יהדות

חומש מזיכרון לעצמאות יהודית

כבר חצי שנה שהמערכת הפוליטית והציבורית בישראל עסוקות בסוגיית הישוב חומש בצפון השומרון – אותה נקודת התיישבות בודדה שמצליחה לשמור על הנוכחות היהודית בכל של האזור ולהגן מפני ״חוק ההתנקות״ שאוסר על יהודים לעבור את הקו הטריטוריאלי של צפון השומרון ⋅ איך הפכה ישיבת חומש לסמל המאבק על ההתיישבות והאם יש סיכוי לשוב אל צפון השומרון? ⋅ בישיבת חומש אופטימיים ובטוחים כי "זה רק ענין של זמן. בסוף כולם יראו את האיוולת של הגירוש ונשוב לצפון השומרון״ ⋅ חומש תחילה

מהצעדה לחומש

ביום העצמאות תשס״ה נהרו עשרות אלפים אל עבר חבל יישובי גוש קטיף. היתה זו אחת מהמחאות הגדולות שידעה מדינת ישראל. אירוע מחאה שהיה חלק מתקופה ארוכה של מאבק עיקש אותו ניהלו מועצת יש״ע והנהגת המתיישבים.
שלושה חודשים לאחר מכן, התנפצה המציאות אל עבר פניהם של המוחים, השבחי״ם (כינוי שדבק באנשים שבאו לחזק את ישובי גוש קטיף וצפון השומרון), התושבים ועשרות אלפי המסורים שהגיעו בגופם כדי למנוע את ההרס. יישובי גוש קטיף, יחד עם ארבעה יישובים נוספים הוחרבו ותושביהם הוגלו.
השבר שאחז אז בציבור המתיישבים היה גדול. ייאוש גדול חלחל בקרב בני הנוער שהשקיעו את מיטב מרצם וזמנם וחשו תחושת כשלון. מגורשי היישובים החלו לעסוק בשיקום. הקמת קהילות ויישובים, בניית אפיקי פרנסה והתבססות שעוד לא כולם השלימו.
ובתוך אווירת השבר הזו והניסיון לאחות אותו – הפציעה חבורה שהחליטה לתקן את השבר, לשוב לחומש תחילה.
כיום, נדמה שאין אחד במדינת ישראל שלא שמע על חומש ועל הישיבה במקום. ישיבה שהצליחה לשחזר ולעורר מחדש את ״שריר המאבק״ ומוציאה שוב ושוב מבתיהם עשרות אלפי יהודים. זה סיפורו של המאבק על חומש. היישוב שהפך לישיבה ולסמל לעקשנות ולמסירות.
4 יישובים בצפון השומרון
היישוב חומש הוקם תחילה כהיאחזות נח״ל על הר נישא הצופה אל פני כמעט כל הארץ – מהחרמון ועד לאשקלון. בשנת תש״מ (1980) אוזרח היישוב ואל המקום הגיעה קבוצת משפחות חילוניות שהקימו לאט ובעקשנות יישוב פורח ושוקק חיים.
היישוב ממוקם על ציר התנועה הראשי – דרך האבות המכונה ציר 60 והוא מהווה חיץ יהודי בין שכם לג׳נין. במשך השנים התמודדו התושבים עם המרחק מיישובים סמוכים, עם טרור שתקף אותם בדרכים ליישוב ועם אתגרים לא פשוטים נוספים.
תושבי היישוב לא אמרו נואש ובמסגרת המאמצים לחזק ולבסס את היישוב, קלטו התושבים את משפחות ׳גרעין חומש׳. משפחות אלו הגיעו בהובלתו של שולי הר מלך הי״ד שנטל על עצמו את חומש וצפון השומרון כמשימת חייו. שולי לא הספיק להשלים את המלאכה ובשנת תשס״ג נרצח בידי מרצחים בדרך לכוכב השחר. באופן מצמרר הוא נרצח תוך כדי שיחה עם חברו יוסי דגן, בזמן שהם מדברים על פיתוח הישוב חומש וכיצד מחזקים את הישיבה החקלאית שהקים באותם ימים במקום הרב מדרכי גנירם – ישיבה שאכן התפתחה והיתה לאבן שואבת בשנים שלאחר מכן. תוך כדי הנסיעה שמע דגן את היריות ואת רעייתו של שולי, לימור, צועקת ברקע שהיא נפצעה. למרבה הצער שולי נרצח, אבל החברים הרגישו כי צוואתו האחרונה הייתה להמשיך לחזק את חומש ולא להישבר.

