יהדות עכשיו

וונדרוומן בהסוואה

מ״יום האם״ ל״יום המשפחה״, מכ״ז בכסלו ל-ל' בשבט ⋅ איך נשים יכולות להצליח בין שלל המשימות והאחריות שהן לוקחות על עצמן במאה ה-21? ⋅ יום המשפחה מזוית מבטן של האימהות

ילדים עם בלונים ועננים

יום האם, שהפך להיות יום המשפחה, הוא תזכורת טובה לכמה שאנחנו צריכים להוקיר ולהעריך את האנשים הקרובים לנו ביותר – המשפחה שלנו.
אם נציץ לרגע בהיסטוריה, יום זה החל במדינות שונות בעולם, והיה נסיון לציין אותו גם בארץ. נסיון שצלח בשנת 1951 והיה יוזמה של חנה חושי – אשתו של אבא חושי – ראש עיריית חיפה דאז. היום נקבע לכ״ז בכסלו – היום השלישי של חנוכה – וצויין כהקשר לסיפור חנה ושבעת בניה.
בהמשך נחגג היום ברחבי הארץ בתאריכים שונים עד שבשנת 1950 הוחלט לציין אותו בתאריך ל' בשבט – יום פטירתה של הנרייטה סאלד – שעמדה בראש עליית הנוער וייסדה את תנועת ״הדסה״ – אשר לא היו לה ילדים, אך היא כל כך השתדלה תמיד בעבורם, והיוותה עבורם דמות אם משמעותית.
בשנות התשעים שונה שם יום זה ל״יום המשפחה״, לאחר שכבר בתחילת שנות קיומו היו מחלוקות על ציונו כ״יום האם״. יחד עם זאת, לאחרונה קמה קריאה המבקשת לקבוע יום נוסף ולחגוג בו את ״יום האם״ עבור האימהות בקהילה.
כיום נשים מתעסקות במגוון תחומים שלא פעם דוחקים את חיי המשפחה הצידה. איך אפשר לשלב בין הדברים, וגם לשמור על הקפדה על ההלכה?
פגשנו נשים מגוונות שמצליחות לשלב יחד בית של תורה, משפחה ועבודה משגשגת, ושמענו מהם מהו יום המשפחה עבורן, איך אפשר להצליח במירוץ החיים שכולל כל כך הרבה ג'אגלינג ומה הטיפ שלהן לנשים נוספות.
לכו תנו חיבוק לאמא אחרי הכתבה הזו. וגם לאבא!

אסתריא אייזנברג

אסתריא אייזנברג

מרצה למתמטיקה, רכזת החוג למחשבים במכון טל ותבונה וגם מאמנת אישית. היא נשואה ליגאל, פיזיקאי שעובד בחברת הייטק בתחום האנרגיה הסולארית ביקנעם והם הורים לתשעה ילדים.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״חגי ישראל הם יום המשפחה שלי, בהם אנחנו כולנו יחד, עם כל הילדים יחד בבית והרבה פעמים גם עם הסבים והסבתות , הדודים, הדודות ובני הדודים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״ב״ה זכיתי לגדול בבית של הורי, דוד ומרב שוקרון, שחינכו אותנו לתורה ולמצוות, לחריצות, לניצול הזמן, למשפחתיות, ליחד, לסקרנות אינטלקטואלית וכמובן ציונות (ההורים שלנו בחרו לעלות לארץ כשבחו״ל השאירו עבודות מצוינות, משפחה וחברים), וזה מה שלימד אותי לעשות את השילוב באופן נכון״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?

