01
השבת אנו חוגגים את שבת חיי שרה שנקראת גם שבת חברון.
זה הזכיר לי שלפני כמה שנים יצאנו עם חבורתנו, חבורת חבקוק, חבורה המורכבת מחילונים, דתיים וחרדים שנפגשת אחת לתקופה למפגש שמתחיל ביום חמישי אחה"צ ומסתיים ביום שישי בבוקר. למפגש יש שלושה כללים ברורים: א. בלי ביקורת ב. אין פוליטיקה ג. רק אהבת חינם.
באחד המפגשים לאחר לילה בגוש עציון הגענו למערת המכפלה שבחברון בערב יום כיפור. כשיצאנו מהסיור במערת המכפלה אחד החברים בן קיבוץ של תנועת השומר הצעיר לקה בליבו.
כל החברים נסעו חזרה הביתה ואני וחבר נוסף ליווינו אותו עם האמבולנס.
לאחר הטיפול הראשוני שייצב את מצבו שאלתי אותו: 'מה קרה לך?'.
הוא הסתכל עלי כשבעיניו מנצנצות דמעות ואז אמר 'בשבילי תמיד יום כיפור לא רק שלא צמנו אלא הייינו עושים בגאווה כל הנוער בשר לבן על האש, ופתאום בערב יום כיפור אני נמצא פה בחברון שומע את כל ההיסטוריה של עמנו ונמצא פה ליד קברי אבותי הלב שלי פשוט לא עמד בזה…
02
אוסיף דברים מרגשים שכתב חברי הטוב ערן רולס לפני כמה שנים לאחר שהיה בשבת בעיר חברון עם משפחתו וקהילתו מרמות השבים:
"בשבת התארחנו כ-15 משפחות מקהילת רמות השבים בחברון, כאורחים של הלל הורביץ איש הישוב היהודי בעיר. ביקרנו במערת המכפלה, ישנו בשכונת אברהם אבינו, רחצנו בשבת בבוקר במעין אברהם אבינו, טיילנו בשבת בבית הדסה ועלינו לתל רומיידה הלוא היא חברון העתיקה וההיסטורית. מדובר באירוע מאד לא שיגרתי ואפילו מפתיע. אם היו שואלים אותי לפני כמה שנים אם דבר כזה יכול לקרות, הייתי עונה לשואל שכנראה הוא שכח לקחת בבוקר את הכדור שלו.
רמות השבים הוא ישוב שהוקם על ידי חלוצים ייקים בשנות השלושים ונחשב כישוב חילוני חרד. כזה שתושביו חרדים על החילוניות שלהם. מרבית תושבי הכפר מצביעים באופן מסורתי למפלגות השמאל.
התארגנו לצאת מרמות השבים בשעות אחה"צ של יום שישי בשיירה ארוכה של משפחות עם ילדיהן ואפילו סבים וסבתות הצטרפו לטיול. דרך כביש 6 עלינו מעמק האלה לגוש עציון בואך הרי חברון, קרית ארבע וחברון. הנוכחות הצבאית מאד מורגשת בציר שבין קרית ארבע לחברון.
קיבלנו חדרים באכסניה בשכונת אברהם אבינו ומיד יצאנו בצורה מאורגנת לתפילת קבלת שבת בסגנון קרליבך במערת המכפלה. בהתחלה התחושה מוזרה כשכל 50 מטר פוגשים חיילים אבל כשמתרגלים החוויה הייתה מדהימה. עזבו לרגע את הדעות הפוליטיות ומה כן ומה לא צריך לעשות עם הנוכחות בחברון. מערת המכפלה נמצאת בתוך מבנה מפואר שהקים הורדוס. נכנסים לאולם גדול והנה חדר ובתוכו ציון הקבר של יעקב אבינו ובמרחק 15 מטר ממנו חדר נוסף ובו ציון הקבר של לאה אימנו, והקבר של אברהם אבינו ושל שרה אשתו ושל יצחק ורבקה.
יגאל אלון מפקד הפלמ"ח אמר במלחמת העצמאות: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל", וכאן במקום הזה, במערה הזאת נמצאים הציונים של האבות המייסדים של האומה היהודית מלפני למעלה מ-3500 שנה. אם מדברים על שורשים ועל זהות ועל הזכות שלנו כעם, שנבצר מהארץ הזאת אלפיים שנה, הרי מערת המכפלה וחברון זה המקום שבו שורש האומה היהודית הוא העמוק ביותר. לרבים מהחברות והחברים בקבוצה היתה זאת הפעם הראשונה לבקר בחברון ובמערת המכפלה. כולנו גדלנו במישור החוף וכמו מרבית עם ישראל עיצבנו את דעתנו על חברון ותושביה היהודים מתוך השפעה של הסיקור בתקשורת, שכמובן אינה נחשדת בהובלת אג'נדה של ארץ ישראל השלמה. מלאכת השכנוע להגיע עם ילדים ונוער לחברון לא הייתה פשוטה כלל, הרבה בגלל הדעות הקדומות שלנו על העיר ותושביה היהודים, אבל כשאתה נמצא במערת המכפלה בערב שישי ומתרגש מעצם בנוכחות שלך במקום שבו קבורים הסבא והסבתא וסבא והסבתא רבא של האומה שמהם כולנו יצאנו זה מרגש מאד. אני לא נכנס לסוגיות פוליטיות אבל יצאנו (כולל השמאלנים שבחבורה) בתחושה מאד חזקה שמה שלא יהיה אין לנו את הזכות לערער בכלל על נוכחות ישראלית במקום הזה שהוא, אולי הנרטיב המרכזי של העם היהודי.
רציתי לספר כי המפגש עם התושבים היהודים של חברון היה מרתק. שוב עזבו לרגע דעות פוליטיות. גרים שם אנשים אידיאליסטים שהולכים עד הסוף עם אמונתם. פגשנו אנשים צנועים שרחוקים שנות אור מהתדמית שהתקשורת בנתה להם. אני ממליץ לכל יהודי באשר הוא בעולם לבקר במערת המכפלה וביישוב היהודי בחברון. רק אחרי ביקור במקום הזה תוכלו לעצב את דעתכם האם יש לנו בכלל את הזכות הלגיטימית והמוסרית לדון בשאלה האם עם ישראל יכול בכלל לוותר על המקום ההיסטורי והערכי הזה שבו קבורים האימהות והאבות המייסדים של עם ישראל."
מאחל שבת חיי שרה שמחה לכל עם ישראל.
