יהדות עכשיו

וונדרוומן בהסוואה

מ״יום האם״ ל״יום המשפחה״, מכ״ז בכסלו ל-ל' בשבט ⋅ איך נשים יכולות להצליח בין שלל המשימות והאחריות שהן לוקחות על עצמן במאה ה-21? ⋅ יום המשפחה מזוית מבטן של האימהות

ילדים עם בלונים ועננים

יום האם, שהפך להיות יום המשפחה, הוא תזכורת טובה לכמה שאנחנו צריכים להוקיר ולהעריך את האנשים הקרובים לנו ביותר – המשפחה שלנו.
אם נציץ לרגע בהיסטוריה, יום זה החל במדינות שונות בעולם, והיה נסיון לציין אותו גם בארץ. נסיון שצלח בשנת 1951 והיה יוזמה של חנה חושי – אשתו של אבא חושי – ראש עיריית חיפה דאז. היום נקבע לכ״ז בכסלו – היום השלישי של חנוכה – וצויין כהקשר לסיפור חנה ושבעת בניה.
בהמשך נחגג היום ברחבי הארץ בתאריכים שונים עד שבשנת 1950 הוחלט לציין אותו בתאריך ל' בשבט – יום פטירתה של הנרייטה סאלד – שעמדה בראש עליית הנוער וייסדה את תנועת ״הדסה״ – אשר לא היו לה ילדים, אך היא כל כך השתדלה תמיד בעבורם, והיוותה עבורם דמות אם משמעותית.
בשנות התשעים שונה שם יום זה ל״יום המשפחה״, לאחר שכבר בתחילת שנות קיומו היו מחלוקות על ציונו כ״יום האם״. יחד עם זאת, לאחרונה קמה קריאה המבקשת לקבוע יום נוסף ולחגוג בו את ״יום האם״ עבור האימהות בקהילה.
כיום נשים מתעסקות במגוון תחומים שלא פעם דוחקים את חיי המשפחה הצידה. איך אפשר לשלב בין הדברים, וגם לשמור על הקפדה על ההלכה?
פגשנו נשים מגוונות שמצליחות לשלב יחד בית של תורה, משפחה ועבודה משגשגת, ושמענו מהם מהו יום המשפחה עבורן, איך אפשר להצליח במירוץ החיים שכולל כל כך הרבה ג'אגלינג ומה הטיפ שלהן לנשים נוספות.
לכו תנו חיבוק לאמא אחרי הכתבה הזו. וגם לאבא!

אסתריא אייזנברג

אסתריא אייזנברג

מרצה למתמטיקה, רכזת החוג למחשבים במכון טל ותבונה וגם מאמנת אישית. היא נשואה ליגאל, פיזיקאי שעובד בחברת הייטק בתחום האנרגיה הסולארית ביקנעם והם הורים לתשעה ילדים.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״חגי ישראל הם יום המשפחה שלי, בהם אנחנו כולנו יחד, עם כל הילדים יחד בבית והרבה פעמים גם עם הסבים והסבתות , הדודים, הדודות ובני הדודים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״ב״ה זכיתי לגדול בבית של הורי, דוד ומרב שוקרון, שחינכו אותנו לתורה ולמצוות, לחריצות, לניצול הזמן, למשפחתיות, ליחד, לסקרנות אינטלקטואלית וכמובן ציונות (ההורים שלנו בחרו לעלות לארץ כשבחו״ל השאירו עבודות מצוינות, משפחה וחברים), וזה מה שלימד אותי לעשות את השילוב באופן נכון״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?

״בחרתי לעשות דוקטורט כדי שאוכל לגדל את הילדים שלי, כדי שאוכל לעבוד בעבודה מעניינת ותורמת וגם להיות מהשעה 13:00 יחד עם הילדים. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים ומאד רציתי לתת את המתנה הזאת לילדי – מתנת האחים. הלכתי ללמוד מחשבים ומתמטיקה כי אבי (שבזכותו אני אוהבת מתמטיקה) אמר לי שאין מה לעשות עם מתמטיקה, אז כדאי ללמוד מקצוע פרקטי – מחשבים. כבר במהלך לימודי מאד נהניתי ללמד. אני נהנית ללמד מתמטיקה, להראות את היופי שיש בתחום, נהנית מהקשר עם הסטודנטיות, נהנית לראות אותן גדלות. התכנון המקורי היה לעבוד בהייטק ואז גיליתי שבעצם אני מורה ונהנית ללוות את התלמידות בתהליך הגילוי והחשיבה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״גיליתי שהקשר עם האנשים סביבי חשוב לי, שאני אוהבת להצמיח את האנשים סביבי, וכך הלכתי ללמוד אימון וייעוץ אצל מורתי – אהובה צוקרמן, במכללת כוונה, ואצל תמר נזרי. היום אני נהנית לאמן נשים גדולות שרוצות להיות יותר מחוברות לערכים שלהן, לחיות טוב יותר, עם יחסים טובים יותר ועם אנרגיות גבוהות״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הגילוי ש-20% גדול מ-0%. כמובן שאני אוהבת שהדברים שאני עושה הם עד הסוף, מדוייקים, כלומר – 100%, אך ביום שבחרתי לוותר על המאה אחוז, יכולתי להתפזר על יותר תחומים. יש תחומים שבהם אני 80% ויש תחומים שבהם אני 20%, אך נראה לי שבצורה כזאת אני יותר מיטיבה בעולם. בנוסף, ברגע שהסכמתי להסתפק בפחות, למדתי לבקש עזרה. למדתי איך לבקש מה יעזור לי. ואכן זכיתי ואני עטופה בכל כך הרבה אנשים טובים ששמחים לעזור לי״.