״בחרתי לעשות דוקטורט כדי שאוכל לגדל את הילדים שלי, כדי שאוכל לעבוד בעבודה מעניינת ותורמת וגם להיות מהשעה 13:00 יחד עם הילדים. גדלתי במשפחה ברוכת ילדים ומאד רציתי לתת את המתנה הזאת לילדי – מתנת האחים. הלכתי ללמוד מחשבים ומתמטיקה כי אבי (שבזכותו אני אוהבת מתמטיקה) אמר לי שאין מה לעשות עם מתמטיקה, אז כדאי ללמוד מקצוע פרקטי – מחשבים. כבר במהלך לימודי מאד נהניתי ללמד. אני נהנית ללמד מתמטיקה, להראות את היופי שיש בתחום, נהנית מהקשר עם הסטודנטיות, נהנית לראות אותן גדלות. התכנון המקורי היה לעבוד בהייטק ואז גיליתי שבעצם אני מורה ונהנית ללוות את התלמידות בתהליך הגילוי והחשיבה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״גיליתי שהקשר עם האנשים סביבי חשוב לי, שאני אוהבת להצמיח את האנשים סביבי, וכך הלכתי ללמוד אימון וייעוץ אצל מורתי – אהובה צוקרמן, במכללת כוונה, ואצל תמר נזרי. היום אני נהנית לאמן נשים גדולות שרוצות להיות יותר מחוברות לערכים שלהן, לחיות טוב יותר, עם יחסים טובים יותר ועם אנרגיות גבוהות״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הגילוי ש-20% גדול מ-0%. כמובן שאני אוהבת שהדברים שאני עושה הם עד הסוף, מדוייקים, כלומר – 100%, אך ביום שבחרתי לוותר על המאה אחוז, יכולתי להתפזר על יותר תחומים. יש תחומים שבהם אני 80% ויש תחומים שבהם אני 20%, אך נראה לי שבצורה כזאת אני יותר מיטיבה בעולם. בנוסף, ברגע שהסכמתי להסתפק בפחות, למדתי לבקש עזרה. למדתי איך לבקש מה יעזור לי. ואכן זכיתי ואני עטופה בכל כך הרבה אנשים טובים ששמחים לעזור לי״.

אפרת זכריה

אפרת זכריה

אפרת זכריה היא סטייליסטית אישית ומנחת סדנאות סטיילינג. בעלת הבלוג ״דוכסית״ העוסק באימהות והעצמה אישית.
מהו יום המשפחה עבורך?
״יום המשפחה קורה כל יום, 365 ימים בשנה. רגע רגע, שעה שעה. אלו רגעים של בית, ילדים, חיים, וגם בלאגן. ציון יום המשפחה באופן רשמי נותן הזדמנות נהדרת לעצור את מרוץ החיים ולהתבונן על עץ המשפחה שלנו. לספר על השורשים, להתגעגע לדור שכבר לא איתנו, לשמוח ולהודות על הפירות שיש לנו ולהוקיר אותם, לספר להם כמה שהם חשובים לנו, כמה אהובים״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ומשפחה?
״חיי תורה הם אורח חיים. אני אוהבת את ההגדרה ״חיי תורה״ על פני הגדרות אחרות. חיים כאלו שיש בהם כוונה, אחריות, תפילה, אמונה ואהבה מסמנים את הדרך ומתווים את הקריירה ואת חיי המשפחה.

 כשהערך העליון – תורה – נשמר ומקבל במה בחיי היום יום, אז חיים בתחושה של שליחות שבאה לידי ביטוי גם בקריירה וגם במשפחה והכל שזור זה בזה. יש דרך. לא הולכים לאיבוד. לא ״מקריבים״ שום דבר על חשבון כלום. יש סדר לדברים. חיי תורה מאפשרים את הסדר הזה ונותנים את המסגרת, נותנים את המענה לשאלות. ויש בחיים האלו כל כך הרבה יופי, הדר ותחושה מופלאה של שייכות לדורי דורות״.
למה בחרת דווקא במסלול החיים הזה?
״כיהודים מאמינים – אין לנו דרך אחרת״.
מה הוא הדבר שהכי גורם לך תחושת הגשמה ושמחה?
״ לגדל את הילדים בדרך שבחרנו בה, ולראות הלכה למעשה איך החיים האלו הם הבחירה הנכונה. האימהות היא הגשמה ובקריירה יש ב״ה רגעי סיפוק ושמחה״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל ביחד:
״לדאוג באופן קבוע למלא את הכלי שאת. לא להגיע לתחתית. לא להיזכר בך עצמך כשהם עוזבים את הקן. לפתח תחביבים, לפתח מערכות יחסים משמעותיות ולמצוא לעצמך ״חיים״ מחוץ לבית ולילדים. ומעל הכל, ללמוד לבקש עזרה. לוותר על האגו של ״את יכולה הכל לבד״. את לא צריכה. זה לא הופך אותך לאמא טובה יותר. אז בשביל מה?! תגדלי בנחת ושמחה!״.