שדולת ארץ ישראל ליד מגדל המים ההיסטורי בחומש

ראש הממשלה נפתלי בנט וקנצלר גרמניה אולף שולץ, בביקור במרכז יד ושם יחד עם דיין

יוסי דגן יחד עם חברי הכנסת מהימין בצעדת פסח האחרונה

יוסי דגן יחד עם חברי הכנסת מהימין בצעדת פסח האחרונה

לאחר הרצח המשפחות בחומש לא נשברו. אל חומש המשיכו להגיע משפחות ובשיאו מנה היישוב 70 משפחות, דתיות וחילוניות.
את התקופה ההיא מתאר ברל׳ה קרומבי, שהיה אז נער וכיום חלק מועד ישיבת חומש: ״לפני 22 שנה הגעתי לצפון השומרון כנער, במסגרת פעילות של חב״ד לחיזוק הישובים בשומרון. כמעט כל הישובים בצפון השומרון ננטשו והיה פחד באוויר. היינו עוברים בית הבתים לחלק מארזים לחנוכה או לחגים אחרים ותושבים קפצו מכל דפיקה בדלת. זאת הייתה האווירה בצפון השומרון. אני זוכר למשל ישובים כמו מבוא דותן, שננטשו לגמרי. ישובים אחרים באזור, כמו טל מנשה שמרו על נוכחות גבוהה יותר של משפחות, אבל האזור נחשב לאזור רפאים״.
״יום אחד שאל אותי אחד החברים אם ארצה להגיע לבלות את חופשת הקיץ בישוב שא-נור שננטש בצפון השומרון. הוא הסביר גם שזה ישוב שאין גישה חופשית של יציאה וכניסה ממנו ולכן אם אנחנו בוחרים להיות שם בקיץ נצטרך להיות בשא-נור שלושה שבועות ברצף. ככה הגענו לשא-נור, קבוצת צעירים לחופשת הקיץ. הישוב עצמו היה נטוש לגמרי והייתה בו רק נוכחות צבאית. פעם בשבוע היה מגיע קו אוטובוס לשא-נור עם שני אמנים שהיו גרים במקום חצי שבוע בלבד.״
מי שניצחו על התחדשות החיים בשא-נור היו שלושה תלמידי ישיבת ההסדר בשבי שומרון, איציק סנדרוי, אריאל פרל ויוסי דגן, כיום ראש מועצת שומרון, שכבר אז היה בולט בהובלה והאקטיביות שלו ולימים היה מראשי הישוב ומיוזמי ״חומש תחילה״.
ברל'ה ממשיך ומספר: ״אני זוכר את הלילה שהגענו לשא-נור. עברנו את שבי שומרון והייתה תחושה שנכנסים לשטח מלחמה. מי שהביא אותנו לשא-נור היה שליח חב״ד הרב אוריאל גורפינקל, שבאותם ימים פעל בצפון השומרון. הוא גם יצר את החיבור עם תלמידי ישיבת ההסדר בשבי שומרון. גופרינקל נחשף לשיממון של הישוב שא-נור והחל לפעול לחידוש החיים במקום.
״זו הייתה התקופה שלפני מבצע ׳חומת מגן׳ וכל הכבישים היו בחזקת סכנה. אני זוכר שבלילה הראשון שהגענו לשא-נור עלינו קודם לחומש לפגוש רכב נוסף, כדי שלא ניסע לבד את הדרך. פעם אחרת עלינו עם טרמפ לחומש ומשם הייתה צריכה לקחת אותנו לשא-נור משאית ספארי צבאית, אבל כשהגענו לש״ג של חומש התחילו לירות עלינו מהכפרים למטה. הכדורים שרקו לידינו. פעם אחרת התפוצץ מטען חבלה 30 מטר לפני הרכב בו נסענו. החלון הקדמי נסדק מעוצמת הפיצוץ אבל ניצלנו בנס. גם על שא-נור ירו בחג החנוכה כששהינו בישוב.

