אורי שכטר

המתפלל על חברו נענה תחילה

אורי שכטר

אני מחייך לא מפני שאני חס ושלום מזלזל בכם ובסיפורכם קורע הלב, אני מחייך כי אין מצב שבורא עולם ימנע מכם ילדים בגלל שחסר לכם כסף.

בחג החנוכה לפני כמה שנים פנה אלי חבר טוב, הוא סיפר לי שבמשפחתו זוג שזקוק לפונדקאות מכיוון שהאשה אינה יכולה ללדת .החבר סיפר לי גם שתהליך הפונדקאות עולה כ260,000 ₪, ושהזוג הזקוק לתהליך, הצליח להשיג, לאחר מאמצים רבים, בסה”כ כ60,000 ₪.
הוא שאל אותי האם אני מוכן לפגוש את הזוג ולנסות לעזור להם?
בשמחה הסכמתי לפגוש את הזוג, ונפגשנו ביום שלישי בבוקר בבית קפה במרכז הארץ .הם סיפרו לי בכאב גדול את הסיפור הקשה שלהם. הם לא יוכלו להביא ילדים לעולם באופן טבעי, ובמקביל קיים קושי כלכלי שמונע מהם להביא ילד. תוך כדי הפגישה הבחורה קולטת שאני מחייך, והיא שואלת אותי באופן ישיר :”אני מספרת לך כבר במשך דקות רבות את הסיפור העצוב שלנו ואתה מחייך? אני לא מבינה?”

עניתי לה: “אני מחייך לא מפני שאני חס ושלום מזלזל בכם ובסיפורכם קורע הלב, אני מחייך כי אין מצב שבורא עולם ימנע מכם ילדים בגלל שחסר לכם כסף”. “אנחנו יחד במאמץ משותף נשיג את הסכום ואתם תזכו לילד משלכם”.
למחרת בערב שלחנו מכתב במייל לכל חברינו וביקשנו מהם להיות חלק מסיפור גדול ומרגש של הבאת חיים לעולם. בזכותם עוד זוג יוכל לזכות לילד כמו שכולנו זכינו. את ההודעה שלחנו ביום רביעי בערב בדרכים רבות ומגוונות, ביום שישי כבר בישרנו לזוג בשמחה שהכסף נאסף והם יכולים לצאת לדרך בתהליך הארוך והמייגע של הפונדקאות .
מעניין היה לראות את רשימת התורמים. רשימה שהיא פסיפס שמורכב מכל השבטים בעם ישראל: חילונים, דתיים, חרדים, שחקנים מנבחרת ישראל בכדור-רגל, שמוצניקים ורבנים, הכול מכל כל.
בני הזוג לא האמינו שתוך יומיים החלום שלהם מתגשם.
אבל הסיפור לא נגמר פה.
לאחר כמה חודשים הזוג עדכן אותי שהפונדקאות מתקדמת בצורה טובה מאוד והתינוק שלהם אמור להיוולד בחג החנוכה. חשבתי על כך שהפגישה הראשונה שלנו הייתה בחג החנוכה והתינוק אמור להיוולד בחנוכה בדיוק אחרי שנה  .
אני משתדל לעדכן את האנשים שתרמו לנושא מסוים בהתקדמות הנושא שאליו תרמו. ולכן עדכנתי את כל התורמים שהתינוק אמור להיוולד בחג החנוכה, ומסרתי את התודה הגדולה שהזוג שולח להם על תרומתם.
את ההודעה הבאה קיבלתי מאחד התורמים :
“ערב טוב אורי ותודה על הבשורה המשמחת. באופן אישי אספר לך שזה יום משמח כפליים עבורנו כי זכינו ונולדה לנו הבוקר בת. ובהחלט יש קשר בין שתי הבשורות.
כשראינו את הפניה לתרום עבור הזוג, נדחפנו לקחת חלק במצווה מכמה טעמים. באופן הפשוט ביותר הסיפור נגע ללבנו גם מהמקום שלנו כזוג הורים לילד, וגם כבעלי ניסיון בעולם הטיפולים. אמנם הצלחנו להביא לעולם ילד באופן טבעי אבל בנסיונות הבאים זה כבר לא הלך. נדרשנו לטיפולים ונחלנו אכזבות מרות. מעבר לכך, הפניה לתרומה היתה בדיוק לפני שעברנו לטיפול אינטנסיבי וקשה יותר וביקשנו להקדיש את התרומה גם להצלחת הטיפול שלנו. בבחינת ״המתפלל על חברו נענה תחילה״, המוזכר במדרש על פרשת השבוע תולדות, בעניין של פרי בטן. ברוך ה׳ אכן כך קרה, הטיפול הצליח והבוקר חבקנו את הבת שהצטרפה למשפחתנו. אנו מקווים ומתפללים שגם בני הזוג יצלחו את השבועות הנותרים להריון ויצאו בשמחה ובידיים מלאות”.
אכן הזוג שלנו יצא בידיים מלאות ונולד להם בן מקסים ומתוק. אפילו זכיתי לקפוץ לברית שלו, תוך כדי כך שנתתי לו נשיקה קטנה על מצחו, חשבתי על הרבים שתרמו והתפללו ללידתו ובעיקר על הזוג שהתפלל עליו ונענה תחילה.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