לינדה מרשל

אפרת זכריה

לינדה מרשל היא מומחית להגדלת רווח על ידי ניהול זמן ומתעסקת בכך כבר 16 שנה. מובילה בעלי עסקים ומנהלים בארגונים בשיטת ‘לעבוד פחות ולהרוויח יותר׳. 

מהו יום המשפחה בשבילך? 

״בשבילי זה עדיין יום האם! אימהות הרות, יולדות ומלוות חיים. זו הזדמנות להכרת הטוב וחגיגה אמיתית ומשפחתית אצלנו״. 

איך משלבים תורה עם קריירה ועם חיי משפחה? 

״בעשיה – קובעים זמן לכל מה שחשוב לנו באמת. שיעור שבועי, הכנת פרשת שבוע לקראת שבת וכו׳. מאד חשוב לקבוע עוגנים ביומן כי העוגנים שומרים על הרצון שלנו ממומש ולא רק כאידיאל. מה שלא ביומן – לא קיים. וכמובן דואגים לשמר את זה בפועל!

בתודעה – משתדלים לכוון את המחשבה לשליחות שלנו בעולם בעשיה היומיומית. אם זה בביטחון בה׳ ואמונה בעסקים, בלהיות רגישים ומחייכים לקרובים אלינו ביותר (וזה הכי קשה!). גם כשקובעים דייט זוגי זה קודש, זו התורה עצמה. כמובן שבאופן בו הבית מתנהל, כיבוד הורים, הדגש על השמחה בבית, על הקדושה, עבודה על המידות שלנו כהורים וכאנשים, בכל תנועה שלנו בחיים. התורה היא החיים עצמם, לא רק הלימוד אלא גם הקיום בחיי המעשה״. 

למה בחרת דווקא במסלול הזה? 

״אני עצמאית כבר 16 שנה כי הבנתי שאני רוצה להיות עם כל ילד בבית למשך לפחות שנה, להניק ולהיות שם עבורו אחר הצהריים. לא אומרת שלכולן זה מתאים אבל לי כן. את העסק בניתי סביב המשפחה וגם העיסוק בניהול זמן גרם לי לחקור את הנושא לעומק שנים ארוכות כאמא לחמישה (תכף שישה). העצמאות מאוד מתאימה לנפש שלי – ליזום, להריץ פרויקטים, ללמוד כל הזמן תחומים חדשים, לפתח מוצרים – אלו מאוד מגוון את חיי״. 

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״קודם כל – קפה על סויה עם קצת קינמון בבוקר. בלעדיו קשה לי להניע את היום. 

תחושה של הגשמה ושמחה יש לי כשאני מצליחה להניע אנשים לתוצאות: אם זה בבית – לשמוח עם הבת שלי שממש התקשתה בקריאה והצליחה במבחן אחרי אימונים יומיומיים שעשינו, או בעסק – כשלקוח שולח לי הודעה שהכפיל את ההכנסות שלו פי 3 מאז שהתחלנו לעבוד יחד. זה סיפוק אדיר״. 

טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:

״להפריד זמן עבודה וזמן בית ולהיות ב-100% במה שאת עושה עכשיו, גם אם זה מקלחת או לק ג׳ל. בנוסף, דעי קודם כל לתת לעצמך כדי לשמוח ולקבל כוחות, רק כך יהיו לך כוחות לטפל בכולם״. 