תלמידי ישיבת חומש בבית המדרש

תלמידי ישיבת חומש בבית המדרש

חומש אחרי העקירה

חומש אחרי העקירה

״למרבה המזל המצב החל להשתנות כשגרעין של מספר משפחות צעירות עלו להתגורר בישוב. הן היו הסנונית של חיים חדשים באזור הזה. תוך זמן קצר התחילו להרגיש את השינוי באזור. בהמשך הגיע גם גרעין משפחות לשא-נור, ביניהן נמנו המשפחות של יוסי דגן ועקיבא סמוטריץ׳, שעד היום מהווים את חוד החנית של הפעילות לשיבה לצפון השומרון ומי שאחרי הגירוש הקימו את ארגון ״חומש תחילה״.
״לצערי אני זוכר את ההבדל שהורגש בין הישובים גנים וכדים, ששכנו בעומק השטח ואליהם לא הגיעו גרעיני משפחות, לבין חומש ושא-נור שפרחו. במשך חמש שנים עד הגירוש נבנו בתים חדשים והישובים היו בתנופה וברור שאילולא אריק שרון החליט לעקור את צפון השומרון, הישובים האלה היו משגשגים. השינוי הורגש גם בכבישים. פתאום היה אפשר לנסוע עם רכבים פרטיים ולא רק עם ליווי צה״ל או בספארי ממוגנת״.
למה דווקא חומש הפך לנקודת מאבק וחזרו אליו אחרי הגירוש?
״חומש הוא חוד החנית של הנוכחות היהודית בצפון השומרון, אבל הוא רק היתד ששומר על כל צפון השומרון, שטח שמהווה שליש מהשומרון ואם חומש יפונה יפול בידי הטרור. גם מבחינה היסטורית הישוב נמצא בדיוק בדרך בין שכם לעמק דותן. זו הדרך בה הלך יוסף לחפש את אחיו. ממש שם על אם הדרך הוא פוגש את רועה הצאן ושואל אותו ׳את אחיי אנוכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים?׳ ורועה הצאן מפנה אותו אל הבקעה ׳דותנה׳, כלומר לעמק דותן, אזור הישוב שא-נור. במאבק על חומש אנחנו מבקשים לתקן את חטא מכירת יוסף. אנחנו מכריזים שלא נפקיר שוב את נחלת יוסף הצדיק״.
ישיבה על חורבות ישוב שנעקר
עשר דקות. זה הזמן שלוקח להגיע משבי שומרון לחומש. לא הרבה יותר זמן לקח עד שלמגורשי חומש ושא-נור נפל האסימון והם החלו לפקוד את ביתם שהוחרב. תחילה בנסיעות ספונטניות באישון ליל לחומש ושא-נור ולאט-לאט מצאו את עצמם מארגנים מאבק לעליית המונים לחומש.
ארגון חומש תחילה שהוקם אז מנה בין שורותיו את בני קצובר מראשי ההתיישבות, גדי דור מעמק הקיבוצים, בצלאל סמוטריץ׳, יוסי דגן, ברוך מרזל איש חברון, גדי טנא ממטה צפון ועוד מגוון דמויות שהקדישו זמן רב למען המאבק על חומש.
