יהדות עכשיו

וונדרוומן בהסוואה

מ״יום האם״ ל״יום המשפחה״, מכ״ז בכסלו ל-ל' בשבט ⋅ איך נשים יכולות להצליח בין שלל המשימות והאחריות שהן לוקחות על עצמן במאה ה-21? ⋅ יום המשפחה מזוית מבטן של האימהות

ילדים עם בלונים ועננים

יום האם, שהפך להיות יום המשפחה, הוא תזכורת טובה לכמה שאנחנו צריכים להוקיר ולהעריך את האנשים הקרובים לנו ביותר – המשפחה שלנו.
אם נציץ לרגע בהיסטוריה, יום זה החל במדינות שונות בעולם, והיה נסיון לציין אותו גם בארץ. נסיון שצלח בשנת 1951 והיה יוזמה של חנה חושי – אשתו של אבא חושי – ראש עיריית חיפה דאז. היום נקבע לכ״ז בכסלו – היום השלישי של חנוכה – וצויין כהקשר לסיפור חנה ושבעת בניה.
בהמשך נחגג היום ברחבי הארץ בתאריכים שונים עד שבשנת 1950 הוחלט לציין אותו בתאריך ל' בשבט – יום פטירתה של הנרייטה סאלד – שעמדה בראש עליית הנוער וייסדה את תנועת ״הדסה״ – אשר לא היו לה ילדים, אך היא כל כך השתדלה תמיד בעבורם, והיוותה עבורם דמות אם משמעותית.
בשנות התשעים שונה שם יום זה ל״יום המשפחה״, לאחר שכבר בתחילת שנות קיומו היו מחלוקות על ציונו כ״יום האם״. יחד עם זאת, לאחרונה קמה קריאה המבקשת לקבוע יום נוסף ולחגוג בו את ״יום האם״ עבור האימהות בקהילה.
כיום נשים מתעסקות במגוון תחומים שלא פעם דוחקים את חיי המשפחה הצידה. איך אפשר לשלב בין הדברים, וגם לשמור על הקפדה על ההלכה?
פגשנו נשים מגוונות שמצליחות לשלב יחד בית של תורה, משפחה ועבודה משגשגת, ושמענו מהם מהו יום המשפחה עבורן, איך אפשר להצליח במירוץ החיים שכולל כל כך הרבה ג'אגלינג ומה הטיפ שלהן לנשים נוספות.
לכו תנו חיבוק לאמא אחרי הכתבה הזו. וגם לאבא!

אסתריא אייזנברג

אסתריא אייזנברג

מרצה למתמטיקה, רכזת החוג למחשבים במכון טל ותבונה וגם מאמנת אישית. היא נשואה ליגאל, פיזיקאי שעובד בחברת הייטק בתחום האנרגיה הסולארית ביקנעם והם הורים לתשעה ילדים.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״חגי ישראל הם יום המשפחה שלי, בהם אנחנו כולנו יחד, עם כל הילדים יחד בבית והרבה פעמים גם עם הסבים והסבתות , הדודים, הדודות ובני הדודים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״ב״ה זכיתי לגדול בבית של הורי, דוד ומרב שוקרון, שחינכו אותנו לתורה ולמצוות, לחריצות, לניצול הזמן, למשפחתיות, ליחד, לסקרנות אינטלקטואלית וכמובן ציונות (ההורים שלנו בחרו לעלות לארץ כשבחו״ל השאירו עבודות מצוינות, משפחה וחברים), וזה מה שלימד אותי לעשות את השילוב באופן נכון״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?

״בחרתי לעשות דוקטורט כדי שאוכל לגדל את הילדים שלי, כדי שאוכל לעבוד בעבודה מעניינת ותורמת וגם להיות מהשעה 13:00 יחד עם הילדים. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים ומאד רציתי לתת את המתנה הזאת לילדי – מתנת האחים. הלכתי ללמוד מחשבים ומתמטיקה כי אבי (שבזכותו אני אוהבת מתמטיקה) אמר לי שאין מה לעשות עם מתמטיקה, אז כדאי ללמוד מקצוע פרקטי – מחשבים. כבר במהלך לימודי מאד נהניתי ללמד. אני נהנית ללמד מתמטיקה, להראות את היופי שיש בתחום, נהנית מהקשר עם הסטודנטיות, נהנית לראות אותן גדלות. התכנון המקורי היה לעבוד בהייטק ואז גיליתי שבעצם אני מורה ונהנית ללוות את התלמידות בתהליך הגילוי והחשיבה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״גיליתי שהקשר עם האנשים סביבי חשוב לי, שאני אוהבת להצמיח את האנשים סביבי, וכך הלכתי ללמוד אימון וייעוץ אצל מורתי – אהובה צוקרמן, במכללת כוונה, ואצל תמר נזרי. היום אני נהנית לאמן נשים גדולות שרוצות להיות יותר מחוברות לערכים שלהן, לחיות טוב יותר, עם יחסים טובים יותר ועם אנרגיות גבוהות״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הגילוי ש-20% גדול מ-0%. כמובן שאני אוהבת שהדברים שאני עושה הם עד הסוף, מדוייקים, כלומר – 100%, אך ביום שבחרתי לוותר על המאה אחוז, יכולתי להתפזר על יותר תחומים. יש תחומים שבהם אני 80% ויש תחומים שבהם אני 20%, אך נראה לי שבצורה כזאת אני יותר מיטיבה בעולם. בנוסף, ברגע שהסכמתי להסתפק בפחות, למדתי לבקש עזרה. למדתי איך לבקש מה יעזור לי. ואכן זכיתי ואני עטופה בכל כך הרבה אנשים טובים ששמחים לעזור לי״.

אפרת זכריה

אפרת זכריה

אפרת זכריה היא סטייליסטית אישית ומנחת סדנאות סטיילינג. בעלת הבלוג ״דוכסית״ העוסק באימהות והעצמה אישית.
מהו יום המשפחה עבורך?
״יום המשפחה קורה כל יום, 365 ימים בשנה. רגע רגע, שעה שעה. אלו רגעים של בית, ילדים, חיים, וגם בלאגן. ציון יום המשפחה באופן רשמי נותן הזדמנות נהדרת לעצור את מרוץ החיים ולהתבונן על עץ המשפחה שלנו. לספר על השורשים, להתגעגע לדור שכבר לא איתנו, לשמוח ולהודות על הפירות שיש לנו ולהוקיר אותם, לספר להם כמה שהם חשובים לנו, כמה אהובים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״חיי תורה הם אורח חיים. אני אוהבת את ההגדרה ״חיי תורה״ על פני הגדרות אחרות. חיים כאלו שיש בהם כוונה, אחריות, תפילה, אמונה ואהבה מסמנים את הדרך ומתווים את הקריירה ואת חיי המשפחה.

 כשהערך העליון – תורה – נשמר ומקבל במה בחיי היום יום, אז חיים בתחושה של שליחות שבאה לידי ביטוי גם בקריירה וגם במשפחה והכל שזור זה בזה. יש דרך. לא הולכים לאיבוד. לא ״מקריבים״ שום דבר על חשבון כלום. יש סדר לדברים. חיי תורה מאפשרים את הסדר הזה ונותנים את המסגרת, נותנים את המענה לשאלות. ויש בחיים האלו כל כך הרבה יופי, הדר ותחושה מופלאה של שייכות לדורי דורות״.
למה בחרת דווקא במסלול החיים הזה?
״כיהודים מאמינים – אין לנו דרך אחרת״.
מה הוא הדבר שהכי גורם לך תחושת הגשמה ושמחה?
״ לגדל את הילדים בדרך שבחרנו בה, ולראות הלכה למעשה איך החיים האלו הם הבחירה הנכונה. האימהות היא הגשמה ובקריירה יש ב״ה רגעי סיפוק ושמחה״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל ביחד:
״לדאוג באופן קבוע למלא את הכלי שאת. לא להגיע לתחתית. לא להיזכר בך עצמך כשהם עוזבים את הקן. לפתח תחביבים, לפתח מערכות יחסים משמעותיות ולמצוא לעצמך ״חיים״ מחוץ לבית ולילדים. ומעל הכל, ללמוד לבקש עזרה. לוותר על האגו של ״את יכולה הכל לבד״. את לא צריכה. זה לא הופך אותך לאמא טובה יותר. אז בשביל מה?! תגדלי בנחת ושמחה!״.