סולם לעולים בלבד

האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, היא סופרת. הספירה מעניקה ממד

חומש הדרך

עולמנו מחולק לשתי רשויות עיקריות: החיים "בבית" והחיים "בדרך". הבית בדרך כלל מקנה לנו עוגן, שקט ובטחון. בדרך

בין תוכן לאוירה

פעם ערכתי הופעה-הרצאה על שירים מולחנים של הרב קוק במושבה “זכרון יעקב”, בג’ אלול (יום פטירתו). באו גם

חשיבות לימוד התורה

שאלה: למה לימוד תורה כל כך חשוב?! כיבוד הורים, גמילות חסדים, השראת שלום בעולם, עזרה לחלשים… אבל בסוף

הרב ישראל גליקמן

הרב ישראל גליקמן

ההתחלה“מאז שאני זוכר את עצמי היה לי חלום לעזור לעמ”י ולחבר בין חלקי העם דרך תפקידים משמעותיים. בדיעבד

ירידה ועלייה משול הדרך

לעיתים קורה שאנו מוצאים את עצמנו בשול הדרך. לפעמים זה מרצוננו, שעה שעצרנו להעלות או להוריד נוסע, או

שמו מקומו ומעשיו

המשנה במסכת פאה פרק ז משנה א’ אומרת: "כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו,

שיעור מבחן

השבוע סיימתי שיחה עם חבר שניסה להתקבל לבית ספר נחשב בצפון. היום בשמונה וחצי בבוקר התבקש להעביר שם

לב יהודי בשביל ישראל

לפני כחודש טיילנו כמה חברים על שביל ישראל באזור הכרמל. בלילה ישנו ב”עין הוד” אצל מלאכית השביל יעל

אין לי כותל אחר

1.שבת ערב יום ירושלים, היום הגדול בו שוחררה ואוחדה העיר, שבת שמסיימים בה ספר ויקרא ומברכים את חודש

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

פחד ואובדן ריבונות

בתור אמא לארבעה ילדים אנחנו גרים 12 שנים בעיר לוד, אוהבים את העיר הזו ומאמינים בה. חשוב לנו

ימינה – בלוף הסוף

1. נכון לכתיבת שורות אלה, כמו שנהוג לומר, לא ידוע מה יילד יום. כלומר עדיין לא ידוע האם

מתחברים לשורשים

מקרוב ומרחוק, מהארץ ומחו”ל מגיעים בני המשפחה לבית הכנסת אברהם אבינו בחברון. כל בני המשפחה המורחבת באים לראות את

חייבים חשיבה מחודשת

יש עדיין קיטוב, זה ברור. לא הגענו עדיין לגאולה, אבל אנחנו בתהליך שנמשך כבר במשך מאה שנה, של

גלילה למעלה