שילר חותמת את הדברים בקריאה לשרי ההמשלה. ״תפסיקו עם המריחות. ניתן לכם כוח ומעמד ואינכם מנצלים אותו לטובת עם ישראל, אתם מעדיפים לשרוד פוליטית ולא לשרת את טובת העם, סדרי העדיפויות שלכם משובשים. אתם מוכרים את הערכים החיוניים לעם ישראל תמורת שלטון חולף. מקווים שעוד תספיקו לתקן. ארץ ישראל היא הבסיס של המדינה בלעדיה איננו יכולים להופיע כעם, לכן אל תמכרו אותה לזר, יש לנו בקשה פשוטה – להתיישב בארצנו באופן מוסדר״.