לינדה מרשל

אפרת זכריה

לינדה מרשל היא מומחית להגדלת רווח על ידי ניהול זמן ומתעסקת בכך כבר 16 שנה. מובילה בעלי עסקים ומנהלים בארגונים בשיטת ‘לעבוד פחות ולהרוויח יותר׳. 

מהו יום המשפחה בשבילך? 

״בשבילי זה עדיין יום האם! אימהות הרות, יולדות ומלוות חיים. זו הזדמנות להכרת הטוב וחגיגה אמיתית ומשפחתית אצלנו״. 

איך משלבים תורה עם קריירה ועם חיי משפחה? 

״בעשיה – קובעים זמן לכל מה שחשוב לנו באמת. שיעור שבועי, הכנת פרשת שבוע לקראת שבת וכו׳. מאד חשוב לקבוע עוגנים ביומן כי העוגנים שומרים על הרצון שלנו ממומש ולא רק כאידיאל. מה שלא ביומן – לא קיים. וכמובן דואגים לשמר את זה בפועל!

בתודעה – משתדלים לכוון את המחשבה לשליחות שלנו בעולם בעשיה היומיומית. אם זה בביטחון בה׳ ואמונה בעסקים, בלהיות רגישים ומחייכים לקרובים אלינו ביותר (וזה הכי קשה!). גם כשקובעים דייט זוגי זה קודש, זו התורה עצמה. כמובן שבאופן בו הבית מתנהל, כיבוד הורים, הדגש על השמחה בבית, על הקדושה, עבודה על המידות שלנו כהורים וכאנשים, בכל תנועה שלנו בחיים. התורה היא החיים עצמם, לא רק הלימוד אלא גם הקיום בחיי המעשה״. 

למה בחרת דווקא במסלול הזה? 

״אני עצמאית כבר 16 שנה כי הבנתי שאני רוצה להיות עם כל ילד בבית למשך לפחות שנה, להניק ולהיות שם עבורו אחר הצהריים. לא אומרת שלכולן זה מתאים אבל לי כן. את העסק בניתי סביב המשפחה וגם העיסוק בניהול זמן גרם לי לחקור את הנושא לעומק שנים ארוכות כאמא לחמישה (תכף שישה). העצמאות מאוד מתאימה לנפש שלי – ליזום, להריץ פרויקטים, ללמוד כל הזמן תחומים חדשים, לפתח מוצרים – אלו מאוד מגוון את חיי״. 

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״קודם כל – קפה על סויה עם קצת קינמון בבוקר. בלעדיו קשה לי להניע את היום. 

תחושה של הגשמה ושמחה יש לי כשאני מצליחה להניע אנשים לתוצאות: אם זה בבית – לשמוח עם הבת שלי שממש התקשתה בקריאה והצליחה במבחן אחרי אימונים יומיומיים שעשינו, או בעסק – כשלקוח שולח לי הודעה שהכפיל את ההכנסות שלו פי 3 מאז שהתחלנו לעבוד יחד. זה סיפוק אדיר״. 

טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:

״להפריד זמן עבודה וזמן בית ולהיות ב-100% במה שאת עושה עכשיו, גם אם זה מקלחת או לק ג׳ל. בנוסף, דעי קודם כל לתת לעצמך כדי לשמוח ולקבל כוחות, רק כך יהיו לך כוחות לטפל בכולם״. 

ד"ר מוריאל ירחי

ד"ר מוריאל ירחי

ד״ר מוריאל ירחי היא מנהלת מערכת שימור פוריות ויועצת רפואה והלכה במכון פוע״ה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי זהו יום שבו מציינים את החשיבות והאחדות בין בני המשפחה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של קריירה עם משפחה ותורה זה פשוט מאד הולך לפי ההסתכלות וההשקפה שלנו, אנו מאמינים בתורה והיא זאת שמנחה אותנו לחיי משפחה של משפחה דואגת, אכפתית, אוהבת, מחבקת ומכבדת. יחד עם זאת, התורה גם מנחה אותנו להגשים את עצמנו ולהעצים אחד את השני מתוך אמונה ואהבת ה', שכן התורה מנחה אותנו לעשיה מרובה. כמובן שיש סדר עדיפויות בחיים שצריך לדעת לסדר ולקחת בחשבון״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״במשך עשר שנים עבדתי כרופאת שיניים. כשנולד בני הרביעי החלטתי לקחת הפסקה מחיי העבודה והקריירה לטובת גידול הילדים, שהסתכמה בסופו של דבר למשך 15 שנה. תוך כדי למדתי הדרכת כלה ועשיתי קורסים במכון פוע״ה. היה חשוב לי להמשיך להתפתח וללמוד גם אני לא עובדת. מתוך החלטה להשקיע בתא המשפחתי, בחרתי להפסיק את עבודתי כרופאה על מנת לגדל את ילדיי באופן הטוב ביותר ולהקים משפחה לתפארת. שש שנות לימודים ולאחריהן 10 שנים של עבודה כרופאה זה ויתור משמעותי שהחלטתי לעשות למען המשפחה, וזה מתוך אמונה שלמה ורצון, שמה שלא יהיה, נצליח ובסוף נגיע למקום שאנו צריכים להיות בו ומה שצריך לקרות יקרה בעז״ה. כך הגעתי בסופו של דבר למסלול החיים החדש שלי – הדרכת כלות, ולאחר מכן מצאתי את עבודתי במכון פוע״ה. כאן מצאתי את ייעודי מחדש״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״בעבודתי אני משלבת גם משפחה, גם חסד וגם עוזרת להקמתה של עוד משפחה. ברמה האישית אני מרגישה שזו הגשמה עצמית גדולה וזו הקריירה שלי. מבחינתי זה חייב ללכת יחד.
לאחר שהקמתי משפחה משלי, הבנתי את המשמעות העצומה של המתנה הנפלאה הזו והחשיבות שיש לה על פני כל הישג אחר בחיים. לכן החלטתי לעזור לעוד נשים וגברים על מנת שיוכלו לזכות בזכות הזאת וכמובן לעשות זאת מתוך אמונה והלכה לפי רצון הבורא. הקמת משפחה היא ערך עצום ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות חלק מתהליך בניית עם ישראל. מכון פוע״ה עסוק בהרחבת התא המשפחתי ומתן סיוע ומענה על כל התפר בין ההלכתי לרפואי. תפקידי במכון הוא ניהול מערך שימור פוריות לנשים שעוד לא זכו למצוא את הבן זוג או  להקים משפחה והחלטתי להתגייס למען עם ישראל ולעזור לבנות להגשים את החלום הגדול – משפחה!
עצם היותי אמא ל 12 ילדים גורם לי להבין את הרצון העז של בנות אחרות להקמת משפחה משלהן ובסופו של תהליך כאשר אני מקבלת טלפון שבו הן אומרות לי שהן התחתנו או ילדו, אין דבר משמח מזה הגורם לסיפוק ומשמעות בעבודה וגורם לי להביא את עצמי כל פעם מחדש להגשמה עצמית״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
על מנת להצליח לשלב הכל ביחד דבר ראשון צריך אמונה שלמה בהקב״ה והדבר הבא הוא אמונה בעצמך והסתכלות בעין טובה. בנוסף צריך רצון להצליח ולהתקדם כל הזמן, והכי חשוב- משפחה תומכת ואוהבת. שאחרי כל השנים שהשקעתי בה, ההשקעה משתלמת ומחזירה את עצמה.