אפרת זכריה

אפרת זכריה

אפרת זכריה היא סטייליסטית אישית ומנחת סדנאות סטיילינג. בעלת הבלוג ״דוכסית״ העוסק באימהות והעצמה אישית.
מהו יום המשפחה עבורך?
״יום המשפחה קורה כל יום, 365 ימים בשנה. רגע רגע, שעה שעה. אלו רגעים של בית, ילדים, חיים, וגם בלאגן. ציון יום המשפחה באופן רשמי נותן הזדמנות נהדרת לעצור את מרוץ החיים ולהתבונן על עץ המשפחה שלנו. לספר על השורשים, להתגעגע לדור שכבר לא איתנו, לשמוח ולהודות על הפירות שיש לנו ולהוקיר אותם, לספר להם כמה שהם חשובים לנו, כמה אהובים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״חיי תורה הם אורח חיים. אני אוהבת את ההגדרה ״חיי תורה״ על פני הגדרות אחרות. חיים כאלו שיש בהם כוונה, אחריות, תפילה, אמונה ואהבה מסמנים את הדרך ומתווים את הקריירה ואת חיי המשפחה.

 כשהערך העליון – תורה – נשמר ומקבל במה בחיי היום יום, אז חיים בתחושה של שליחות שבאה לידי ביטוי גם בקריירה וגם במשפחה והכל שזור זה בזה. יש דרך. לא הולכים לאיבוד. לא ״מקריבים״ שום דבר על חשבון כלום. יש סדר לדברים. חיי תורה מאפשרים את הסדר הזה ונותנים את המסגרת, נותנים את המענה לשאלות. ויש בחיים האלו כל כך הרבה יופי, הדר ותחושה מופלאה של שייכות לדורי דורות״.
למה בחרת דווקא במסלול החיים הזה?
״כיהודים מאמינים – אין לנו דרך אחרת״.
מה הוא הדבר שהכי גורם לך תחושת הגשמה ושמחה?
״ לגדל את הילדים בדרך שבחרנו בה, ולראות הלכה למעשה איך החיים האלו הם הבחירה הנכונה. האימהות היא הגשמה ובקריירה יש ב״ה רגעי סיפוק ושמחה״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל ביחד:
״לדאוג באופן קבוע למלא את הכלי שאת. לא להגיע לתחתית. לא להיזכר בך עצמך כשהם עוזבים את הקן. לפתח תחביבים, לפתח מערכות יחסים משמעותיות ולמצוא לעצמך ״חיים״ מחוץ לבית ולילדים. ומעל הכל, ללמוד לבקש עזרה. לוותר על האגו של ״את יכולה הכל לבד״. את לא צריכה. זה לא הופך אותך לאמא טובה יותר. אז בשביל מה?! תגדלי בנחת ושמחה!״.

לינדה מרשל

אפרת זכריה

לינדה מרשל היא מומחית להגדלת רווח על ידי ניהול זמן ומתעסקת בכך כבר 16 שנה. מובילה בעלי עסקים ומנהלים בארגונים בשיטת ‘לעבוד פחות ולהרוויח יותר׳. 

מהו יום המשפחה בשבילך? 

״בשבילי זה עדיין יום האם! אימהות הרות, יולדות ומלוות חיים. זו הזדמנות להכרת הטוב וחגיגה אמיתית ומשפחתית אצלנו״. 

איך משלבים תורה עם קריירה ועם חיי משפחה? 

״בעשיה – קובעים זמן לכל מה שחשוב לנו באמת. שיעור שבועי, הכנת פרשת שבוע לקראת שבת וכו׳. מאד חשוב לקבוע עוגנים ביומן כי העוגנים שומרים על הרצון שלנו ממומש ולא רק כאידיאל. מה שלא ביומן – לא קיים. וכמובן דואגים לשמר את זה בפועל!

בתודעה – משתדלים לכוון את המחשבה לשליחות שלנו בעולם בעשיה היומיומית. אם זה בביטחון בה׳ ואמונה בעסקים, בלהיות רגישים ומחייכים לקרובים אלינו ביותר (וזה הכי קשה!). גם כשקובעים דייט זוגי זה קודש, זו התורה עצמה. כמובן שבאופן בו הבית מתנהל, כיבוד הורים, הדגש על השמחה בבית, על הקדושה, עבודה על המידות שלנו כהורים וכאנשים, בכל תנועה שלנו בחיים. התורה היא החיים עצמם, לא רק הלימוד אלא גם הקיום בחיי המעשה״. 

למה בחרת דווקא במסלול הזה? 

״אני עצמאית כבר 16 שנה כי הבנתי שאני רוצה להיות עם כל ילד בבית למשך לפחות שנה, להניק ולהיות שם עבורו אחר הצהריים. לא אומרת שלכולן זה מתאים אבל לי כן. את העסק בניתי סביב המשפחה וגם העיסוק בניהול זמן גרם לי לחקור את הנושא לעומק שנים ארוכות כאמא לחמישה (תכף שישה). העצמאות מאוד מתאימה לנפש שלי – ליזום, להריץ פרויקטים, ללמוד כל הזמן תחומים חדשים, לפתח מוצרים – אלו מאוד מגוון את חיי״. 

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״קודם כל – קפה על סויה עם קצת קינמון בבוקר. בלעדיו קשה לי להניע את היום. 

תחושה של הגשמה ושמחה יש לי כשאני מצליחה להניע אנשים לתוצאות: אם זה בבית – לשמוח עם הבת שלי שממש התקשתה בקריאה והצליחה במבחן אחרי אימונים יומיומיים שעשינו, או בעסק – כשלקוח שולח לי הודעה שהכפיל את ההכנסות שלו פי 3 מאז שהתחלנו לעבוד יחד. זה סיפוק אדיר״. 

טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:

״להפריד זמן עבודה וזמן בית ולהיות ב-100% במה שאת עושה עכשיו, גם אם זה מקלחת או לק ג׳ל. בנוסף, דעי קודם כל לתת לעצמך כדי לשמוח ולקבל כוחות, רק כך יהיו לך כוחות לטפל בכולם״. 

