1.
נכון לכתיבת שורות אלה, כמו שנהוג לומר, לא ידוע מה יילד יום. כלומר עדיין לא ידוע האם ההונאה הגדולה ביותר בפוליטיקה הישראלית, תצליח או תכשל. לפי שעה נראה אמנם שהתוכנית של בנט עוברת את כל השלבים, בדיוק לפי התכנון הקפדני. אבל אין לדעת אם מישהו מהשמאל לא יקום ברגע האחרון ויציל את בנט מעצמו.
השבוע נזכרו רבים בקמפיין האגרסיבי שהוביל נפתלי בנט נגד בנימין נתניהו, בימי ההקפאה ביהודה ושומרון. הימים היו ימי אובמה בקדנציה הראשונה. לנתניהו לא היה אפילו יום אחד של חסד. הוא נבחר חצי שנה אחרי שבבית הלבן התיישב נשיא לעומתי, שונא ישראל בפרהסיה. אובמה מצידו רצה שישראל תקפל את הבאסטה לגמרי. שכל הסיפור היהודי ביהודה ושומרון ייגמר.
נתניהו נלחם כמו אריה. הוא עמד מול אובמה בצורה עיקשת. הפעיל את כל המפלגה הרפובליקנית, את הקונגרס, את הקשרים האישיים שלו בארצות-הברית. הפך עולמות. אבל נתניהו גם הוביל את הקפאת הבניה ביהודה ושומרון, בניסיון לעצור את המו”מ עם אבו-מאזן. גם למי שהתנגד אליה כמונו, היה ברור שנתניהו לא פועל מרצון לחסל את מפעל ההתנחלויות, אלא מתוך ניסיון לשמור עליו.
מי הכיר באותם ימים את השם נפתלי בנט? הוא היה מזכ”ל מועצת יש”ע אנונימי. אבל מהר מאד התברר כי למזכ”ל החדש יש קו אחר. אקטיבי, לא מתפשר. יהיו שיאמרו אפילו אגרסיבי. בעיקר כל עוד מדובר במאבק נגד העומד בראשות הממשלה, בנימין נתניהו. הוא סחף אחריו את ההנהגה הישנה. סוף סוף ימין אמיתי, לא מתפשר, כזה שלא רואה את השמאל ממטר. שלא יאפשר להם לחזור לשלטון גם עוד 50 שנה.
2.
משם הדרך הייתה קצרה מאד לפוליטיקה. המגזר היה מסוחרר. משהו חדש מתחיל. רבנים ואישי ציבור מרגישים שמישהו מנקה את האבק מהציונות הדתית. יחד עם איילת שקד, שותפתו בהנהגה, בנט מוביל את הציונות הדתית להישג מזהיר של 12 מנדטים.
אבל אז משהו מאד לא טוב קרה. בנט נכנס לממשלה בברית האחים הידועה עם לפיד, שהדירה את החרדים מהקואליציה. הוא לקח לעצמו את משרד התפוצות וחיבק את הרפורמים, הקים את “עזרת ישראל” הרפורמית בכותל (ועוד התגאה בזה!) ובמקום להתעסק בארץ ישראל, עסק בעיקר במריבות אישיות עם נתניהו ובתפקידים אישיים.
משם הסיפור רק הלך והידרדר. בנט ושקד נפרדו מהבית היהודי ובגלל כישלון מיזם הימין החדש ישראל נמצאת כבר שנתיים ללא ממשלת ימין.
עכשיו אלה אותם השניים שרוצים להמליך עלינו את ממשלת השמאל. גוש רק-לא-ביבי כל כך משולהב בשנאתו, שהוא מוכן לתת את ראשות הממשלה לראש מפלגה עם 6 מנדטים, ובלבד שיערוף עבורם את ראשו של מנהיג מחנה הימין. מה שלא הצליחה הפרקליטות ושנים של רדיפה תקשורתית יעשו נציגי הימין “הערכי”. הם יקבלו את ראשות הממשלה; הקורבן יהיה הימין כולו, שיובל ככבש לבית המטבחיים.
מה שממשלה עם שרים מהשמאל הקיצוני תהרוס בשנה, יקח לימין שנים רבות לתקן.
3.
בשונה מרבים אחרים, אני סבור שלצמד בנט-שקד היו כוונות טובות. הם באמת הגיעו לפוליטיקה כדי לשרת את ערכי הימין. הם רצו לנער את הימין המדיני ולהצעיד אותו קדימה, עם תוכנית הסיפוח, קידום מהלכים משמעותיים בפן המשפטי ועוד. אבל ברגע האמת הם העדיפו להתחבב לחברים מתל-אביב ורעננה מאשר עמידה ברורה לצד מחנה הימין, זה שמורכב ממסעודה משדרות.
כעת נותר רק לחשוב מה היה אומר מנכ”ל מועצת יש”ע נפתלי בנט, זה שחלם לנפץ את הקפאת הבניה ביו”ש, על הפוליטיקאי נפתלי בנט, שמחזיר את השמאל הקיצוני לשלטון ומקים ממשלה עם תומכי מחבלים.