הרב צבי שפיגל
ביום ראשון יתחילו תלמידים רבים את שנת הלימודים, ויש מי שמחפשים רמה תורנית גבוהה ולימודים אינטנסיביים פחות. יצאנו לשיחה עם ראש ישיבת 'מעלה אביה' במבשרת, הרב צבי שפיגל, שמכיר מקרוב את העולם הרגשי של התלמידים
ספר על עצמך.
"אני בן 60, נשוי, אב לעשרה וסב לנכדים בלי עין הרע. אנחנו גרים בקמפוס של קריית החינוך במבשרת. גדלתי בנתניה והייתי מחובר מאוד לנוער של המושבים בסביבה. אף על פי שהמשפחה הייתה מחוברת למסורת היא לא הוגדרה משפחה דתית, ולמדתי בבתי ספר ממלכתיים. שירתי בצה"ל שבע שנים, סיימתי קורס טיס והייתי טייס קרב".
הדרך ליהדות.
"אחרי הצבא הלכתי ללמוד תיאטרון ומשחק באוניברסיטת תל אביב, ובמקביל כבר התחלתי בתהליך חזרה בתשובה. למדתי בבני ברק, בישיבת 'נתיבות עולם', השייכת לציבור החרדי, אחרי שהשתתפתי באחד הסמינרים שלהם. לא הכרתי את העולם הדתי על גווניו, ואמרו לי שזה מקום שמתאים למי שמתחיל את דרכו ביהדות.
"היתרון של אדם שבא מבחוץ הוא שעוד אין לו כל החששות והכללים. בשלב הראשון לא נראה לי שיש סתירה בין תחומי העיסוק שלי, אבל באותה תקופה לא היה מקובל גם ללמוד בישיבה וגם ללמוד משחק. היום מבינים את השילוב, אך אז זו לא הייתה אפשרות. סיימתי בתל אביב את לימודי השנה הראשונה, ואז הבנתי שהאווירה לא מתאימה והחלטתי לעזוב".
מבשרת ציון.
"חיפשתי מסגרת לימודים תורנית. אבא שלי היה בקשר טוב עם הרב סבן ממדרשיית נועם וביקש ממנו שימצא לי מקום רגוע, והוא המליץ לו על בית מדרש מר"ץ במבשרת ציון. בשלב מסוים רציתי לחזק את היסודות, ולמדתי כמה שנים ב'מכון מאיר' וב'מרכז הרב'. בהמשך למדתי דיינות ב'ארץ חמדה'".
היציאה מבית המדרש.
"מה שהוציא אותי מבית המדרש הוא המחקר הסוציולוגי הראשון של פרופסור בר לב על הדתל"שים. היו שם אמירות מאוד ברורות. לפני 35 שנים דיברו על 20 אחוזי עזיבה של הדת.
כשמישהו חוזר בתשובה קשה לו להבין איך יכול להיות ש-20 אחוז מבוגרי הממלכתי-דתי עוזבים…
"הייתי בבית המדרש ושאלתי אנשים שעוסקים בחינוך מה עושים עם הנתונים האלה, וזה מה שהוציא אותי מבית המדרש. דיברתי עם מתי דגן, ראש מנהל החמ"ד בזמנו, ואמרתי לו שאני רוצה לעבוד בבתי ספר. התחלתי בנתניה, עיר הולדתי, בבתי ספר יסודיים, ואחר כך לימדת בתיכונים שלוש שנים".
ישיבה תיכונית שונה מהסטנדרט.
"הרב שבתי זליקוביץ, מנכ"ל קריית חינוך כולל מר"ץ מבשרת ציון, ביקש באותו זמן להקים ישיבה למקצועות הרדיו והטלוויזיה. מאחר שהוא הכיר את הרקע שלי נכנסתי לסוגיה הזאת והקמנו ישיבה שההמנון שלה היה לפתח את התקשורת. זו הייתה התקופה שנכנסו לתיכונים מגמות התקשורת, והקמנו בישיבה אולפן תקשורת. צירפנו לצוות ההוראה את מוטי שקלאר ואת אורי אורבך ז"ל, ופתחנו גם מגמת ציור.
"ואז עלתה השאלה: האם זה מה שהנוער צריך? והבנו שהנוער, בעיקר זה שהגיע, היה צריך משהו אחר. הייתי צריך להחליט אם להמשיך בישיבה הקודמת או להקים ישיבה חדשה, ואמרתי שלא נסגור ישיבה אלא נמשיך ב'קול מבשר'".
מסלול חדש.
"הרמה התורנית פה היא נושא מאוד מרכזי. עד לפני שלוש שנים הישיבה נתנה מענה לחבר'ה שלא הצליחו במקומות אחרים מכל מיני סיבות, וראינו בזה משימה. למדנו להשתכלל ולתת מענה בעיקר לתלמידים שהתקשו ללמוד במוסדות אחרים.