ד"ר מוריאל ירחי

ד"ר מוריאל ירחי

ד״ר מוריאל ירחי היא מנהלת מערכת שימור פוריות ויועצת רפואה והלכה במכון פוע״ה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי זהו יום שבו מציינים את החשיבות והאחדות בין בני המשפחה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של קריירה עם משפחה ותורה זה פשוט מאד הולך לפי ההסתכלות וההשקפה שלנו, אנו מאמינים בתורה והיא זאת שמנחה אותנו לחיי משפחה של משפחה דואגת, אכפתית, אוהבת, מחבקת ומכבדת. יחד עם זאת, התורה גם מנחה אותנו להגשים את עצמנו ולהעצים אחד את השני מתוך אמונה ואהבת ה', שכן התורה מנחה אותנו לעשיה מרובה. כמובן שיש סדר עדיפויות בחיים שצריך לדעת לסדר ולקחת בחשבון״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״במשך עשר שנים עבדתי כרופאת שיניים. כשנולד בני הרביעי החלטתי לקחת הפסקה מחיי העבודה והקריירה לטובת גידול הילדים, שהסתכמה בסופו של דבר למשך 15 שנה. תוך כדי למדתי הדרכת כלה ועשיתי קורסים במכון פוע״ה. היה חשוב לי להמשיך להתפתח וללמוד גם אני לא עובדת. מתוך החלטה להשקיע בתא המשפחתי, בחרתי להפסיק את עבודתי כרופאה על מנת לגדל את ילדיי באופן הטוב ביותר ולהקים משפחה לתפארת. שש שנות לימודים ולאחריהן 10 שנים של עבודה כרופאה זה ויתור משמעותי שהחלטתי לעשות למען המשפחה, וזה מתוך אמונה שלמה ורצון, שמה שלא יהיה, נצליח ובסוף נגיע למקום שאנו צריכים להיות בו ומה שצריך לקרות יקרה בעז״ה. כך הגעתי בסופו של דבר למסלול החיים החדש שלי – הדרכת כלות, ולאחר מכן מצאתי את עבודתי במכון פוע״ה. כאן מצאתי את ייעודי מחדש״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״בעבודתי אני משלבת גם משפחה, גם חסד וגם עוזרת להקמתה של עוד משפחה. ברמה האישית אני מרגישה שזו הגשמה עצמית גדולה וזו הקריירה שלי. מבחינתי זה חייב ללכת יחד.
לאחר שהקמתי משפחה משלי, הבנתי את המשמעות העצומה של המתנה הנפלאה הזו והחשיבות שיש לה על פני כל הישג אחר בחיים. לכן החלטתי לעזור לעוד נשים וגברים על מנת שיוכלו לזכות בזכות הזאת וכמובן לעשות זאת מתוך אמונה והלכה לפי רצון הבורא. הקמת משפחה היא ערך עצום ואני שמחה שיש לי את הזכות להיות חלק מתהליך בניית עם ישראל. מכון פוע״ה עסוק בהרחבת התא המשפחתי ומתן סיוע ומענה על כל התפר בין ההלכתי לרפואי. תפקידי במכון הוא ניהול מערך שימור פוריות לנשים שעוד לא זכו למצוא את הבן זוג או  להקים משפחה והחלטתי להתגייס למען עם ישראל ולעזור לבנות להגשים את החלום הגדול – משפחה!
עצם היותי אמא ל 12 ילדים גורם לי להבין את הרצון העז של בנות אחרות להקמת משפחה משלהן ובסופו של תהליך כאשר אני מקבלת טלפון שבו הן אומרות לי שהן התחתנו או ילדו, אין דבר משמח מזה הגורם לסיפוק ומשמעות בעבודה וגורם לי להביא את עצמי כל פעם מחדש להגשמה עצמית״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
על מנת להצליח לשלב הכל ביחד דבר ראשון צריך אמונה שלמה בהקב״ה והדבר הבא הוא אמונה בעצמך והסתכלות בעין טובה. בנוסף צריך רצון להצליח ולהתקדם כל הזמן, והכי חשוב- משפחה תומכת ואוהבת. שאחרי כל השנים שהשקעתי בה, ההשקעה משתלמת ומחזירה את עצמה.