ד"ר מוריאל ירחי

ד"ר מוריאל ירחי

ד״ר מוריאל ירחי היא מנהלת מערכת שימור פוריות ויועצת רפואה והלכה במכון פוע״ה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי זהו יום שבו מציינים את החשיבות והאחדות בין בני המשפחה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של קריירה עם משפחה ותורה זה פשוט מאד הולך לפי ההסתכלות וההשקפה שלנו, אנו מאמינים בתורה והיא זאת שמנחה אותנו לחיי משפחה של משפחה דואגת, אכפתית, אוהבת, מחבקת ומכבדת. יחד עם זאת, התורה גם מנחה אותנו להגשים את עצמנו ולהעצים אחד את השני מתוך אמונה ואהבת ה', שכן התורה מנחה אותנו לעשיה מרובה. כמובן שיש סדר עדיפויות בחיים שצריך לדעת לסדר ולקחת בחשבון״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״במשך עשר שנים עבדתי כרופאת שיניים. כשנולד בני הרביעי החלטתי לקחת הפסקה מחיי העבודה והקריירה לטובת גידול הילדים, שהסתכמה בסופו של דבר למשך 15 שנה. תוך כדי למדתי הדרכת כלה ועשיתי קורסים במכון פוע״ה. היה חשוב לי להמשיך להתפתח וללמוד גם אני לא עובדת. מתוך החלטה להשקיע בתא המשפחתי, בחרתי להפסיק את עבודתי כרופאה על מנת לגדל את ילדיי באופן הטוב ביותר ולהקים משפחה לתפארת. שש שנות לימודים ולאחריהן 10 שנים של עבודה כרופאה זה ויתור משמעותי שהחלטתי לעשות למען המשפחה, וזה מתוך אמונה שלמה ורצון, שמה שלא יהיה, נצליח ובסוף נגיע למקום שאנו צריכים להיות בו ומה שצריך לקרות יקרה בעז״ה. כך הגעתי בסופו של דבר למסלול החיים החדש שלי – הדרכת כלות, ולאחר מכן מצאתי את עבודתי במכון פוע״ה. כאן מצאתי את ייעודי מחדש״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״בעבודתי אני משלבת גם משפחה, גם חסד וגם עוזרת להקמתה של עוד משפחה. ברמה האישית אני מרגישה שזו הגשמה עצמית גדולה וזו הקריירה שלי. מבחינתי זה חייב ללכת יחד.
לאחר שהקמתי משפחה משלי, הבנתי את המשמעות העצומה של המתנה הנפלאה הזו והחשיבות שיש לה על פני כל הישג אחר בחיים. לכן החלטתי לעזור לעוד נשים וגברים על מנת שיוכלו לזכות בזכות הזאת וכמובן לעשות זאת מתוך אמונה והלכה לפי רצון הבורא. הקמת משפחה היא ערך עצום ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות חלק מתהליך בניית עם ישראל. מכון פוע״ה עסוק בהרחבת התא המשפחתי ומתן סיוע ומענה על כל התפר בין ההלכתי לרפואי. תפקידי במכון הוא ניהול מערך שימור פוריות לנשים שעוד לא זכו למצוא את הבן זוג או  להקים משפחה והחלטתי להתגייס למען עם ישראל ולעזור לבנות להגשים את החלום הגדול – משפחה!
עצם היותי אמא ל 12 ילדים גורם לי להבין את הרצון העז של בנות אחרות להקמת משפחה משלהן ובסופו של תהליך כאשר אני מקבלת טלפון שבו הן אומרות לי שהן התחתנו או ילדו, אין דבר משמח מזה הגורם לסיפוק ומשמעות בעבודה וגורם לי להביא את עצמי כל פעם מחדש להגשמה עצמית״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
על מנת להצליח לשלב הכל ביחד דבר ראשון צריך אמונה שלמה בהקב״ה והדבר הבא הוא אמונה בעצמך והסתכלות בעין טובה. בנוסף צריך רצון להצליח ולהתקדם כל הזמן, והכי חשוב- משפחה תומכת ואוהבת. שאחרי כל השנים שהשקעתי בה, ההשקעה משתלמת ומחזירה את עצמה.

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק היא זמרת יוצרת, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה. נשואה ואמא ל-2. מייסדת ומנהלת קהילת ״לכתוב את הלב״ – בית מדרש לכתיבה ובעלת המופעים ״מלכה לשמש״ ו״אדם אדמה״. מעניקה חוויות משמעותיות ומעצימות עם תוכן יהודי דרך המוזיקה והכתיבה.

מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לעוגן הכי מרכזי בחיים. למעשה המשפחה נוכחת כל יום בחיים שלי. גם המשפחה ממנה באתי וגם המשפחה אותה אני בונה. שתיהן הופכות אותי למי שאני. שתיהן נותנות לי מעטפת של אהבה בלתי תלויה ושל אמונה במה שאני מביאה לעולם. בסופו של דבר החברה שלנו בנויה ממשפחות. כלומר כל משפחה היא הגרעין הראשוני לבניית חברה, ולכן ככל שהמשפחה יותר חזקה, שמחה ומצמיחה, ככה החברה שלנו תהיה יותר טובה ומאירה״.