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק היא זמרת יוצרת, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה. נשואה ואמא ל-2. מייסדת ומנהלת קהילת ״לכתוב את הלב״ – בית מדרש לכתיבה ובעלת המופעים ״מלכה לשמש״ ו״אדם אדמה״. מעניקה חוויות משמעותיות ומעצימות עם תוכן יהודי דרך המוזיקה והכתיבה.

מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לעוגן הכי מרכזי בחיים. למעשה המשפחה נוכחת כל יום בחיים שלי. גם המשפחה ממנה באתי וגם המשפחה אותה אני בונה. שתיהן הופכות אותי למי שאני. שתיהן נותנות לי מעטפת של אהבה בלתי תלויה ושל אמונה במה שאני מביאה לעולם. בסופו של דבר החברה שלנו בנויה ממשפחות. כלומר כל משפחה היא הגרעין הראשוני לבניית חברה, ולכן ככל שהמשפחה יותר חזקה, שמחה ומצמיחה, ככה החברה שלנו תהיה יותר טובה ומאירה״.

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״איך משלבים בין קריירה למשפחה בלי חיי תורה? אני מרגישה שהתורה, ובעיקר השבת, מצילה את המשפחתיות. התורה מורה לי מהו האיזון הנכון בין עשייה חיצונית לבין עשייה פנימית, בבית ובתוכי. התורה עוזרת לי לדייק את הרצונות שלי ולהבין שזה לא או משפחה או קריירה, אלא זה יכול לבוא ביחד. הגדלות נמצאת ביכולת לשלב בין הדברים״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״אני חושבת שהבחירה היא לא במסלול כלשהו. הבחירה היא בעצמי ובמה שנכון לי. התורה היא חלק ממני. ככה גם המשפחה והקריירה. המוזיקה, היצירה, הם ביטוי של הנפש שלי. הם מרפאים אותי, והמשפחה גם היא חלק ממני. חלק מהמהות שלי כאדם, כאישה. הילדים שלי הם השמחה שלי. ובתכל'ס – הם היצירה הכי גדולה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״כשאני חוזרת ממופע, עדיין עם האנרגיות של השירה המשותפת ושל העוצמה שהייתה, ואני מגיעה הביתה, מנשקת את דבש ואת שקד ויושבת על תה עם בעלי. כל הקונספט הזה של להצליח לחבר בין הזוגיות והאימהות לבין קריירת המוזיקה וסדנאות הכתיבה, זה מבחינתי סוד שאני לאט לאט מפצחת, ובסופו של יום זה חלום שמתגשם״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״יש הרבה כלים טכניים של שילוב תחומים בחיים: כלים כמו ניהול זמן, חלוקה בתפקידים, האצלת סמכויות וכו'. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא דיוק פנימי. הכל מתחיל מהקשבה. הקשבה לעצמי, לאישה שאני. אנחנו עטופים ברעשי רקע וריצוי. הטיפ שלי הוא קודם כל להבין מה אני רוצה באמת. בצורה הכי נקיה שיש. ברגע שנהיה מחוברים לרצון הפנימי והנקי שלנו, הדרך כבר תתבהר ותתגלה״.

רעות עוזרי

רעות עוזרי

רעות עוזרי היא עו״ד ואמא לארבעה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לכל מה שאני עושה נכון, וכל מה שעוד אפשר לעשות יותר טוב. זה לעצור רגע את המירוץ, להסתכל על המשפחה שלי, ולהיות מרוצה ממה שאני רואה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של חיי משפחה וקריירה זה אתגר מתמשך. מה שנכון היום, לא נכון מחר, מה שנכון לנו, לא נכון לשכנים שלנו. הציפייה שלי מעצמי (ואם נהיה כנים- גם של החברה) – להיות אמא למופת, ובמקביל גם אשת קריירה מצליחה ולהחזיק בית לדוגמא, מצריכה איזונים כל הזמן, ובעיקר השלמה עם זה שאי אפשר להיות 100% בהכל. השילוב הנכון הוא זה שנכון בשבילנו, כמשפחה, בנקודת הזמן הנוכחית״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״התחלתי את הקריירה כאמא צעירה לפעוט בן כשנתיים, בעבודה תובענית כעורכת דין צעירה. מאז נוספו עוד 3 ילדים למשוואה.כשהייתי שכירה השתדלתי תמיד לעבוד במשרה שתאפשר לי לחזור הבייתה בזמן לאיסופים מהגנים. לבעלי ולי היה הסדר במשך שנים – הוא מפזר למסגרות, אני אוספת. למדתי להתמודד עם התקלות של הרגע האחרון, דיונים ופגישות שמתארכות, פקקים.
עם השנים, כשהילדים גדלו ובמקביל הפכתי לעצמאית עם גמישות גבוהה יותר, האיזון השתנה והפך למעט פשוט יותר. על אף הקושי בג'אגלינג הבלתי פוסק הזה, היה לי חשוב לא לוותר על הקריירה, ולהמשיך להתפתח בתחום המקצועי שלי, אף שכאמא לילדים ש״מוגבלת״ בשעות, באופן טבעי הוגבלה גם ההתקדמות המקצועית שלי״. 
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ושמחה ?
״האושר הכי גדול שלי הוא לדעת שאני מצליחה בתחום המקצועי שלי, שהילדים שלי רואים אמא שמגשימה את עצמה ועוסקת בתחום שהיא אוהבת, וזה לא ״בא על חשבון״ גידול ילדים מוצלחים, נבונים ורגישים. לדעת שמצאתי, איכשהו, את האיזון הנכון לכולנו.״
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הטיפ הכי חשוב לשילוב נכון של הכל הוא לזכור שאת לא סופרוומן. את לא יכולה לתת מעצמך 100% לכל התחומים, כי את רק אחת. תעשי את המיטב שלך. תעשי אאוטסורסינג במה שאפשר. ובמקום להסתכל החוצה מה אחרים עושים, להסתכל פנימה, אל המשפחה שלך. לבחון מה נכון לכם, מה יגרום לכם להרגיש שאתם לא מוותרים על עצמכם, ומה יגרום למשפחה שלכם לפרוח״.

גבי פט ובתה

גבי פט וביתה מוריה

גבי פט היא בעלים של משרד עיצוב פנים ואדריכלות, יחד עם ביתה מוריה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״בשבילנו יום המשפחה זה לא רק יום אחד בשנה. כל יום יש לנו הוא יום עבודה ומשפחה יחד״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״ אני מעצבת פנים כבר מעל ל-25 שנה. בניתי את המשרד לאט לאט בזמן גידול משפחה צעירה. 

השתדלתי לעשות את הפגישות בזמן שהילדים במסגרות ואת השרטוטים אחרי שהילדים הלכו לישון. ביתי, מוריה אקרמן, כנראה נדבקה מההתלהבות שלי למקצוע ולמדה אדריכלות ועיצוב פנים באוניברסיטת אריאל. כבר בזמן הלימודים היא התחילה לעבוד במשרד בתור שרטטת. היום, שמונה שנים לאחר מכן היא עדיין איתי במשרד וממלאת תפקיד הרבה יותר פעיל. היום היא מביאה פרויקטים משל עצמה ואנחנו עובדות ביחד על חלק גדול מהפרויקטים. מוריה מתמחה בתכנון ועיצוב מקוואות בשותפות עם הקולגה הדסה כהן.