תוצאות המאבק ניכרו מהר מאד בשטח. בחנוכה תשס״ז, שנה ומספר חודשים מהגירוש, הגיעו אל חומש אלפים בודדים שהדליקו נרות במקום. שלושה חודשים אחר כך, התקיימה עליית משפחות עם קרוב ל4,000 איש שנשארו במקום מספר ימים.
ביום העצמאות תשס״ז רשם ארגון חומש תחילה הצלחה נוספת כאשר 12,000 יהודים צעדו לחומש ועברו את המחסומים שהוצבו בדרך.
אנשי ״חומש תחילה״ החלו להבין שהדרך לחומש נפרצה. והחל מחודש אב תשס״ז הצליחו לקיים במקום אחיזה כמעט קבועה. עם הזמן, הכוחות של הנוכחים החלו לאזול ואנשי המטה החליטו כי הקמת ישיבה במקום תאפשר להמשיך ולהחזיק בו בצורה רצופה יותר.
אל דגל הקמת הישיבה נקרא הרב אלישמע כהן, באותם ימים תושב חרשה ור״מ בישיבה הגבוהה בקדומים, שהגיע אל חומש והחל לנסות לבסס ישיבה.
השם שנבחר לישיבה, ״ישיבת חומש המתחדשת״, נועד לבטא את התחדשות המקום – היישוב חומש, התחדשות המאבק ורוח העקשנות למען יישוב הארץ והורשתה וכן, מבטאת המילה ׳מתחדשת׳ את תחלופת התלמידים הרבה ואת ההתנהלות הישיבה שבכל פעם היתה צריכה לחדש את דרכי הלימוד וההתנהלות במקום.
תחילה הגיעו אל הישיבה חברותות מישיבת ההסדר בקרני שומרון. סדר היום של הישיבה היה מוקדש ללימוד גמרא לצד הסבר על החשיבות של המקום ועל מה עושים כאן.
בהמשך הצליח צוות הישיבה לבסס קבוצת תלמידים ש״הלכה על זה״. האווירה בישיבה היתה מאתגרת. מצד אחד לשמור על שגרת לימוד מעמיקה ומאידך להתמודד עם אתגרי ביטחון ואתגרים חוקיים במקום.
כדי להצליח לייצר שגרה, נבנה סדר יום ייחודי לישיבה. ביום ראשון – לומדים בשבי שומרון, ביום שני עולים לחומש ונשארים שם עד ליום שלישי בערב. ושוב ביום רביעי עולים עד ליום חמישי בלילה.
העליות והירידות התכופות לא היו בדרך המלךובחורי הישיבה נאלצו לחפש דרכים עוקפות בכל פעם כדי להגיע לישיבה. הג׳יפ שנרכש לטובת המאבק על חומש הכיר את כל שבילי צפון השומרון והיה עולה ויורד מידי יום מחומש.
הלימוד התקיים בכל פעם במקום אחר בחומש. תלמידי הישיבה התמקמו במקום שיאפשר להם ללמוד בצל בימות הקיץ ובמערות בימות הגשמים. כאשר מצאו הצבא או המשטרה את המקום, נאלצו הבחורים למצוא מקום חדש.
הלימוד במערות ובין השיחים היווה אתגר עבור התלמידים והרבנים לייצר לימוד מעמיק ורצוף למרות האתגרים.