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״איך משלבים בין קריירה למשפחה בלי חיי תורה? אני מרגישה שהתורה, ובעיקר השבת, מצילה את המשפחתיות. התורה מורה לי מהו האיזון הנכון בין עשייה חיצונית לבין עשייה פנימית, בבית ובתוכי. התורה עוזרת לי לדייק את הרצונות שלי ולהבין שזה לא או משפחה או קריירה, אלא זה יכול לבוא ביחד. הגדלות נמצאת ביכולת לשלב בין הדברים״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״אני חושבת שהבחירה היא לא במסלול כלשהו. הבחירה היא בעצמי ובמה שנכון לי. התורה היא חלק ממני. ככה גם המשפחה והקריירה. המוזיקה, היצירה, הם ביטוי של הנפש שלי. הם מרפאים אותי, והמשפחה גם היא חלק ממני. חלק מהמהות שלי כאדם, כאישה. הילדים שלי הם השמחה שלי. ובתכל'ס – הם היצירה הכי גדולה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״כשאני חוזרת ממופע, עדיין עם האנרגיות של השירה המשותפת ושל העוצמה שהייתה, ואני מגיעה הביתה, מנשקת את דבש ואת שקד ויושבת על תה עם בעלי. כל הקונספט הזה של להצליח לחבר בין הזוגיות והאימהות לבין קריירת המוזיקה וסדנאות הכתיבה, זה מבחינתי סוד שאני לאט לאט מפצחת, ובסופו של יום זה חלום שמתגשם״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״יש הרבה כלים טכניים של שילוב תחומים בחיים: כלים כמו ניהול זמן, חלוקה בתפקידים, האצלת סמכויות וכו'. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא דיוק פנימי. הכל מתחיל מהקשבה. הקשבה לעצמי, לאישה שאני. אנחנו עטופים ברעשי רקע וריצוי. הטיפ שלי הוא קודם כל להבין מה אני רוצה באמת. בצורה הכי נקיה שיש. ברגע שנהיה מחוברים לרצון הפנימי והנקי שלנו, הדרך כבר תתבהר ותתגלה״.

רעות עוזרי

רעות עוזרי

רעות עוזרי היא עו״ד ואמא לארבעה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לכל מה שאני עושה נכון, וכל מה שעוד אפשר לעשות יותר טוב. זה לעצור רגע את המירוץ, להסתכל על המשפחה שלי, ולהיות מרוצה ממה שאני רואה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של חיי משפחה וקריירה זה אתגר מתמשך. מה שנכון היום, לא נכון מחר, מה שנכון לנו, לא נכון לשכנים שלנו. הציפייה שלי מעצמי (ואם נהיה כנים- גם של החברה) – להיות אמא למופת, ובמקביל גם אשת קריירה מצליחה ולהחזיק בית לדוגמא, מצריכה איזונים כל הזמן, ובעיקר השלמה עם זה שאי אפשר להיות 100% בהכל. השילוב הנכון הוא זה שנכון בשבילנו, כמשפחה, בנקודת הזמן הנוכחית״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״התחלתי את הקריירה כאמא צעירה לפעוט בן כשנתיים, בעבודה תובענית כעורכת דין צעירה. מאז נוספו עוד 3 ילדים למשוואה.כשהייתי שכירה השתדלתי תמיד לעבוד במשרה שתאפשר לי לחזור הבייתה בזמן לאיסופים מהגנים. לבעלי ולי היה הסדר במשך שנים – הוא מפזר למסגרות, אני אוספת. למדתי להתמודד עם התקלות של הרגע האחרון, דיונים ופגישות שמתארכות, פקקים.
עם השנים, כשהילדים גדלו ובמקביל הפכתי לעצמאית עם גמישות גבוהה יותר, האיזון השתנה והפך למעט פשוט יותר. על אף הקושי בג'אגלינג הבלתי פוסק הזה, היה לי חשוב לא לוותר על הקריירה, ולהמשיך להתפתח בתחום המקצועי שלי, אף שכאמא לילדים ש״מוגבלת״ בשעות, באופן טבעי הוגבלה גם ההתקדמות המקצועית שלי״. 
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ושמחה ?
״האושר הכי גדול שלי הוא לדעת שאני מצליחה בתחום המקצועי שלי, שהילדים שלי רואים אמא שמגשימה את עצמה ועוסקת בתחום שהיא אוהבת, וזה לא ״בא על חשבון״ גידול ילדים מוצלחים, נבונים ורגישים. לדעת שמצאתי, איכשהו, את האיזון הנכון לכולנו.״
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הטיפ הכי חשוב לשילוב נכון של הכל הוא לזכור שאת לא סופרוומן. את לא יכולה לתת מעצמך 100% לכל התחומים, כי את רק אחת. תעשי את המיטב שלך. תעשי אאוטסורסינג במה שאפשר. ובמקום להסתכל החוצה מה אחרים עושים, להסתכל פנימה, אל המשפחה שלך. לבחון מה נכון לכם, מה יגרום לכם להרגיש שאתם לא מוותרים על עצמכם, ומה יגרום למשפחה שלכם לפרוח״.

גבי פט ובתה

גבי פט וביתה מוריה

גבי פט היא בעלים של משרד עיצוב פנים ואדריכלות, יחד עם ביתה מוריה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״בשבילנו יום המשפחה זה לא רק יום אחד בשנה. כל יום יש לנו הוא יום עבודה ומשפחה יחד״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״ אני מעצבת פנים כבר מעל ל-25 שנה. בניתי את המשרד לאט לאט בזמן גידול משפחה צעירה. 

השתדלתי לעשות את הפגישות בזמן שהילדים במסגרות ואת השרטוטים אחרי שהילדים הלכו לישון. ביתי, מוריה אקרמן, כנראה נדבקה מההתלהבות שלי למקצוע ולמדה אדריכלות ועיצוב פנים באוניברסיטת אריאל. כבר בזמן הלימודים היא התחילה לעבוד במשרד בתור שרטטת. היום, שמונה שנים לאחר מכן היא עדיין איתי במשרד וממלאת תפקיד הרבה יותר פעיל. היום היא מביאה פרויקטים משל עצמה ואנחנו עובדות ביחד על חלק גדול מהפרויקטים. מוריה מתמחה בתכנון ועיצוב מקוואות בשותפות עם הקולגה הדסה כהן.

בתור אמא /״בוס״ אני לא ממש בוס ולא ממש אמא. הבת שלי כבר לא ילדה קטנה, היא בעצמה בוגרת ואמא, וגם היא משלבת בין משפחה וקריירה, ומביאה למשרד קו עיצובי צעיר ורענן. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהרעיונות וצורת העבודה שלה. המשרד בהחלט מרוויח מזה המון והפרויקטים נהנים מעיניים צעירות, בנוסף לשנות הנסיון שלי. מכיוון שאנחנו משפחה, אנחנו מכבדות אחת את השניה וגם לא מפחדות להעלות רעיונות ולאתגר אחת את השניה בחשיבה משותפת. שתינו גם מעורבות מאוד במשפחה. למשל בזמן הקורונה, במיוחד בזמן שהנכדים בבידוד. בתור אמא וסבתא אני מגלה הבנה ,וקבענו שהיא עושה את העבודה מהבית ואני יוצאת לפגישות, וכשאני צריכה עזרה, מוריה נכנסת לעניינים. כל אחת תופסת ראש ברגע שהשניה צריכה עזרה״. 