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק

נעמה דרדיק היא זמרת יוצרת, משוררת ומנחת סדנאות כתיבה. נשואה ואמא ל-2. מייסדת ומנהלת קהילת ״לכתוב את הלב״ – בית מדרש לכתיבה ובעלת המופעים ״מלכה לשמש״ ו״אדם אדמה״. מעניקה חוויות משמעותיות ומעצימות עם תוכן יהודי דרך המוזיקה והכתיבה.

מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לעוגן הכי מרכזי בחיים. למעשה המשפחה נוכחת כל יום בחיים שלי. גם המשפחה ממנה באתי וגם המשפחה אותה אני בונה. שתיהן הופכות אותי למי שאני. שתיהן נותנות לי מעטפת של אהבה בלתי תלויה ושל אמונה במה שאני מביאה לעולם. בסופו של דבר החברה שלנו בנויה ממשפחות. כלומר כל משפחה היא הגרעין הראשוני לבניית חברה, ולכן ככל שהמשפחה יותר חזקה, שמחה ומצמיחה, ככה החברה שלנו תהיה יותר טובה ומאירה״.

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״איך משלבים בין קריירה למשפחה בלי חיי תורה? אני מרגישה שהתורה, ובעיקר השבת, מצילה את המשפחתיות. התורה מורה לי מהו האיזון הנכון בין עשייה חיצונית לבין עשייה פנימית, בבית ובתוכי. התורה עוזרת לי לדייק את הרצונות שלי ולהבין שזה לא או משפחה או קריירה, אלא זה יכול לבוא ביחד. הגדלות נמצאת ביכולת לשלב בין הדברים״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״אני חושבת שהבחירה היא לא במסלול כלשהו. הבחירה היא בעצמי ובמה שנכון לי. התורה היא חלק ממני. ככה גם המשפחה והקריירה. המוזיקה, היצירה, הם ביטוי של הנפש שלי. הם מרפאים אותי, והמשפחה גם היא חלק ממני. חלק מהמהות שלי כאדם, כאישה. הילדים שלי הם השמחה שלי. ובתכל'ס – הם היצירה הכי גדולה״.
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?
״כשאני חוזרת ממופע, עדיין עם האנרגיות של השירה המשותפת ושל העוצמה שהייתה, ואני מגיעה הביתה, מנשקת את דבש ואת שקד ויושבת על תה עם בעלי. כל הקונספט הזה של להצליח לחבר בין הזוגיות והאימהות לבין קריירת המוזיקה וסדנאות הכתיבה, זה מבחינתי סוד שאני לאט לאט מפצחת, ובסופו של יום זה חלום שמתגשם״.
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״יש הרבה כלים טכניים של שילוב תחומים בחיים: כלים כמו ניהול זמן, חלוקה בתפקידים, האצלת סמכויות וכו'. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא דיוק פנימי. הכל מתחיל מהקשבה. הקשבה לעצמי, לאישה שאני. אנחנו עטופים ברעשי רקע וריצוי. הטיפ שלי הוא קודם כל להבין מה אני רוצה באמת. בצורה הכי נקיה שיש. ברגע שנהיה מחוברים לרצון הפנימי והנקי שלנו, הדרך כבר תתבהר ותתגלה״.

רעות עוזרי

רעות עוזרי

רעות עוזרי היא עו״ד ואמא לארבעה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״יום המשפחה בשבילי הוא תזכורת לכל מה שאני עושה נכון, וכל מה שעוד אפשר לעשות יותר טוב. זה לעצור רגע את המירוץ, להסתכל על המשפחה שלי, ולהיות מרוצה ממה שאני רואה״.
איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?
״שילוב של חיי משפחה וקריירה זה אתגר מתמשך. מה שנכון היום, לא נכון מחר, מה שנכון לנו, לא נכון לשכנים שלנו. הציפייה שלי מעצמי (ואם נהיה כנים- גם של החברה) – להיות אמא למופת, ובמקביל גם אשת קריירה מצליחה ולהחזיק בית לדוגמא, מצריכה איזונים כל הזמן, ובעיקר השלמה עם זה שאי אפשר להיות 100% בהכל. השילוב הנכון הוא זה שנכון בשבילנו, כמשפחה, בנקודת הזמן הנוכחית״.

למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״התחלתי את הקריירה כאמא צעירה לפעוט בן כשנתיים, בעבודה תובענית כעורכת דין צעירה. מאז נוספו עוד 3 ילדים למשוואה.כשהייתי שכירה השתדלתי תמיד לעבוד במשרה שתאפשר לי לחזור הבייתה בזמן לאיסופים מהגנים. לבעלי ולי היה הסדר במשך שנים – הוא מפזר למסגרות, אני אוספת. למדתי להתמודד עם התקלות של הרגע האחרון, דיונים ופגישות שמתארכות, פקקים.
עם השנים, כשהילדים גדלו ובמקביל הפכתי לעצמאית עם גמישות גבוהה יותר, האיזון השתנה והפך למעט פשוט יותר. על אף הקושי בג'אגלינג הבלתי פוסק הזה, היה לי חשוב לא לוותר על הקריירה, ולהמשיך להתפתח בתחום המקצועי שלי, אף שכאמא לילדים ש״מוגבלת״ בשעות, באופן טבעי הוגבלה גם ההתקדמות המקצועית שלי״. 
מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ושמחה ?
״האושר הכי גדול שלי הוא לדעת שאני מצליחה בתחום המקצועי שלי, שהילדים שלי רואים אמא שמגשימה את עצמה ועוסקת בתחום שהיא אוהבת, וזה לא ״בא על חשבון״ גידול ילדים מוצלחים, נבונים ורגישים. לדעת שמצאתי, איכשהו, את האיזון הנכון לכולנו.״
טיפ לנשים לשילוב נכון של הכל יחד:
״הטיפ הכי חשוב לשילוב נכון של הכל הוא לזכור שאת לא סופרוומן. את לא יכולה לתת מעצמך 100% לכל התחומים, כי את רק אחת. תעשי את המיטב שלך. תעשי אאוטסורסינג במה שאפשר. ובמקום להסתכל החוצה מה אחרים עושים, להסתכל פנימה, אל המשפחה שלך. לבחון מה נכון לכם, מה יגרום לכם להרגיש שאתם לא מוותרים על עצמכם, ומה יגרום למשפחה שלכם לפרוח״.

גבי פט ובתה

גבי פט וביתה מוריה

גבי פט היא בעלים של משרד עיצוב פנים ואדריכלות, יחד עם ביתה מוריה.
מהו יום המשפחה בשבילך?
״בשבילנו יום המשפחה זה לא רק יום אחד בשנה. כל יום יש לנו הוא יום עבודה ומשפחה יחד״.
למה בחרת דווקא במסלול הזה?
״ אני מעצבת פנים כבר מעל ל-25 שנה. בניתי את המשרד לאט לאט בזמן גידול משפחה צעירה. 

השתדלתי לעשות את הפגישות בזמן שהילדים במסגרות ואת השרטוטים אחרי שהילדים הלכו לישון. ביתי, מוריה אקרמן, כנראה נדבקה מההתלהבות שלי למקצוע ולמדה אדריכלות ועיצוב פנים באוניברסיטת אריאל. כבר בזמן הלימודים היא התחילה לעבוד במשרד בתור שרטטת. היום, שמונה שנים לאחר מכן היא עדיין איתי במשרד וממלאת תפקיד הרבה יותר פעיל. היום היא מביאה פרויקטים משל עצמה ואנחנו עובדות ביחד על חלק גדול מהפרויקטים. מוריה מתמחה בתכנון ועיצוב מקוואות בשותפות עם הקולגה הדסה כהן.