המאבק נושא פירות
המאבק על חומש התאפיין לכל אורך הדרך בתנועה משלבת – מצד אחד אחיזה בשטח ללא פשרות והתעקשות ללא יאוש. מצד שני, זוכה הישיבה לתמיכה ציבורית אדירה של רבנים, פולטיקאים ואנשי ציבור. במשך השנים הגיעו לחומש שרים וחברי כנסת והצהירו שיש לחזור למקום. ראש ישיבת חומש זכה לתעודת הוקרה מיו״ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין ומשפחות המגורשים הפעילות נפגשו עם בנימין נתניהו במעון ראש הממשלה. 

ריקוד הרבנים בחול המועד פסח

תלמידי ישיבת חומש בבית המדרש

גם כיום יש רוב גדול התומך בביטול חוק ההתנתקות בכנסת ואנשי חומש בטוחים שהשילוב הזה של ההחזקה בשטח, לצד התמיכה הציבורית הוא זה שהופך את חומש למאבק עם היתכנות גבוהה להצלחה.
״ב-12 השנים האחרונות ממשלות ישראל איפשרו את קיומה של ישיבת חומש ולמרות שמפעם לפעם היו מגיעים והורסים את מבני הישיבה, בטוענה שמדובר במבנים לא חוקיים, בפועל הישיבה נשארה תמיד בחומש ותלמידי הישיבה לא עזבו את המקום״, אומר מנכ״ל ישיבת חומש שמואל וונדי. ״אמנם השהות בחומש אסורה על פי חוק ההתנתקות (על אף שחומש והדרך אליה היא בשטחי C) אבל המציאות בשטח היא שישראלים רבים נכנסים לצפון השומרון מידי יום, ביניהם מאות רכבים של ערבים ישראלים שנכנסים לאזור צפון השומרון גם כעת בצורה חופשית. כך שמי שרוצה לאכוף כעת את חוק ההתנתקות דווקא על תלמידי ואברכי ישיבת חומש פשוט מנסה ליישם בשטח מדיניות של אפרטהייד של אכיפה נגד יהודים בלבד״.
בישיבה לא מתכחשים לסוגיה החוקית. ״זה בדיוק מה שאנחנו יוצאים נגדו״, אומר וונדי ביחס לחוק ההתנתקות. ״הטענה שלנו היא שהחוק הנפשע הזה צריך לחלוף מהעולם. בנוסף בכנסת האחרונה, לפני הקמת הממשלה, עבר בקריאה ראשונה בכנסת ביטול חוק ההתנקות בצפון השומרון. אנחנו בטוחים שברגע שתוקם ממשלת ימין אמיתית החוק יעבור גם בקריאה שניה ושלישית וייושם בפועל, אחרי שכיום כולם מבינים שלא הייתה אף תועלת בעקירת צפון השומרון״.
על התפנית שקרתה מאז רצח יהודה דימנטמן הי״ד אומר וונדי כי ״מוזר שהממשלה הזו החליטה ליישם בפועל את ״חוק ההתנתקות״ בצפון השומרון, שהיה כבר ״חוק מת״ שאף אחד לא לקח ברצינות ולא אכף. הפינוי של חומש נועד בעצם להחיל על כל צפון השומרון מחדש את חוק ההתנתקות ולהפקיר את צפון השומרון לארגוני הטרור, אחרי מעל עשור שיהודים ולהבדיל ערבים ישראלים נכנסו לצפון השומרון בחופשיות והמחסומים היו פתוחים לגמרי״.
את המאבק על חומש בוחרים בישיבה למקד בעקשנות, במאבקים ארוכי טווח ובחיבור ציבור כמה שיותר גדול לחומש. במשך השנים התקיים המאבק תוך עקיפת מחסומים, יציאה מחומש והימנעות מעימות עם חיילי צה״ל ועוד. כך שימרו בישיבה את הכח להתמד ולהישאר בחומש.
המאבק שניהלה הישיבה בשנת תשע״ד יכול להוות דוגמא והמחשה לדרך המאבק הייחודית שבחרו בישיבה. גורמי הצבא באזור החליטו ״לגמור את חומש״, כך מספרים בישיבה. במסגרת ההחלטה הזו הוצב כח קבוע בחומש לפי לוחות הזמנים של הישיבה. כל מי שהגיע לחומש נעצר והורחק לתקופה של 15 ימים מחומש. המציאות לא אפשרה את המשך הלימוד הסדיר. בשבי שומרון התכנסו תלמידי הישיבה והצוות לדיונים וחשיבה כיצד להתמודד עם המציאות החדשה. תחילה הוחלט להקדים את השהות במקום לשעות בוקר מוקדמות, אך התברר שהיום הופך למרדף בהרי השומרון ורצף הלימוד מופר. היה ברור שצריך לנצל את התמיכה הציבורית של הישיבה ולצאת למאבק.
בהתראה קצרה הגיעו לחומש במשך שבוע, מידי יום תלמידי ישיבה אחרת – ישיבת ניר בקריית ארבע, ישיבת מרכז הרב, ישיבת רמת גן, ישיבת בית אל, ישיבת מגדל העמק ועוד. תלמידי הישיבות הללו הגיעו יחד עם הרמי״ם ליום לימוד בחומש כאשר ההגדרה ברורה- עולים לפנות בוקר, מתיישבים ולומדים. במידה ויגיע כח משטרה, קמה הקבוצה כולה והולכת להר סמוך לחומש. ללא חיכוך אבל עם מאבק נחוש ומתמיד.
בסוף השבוע הזה הוחלט בצבא להוריד את ההידוק של החגורות של החומש והשהות במקום התאפשרה בצורה רציפה יותר.
רצח ביציאה מהישוב
בימים אלה מציינים בישיבה חמישה חודשים להירצחו של תלמיד הישיבה יהודה דימנטמן. רצח ששם על הבמה את המאבק שהתנהל במשך שנים מאחורי הקלעים. תלמידי הישיבה והמטה העוטף אותם יצאו לקרב לחייהם להצלת הישיבה בחומש. לטענתם, צה״ל בהנחיית הממשלה, נערך להשלמת פינוי והרס הישיבה. את טענתם הם מגבים בנאמר בתשובת המדינה לבגצ שבעקבות רצח יהודה דימנטמן הי״ד הוחלט לפנות את הישיבה.