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?

״אני חושבת שזו שאלה שאפשר לשאול כל בן אדם שומר מצוות, אישה וגבר כאחד. מכיוון שהמשרד שלנו עובד עם עולים חדשים וגם בונה מקוואות, אז אני ממש מרגישה שהעבודה שלנו עצמה היא מלאת מצוות.

  מוריה עובדת צמוד עם רב פוסק בענייני המקוואות, וההלכה משולבת יד ביד עם התכנון. ואני, שמתכננת ומעצבת בעיקר בתי נופש לתיירים ולעולים חדשים, בהחלט מרגישה שה' שם אותי במקום הזה כדי להרבות אהבת הארץ הזאת על היהודים שגרים בבתים שאני תכננתי ועיצבתי. ברגע שאני חוסכת להם את החיכוך עם הצד הפחות נעים בשיפוץ והם רק חווים את הצד היפה של השיפוץ, יש להם חוויה חיובית כבר על ההתחלה. 

  לי מאוד חשוב שכל אחד ירגיש בבית, ולא בבית של מישהו אחר. העבודה שלי מתעסקת המון עם היכרות עם המשפחה והצרכים של כל משפחה. יש לי גם רגישות לצרכים של הקהילה מחוץ לארץ בבתים שלהם. אני מכירה את הרצונות שלהם ומיישמת את זה בבית שלהם. לא פעם לקוח שהגיע בתור תייר החליט שהוא רוצה שהבית פה בישראל לא יהיה בית נופש אלא בית הקבע שלהם. 

  אני חייבת להגיד עוד דבר על שילוב התורה בקריירה: אני מודה להקב״ה שנתן לנו את המתנה הגדולה – את השבת. בלעדי השבת לא הייתי מצליחה להמשיך לעבוד בתחום הזה. עיצוב ואדריכלות זה לא רק לבחור טפט שיתאים לוילון וספה. יש המון פרטים קטנים. אני אחראית לתוכניות עבודה – תוכניות הריסה, בניה, חשמל, מים, מיזוג אויר, תוכניות נגרות, ובנוסף אנו אחראיות ליישום התוכניות בשטח. אני עובדת עם קבלנים לא דתיים והם אומרים לי שאצלם שבת זה קודש והם לא עונים לטלפונים שקשורים לעבודה במשך השבת.

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״כאשר מוריה מתכננת מקווה שכל כך יפה ומותאם לדור הצעיר (הרי, מי טובל אם לא נשים צעירות), היא גורמת לכך שגם נשים חילוניות טובלות במקווה שלה (למרות שהן לא תכננו לטבול אחרי החתונה) אז זה הסיפוק הגדול ביותר! באופן כללי, מקווה שמעוצב ברוח צעירה ובצורה אסתטית, מכבד את האישה שמגיעה לטבול, וכתוצאה מכך היא גם מכבדת את המצווה והופכת אותה לחוויה טובה.

היום העולם שלנו אסתטי, נקי ויפה, כך שהדרישה גם ממבני ציבור, וגם מבתים שנבנו בשביל המשפחה שגרה בהם, היא שהמקום והעיצוב שלו ייתנו אווירה טובה, חמימה ומזמינה. על ידי עיצוב אפשר לספק מענה לצרכים ולייצר את האווירה המתאימה לכל משפחה שמקימה יחד בית נאמן בישראל״. 

