השתלמות מול המראה

תמונה של אבינועם הרש - מחנך

אבינועם הרש - מחנך

קפה הפוך וחינוך סיפורים

פתאום באמצע הלימודים נעלם לו מורה לכמה ימי השתלמות ומוצא את עצמו מוטרד אחת לשעה בקפה ועוגה (ועוגיות פריכות מהבילות שמתפרקות בפה ושטרודל בטעם שאין כאן מקום להאריך נוסף על שלוש ארוחות במתכונת פנסיון מלא), וחוזר לבית הספר בחיוך מדושן עונג ותוספת של ארבעה קילו למשקלו. לא כולל.
ואולם נראה שחשובה לא פחות מההשתלמויות עצמן ומהדברים החדשים שנלמדו שם הייתה גם ההזדמנות החוזרת שלי לחזור לספסל הלימודים ולהזכיר לעצמי כמו מסע במנהרת הזמן איך אני, מחנך כיתה, מתנהג כתלמיד. ומה אני אגיד לכם? אכן, תמונות קשות, יונית. 

אם ההרצאות מעניינות, אין לנו בעיה. אנחנו מקשיבים ונהנים. העניין מתחיל באלו שקצת פחות באות לנו טוב.
ואז התחדדה לי תפיסת החוויה של התלמידים ומה הם באמת מרגישים כאשר עומד לפניהם מורה שלא מצליח להעיף אותם או לחלופין כשחומר הלימוד לא בא להם טוב. אחרי חמש דקות שהשתדלתי לנסות ולשמור על עניין הבנתי שאני והמרצה ככל הנראה ניפרד כידידים. בתוך זמן מועט נהפך קולו לרעש רקע מעומעם ומצאתי את עצמי נשאב לסיפור מרתק ומדהים: "אלף דברים שאתה יכול להספיק עד להפסקה". בואו נסכם רק שלמעט פתרון הסכסוך האזורי ברואנדה הספקתי די הרבה.
מאחר שאני מבוגר ומחנך בעצמי, ודאי השתדלתי שלא להפריע למרצה ובטח לא לתת לו את התחושה המזלזלת של מישהו שלא מקשיב, אולם לא יכולתי שלא לדמיין משחק סימולציה שבו אני נתקל במקום במרצה החביב במישהו בעל עיניים בגב שדורש הקשבה מלאה. נניח בעצמי. זה היה נראה בערך כך:
אני המורה: "אתה שם בסוף, איך אמרת שקוראים לך?"
אני התלמיד: "אבינועם. אמממ… למה?"
אני המורה: "סתם כי בא לי לשאול אותך איך אתה מרגיש. עכשיו תחזור בבקשה על המילה האחרונה שאמרתי”.
אני התלמיד: "אמממ… שאמרתי”?
אני המורה: "כן. יודע מה, עזוב את המילה האחרונה. תחזור בקצרה על מה שדיברתי בחמש דקות אחרונות. או בעשר. עזוב אותך. אתה יכול לחזור בבקשה על משהו אחד שאמרתי”?
אני התלמיד: "אמממ… לא. לא ממש הקשבתי, המורה".
אני המורה: "הבנתי. גש אליי בבקשה בסוף השיעור".
אבל בגלל שאנחנו בעולם המבוגרים, ולא נעים, הסימולציה הזאת תישאר ככל הנראה בגדר הדמיון.
למוחרת הגעתי לבית הספר ונתקלתי בתלמיד שלא הקשיב לי והיה עסוק במשהו אחר. באופן מדהים הוא נראה ממש כמוני, רק שכעת במקום למקד אוטומטית את חוסר ההקשבה שלו ביכולת הריכוז של התלמיד ראיתי את ידו של התלמיד, ידי שלי, מורמת באוויר. סימנתי לו שהוא יכול לדבר, ואני התלמיד שאלתי אותי: "המורה, יכול להיות שאתה פשוט משעמם או מגיש את החומר לא מספיק מעניין?

שתפו

כתבות נוספות באותו נושא

האור הולך ומתגבר

המבצע‭ ‬ההיסטורי‭ ‬לחיסול‭ ‬נסראללה‭ ‬היה‭ ‬בכה‮'‬‭ ‬אלול‭, ‬היום‭ ‬הראשון‭ ‬לבריאת‭

המשפט

הפעם‭ ‬זה‭ ‬אמיתי‭, ‬לא‭ ‬עוד‭ ‬צחצוחי‭ ‬מילים‭ ‬לא‭ ‬עוד‭ ‬דמגוגיה‭

יצאנו צדיקים

אנו‭ ‬נכנסים‭ ‬לראש‭ ‬השנה‭ ‬בשמחה‭ ‬ובתקוה‭, ‬לאחר‭ ‬שעברנו‭ ‬את‭ ‬חודש‭

ובחרת בחיים

האם‭ ‬הכול‭ ‬בידי‭ ‬שמיים‭? ‬מי‭ ‬שרוצה‭ ‬להיות‭ ‬בריא‭  ‬ולחיות‭ ‬חיים‭

מהפכה של צעדים קטנים

שנה‭ ‬חדשה‭ ‬בפתח‭ ‬ואני‭ ‬ניצב‭ ‬מול‭ ‬המראה‭ ‬ומסתכל‭ ‬לעצמי‭ ‬בעיניים‭.‬

סימנים מתוקים

01‭ ‬ שמעתי‭ ‬פעם‭ ‬פירוש‭ ‬משעשע‭ ‬לפסוק‭ ‬‮"‬בנפול‭ ‬אויבך‭ ‬אל‭

האיש שחי את התורה

הרב‭ ‬חנן‭ ‬חי‭ ‬את‭ ‬התורה‭ ‬ואת‭ ‬הגאולה‭, ‬חייו‭, ‬התורה‭ ‬והארץ‭

ביפר

הביפר‭ ‬כיכב‭ ‬השבוע‭ ‬בכותרות‭, ‬לאחר‭ ‬החיסולים‭ ‬המדהימים‭ ‬בלבנון‭ ‬ובסוריה‭ ‬בדרך‭

ואין גיבוריה כישראל

בשמחת‭ ‬תורה‭ ‬תמלא‭ ‬שנה‭ ‬למלחמה‭. ‬משפחות‭ ‬שנפגעו‭ ‬במלחמה‭ ‬דורשות‭ ‬שההקפות‭

הילד‭ ‬הבזבזן

תיאורית‭ "‬נאמנות‭ ‬הבן‭ ‬הבזבזן‭" ‬מעוגנת‭ ‬בהוראות‭ ‬חוק‭ ‬הנאמנות‭ ‬במטרה‭ ‬לאפשר‭