בתור אמא /״בוס״ אני לא ממש בוס ולא ממש אמא. הבת שלי כבר לא ילדה קטנה, היא בעצמה בוגרת ואמא, וגם היא משלבת בין משפחה וקריירה, ומביאה למשרד קו עיצובי צעיר ורענן. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהרעיונות וצורת העבודה שלה. המשרד בהחלט מרוויח מזה המון והפרויקטים נהנים מעיניים צעירות, בנוסף לשנות הנסיון שלי. מכיוון שאנחנו משפחה, אנחנו מכבדות אחת את השניה וגם לא מפחדות להעלות רעיונות ולאתגר אחת את השניה בחשיבה משותפת. שתינו גם מעורבות מאוד במשפחה. למשל בזמן הקורונה, במיוחד בזמן שהנכדים בבידוד. בתור אמא וסבתא אני מגלה הבנה ,וקבענו שהיא עושה את העבודה מהבית ואני יוצאת לפגישות, וכשאני צריכה עזרה, מוריה נכנסת לעניינים. כל אחת תופסת ראש ברגע שהשניה צריכה עזרה״. 

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?

״אני חושבת שזו שאלה שאפשר לשאול כל בן אדם שומר מצוות, אישה וגבר כאחד. מכיוון שהמשרד שלנו עובד עם עולים חדשים וגם בונה מקוואות, אז אני ממש מרגישה שהעבודה שלנו עצמה היא מלאת מצוות.

  מוריה עובדת צמוד עם רב פוסק בענייני המקוואות, וההלכה משולבת יד ביד עם התכנון. ואני, שמתכננת ומעצבת בעיקר בתי נופש לתיירים ולעולים חדשים, בהחלט מרגישה שה' שם אותי במקום הזה כדי להרבות אהבת הארץ הזאת על היהודים שגרים בבתים שאני תכננתי ועיצבתי. ברגע שאני חוסכת להם את החיכוך עם הצד הפחות נעים בשיפוץ והם רק חווים את הצד היפה של השיפוץ, יש להם חוויה חיובית כבר על ההתחלה. 

  לי מאוד חשוב שכל אחד ירגיש בבית, ולא בבית של מישהו אחר. העבודה שלי מתעסקת המון עם היכרות עם המשפחה והצרכים של כל משפחה. יש לי גם רגישות לצרכים של הקהילה מחוץ לארץ בבתים שלהם. אני מכירה את הרצונות שלהם ומיישמת את זה בבית שלהם. לא פעם לקוח שהגיע בתור תייר החליט שהוא רוצה שהבית פה בישראל לא יהיה בית נופש אלא בית הקבע שלהם. 

  אני חייבת להגיד עוד דבר על שילוב התורה בקריירה: אני מודה להקב״ה שנתן לנו את המתנה הגדולה – את השבת. בלעדי השבת לא הייתי מצליחה להמשיך לעבוד בתחום הזה. עיצוב ואדריכלות זה לא רק לבחור טפט שיתאים לוילון וספה. יש המון פרטים קטנים. אני אחראית לתוכניות עבודה – תוכניות הריסה, בניה, חשמל, מים, מיזוג אויר, תוכניות נגרות, ובנוסף אנו אחראיות ליישום התוכניות בשטח. אני עובדת עם קבלנים לא דתיים והם אומרים לי שאצלם שבת זה קודש והם לא עונים לטלפונים שקשורים לעבודה במשך השבת.

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״כאשר מוריה מתכננת מקווה שכל כך יפה ומותאם לדור הצעיר (הרי, מי טובל אם לא נשים צעירות), היא גורמת לכך שגם נשים חילוניות טובלות במקווה שלה (למרות שהן לא תכננו לטבול אחרי החתונה) אז זה הסיפוק הגדול ביותר! באופן כללי, מקווה שמעוצב ברוח צעירה ובצורה אסתטית, מכבד את האישה שמגיעה לטבול, וכתוצאה מכך היא גם מכבדת את המצווה והופכת אותה לחוויה טובה.

היום העולם שלנו אסתטי, נקי ויפה, כך שהדרישה גם ממבני ציבור, וגם מבתים שנבנו בשביל המשפחה שגרה בהם, היא שהמקום והעיצוב שלו ייתנו אווירה טובה, חמימה ומזמינה. על ידי עיצוב אפשר לספק מענה לצרכים ולייצר את האווירה המתאימה לכל משפחה שמקימה יחד בית נאמן בישראל״. 

עוד במדור זה

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

רגע לפני יום כיפור: איך מוצאים את הכוח לסלוח?

מה עושים כשהפגיעה היא כל כך כואבת ועמוקה ומגיעה מאדם שקרוב אלינו? "החיים מלאים במהמורות, משברים ונפילות, ואני מדבר אפילו על הדברים הקטנים של חיי היום יום, עם הילדים, בעבודה, ובזוגיות", אומר הרב נעם שפירא, מנהל מכללת 'תורת הנפש'. "האתגר שלנו הוא ללמוד לעמוד בתוך הקשיים ולצמוח מתוך המשבר. להבין שהחיסרון הוא למעשה מראה שהקב"ה מציב לנו מול הפנים כדי שנמצא את הייעוד שלנו. תורת הנפש מלמדת אותנו להסתכל על המציאות ולהבין שהקדוש ברוך הוא בעצמו זימן לנו את הפגיעה דרך אותו שליח. הפגיעה היא נגיעה של ה' בנו. והפוגע? זה חשבון שלו עם הקדוש ברוך הוא".
אז איך מצליחים לעשות שינוי אמיתי, ולא רק לקבל על עצמנו 'קבלות', או הבטחות, שנזכר בהן בתחילת השנה הבאה. זה אפשרי?
"הכל מתחיל ונגמר בנפש שלנו. הסבלנות שלנו לילדים, הזיכרונות שלנו מול ההורים, החרדות, הנפילות וההצלחות. לפני יום כיפור זה הזמן לחדש את הקשר עם המשפחה והקב"ה, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים לעשות זאת. הנפש היא שמניעה אותנו וברגע שנבין אותה נוכל לשלוט במצבי הרוח שלנו. אחד הכלים החזקים שלימד אותנו הבעש"ט שהביא את 'תורת הנפש' לעולם, זו ה'הכנעה' – לקבל את עצמי כמו שאני.
"כשאנחנו מגיעים ממקום של הכנעה, של לקבל את עצמנו קודם כל, אנחנו חייבים לסלוח כדי לנקות מעצמנו את הכאב, אנחנו לא מתעלמים מהפוגע, מהפגיעה, או מהכאב, אנחנו מסתכלים על הפגיעות הזו בעיניים, ומבינים שלסלוח זו הזדמנות לתת צ'אנס למשהו חדש שיקרה אצלנו בנפש ובמערכת היחסים שלנו עם אחרים", אומר הרב שפירא.
מכללת 'תורת הנפש' הוקמה לפני 17 שנים על ידי תלמידי הרב יצחק גינזבורג, ומאז בכל שנה מאות תלמידים מתמקצעים בפיתוח הבנת הנפש והדרכים לתקן ולשפר את איכות החיים דרכה. תכנית הלימודים במכללת תורת הנפש המתחילה מיד אחרי החגים, מקיפה ונוגעת בכל חלק בחיים, זוגיות, חינוך ילדים, מערכות יחסים, אבל בעיקר מתעסקת בלהבין את הנפש שלנו, ממנה מתחיל ונגמר הכל. לקבלת פרטים והרשמה: 02-5662323 או חפשו בגוגל 'מכללת תורת הנפש'. ■