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים, בין אם המפלגות השונות הגיעו להסכמות, ובין אם לאו. בכל מקרה, אחת הנקודות השנויות במחלוקות שעליה עוד נשמע במהלך השנים הקרובות היא סעיף הנכד בחוק השבות.
"תוצאות הבחירות בישראל וחזרתן של מפלגות הימין להרכיב את הקואליציה מייצרות רחשים ורעשים בקרב יהדות התפוצות. תלוי כמובן באלו מדינות, למשל בקהילות הגדולות כמו צפון אמריקה או אנגליה – מנהיגי הקהילות הם בעלי עמדות ליברליות יותר מאשר בישראל, וזה מייצר מצד אחד חשש ומצד שני ציפייה ורצון ללמוד לאן תלך הממשלה הקרובה", כך מסביר במבט רחב עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, את העניין סביב סעיף הנכד שבימים אלה תופס חלק לא קטן בסדר היום הציבורי.
תחילה צריך להבין מהו סעיף הנכד – על פי סעיף 4א(א) לחוק השבות תש"י-1950, "הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות… מוקנות גם לילד ולנכד של יהודי, לבן זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון". בעוד שעל פי ההלכה כדי להיחשב יהודי אדם צריך להיוולד לאם יהודייה או להתגייר, חוק השבות מקנה זכויות גם למי שאביו הוא יהודי, למי שסבו יהודי, ואפילו לבני זוגם. נתונים שפורסמו על ידי הכנסת רק לאחרונה, מגלים כי בשנת 2020 כ-72% מהעולים מכוח סעיף זה שנוסף לחוק בשנת 1970 – אינם יהודים.
ביהדות התפוצות מנסים להבין מה קורה
נריה אומר כי תפקידם במוסדות הלאומיים להתמקד בשני כיוונים. "בצד הפנימי, חשוב שהממשלה שלנו, המפלגה שלי – הליכוד, תאייש גם את משרד התפוצות. לעבוד יותר על חיזוק הקשרים עם יהדות התפוצות ולהיות בקשר מתמיד. אבל, אנחנו אומרים את זה גם החוצה – התפקיד שלנו במוסדות הלאומיים להגיד ליהדות התפוצות: "הדעות בישראל יכולות להתחלף, גם הממשלות – אבל חשוב מאוד שהקשר לישראל ולציונות יהיה מעל השאלה מי מכהן ובאיזה תפקיד׳.
לגבי חוק השבות – אין ספק שאם ממשלת בנט-לפיד הייתה עושה את זה לפני חצי שנה-שנה זה היה עובר קל יותר מהבחינה הזאת. המציאות היא שהחוק עולה ומתפרסם עכשיו, יחד עם הדרישות של המפלגות הדתיות והחרדיות, ולא מהצד של הליכוד – אז מבחינת האווירה זה מייצר ביהדות התפוצות שאלות בניסיון להבין מה קורה".
לא בטוח שהנושא הזה הטריד פחות את ממשלת בנט-לפיד, אלא שמבחינתם עדיף היה לא לגעת בו כי המפלגות שהרכיבו את הממשלה לא הסכימו בנושא הזה. דווקא עכשיו בקואליציה החדשה יכולה להיות לכאורה הסכמה רחבה יותר.
"צריך להגיד ביושר שזה לא עלה ב-30 השנים האחרונות. קרו פה שני דברים: קודם כול, הקואליציה החדשה הומוגנית, דתית ושמרנית יותר. אז בין המרכיבים שלה יש הסכמה רחבה יותר בנושא הזה וזהות משותפת, למעט חלקים מסוימים בליכוד, כאשר חלק מאותם חלקים הוא ראש הממשלה".
"מה שקרה פה בעצם ב-20 השנים האחרונות זה שאנחנו רואים ש-70% מהעולים שמגיעים מחבר העמים, שזה המרכיב המשמעותי בעלייה לישראל – לא יהודים לפי ההלכה".
אין מדובר רק בנוגע ליהודים שלא על פי ההלכה, ועל כך מרחיב נריה: "קו ההגנה נפרץ. גם היום לפי הזרמים הליברליים ביותר שאנחנו בקשר איתם, התנועה הקונסרבטיבית והתנועה הרפורמית בארצות הברית, על פי העקרונות שלהן מי שהוא דור ראשון ושני נחשב ליהודי. זאת אומרת, גם מי שנשואים ליהודים יכולים להגיע לישראל על פי חוק השבות, כך לפי אותן תנועות. בנוסף לכך, גם אם אתה בן לאב או לאם יהודייה, שזה כמובן רחב יותר מהתפיסה האורתודוכסית, גם אצלם יהודי לא נחשב מי שהוא נכד לסבא יהודי. וכאן מדינת ישראל מכוח חוק השבות והתיקון שנעשה, ובעיקר מכוח המציאות של 20 השנים האחרונות, בעצם מעלה לפה הרבה מאוד אנשים ונותנת להם זכויות מלאות של עולים, למרות שהם במעגל הרבה יותר רחוק מאשר כל הזרמים הכי ליברליים שקיימים בעם היהודי".

"הם מגיעים כטרמפיסטים"

בסוף השבוע שעבר פורסם על ידי עיתונאי ynet, קובי נחשוני, כי בליכוד פועלים לפשרה בנושא חוק השבות. מאיר: "ההצעה שלנו הייתה להתיישר לקו ההגנה הכי שמאלי. בסעיף הנכד צריך לייצר תיקונים, לבטל אותו בצורה מעודנת יותר".

"מצד אחד מי שדואג לזהות היהודית של המדינה לא יכול להשאיר את המצב כפי שהוא. אנחנו מביאים הרבה מאוד אנשים שאין להם שום קשר לזהות הציונית ובוודאי שלא לזהות היהודית, ההלכתית. הם מגיעים כטרמפיסטים, לוקחים זכויות עולים, סל קליטה, ואז עוברים למדינות אחרות או נשארים פה בישראל. לכן את המציאות הזאת צריך לשנות. מצד שני אנחנו כן קשובים לדאגה שנשמעת בקרב ארגונים מקהילות יהודיות ברחבי העולם, כאילו יש פה הורדת מסך". 

לכן, ההצעה של עו"ד נריה מאיר מבקשת לאפשר לאותו נכד מהמעגל שלישי, להגיע לישראל כתושב ולא כעולה. "המשמעות של ההצעה הזאת היא שהוא יכול לחיות כאן בישראל, ומנגד הוא לא זכאי להטבות עלִייה. זה משמעותי, כי לכל אדם זו הוצאה של עשרות אלפי שקלים, ולמשפחה זה יכול להגיע גם ל-80-90 אלף שקלים. בנוסף הוא לא יכול להצביע בבחירות – כמו שמופיע בחוק בהבדל שבין תושב לבין עולה. זה אמור לצמצם את הבעיה, זה לא יסגור אותה הרמטית, לא יעצור אותה בבת אחת, אבל זאת פשרה שבעצם נותנת מקום לכל הקולות". 

"יחד עם זה", ממשיך ומסביר עו"ד מאיר, "אנחנו חושבים שמי שיגיע לפה ויראה מחויבות וירצה להתגייר בבוא היום, אז צריך להקל עליו בגיור כמה שאפשר, בגבולות ההלכה כמובן. ולאפשר לו אחרי כמה שנים שהוא תושב ורוצה להיות חלק מעם ישראל ולהתגייר – אז לקבל הטבות של עולה". 

מה בעצם מפריע כל כך ליהדות התפוצות בסעיף הנכד? אם ההתבוללות לא מטרידה, למה סעיף הנכד הוביל אותם להזדעק?

"אני אוסיף על השאלה שלך – מי שמשמיע על זה את קול הזעקה לכאורה זו יהדות ארצות הברית שזה לא רלוונטי אליה. אין נכד של יהודי ארצות הברית שרוצה לעלות לישראל, רק 5%, זה משפיע בעיקר על מי שמגיע מחבר העמים". 

כי טוב להם שם ב׳סיר הבשר׳?