"לפני חמש או שש שנים נפתחו הרבה מאוד מוסדות בערים, ובמוסדות האלה היו גם כיתות קטנות וצומחות. שאלנו את עצמנו מה השליחות הבאה שלנו, וגילינו שהרבה בני נוער מחפשים מסגרת תורנית אבל לא מתקבלים כי המוסדות התורניים לא מקבלים את מי שלא מתאים לו יום לימודים ארוך ולימודים אינטנסיביים. עשינו תפנית ופנינו לנוער שוחר תורה שמעוניין ללמוד תורה ברצינות במקביל ללימודי חקלאות ומקצוע".
למה דווקא חקלאות?
"חיפשנו עיסוק שיצמיח. אדם צריך משהו שיגרום לו לקום בבוקר, משהו שהוא מחכה לו, מרחב צמיחה בריא. הנתיב החקלאי תובעני מאוד".
חקלאות ותורה.
"גם אנשי הצוות לומדים תורה וגם העבודה נעשית מתוך לימוד. בהפסקה לומדים הלכה ומקשרים את העשייה החקלאית למצוות התלויות בארץ.
"מבחינתנו יש בית מדרש שנמצא בישיבה ויש בית מדרש שנמצא במרחבים של ארץ ישראל. היה איזה ביקור של הפיקוח ששאלו את אחד הנערים: מה יש לך במקום הזה שאין במקומות אחרים? והוא ענה: חיות.
"במהלך השנים היינו שייכים לאגף ניסויים ויוזמות של משרד החינוך, וראינו שהלימוד חייב לעבור דרך עולמו הרגשי של המתבגר. משרד החינוך עוסק בעיקר בצד הקוגניטיבי, והייתה לנו תחושה שהעולם הרגשי קצת הוזנח. הפעם האחרונה שעוסקים בזה היא בגן הילדים.
"מבחינתנו אינטליגנציה רגשית אינה סיסמה אלא דרך חיים, ויש מחקרים שמראית שעיקר הקשיים שיש בגיל ההתבגרות הם בתחום הרגשי. הרבה פעמים הצד הלימודי הוא רק 20 אחוז מהקושי, ותלמידים שקיבלו מענה והביעו בהם אמון הצליחו בצד הלימודי. יש לנו גם אסטרטגיית למידה: עיקר העניין הוא האמון של אדם ביכולותיו, וצריך לעבוד על זה".
'מעלה אביה'.
"לכל מוסד חשוב שתהיה דמות שהוא הולך לאורה. 'קול מבשר' נקרא על שם ספרו של הגאון משולם ראטה, ממקימי הרבנות הראשית. הישיבה קיימת 50 שנה, וכשפתחנו את המסלול החדש הבנו שחשוב שנציב דמות לתלמידים, שידעו שהם ממשיכים דרך מסוימת. במסלול החדש, 'מעלה אביה', המגמות החקלאיות והמקצועיות נקראות על שם אביה יהושע ז"ל גולדברג, שדרכו הסתיימה בשלב מוקדם, והתלמידים ממשיכים דרך של חיים. זה נותן להם גם נקודת מבט מיוחדת".
הרב יוסי שריד.
"השבוע בישיבת ההיערכות סיפר לנו הרב שזו השנה ה-60 שהוא מתחיל שנת לימודים. הרב שריד התחיל את דרכו בישיבה החקלאית בכפר הרא"ה, וכנראה יש משהו בחיות ובחיוניות של התחום הזה שמצמיח אנשים גדולים".
להבין לליבו של הנוער.
"מי שהדריך את התוכנית מההתחלה ומסור לה מאוד הוא הרב נתנאל מכוכב השחר, איש חינוך ברמ"ח איבריו. הוא היה שנים רכז הנוער בכוכב השחר, הוא מבין לליבו של הנוער והוא שמוביל את התוכנית המיוחדת.
"שאלנו את עצמנו אם אנחנו מוסד משמעותי. מוסד משמעותי אינו רק מקום שבו מוציאים תעודת בגרות, לא רק מקום למפגש חברתי, כי להיפגש אפשר גם בתנועת נוער. מוסד משמעותי הוא מוסד שיש בו ערך מוסף לתלמידים, והתלמידים הם שצריכים לתת את החלק שלהם כדי שהמוסד יהיה משמעותי להם".
אילו משובים מתקבלים מההורים ומהמשפחות?
"הרבה הורים אומרים שהילד שמח לחזור לישיבה בכל יום ראשון, מספרים על ילד שלא הצליח בלימודים ועכשיו פורח. באופן כללי התלמידים שמחים, וכל תלמיד צריך להיות שמח בישיבה".
לסיום, מה היית מאחל לתלמידים שמתחילים ללמוד כעת?
"כל אחד צריך למצוא את התחומים שמצמיחים אותו ומשמחים אותו. אחד הדברים החשובים ביותר הוא למצוא מקום שאתה מרגיש בו נוח. כל אחד צריך למצוא את הנתיב שמצמיח בו כוחות, כי בית ספר צריך להיות מקום שמצמיח כוחות חיים ולא חוסם אותם".