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

בתאריך עשרה בטבת החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על ירושלים, מצור שהוביל לכיבוש העיר ולחורבן בית המקדש הראשון. בעקבות החורבן נקבעו ארבעה צומות, ו׳ – י׳ בטבת בתוכם. ירושלים המשיכה להדהד בלבבות בני ישראל בגלות, געגועים שבאים לידי ביטוי עד היום, ובמאה השנים האחרונות ניתן לראות את חשיבותה של ירושלים – דווקא באמצעות הדואר.
בולים, מעטפות, גלויות והזמנות – האוסף המרשים של בני קלינר טומן בחובו עולם שלם הנוגע לירושלים, שלא רבים מכירים. הגלויה הישנה ביותר הקשורה לירושלים שקלינר מחזיק הינה בת 100 שנה, והוא ממשיך לקבל – ולשמור – הזמנות לאירועים עד היום.
קלינר, ירושלמי בן 83, מתגורר מול עמק המצלבה, ומחלון סלונו ישנה תצפית ישירה אל הכנסת. הוא פותח בפנינו את אלבומיו וקלסריו, בהם הוא שומר את אוספיו המיוחדים. קלינר אוסף דברי דואר הקשורים לירושלים, לבתי כנסת ולדפוס – מכל רחבי העולם. אפשר להתבונן באוספים ולשמוע את סיפוריו במשך שעות, אולם בפעם בחרנו להתמקד בקשר לירושלים.
קלינר, החל לאסוף בולים בגיל צעיר – סביב בר המצווה שלו. מאז הוא מניח את ידיו על כל פריט דואר מעניין שהוא יכול, כולל מעטפות בחירה של נשיאים, מכתבים, חתימות ועוד. קלינר מספר שהוא דור שמיני בירושלים, ילדיו דור תשיעי ונכדיו – עשירי. נראה כאילו המילים ״הוא מכיר כל סמטה, כל רחוב ושכונה״ – נכתבו עליו.
הרבה לפני המדינה
הגלויות הראשונות אותן חושף קלינר בפנינו הן העתיקות ביותר. בראשונה, בת 100 (!) שנה, מופיע איור צבעוני ובו נשים מכוסות ראש המתפללות בסמוך לכותל המערבי, ברחבת התפילה הצרה שהיתה במקום. התאריך על הגלויה הוא 23.03.23 – כשהכוונה לשנת 1923, ולידו חותמת דואר בריטית עם הכיתוב JERUSALEM.

גלויה בת 100 – נשים בכותל

יומיים לאחר הכרזת המדינה

סניף בני עקיבא ׳המנשה׳ בנוף הגליל אומנם מונה בינתיים רק כ-40 חניכים, אולם בתור סניף ׳צעיר׳ בן פחות משלושה חודשים – כל חניך הוא הישג עצום. כשהחניכים והמדריכים, ואפילו הקומונרית נמנים על קהילת בני המנשה, נוצר סניף מיוחד שאין שני לו. וכמו שציינו החניכים במסע סוכות: ״מהודו לישראל – ציונות 2022״.
״הגויים קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג״
את הסניף מנהלת ביד רמה צופיה סינגסון הקומונרית, שעלתה בעצמה מהודו לפני כשמונה שנים. היא מתארת את המציאות בהודו: ״אני הבת השנייה מתוך שמונה אחים, מעליי יש אח. בתור ילדה נולדתי יהודייה כי הוריי התגיירו לפני שהתחתנו. עשינו את כל החגים והשבתות, אבא שלי היה הולך בכל פעם לבית הכנסת ומתפלל שם לבד, כי לא היו הרבה יהודים בכפר שלנו. חגגנו פורים, חנוכה, הרגשנו שאנחנו לא גויים אלא יהודים.
״הגויים התייחסו אלינו שונה, קראו לנו ׳שומרי שבת׳ בלעג. כשהייתי קטנה דוד שלי, אח של אבי, עלה לישראל ועזר לנו ללמוד איך להתנהל בשבתות וחגים. מישראל הוא היה מדריך אותנו כיצד לנהוג״. המשפחה עלתה מהודו והתיישבה בצפת, שם נולדו שני אחיה הקטנים של צופיה.
״בהתחלה הייתי עצובה לעזוב את קרובי המשפחה שלי, סבים וסבתות, את כל החברות. אבל אני לא מתחרטת שעשיתי עלייה, אני נמצאת איפה שאני צריכה להיות, למרות הקושי. ישראל אחלה״.
צופיה מספרת על תחילת הקשר שלה לבני עקיבא: ״בהתחלה אחרי שעלינו בני עקיבא ביקשו לקחת אותנו לסניפים. זה עבד רק למשך כמה שבועות, בגלל בעיות השפה ובגלל הקושי להתחבר – לא הכרנו אף אחד. הם היו נחמדים מאוד, אבל זה לא התאים לעולים. לא היה מישהו שאנחנו מכירים, לא היה מישהו שיכול לדבר בשפה שלנו״.
צופיה למדה באולפנת בני עקיבא סגולה בקריית מוצקין, וכשבאולפנה חיפשו קומונרית שתנהל את חודש הארגון לתלמידות העולות – היא התנדבה, וחברותיה בחרו בה. אולם למרות הניסיון, צופיה תכננה שירות לאומי אחר.