"אני רוצה ללמד זכות על הנקודה הזאת. הסיבה שסעיף הנכד מפריע ליהדות הברית למרות שזה נוגע בה פחות, היא משני חששות מרכזיים: אחד, שקשור גם לחשש פנימי פה בארץ – חוק השבות היה בטאבו עד עכשיו, לא נגעו בו כי שאלת ׳מיהו יהודי׳ היא השאלה הכי נפיצה פה והיא נוגעת בנימים הכי רגישים של החברה הישראלית ובקשר שלנו עם יהדות התפוצות. החשש שלהם הוא שברגע שיגעו בדבר הזה הוא ייפתח ויגיע לתיקון. למשל, השוואה של חוק השבות לפי ההלכה שאומרת שזכאי לעלות לישראל רק מי שאימו יהודייה. נניח שזה החשש שלהם – זה ממש מייצר עליהם כליה, הם לא נמצאים במקום הזה ולכן זה משמעותי עבור הרפורמים והקונסרבטיביים".

"דבר שני, הם אומרים, ׳אנחנו רואים את זה הצעד הזה כחלק ממהלך שבו אתם מצרים את רגלינו׳, כי גם סוגית הגיור קשורה לחוק השבות. מבחינתם האש מתקרבת לתפיסות העולם שלהם, ולכן הם מבקשים שלא לגעת בחוק. יש הרבה חששות. העניין הוא שעד שמוקמת ממשלה יש הרבה דעות באוויר. מבחוץ נראה שהכול יתקיים, בדינמיקה הפנימית אנחנו יודעים שלא כל סעיף שמדברים עליו בחדשות במסגרת ההסכמים הקואליציוניים יקרה גם בפועל".

עו"ד נריה מאיר, יו"ר המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית

"אני גר בשומרון  ואני לא מסתיר את זה"

עד לאמצע השנה שעברה ובמשך שמונה שנים כיהן עו"ד נריה מאיר (42) בתפקיד מנכ"ל ההנהגה העולמית של בית"ר, וכיום הוא חבר הנהלת ההסתדרות הציונית מטעם תנועת הליכוד. את התמחותו המשפטית עשה במחלקת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (פלילי). הוא סרן (מיל׳) בחטיבת צנחנים מובחרת, נשוי ואב לחמישה, תושב רחלים שבשומרון, ואיש ההתיישבות הראשון שמכהן בתפקיד ראש המחלקה לתפוצות. 

חוק השבות נוגע בעבודה שלך ביום-יום? "במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונות העולמית אנחנו עובדים בכל השנה בהרבה מאוד קהילות יהודיות ברחבי העולם, בכדי לחבר אותן לישראל ולייצר זיקה ציונית בינן לבין ישראל. שבני הקהילות יבינו, ירגישו ויחיו שישראל היא חלק מהזהות היהודית שלהם. יהודי שמגיע לכל קהילה יהודית ברחבי העולם, אם חשובה לו היהדות שלו – ישראל צריכה להיות חלק מהתמונה – בזה אנחנו מתעסקים. כמובן שכל נושא שקשור לזהות יהודית ולחוקים שנעשים בישראל וקשורים לדבר הזה, אני חושב שזה נוגע בהם בצורה מאוד משמעותית, ויש בזה דבר טוב. זה אומר שאכפת להם ושהם רואים את עצמם חלק, וגם כשאנשים חרדים מדבר מסוים זה אומר שהם שייכים אליו". 

"אנחנו מודאגים מאלה שפחות ופחות שייכים ורואים את התפקיד שלנו בלחבר דווקא אותם. דבר אחד, לחבר את הרחוקים. הדבר השני, גם אלה שמרגישים קשורים אלינו לראות שהחששות שלהם לא גורמים להם להתרחק".

נריה מדגיש כי תפיסת העולם של המחלקה היא ציונית. "אני גר בשומרון ואני לא מסתיר את זה. אנחנו מנסים מצד אחד לומר את תפיסות העולם שלנו בצורה ברורה מאוד, ומצד שני כל הזמן להיות קשובים, להושיט את היד וגם לדעת לשמוע דברים שפחות מקובלים עלינו".

כחלק מתפקידו עובד נריה עם פדרציות יהודיות ברחבי ארצות הברית בתוכניות שהם בנו יחד, ומי שמרכיב שם את תפקידי מנהלי החינוך, בדרך כלל משתייכים לתנועה הרפורמית: " אין לנו את הפריווילגיה בישראל לבחור עם מי לעבוד ועם מי לא. אנחנו בימין צריכים להראות דוגמה שאנחנו מסוגלים לעבוד עם כל הזרמים ולהתעלות מעל הוויכוחים ולייצר כמה שיותר גשרים לישראל. זה מה שאנחנו מנסים לעשות כל השנה, וזה מתחדד בנקודות מחלוקת כמו בימים אלה". 

יש התעניינות ביהדות ובישראל בדור השני ובדור השלישי בקהילות המתבוללות?

"כן אבל זה משתנה מאוד בין מקומות בעולם. במקומות בעלי אטמוספרה ציונית גבוהה יותר, כמו דרום אמריקה או צרפת, שם לא תמיד יש קשר בין הסטטוס שלך מבחינת יהדות לבין הקשר שלך לישראל. זאת אומרת, יכול להיות חצי יהודים שהאבא שלהם יהודי והאימא לא, אבל מכיוון שגדלו בתנועת נוער אז הקשר שלהם לישראל וגם ליהדות יכול להיות חזק. מנגד, יש יהודים על פי ההלכה אבל הם רחוקים מישראל". 

מאיר מוסיף שיש תופעה שהולכת ומתגברת בקרב הדור הצעיר של התרחקות מיהדות והיא משפיעה כמובן גם על התרחקות מישראל. באותו נושא הוא אומר לקראת סיום: "אנחנו חיים בדור אינדיווידואליסטי מאוד. זיכרון השואה הולך ומתעמעם, אלה האזורים שאנחנו רוצים לפעול בהם וכמה שיותר לקרב, ליהדות או לישראל, כל אחד לפי מה שמתאים לו". 

