השבוע מצאתי צורך לשנות מעט מהטור הרגיל ולכתוב על דברים שהם באמת ברומו של עולם. בשבת זו נקרא את פרשת “פנחס״ שבה מסופר על מעמדו המיוחד של פנחס בעקבות הריגת זוג החוטאים וזאת כדי לשמור על אחדות המחנה הישראלי.
לא סתם זכה הוא לברית שלום, ועל פי המסורת הוא מגיע לכל ברית מילה של ילד שנולד. יש שנוטים לחשוב כי פנחס היה אדם קיצוני, אך בפועל בערה בו אש האמת. מי שהאמת היא נר לרגלו אינו מחפש לעגל פינות אלא הולך איתה עד הסוף, גם אם יש צורך להרוג בכירים בעם ישראל. כך נולד מנהיג.
ביום שלישי הקרוב, אי שם בקריית שמונה הרחוקה, יציינו את פטירתו בטרם עת של הרב צבי חיים פוקס זצ״ל, ותיק הרבנים בישיבת קריית שמונה. כמי שזכה ללמוד שנים בבית המדרש המיוחד הזה, אני יכול לומר שהרב פוקס היה ללא כל ספק האור הגדול של בית המדרש, כזה שלא מפחד להגיד את האמת וללכת איתה עד הסוף.
כל כך עד הסוף, שהדרכים לשם השגת האמת היו יכולות להיות יצירתיות במיוחד. במהלך השבעה, עליתי לקריית שמונה לבכות עם מאות תלמידים את האובדן הנוראי. דמעות וחיוכים התערבבו יחד. כאשר מדברים על איש אמת שהוא גם איש שלום, מדברים על הרב פוקס זצ״ל, שידע לאחד סביבו תלמידים שונים ומשונים.
כיועץ אסטרטגי- פוליטי, אין ספק כי עבודתי אינה שגרתית בין בוגרי ישיבות ההסדר. בזמנו כאשר התלבטתי בסוגיות ציבוריות שונות, הרב תמיד היה אומר לנו, לחשוב בגדול ולנסות לחשוב מה הרב קוק היה למשל מחליט על כך. שאיפתו הגדולה הייתה שאף אחד מתלמידי הישיבה לא יהיה “בוגר ישיבת הסדר״ כזה שלמד בה רק לשם קבלת עוד תעודה או תואר, אלא שערך זה יושרש בנפש היטב פנימה.
כמו פנחס שבערה בו האש הפנימית ודרכה השפיע על כלל הציבור, כך גם הרב פוקס זצ״ל, דאג לפזר את האש והחיוך שלו בכל מקום.
פנחס היה המנהיג הגדול של עם ישראל, הרב פוקס זצ״ל, דאג להמשיך את אותה רוח גדולה שבה החל פנחס, גם ובעיקר במקום כמו קריית שמונה, עיר שהיא עולם במקום שיש בהם מנהיגי עולם. אלה מנהיגייך ישראל. ת.נ.צ.ב.ה