איך הציעו לך להיות קומונרית של סניף עולים?
"בסוף הלימודים הגיע אליי מוטי יוגב, אחראי על העולים בנוף הגליל, וביקש שאני אהיה קומונרית. אמרתי לו שאחשוב על זה. בהתחלה רציתי לעשות שירות לאומי אחר, לא בקהילה שלנו (בני מנשה, ה"ש). אבל חשבתי על זה שוב, הלכתי לסיירת בבתי ספר בנוף הגליל, ראיתי את העולים וזה שינה לי את המחשבה. בחרתי לעשות שם שירות, הלכתי לסמינריון של שירות לאומי ואחריו לשבוע סמינריון לקומונריות – סל"ק".
איך זה להיות הקומונרית הראשונה מבני המנשה? ועוד בסניף העולים הראשון?
"מלחיץ, מרגש מאוד. זהו הסניף הראשון לעולים בלבד, אני גאה מאוד וגם מפחדת. מקווה שהכול יצליח. מצד אחד המדריכים, בני הקהילה, רציניים מאוד, ומצד שני לא תמיד ההורים מבינים מה זו התנועה ומה זה אומר להיות חלק מבני עקיבא, ויש קצת קושי מולם. אבל יש גם הורים שתומכים מאוד".
השם שנבחר לסניף הוא ׳סניף המנשה׳, גם כדי להבדילו מהסניף הוותיק בנוף הגליל, וגם כדי להגביר מודעות לעליית בני המנשה ולסיפור הקהילה. מטרת הסניף היא לחבר את החניכים לחברה הישראלית בכלל ולתנועת בני עקיבא בפרט, ולעזור להם להשתלב.
סניף המנשה מונה כרגע 42 חניכים בגילאי בית ספר יסודי, וכן 16 מדריכים וחברי צוות נחשון. "אני מתכננת אחרי חודש הארגון להכניס את כל החב"ב (חבריא ב׳) ואת הכיתות הגדולות יותר לפעילות ולצוותי נחשון", מפרטת צופיה את מטרותיה לעתיד.
"אנחנו משלבים מה שאנחנו יכולים. אנחנו מעבירים פעילויות בעברית כמה שאפשר, בשביל זה לומדים עברית. לפעמים בשפת האם שלנו הפעולות מעניינות יותר לילדים והם מבינים יותר, אבל בפעולת הפתיחה, בישב"צ עם המדריכים וצוות נחשון, אני מנסה לדבר איתם כמה שיותר בעברית ולכתוב בעברית".
מה מיוחד בסניף עולים?
"אנחנו רק התחלנו את הפעילות בסניף, אבל למשל כשיש לנו חזרות לחודש ארגון – הילדים מחכים כבר חצי שעה לפני, הם מתלהבים מאוד. יצאנו למסע סוכות 30 חניכים ועוד מדריכים וצוות נחשון, סה"כ 48 משתתפים, אוטובוס שלם. הכנו מראש שלטים עם שם הסניף ומאיפה הגענו, וככה הלכנו כל המסע. צוות נחשון שהיה איתנו הרגיש את החשיבות.
״אנחנו מתכננים סמינריון חנוכה למדריכים ולצוות נחשון, והמטרה היא שבהמשך החניכים ישתלבו בסניף רגיל של בני עקיבא. אני לא יודעת מה יהיה עוד שנה או שנתיים, אבל לדעתי אם הקהילה והנוער יחשבו שהפעילות חשובה, הסניף ימשיך להתקיים. גם אם הוא ימשיך כסניף עולים זה טוב, כי הקהילה תרגיש שזה שייך להם ויתייחסו אליו ברצינות".
״אם אנשים אחרים אוהבים אותך,
למה שלא תאהב את עצמך?״
״לדעתי בקהילה לא מספיק מכירים את בני עקיבא. אני חושבת שבשביל להיות קומונרית צריך לשים את כל הקשיים של עצמך בצד ולראות את המטרה, מה את יכולה לעשות למען הקהילה, מה את תורמת בתור בת שירות וקומונרית. אם עושה לא רק לעצמך, אלא לקהילה ולעם ישראל. זה משמעותי מאוד בחיים.
בהתחלה לא רציתי להיות קומונרית בקהילה, אבל אם מוטי רוצה לעזור לנו, אם אנשים מבחוץ רואים ורוצים לעזור – למה שאני לא אתן מעצמי לקהילה שלי? אם אנשים אחרים אוהבים אותך, למה שלא תאהב את עצמך?״.
צופיה מתארת כי להוריה היה קשה לקבל את בחירתה: ״הם לא התחברו בהתחלה, הזהירו אותי שלהיות מנהיגה בקהילה שלנו זה לא קל. הסברתי להם שהכי חשוב שאני תורמת ועושה משהו משמעותי. הם לא מכירים את תפקיד הקומונרית, ולי אין כל כך איך להסביר להם.. אבל כשהם רואים אותי בתמונות עם הסניף הם גאים בי ושמחים בי״.
״העתיד כבר כאן – עשרת השבטים עולים לארץ ישראל״
חבר הכנסת לשעבר, מוטי יוגב, עוסק מזה כשנתיים וחצי בקליטת העולים בנוף הגליל, כשרוב הזמן מוקדש לסיוע לקהילת בני המנשה, המונה כ-800 עולים. יוגב מסביר: ״בני המנשה הם חלק מעשרת השבטים שגלו בגלות אשור, לפני גלות בבל, ונעלמו לעם ישראל. התנ״ך מציין זאת בספרי מלכים ודברי הימים, והתנאים הסתפקו האם השבטים חוזרים או לא, האם עם ישראל מוצא אותם או לא. ר׳ עקיבא אומר לא, וחכמים אומרים כן. רש״י אומר שוודאי שחוזרים, לא יעלה על הדעת שלא.
והנה העתיד כבר כאן. מזה כ-40 שנה עולים בני עשרת השבטים לארץ ישראל. לאורך כל הדורות חיפשו אותם, מהנביא ירמיהו ועד ימינו אנו. לפני 40 שנה הרב עמיחי הלך לחפש את השבטים הנידחים בכל העולם, קיבל לכך אישורים מרבנים, ביניהם הרב צבי יהודה קוק זצ״ל. הרב עמיחי מצא שרידי ישראל שמקיימים אורח חיים יהודי ורואים עצמם חלק מעם ישראל ברחבי העולם כולו – בדרום אמריקה, אפריקה ומזרח אסיה. עד יפן הוא הגיע״.
בני המנשה חיו בצפון מזרח הודו, וקיימו אורח חיים יהודי. רובם היו מודעים לכך שלפני כ-200 שנה צלבנים נוצרים הכריחו אותם להתנצר, ובכל זאת שמרו אבותיהם על אורח חיים יהודי, הכולל בעיקר שבת וכשרות. זקנים וזקנות שעלו לפני 40 שנה לבית אל, קריית ארבע וגוש קטיף אף ידעו לצטט פסוקים מהתנ״ך ומספר תהילים, מלו את בניהם וכמהו לשוב לארץ ישראל, לירושלים ולנחלתם בשבט מנשה.
היום ישנם בארץ כ-5,500 עולים מבני המנשה, המתגוררים מנוף הגליל בצפון ועד שדרות בדרום. העולים עוברים גיור מלא בהגיעם לארץ, עקב חוסר הקשר לאורך הדורות ובגלל הנוצרים שהכריחו אותם להתנצר. ״הם שמחים בגיור״, מסביר יוגב, ״הם שמחים לחזור לעם ישראל, לארץ ישראל ולתורת ישראל. הם משתוקקים לשוב ולהתחבר לעמם ולארצם״.
לבקשת ראש עיריית נוף הגליל, רונן פלוט, הפך מוטי יוגב לפרויקטור קליטת העלייה בעיר. ״אני מלווה את העולים מאישורי העלייה ועד קליטתם בכל המישורים – גיור, לימוד עברית, סלי קליטה, חינוך ותעסוקה, חיי קהילה ודת. כיום אני עוסק בבניית מנהיגות בקהילה, והכוונת הבוגרים לישיבות הסדר במעלות ובנוף הגליל ובוגרות למדרשות. את הנערים והנערות אנו מכווינים לישיבות ולאולפנות בני עקיבא״.
אלא שיוגב לא הסתפק בחינוך הפורמלי של ילדי העולים, ואחרי כמעט שנתיים של מאמצים זכה להיות שותף בהקמת סניף בני עקיבא של בני המנשה בנוף הגליל.
איך עלה הרעיון להקים לעולים סניף נפרד?
״כל העבודה מול עולי בני המנשה צריכה להיות בענווה, מתוך שאילת שאלות ולמידה. לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק.. צריך ללכת צעד צעד. מניסיוני כמזכ״ל בני עקיבא לשעבר עם הקהילה האתיופית, היה ברור לי שאם מנסים לשלב אותם כשהעברית עוד לא שגורה בפיהם והביטחון העצמי עוד לא מצוי כמו הישראלים – הם עלולים להישאר מאחור.
״כמו זרע – קודם זורעים אותו במשתלה כשתיל, וכשהוא מוציא שורשים ועלים מעבירים אותו לשדה או לפרדס. צריך לבנות בעולים עוצמה ומנהיגות, שיראו שהמדריך יכול, שהקומונרית יכולה. שיחוו פעולות בשפתם, יחוו הצלחה, ואחרי כמה שנים ישתלבו בסניפים הרגילים. כבר במסע סוכות האחרון הם יצאו עם כלל הסניפים, ראו את ההווי והשתלבו״.
יוגב דוגל בהדרגתיות ״כדי שהשידוך של בני המנשה ובני עקיבא יהיה הטוב ביותר, צריך להתקדם בהתאם להתאמה. ראינו שההשתלבות בקריית ארבע או במעלות היא דלה מאוד, אז הפעם מנסים חממה אחרת. צריך ענווה מול המציאות, לשאול אנשים מתוך הקהילה מה הכי נוח ומצמיח. יש כוחות גדולים מאוד, מוסר עבודה, צריך רק לקחת אותם למעלה״.
מה התגובות בשטח להקמת הסניף?
״התגובות טובות, אבל עוד לא צברנו מספיק הדים. שילוב ההורים בתהליך חשוב ביותר, אכפת להם מאוד מחינוך ילדיהם, הם דואגים להביא אותם למוסדות החינוך הפורמליים, מקבלים דיווחים שוטפים וכו׳. וגם בחינוך הלא פורמלי – לא פשוט לשלוח את הילדים לבד אחר הצהריים, לעיתים כשכבר חשוך. לכן חשוב לנו שהמדריכים יהיו בני הקהילה, שאחים ידריכו את אחיהם הקטנים, ושייקחו אחריות. אתה משמש דוגמה, אתה לא מסתכל בפלאפון כשיש לך חניכים, אתה דוגמה לאחריות ולערכים״.
את צופיה הקומונרית שלף יוגב ישר מהאולפנה, כאמור. ״היא מוכיחה את עצמה בכוחות שה׳ חנן אותה. מצאה מדריכים מתוך הקהילה, זכינו והסניף יצא למסע סוכות. לזכותה ייאמר שגם אלו שאינם מדריכים חברים בצוותי משימה – ׳נחשון׳. צוותי נחשון מתעתדים להקים גינה קהילתית בנוף הגליל על שם יואל להנגהל, שנרצח בקריית שמונה, וגם גמ״ח בגדים למען אנשי הקהילה. צופיה היא הראשונה לציון, פועלת למלא את המשימות, להתקדם בקצב המתאים״.
עכשיו עובדים בסניף על מערכי הדרכה מתאימים ועל שילוב מדריכי סניף מנשה כקבוצה בפני עצמה בסמינריון המחוזי, היות והם עוד לא שולטים היטב בשפה העברית. 