עו"ד מאיר מסכם את הנושא: "אנחנו מגיעים מצד אחד מתפיסת עולם ומתוך הבנה שצריך לעבוד ביחד עם התפוצות ולזכור כי ׳אנשים אחים אנחנו׳. מצד שני, אנחנו לא יודעים מה יהיה עם חוק השבות ואיך הוא ייראה. צריך לעשות את זה עם אוזן כרויה ליהדות התפוצות ומנגד גם להסתכל על הזהות היהודית והציונית של המדינה, וללכת עם זה בצעדים מדודים אבל בבטחה". 

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון שהתקיימה אור לי"ח באייר ה'תשפ"א, קיפחו את חייהם 45 בני אדם ונפצעו יותר מ-150 אחרים. האירוע הקשה הפך לאסון האזרחי הגדול ביותר של מדינת ישראל מאז נוסדה. כחודשיים לאחר מכן הכריזה ממשלת ישראל ה-36 על הקמת ועדת נאור – ועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון.
אסון מירון התרחש בשל ליקויי בטיחות של שנים, בשל הזנחה של תשתיות ובשל לחצים פוליטיים כאלה ואחרים, אבל לא רק ועל כך בכתבה שלפניכם. לפני מספר ימים חשף בחדשות הערב עיתונאי כאן 11, משה שטיינמץ, הקלטות מהאירוע עצמו, ובהן נשמעים שוטרים בשטח שזיהו את העומס הרב ובמשך חצי שעה ביקשו תגבורת מספר רב של פעמים, אולם, לא קיבלו מענה. מההקלטות עולה כי להתנהלות המשטרה באותן דקות היה חלק מסוים באסון ובממדיו.
נחום (28) מגיע למירון בכל שנה ושנה, וכך הוא נוהג עוד בטרם הגיע לגיל מצוות. שוחחנו איתו השבוע ודיברנו על שהתרחש שם באותו לילה נוראי. כפי שתקראו בהמשך, ההקלטות החדשות לא הפתיעו את נחום שהיה עד לאירועים ואף ראה את אותם השוטרים שנשמעו בההקלטות.
כשאתה הגעת למירון שמת לב למשהו חריג?
״היה מלא ומפוצץ כמו בכל שנה. הדבר היחיד שהיה שונה זה שההדלקות מתבצעות בדרך כלל במוצאי ל״ג בעומר, אבל באותה השנה בגלל שבת הקדימו לחמישי בערב. יכול להיות שבגלל זה היה ציבור קצת יותר גדול במירון״.

הריסת גשר הכהנים, פברואר 2022

הריסת גשר דב במירון, המקום שבו אירע האסון

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי ההתיישבות ביהודה ושומרון בכלל. הוא היה מזכיר גוש אמונים, היא הייתה ראש מועצת היישוב קדומים וכיום משמשת כיו״ר תנועת ‘נחלה׳ להתיישבות. אך לא רבים היודעים כי אמנון הוא אלוף עולם בהטלת כידון ובהדיפת כדור ברזל במסגרת אולימפיאדת הנכים, וכי זכה במדליות גם בזריקת דיסקוס ובכדורסל.
אמנון, הנושק לגיל 80, מגדיר את עצמו כ׳פנסיונר תיאורטי׳. בפועל הוא ממשיך לנהל את עסקיו ולסייע לרעייתו דניאלה בתפקידה כיו״ר תנועת נחלה להתיישבות. כיום נעזר אמנון בכיסא גלגלים ממונע, אולם הוא נולד כתינוק בריא ורגיל, עד שמגפת הפוליו פגעה בו.
השבוע ציינו ברחבי העולם את היום הבינלאומי לזכויות אנשים בעלי מוגבלות, שמוקדש לקידום ההבנה כלפי בעלי מוגבלויות ולעידוד התמיכה בזכויותיהם. בין היתר עוסק היום בהגברת המודעות להעסקת בעלי מוגבלויות והכללתם בכל תחומי החברה. לרגל התאריך המיוחד בחרנו לראיין את אמנון ודניאלה וייס על החיים לצד הנכות, תחרויות הספורט, יישוב הארץ וכל מה שביניהם.
ילדות בצל הפוליו
אמנון נולד בשנת 1943 ברמת גן, ונפגע ממגפת הפוליו כשהיה בן שלוש בלבד. ״חטפתי שיתוק ברגל וחצי״, הוא מתאר, ״רגל ימין עם 100 אחוזי נכות, ורגל שמאל עם נכות חלקית. אתה חי עם זה כל הזמן, אתה לא יודע איך ההרגשה בלי הנכות. בשלב ההוא עוד הלכתי רגיל – עם מכשיר מיוחד״.
מחלת הפוליו, המוכרת בשם ‘שיתוק ילדים׳, היא מחלה של מערכת העצבים הגורמת לחולשה ולשיתוק במערכת השרירים. רק באמצע שנות החמישים של המאה הקודמת נמצא החיסון למחלה, אולם עד אז נפגעו ילדים רבים. אמנון, כאמור, הוא אחד מהם.
כיום סובל אמנון מתופעה פחות ידועה בשם ‘פוסט פוליו׳, הגורמת לחולשה גם בכתפיים ובידיים, ונאלץ להתנייד בכיסא גלגלים. ״זו תופעה שלא כל כך מכירים. בשנות ה-50 כבר נמצא החיסון למחלה, וכיוון שהיא הודברה המחקר סביבה והטיפול בה נזנחו. זה לא מעניין כבר. אני ובני גילי היינו הנפגעים האחרונים מהמחלה, וכיום רבים מאיתנו מתמודדים עם פוסט פוליו. אחרי עשרות שנים המחלה ממשיכה להשפיע״.

אמנון וייס נפרד מימית בכאב. עם גאולה כהן ואלוף משה לוי

חלק מהגביעים והמדליות בהן זכה אמנון וייס בספורט נכים

[elementor-element…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…