בה' באב תשכ"ט (20 ביולי 1969) התרגש העולם כולו כאשר נחתה על הירח החללית האמריקנית אפולו 11 ושני אסטרונאוטים, ניל ארמסטרונג ובאז אולדרינג, הילכו על אדמת הירח. אירוע זה סימל שיא חדש של קדמה טכנולוגית ומדעית וביטוי נוסף לתבונה האנושית וליכולתה לשנות את פני העולם. 

הרב נסים התרשם והתרגש גם הוא מן ההישג המדעי והאנושי בנחיתה על הירח, אולם באותה מידה ראה בכך תזכורת נוספת לגודלו של היקום והתמלא יראה וענווה לנוכח מעשה הבריאה.  כך כתב הרב נסים בהודעה רשמית שפרסם, כדרכו, לכבוד נחיתת האדם על הירח: "העפלת האדם אל הירח וחדירתו לתוכו היא פסגת הישגי האנוש שבתחום המדע. 

ירח וכוכבים, אשר כונן הבורא – חקרם מגביר תחושת היראה, שככל שאנו מתקרבים ללומדם מתעצמת התפלאותנו בנשגבות מעשה הבורא אשר אין הדעת יכולה לכלכלו והשכל לתופשו". 

נאמן לאמונתו בכוח הבחירה ובתבונתו של האדם סבר הרב נסים כי הידע וההתקדמות המדעית והטכנולוגית מטילים על האנושות חובה בין אדם למקום, לחקור את הבריאה ולהבין את גודלה, ובין אדם לחברו, לנצל את יכולותיה והישגיה כדי לקדם רווחה, שלום ואחווה לבני כל העמים.

וכך כתב: "המאמצים במחשבה ובמעשה ללא דמיון ותמורה שהושקעו בחקר החלל לא יהיו כדאיים אלא אם תפיק מהם האנושות את חלקה, צניעות בהנהגתה, פתיחת פרק חדש בחיי האנוש, תקופה של רצון להגיע אל הנעלם, להשיג ולהתקרב לרעיון הבריאה ולזנוח קטנוניות יום יום בין הממלכות ובין אדם לחברו. 

"ישמש מאורע נשגב זה אות מבשר טוב לחשיבה על ערכים עליונים, להסיר אימת החרב והרעב מעל האנושות, לייחד הישגי התפתחות זאת לתועלתו של האדם, להגברת החסד ולדגילה בשלום שסוכתו תיפרש עלינו ועל כל העולם כולו". 

הרב נסים לא הסתפק בכך, וכפי שהאמין בכל עניין כי על ערכי היהדות להנחות ולהאיר את דרכה של האנושות כולה, כך פנה בדברים דומים אל נשיא ארצות הברית דאז ריצ'רד ניקסון. הרב נסים בירך את נשיא ארצות הברית על ההישג המופלא והייחודי של מדינתו ובה בעת הביע את תקוותו כי מאורע גדול זה "ינוצל למען השאיפות הגדולות של האנושות היונקות מחזונם של נביאי ישראל, לשלום, לצדק, לשוויון, לחסד, לחרות ולחישול האמונה בהשגחה העליונה".