בתור אמא /״בוס״ אני לא ממש בוס ולא ממש אמא. הבת שלי כבר לא ילדה קטנה, היא בעצמה בוגרת ואמא, וגם היא משלבת בין משפחה וקריירה, ומביאה למשרד קו עיצובי צעיר ורענן. אני מתפעלת כל פעם מחדש מהרעיונות וצורת העבודה שלה. המשרד בהחלט מרוויח מזה המון והפרויקטים נהנים מעיניים צעירות, בנוסף לשנות הנסיון שלי. מכיוון שאנחנו משפחה, אנחנו מכבדות אחת את השניה וגם לא מפחדות להעלות רעיונות ולאתגר אחת את השניה בחשיבה משותפת. שתינו גם מעורבות מאוד במשפחה. למשל בזמן הקורונה, במיוחד בזמן שהנכדים בבידוד. בתור אמא וסבתא אני מגלה הבנה ,וקבענו שהיא עושה את העבודה מהבית ואני יוצאת לפגישות, וכשאני צריכה עזרה, מוריה נכנסת לעניינים. כל אחת תופסת ראש ברגע שהשניה צריכה עזרה״. 

איך משלבים חיי תורה יחד עם קריירה ויחד עם משפחה?

״אני חושבת שזו שאלה שאפשר לשאול כל בן אדם שומר מצוות, אישה וגבר כאחד. מכיוון שהמשרד שלנו עובד עם עולים חדשים וגם בונה מקוואות, אז אני ממש מרגישה שהעבודה שלנו עצמה היא מלאת מצוות.

  מוריה עובדת צמוד עם רב פוסק בענייני המקוואות, וההלכה משולבת יד ביד עם התכנון. ואני, שמתכננת ומעצבת בעיקר בתי נופש לתיירים ולעולים חדשים, בהחלט מרגישה שה' שם אותי במקום הזה כדי להרבות אהבת הארץ הזאת על היהודים שגרים בבתים שאני תכננתי ועיצבתי. ברגע שאני חוסכת להם את החיכוך עם הצד הפחות נעים בשיפוץ והם רק חווים את הצד היפה של השיפוץ, יש להם חוויה חיובית כבר על ההתחלה. 

  לי מאוד חשוב שכל אחד ירגיש בבית, ולא בבית של מישהו אחר. העבודה שלי מתעסקת המון עם היכרות עם המשפחה והצרכים של כל משפחה. יש לי גם רגישות לצרכים של הקהילה מחוץ לארץ בבתים שלהם. אני מכירה את הרצונות שלהם ומיישמת את זה בבית שלהם. לא פעם לקוח שהגיע בתור תייר החליט שהוא רוצה שהבית פה בישראל לא יהיה בית נופש אלא בית הקבע שלהם. 

  אני חייבת להגיד עוד דבר על שילוב התורה בקריירה: אני מודה להקב״ה שנתן לנו את המתנה הגדולה – את השבת. בלעדי השבת לא הייתי מצליחה להמשיך לעבוד בתחום הזה. עיצוב ואדריכלות זה לא רק לבחור טפט שיתאים לוילון וספה. יש המון פרטים קטנים. אני אחראית לתוכניות עבודה – תוכניות הריסה, בניה, חשמל, מים, מיזוג אויר, תוכניות נגרות, ובנוסף אנו אחראיות ליישום התוכניות בשטח. אני עובדת עם קבלנים לא דתיים והם אומרים לי שאצלם שבת זה קודש והם לא עונים לטלפונים שקשורים לעבודה במשך השבת.

מהו הדבר שהכי גורם לך להגשמה ולשמחה?

״כאשר מוריה מתכננת מקווה שכל כך יפה ומותאם לדור הצעיר (הרי, מי טובל אם לא נשים צעירות), היא גורמת לכך שגם נשים חילוניות טובלות במקווה שלה (למרות שהן לא תכננו לטבול אחרי החתונה) אז זה הסיפוק הגדול ביותר! באופן כללי, מקווה שמעוצב ברוח צעירה ובצורה אסתטית, מכבד את האישה שמגיעה לטבול, וכתוצאה מכך היא גם מכבדת את המצווה והופכת אותה לחוויה טובה.

היום העולם שלנו אסתטי, נקי ויפה, כך שהדרישה גם ממבני ציבור, וגם מבתים שנבנו בשביל המשפחה שגרה בהם, היא שהמקום והעיצוב שלו ייתנו אווירה טובה, חמימה ומזמינה. על ידי עיצוב אפשר לספק מענה לצרכים ולייצר את האווירה המתאימה לכל משפחה שמקימה יחד בית נאמן בישראל״. 

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.