יואל להנגהל ז״ל: 

להפוך את המשבר לעוצמה

מוטי יוגב מתאר בצער את נסיבות מותו של יואל להנגהל, מקהילת בני המנשה בנוף הגליל: ״יואל עלה לארץ לפני כשנה ורבע, בגל העלייה השלישי של השנתיים האחרונות. במסגרת ההצעות לבוגרים מעל גיל 18 יואל הלך ללמוד בישיבת ההסדר במעלות. מאוד אהבו אותו שם, הוא למד היטב והיה אמור להתגייס עכשיו לצה״ל, רצה להתגייס לצנחנים. הוא יצר קשרי חברות עם בת מנשה ותיקה יותר מקריית שמונה, ובבין הזמנים – לאחר שסייע להוריו לבנות סוכה – נסע לבקר אותה״.

יוגב מסביר כי אינו יכול לחשוף מפרטי האירוע המדוייקים: ״הייתה חבורת נערים שיכורים, והמשטרה מעורבת מאוד בעניין, כולל מפקד מחוז צפון. ישנו בגיר אחד שיועמד למשפט ועוד קטינים שיש נגדם הליכים אחרים. וכל זה אינו שווה בנזק המלך – כשיואל חסר. הוא היה הבכור במשפחתו, והניע אותם לעלות לארץ ישראל. אנחנו עם המשפחה, מחזקים אותה. הקמנו כולל לימוד תורה לעילוי נשמתו, ובו לומדים אברכים מקהילת בני המנשה, שיגדלו להיות מנהגים בקהילה – בעשייה קהילתית עם הנוער, בהעברת שיעורים ועוד. צוותי נחשון יקימו את הגינה הקהילתית לזכר יואל, ויש עוד פרויקטים שעלו בשיחות עם הנוער לאחר הרצח הנורא. אנחנו רוצים להפוך את המשבר לעוצמה״.

יוגב מסכם את נושא קליטת העלייה: ״אני שנים רואה צורך בבני עקיבא לאמץ קליטת עלייה, זה אחד הערכים העליונים. קליטת עלייה רבה יותר תחזק את הדמוגרפיה ואת המשילות. זהו יעד לאומי משמעותי, שאנחנו משתדלים בו בע״ה״.

״נפש יהודי הומייה״

מזכ״ל בני עקיבא, יגאל קליין, מסביר גם הוא על ייחוד סניף המנשה, על ייחוד עליית בני המנשה ועל הקשר לנושא השנתי של בני עקיבא – ׳נפש יהודי הומייה׳. לדבריו: ״ישנם כל מיני סניפי עולים ופרויקטים מסוימים לעולים, אבל הסניף הזה הוא היחיד של עולי בני המנשה. זו עלייה עם סיפור מיוחד, סיפור שלצערנו החברה הישראלית פגשה סביב הרצח של הנער יואל להנגהל בקריית שמונה בתקופת החגים. חלק מהרצח שלו, כך אומרים, נבע מהיותו מקהילת בני המנשה ומפערי התרבויות והשפה.

״כיוון שגם היום יש עלייה לא קטנה של בני המנשה, בני עקיבא רצתה למצוא מענה ראוי לעולים, שגם עוזר בשלבים הראשונים של העלייה ומאפשר חיבור לתנועה, וגם מהווה גשר ומעבר לסניף הוותיק בנוף הגליל. בנוף הגליל ישנה קהילה גדולה של בני המנשה, ובשיתוף עם חכ״ל מוטי יוגב החלטנו להקים את הסניף הזה – וזכינו לקבל את הקומונרית הראשונה מבני המנשה״.

קליין מרחיב על חשיבות נושא קליטת העלייה: ״הנושא השנתי שסביבו היה חודש ארגון ושבת ארגון הוא ׳נפש יהודי הומייה׳. הכיסופים של כל הדורות לחזור לארץ לישראל, להקים מדינה ולמשימה שלנו להמשיך ולבנות אותה מבחינה ערכית ורוחנית. כשאתה פוגש קהילה שכל כך משמעותי עבורה לעלות לארץ, ההשתייכות למדינה והנכונות לשלם מחירים כבדים מאוד כדי להיות חלק ממנה, היתרון הוא ברור – אנחנו רוצים אותם איתנו, אנחנו רוצים ללמוד מהם ולקבל מהם את הדברים המדהימים שיש להם ללמד אותנו, ויחד להתחבר למדינה ולמה שקורה כאן״.

״אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא״

גם קליין מסביר שהמטרה הסופית של סניף העולים היא להשתלב בסניפי התנועה הוותיקים ״גם סניף עולים בסוף מחובר למחוז, לטיולים ולאירועים של המחוז, והוא נהיה חלק. זה אחד הסודות המיוחדים של בני עקיבא, החיבור לגודל ולכל הסגנונות דרך המפעלים, הסמינריונים והמסעות. ברור שמבחינתנו השלב הבא הוא לגשר על הפער התרבותי והשפתי במשך תקופה, ומייד אחריו להגיע למצב שיאפשר שילוב בסניף נוף הגליל״.

כרגע ישנן מספר תוכניות לעולים הפועלות במסגרת התנועה, ביניהן תוכנית ׳עמישב׳ לעולים מצרפת וצפון אמריקה, ועוד. בתנועה בוחנים את עצמם כל הזמן כיצד נכון לקלוט כל קהילה, מתוך חיבור לעולים עצמם ולצרכיהם.

״אנחנו בתקופה שבה גם הדור הצעיר צריך לשאול את עצמו מה החלום הבא, אלו חלומות יש עוד להגשים. יש לנו עוד משימות גדולות״, מסיים קליין.

״היסטוריה מול העיניים״ 

אשר נחמיאס, סמזכ״ל תנועת בני עקיבא ובעברו הלא רחוק רכז מחוז צפון, מתאר כי תהליך הקמת הסניף ארך כשנתיים: ״התחלנו תהליך למידה בנוף הגליל, על האתגרים שאיתם מתמודדים העולים ועל מקומה של התנועה בהם. אנחנו רואים בקליטת העלייה אתגר לאומי בכלל ועירוני בפרט, וכבר רצינו להיכנס ולקחת חלק פעיל בעשייה.

״לאחר שלמדנו את הנושא לעומק הבנו שיש פער משמעותי שצריך לגשר עליו, ולכן ההחלטה הייתה להקים בשנים הראשונות סניף שמיועד רק לעולים, עם שיתופי פעולה הדרגתיים. זו הפעם הראשונה שמוקם סניף כזה, עם קומונרית בת העדה. בוודאי שהמטרה עוד כמה שנים היא שילוב העולים בסניפים הקיימים״.