יהודה דימנטמן הי״ד

יהודה דימנטמן הי״ד

שולי הר מלך הי״ד

שולי הר מלך הי״ד

גם בשטח הוצבו מחסומים ותלמידי הישיבה אינם יכולים לעלות ולקיים סדר יום רצוף במקום. בישיבה בטוחים בכוח התמיכה הציבורית האדירה שלה הם זוכים ומבטיחים להמשיך ולהתעקש עד ש״המדינה תודה בארצה״ ותחליט לשלוט בשטח כולו. ״בסוף ננצח כי חומש הוא סמל של נחישות. עברנו אתגרים בלתי נתפסים בישיבה ב-15 השנים האחרונות אבל ברוך ה׳ תמיד ניצחנו וכך יקרה גם הפעם״, מסכם דוד לסר, ממטה המאבק של חומש.
שוחחנו גם עם ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, בעצמו ממקימי גרעין חומש ושא-נור, מגורש ומיוזמי מטה חומש תחילה. "17 שנים עברו מאז הגירוש אומר יוסי. 17 שנים ומידי פעם אני עדיין מתעורר בסיוטים בלילה מהמראה של מאות שוטרים גוררים את השכנים שלנו משא-נור".
"אני רואה בהר ממול אלפי ערבים רוקדים ושרים עם דגלי אש"ף וחיזבאללה. זהו חילול השם שלא היה כמוהו. 11 שנים אחרי הגירוש עוד גרנו בקרוון בשבי שומרון עד שנכנסנו לבית הקבע בשבי שומרון. עמדנו אז בטקס קביעת המזוזה אני ואשתי אוריה, עמדנו שם ובשונה מכל מי שנכנס לבית חדש ושמח אנחנו בכינו. בכינו כשהנוף מהבית הוא חומש החרבה. כשנכנסנו לבית נשבענו שנינו שכל עוד נשמה באפנו ניאבק כדי לחזור לשא-נור. לא אשכח לעולם את שיחת הטלפון האחרונה עם ידידי הטוב שולי הר מלך שהיה בדרכו לחומש. שולי נרצח והגן בגופו על אשתו לימור שהובהלה לבית החולים וילדה שם את בתה שרה. דם הרצח ודם הלידה התערבבו באסון הנורא הזה".
17 שנה מאז שאני פוגש חברי כנסת שתמכו בגירוש ושואל אותם "למה לעזאזל גירשתם אותנו מהבתים שלנו? המקום ריק ונשאר בשליטה ישראלית מלאה, למה?" אין להם שום תשובה.
מה שקורה בחומש כיום זו חרפה. אתה מגיע לחומש והמדרכות שם עדיין צבועות בכחול-לבן. המדרגות מובילות לבתים שהחריבו. אחרי פיגוע כזה נורא של רצח יהודה דימנטמן הי"ד הייתי צריך לקבל טלפון מלשכת ראש הממשלה שהוא הולך להסדיר את חומש. במקום זה החליטו להחריב את הממשלה. זה משהו לא נורמלי. אבל על חומש יהיה מאבק. הציבור הגיע באלפיו לצעדה בסיום הרצח ולצעדה נוספת בחול המועד פסח האחרון והכריז שלא ייתן לפנות את חומש. אני חושב שזה טרלול חמור. האזור של צפון השומרון נשאר שטח C ויש שם שליטה ביטחונית של צה"ל. צריכים להקים את חומש מחדש חד משמעית.
יוסי שמלווה את הישיבה באופן יומיומי בתחומים רבים ונמצא בדיאלוג מול מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית רואה בישיבה הזו בשורה חדשה. יחד איתם הוא דואג להגיש בכל כנסת את ההצעה לביטול חוק ההתנתקות ולמרות שהחוק נופל הוא מדגיש, כי כמו שאמר הרב מנחם פליקס מראשי גוש אמונים – "אנחנו נמשיך לדפוק את הראש בקיר עד שהוא ישבר".
"ישיבת חומש בראשותו של הרב אלישמע כהן", אומר יוסי, יחד עם האברכים ונשות האברכים הם עמוד האש שהולך לפני המחנה ולא לחינם הם זוכים לכזאת תמיכה אדירה בעם ישראל. מסירות הנפש שלהם להיאחז במקום הזה עוד תילמד לדורות. הנחישות והדבקות של אנשי הישיבה, היא זו שתביא אותנו לחזור ליישובי צפון השומרון". דגן מוסיף לסיום: "לא סתם עשרות חברי כנסת וכל כך הרבה אנשים תומכים בהם. מבינים שזה משהו טהור, ומולם אנשים שמכונים 'תרבותיים' מושכים את מדינת ישראל לייאוש, חידלון ואופורטוניזם. תלמידי חומש מראים מודל אחר, מודל של הגשמה ציונית, של דבקות בארץ ישראל, מודל רענן, חדש ומחודש של יהדות וציונות גאה של ישוב ארץ ישראל. מודל שסוחף אחריו את עם ישראל".

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.

את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…