לדברי נחמיאס, החידוש הגדול בסניף המדובר הוא קליטת בני המנשה. ״בני עקיבא מתעסקת המון עם קליטה לאורך השנים, עובדים עם עולים מצרפת, ממדינות אנגלוסקסיות, מאתיופיה. החידוש כאן הוא שזה הסניף הראשון של בני המנשה. מדינת ישראל צפויה לקלוט עוד ועוד עליות, ובני עקיבא רוצים להיות הראשונים במשימה״.

נחמיאס משתף בחוויה ממפגש עם העולים בנוף הגליל: ״הכניסו אותנו לכיתה בבית ספר ממ״ד בנוף הגליל. 30 ילדים עולים, בכיתה ב׳ או ג׳, שרים ׳אני מאמין׳ בעברית. ילדים קטנים שזה עתה עלו לארץ וכבר שרים ומדברים עברית – זה לראות את ההיסטוריה מול העיניים. 3,000 שנה מחכים בני המנשה לעלות לארץ ישראל, ועכשיו הם שרים ׳אני מאמין׳. יש פה קליטת עלייה היסטורית, ועל תנועת בני עקיבא להיות חלק מהקליטה הזו״. 

״ואז התחלתי להניח״

״ואז התחלתי להניח״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״, לא אהב את ההגדרה שלו כ׳חילוני׳. הוא גם לא אהב את חוסר הידע שלו ביהדות. בשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים, ואם להיות מדויקים יותר התהליך שעבר ועליו אנחנו משוחחים, החל בפסח האחרון, ליל הסדר.
״אבא מקריא מההגדה באופן שוטף, וכמו בכל שנה בשלב מסוים הוא מעביר לאחרים את הקריאה, כך עושים את ההגדה. אחותי הגדולה שהיא בערך בת 40, מקריאה בסך הכל בסדר, מסוגלת לקרוא את ההגדה כמו שצריך. כך גם אחותי שצעירה ממנה בשנתיים. אצלי זה כבר היה קצת בגמגום. אני נורא לא מתורגל בקריאת טקסטים מקראיים, בטח לא בקול רם. מכיר את הסיפור כי בכל שנה זה נראה אותו דבר אבל השנה הגמגום הרגיז אותי קצת יותר״.
המצב החמיר כשהקריאה הגיעה לאחיינים שלו. ״הם פשוט לא היו מסוגלים לקרוא את ההגדה. זאת אומרת, הם מסוגלים לקרוא את האותיות כי הם מבינים וקוראים עברית טוב, אבל הם גמגמו את זה ולא הבינו את מה שהם קראו. הם הבינו את סיפור ההגדה בצורה שטחית ביותר״.
לדבריו ליל הסדר האחרון נתן לו ״קריאת השכמה, הדליק אצלי נורה אדומה״. היה שם משהו שגרם לו להבין שינה ״ירידת הדורות״, לא פחות. ״אבא שלי גדל כחילוני וחלק מזה היה לדעת לקרוא ולעסוק בטקסטים יהודיים, להכיר אותם. ככל שעובר הזמן החינוך הממלכתי מכשיר פחות את הילדים החילונים היהודים להכיר ולהיות מסוגלים לחיות בטקסטים כאלו״.
״צייצתי על זה איזה ציוץ, שהמציאות הזאת נורא-נורא, מרגיזה אותי. כתבתי כך: ׳בהנחה שהמצב ברוב המגזר הציוני החילוני דומה, הייתי אומר שיש לנו בעיה לאומית ועתידנו לוט בערפל׳. זאת אומרת שאם לא נשפר את מערכת החינוך, את היכולת של ילדים חילונים לקרוא כאלה טקסטים, אז עתידנו לוט בערפל, על משקל דבריו יגאל אלון. זה היה הטייק הראשון״.
אלון המשיך בחייו וניסה ללמוד בעצמו. אחרי בערך חודשיים וחצי הוא מצא את הפתרון. ״זה קרה אחרי פרסום לאירוע שהיה בכפר ורדים ביישוב שבו גדלתי, דוכן תפילין של חב״ד. מישהו העלה פוסט זועם שחייבים להעיף את הדוכן. אז הבנתי שאולי התפילין הם הפתרון כי הם הכי מרגיזים אותם״.

אלון לאחר קניית התפילין

במאמר מוסגר אומר אלון כי לדעתו יש סיבה שיש חילונים שמתרגזים מתפילין: ״יש בתוך החברה החילונית קבוצה יחסית קטנה, אבל מאוד רעשנית, שלא רוצה שהטקסטים היהודיים – מה שהם מכנים ׳דת׳ ומה שאני מכנה ׳תרבות יהודית ומסורת יהודית׳ – הם לא רוצים שהדבר הזה בכלל יהיה חלק מהחיים החילוניים של ישראלים בישראל ושל יהודי שאיננו שומר מצוות״.
הם מרגישים מאוימים?
״אני חושב שזה מערער להם את היכולת לדחוף אג׳נדה פרוגרסיבית וחדשנית. זאת אג׳נדה המתחרה להם, והם מבינים את זה ויודעים שככל שהיא תהיה חלשה יותר בקרב הציבור שהם רוצים לשכנע, כך יהיה להם יותר סיכוי לשכנע אותו באג׳נדות שלהם. הם מנסים להחליש את הזהות היהודית המסורתית. את הפרקטיקות הדתיות בקרב אותו ציבור בשביל שיהיה ואקום שאפשר יהיה להיכנס אליו״.

[elementor-element k="ab9e6d6c77cff50a31e0e893f5caebca"…
נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

נקודת המפגש בין המציאות הטכנולוגית לבין ההלכה

״אישה אחת התקשרה אליי לאחר שכבר גמרה אומר בליבה למכור…
הכי קרוב לאימא רחל

הכי קרוב לאימא רחל

ישיבת ׳בני רחל׳ בקבר רחל, ישיבה גבוהה ציונית, הוקמה לפני…
לא רק 7 מצוות בני נח

לא רק 7 מצוות בני נח

ניסיתי לחשוב עם עצמי מה מעכב את תהליך הגאולה, ושמתי…
בר מצווה בגיל 82

בר מצווה בגיל 82

ג׳ורג׳ זהבי ואשתו לובה עלו מאוזבקיסטאן לארץ ישראל לפני למעלה…
מבצע עץ האתרוגים בשכם

מבצע עץ האתרוגים בשכם

מצוות ארבעת המינים היא אחת המצוות החביבות ביותר ביהדות, והאתרוג…
22 שנה לנטישת קבר יוסף

22 שנה לנטישת קבר יוסף

קוראי גילוי דעת האהובים, כפי שידוע לכם אני מועמד במקום…
מלובלין יצאה גמרא

מלובלין יצאה גמרא

נתחיל בגילוי נאות: הקשר שלי ל'דף היומי' הוא ממש לא…
הלב של נמרוד לב

הלב של נמרוד לב

אתה ׳עושה׳ כבר סליחות?״, שואל אותי בפתח השיחה הזמר והיוצר…
כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

כל מה שרציתם לדעת על שמיטת כספים

האם חייבים לשמוט כספים בימינו?התורה משווה בין שמיטת כספים ליובל,…
שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים – שיא השמיטה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית נפרדת משמיטת הקרקע ומצוותיה…
ניצחון הרוח

ניצחון הרוח

המרד הגדול – מצעד האווילות או סוד הקיום', ספרו של…
שמיטת כספים

שמיטת כספים

אם נשאל אדם ממוצע ברחוב מה המושג ״שמיטה״ אומר לו,…