בדרך לכותל

יש אבנים לבבות

01
שבת חזון בכותל היא חוויה מרוממת שאי אפשר לתאר במילים. מצד אחד סיפוק גדול לאור המציאות המשמחת, שלאחר 2,000 שנות גלות שוב ׳עומדות רגלינו בשערייך ירושלים׳, מצד שני הלב נצבט מול מראה המקדש החרב והר הבית השומם שרק שועלים מהלכים בו.
למרות החמסין, מאות בחורי ישיבה השתתפו איתנו בתפילות השבת המרגשות – ישיבת בית-אל ובראשה הרב זלמן מלמד האהוב, ישיבת אור-עציון שממשיכה בעוצמה ובגדלות את דרכו של מורנו ורבנו הרב חיים דרוקמן זצ״ל, שבראשה עומד חתנו המוכשר, הרב שמעון לפיד, יבדל״א.
מסיבה בלתי מוסברת הרחבה התמלאה דווקא בכיפות סרוגות.
חשבתי לעצמי שהסיבה נעוצה אולי בעובדה שבישיבות הלאומיות לומדים בעמקות את ספר ׳הכוזרי׳ לרבי יהודה הלוי שמדגיש את חשיבות הכיסופים למקדש ואת קיבוץ הגלויות ויישוב ארץ ישראל כתנאי להתקדמות הגאולה.
הכוזרי לא משאיר מקום לספקות – המזרז העיקרי לבניין המקדש השלישי הוא החיוב האישי והציבורי: ׳עד שייכספו לה ישראל תכלית הכוסף׳.
כלומר – התפילות המאחדות את עם ישראל בכותל, מול מקום המקדש, הן מנוף ראשון במעלה להחשת בניין הבית השלישי.
02
בראש חודש מנחם אב זכינו, רעייתי ואני, להשתתף באחת התפילות המרגשות ביותר שהתקיימו מאז החורבן בירושלים. האירוע התרחש במערת צדקיהו, אתר קדום ומופלא, ליד שער שכם.
המדרש מספר שהמערה הובילה מארמונו של המלך צדקיהו עד מוצאות ירושלים לכיוון יריחו. דרכה נמלט מהבבלים מבקשי נפשו המלך חזקיהו, שהיה האחרון למלכי יהודה והגיע עד יריחו. לא לפני שמרוב חולשתו והיסוסיו, נכנע ללחצי עוזריו והסגיר את הנביא ירמיהו לשריו הנכלוליים, מבקשי רעתו, והם השליכו את הנביא לבור הכלא, בחצר המטרה.
הקב״ה זימן צבי, שרץ על גבי המערה והחיילים שרדפו אחריו הגיעו עד ערבות יריחו, בדיוק בשעה שהמלך יצא מפתח המערה. ראוהו הבבלים ולכדוהו.
רפי ביטון ו׳קולות מן השמים׳ הובילו את התפילה המדהימה, שעלתה ממעמקי המערה הענקית והיפיפייה, בעלת האקוסטיקה המיוחדת, ששופצה לאחרונה בממון רב ובטוב טעם על ידי משרד ירושלים ומסורת ובשיתוף החברה לפיתוח מזרח ירושלים.
האתר מציע סיור מודרך וחיזיון אור קולי מהמם, מרתק, מרחיב דעת ובקרוב גם מונגש לנכים. המנהרה שימשה כמחצבה בימי בית ראשון ושני ומכותליה סותתו אבני המקדש ואבני כותל האביונים, שמזכירות לי את מאמרו של הרב צבי יהודה – ׳יש אבנים לבבות׳…
קולות התפילה וההלל המופלאים של רפי ביטון וקולות מן השמים, הקיפו אותנו ואת כל חלל המערה, הרעידו את הלבבות, חדרו לעמקי הנפש, בקעו מבטן האדמה והרקיעו שחקים, עד שפתחו בסערה את שערי הכבוד.
ר׳ מתי דן, הכהן, מגואליה של ירושלים, הסב את תשומת לבנו שאנו ניצבים ממש מתחת לבתי העיר העתיקה בירושלים. שולי המערה הענקית מגיעים לא הרחק מקודש הקודשים.
בימי בין המצרים בהם כולנו מבכים יחד את חורבן הבית, בימים בהם עלה ההרס בכל חלקת שלטון, בימים של מחלוקות קשות והתרסות מכל עבר, של סרבנות טייסים ושביתות רופאים, הייתה התפילה המרוממת והמאחדת, של ראש חודש מנחם אב, כמים צוננים על נפש עייפה.
בתפילה השתתפה קבוצה גדולה של יהודים יקרים ומתוקים, עולים ותיירים מארגנטינה, חלקם רחוקים מאד מיהדות, חלקם עוטים רק גופיות וקעקועים לגופם. התיירים נסחפו בהתרגשות הגדולה שעטפה את כולנו והשתתפו באופן פעיל בריקודים ובצהלה. עד היום הם לא חוו חוויה כזו, איש לא לימד אותם להתפלל, לאחוז סידור תפילה הם לא תורגלו מעולם. הרינה שיצאה משורות המקהלה המופלאה ו׳תקיעות׳ השופר הנעלם שהשמיע מפיו המפיק קולות מן השמים, המנצח רפי ביטון, סחפו את העולים, עוררו נשמות רחוקות, הדליקו את הניצוץ היהודי ועוררו את הלבבות.
אחד הבחורים, בן ח״י שנים, אף הוא עטוי בגופיה בלבד, העיד על עצמו שמעולם לא התפלל בבית כנסת ואף לא זכה לחגוג בר מצווה. משפחת סעייד שמלווה עוד מלפני תקופת הקורונה מאות משפחות ורווקים מארגנטינה לארץ ישראל, סייעה לבחור להניח תפילין לראשונה בחייו. הבחור התרגש עד דמעות, כשעלה לתורה בפעם הראשונה בחייו, בירך מילה במילה במבטא ארגנטינאי כבד והיה ניכר שחייו השתנו באותם רגעים מקצה לקצה. קולות מן השמים מילאו את חלל המערה בשירה שמימית שסחפה את המתפללים ואיתם את המשפחות מארגנטינה למעגלי הלל והודיה שנמשכו שעה ארוכה.
03
השבוע ליווינו למנוחות את עו״ד נפתלי הרצל ורצברגר.
נפתלי היה עורך דין ׳הבית׳ של כל תנועות ההתיישבות והמחאה של הימין. בימים בהם התנדבתי ב׳גוש אמונים׳ ובמטות המאבק שהקים הרב יהודה חזני לעצירת הנסיגה מסיני, לשחרור אסירי המחתרת, קיסינג׳ר, אוסלו וכו׳ – היה שמו של עו״ד ורצברגר כעמוד האש ההולך לפני המחנה. נפתלי היה איש חסד, בעל השכלה רחבה, צנוע, עניו, חכם, ערכי, תורני וטוב לב. כשנפתלי עלה לדוכן עורכי הדין בבית המשפט העליון, להגיש קובלנה או עתירה לבג״ץ, התגלה לפתע נפתלי המיוחד, כמטאור וכאיש אשכולות הבקיא בכל רזי המשפט, כיודע בע״פ את כל ספרי החוקים הישראליים והבינלאומיים.
באותם רגעים מונומנטאליים, השופטים התעוררו לחיים ונהנו לשמוע את מוצא פיו של נפתלי המפיק מרגליות. הטענות היו סדורות אצלו כעדר עיזים העולה מן הרחצה ושכולה אין בהן…
דבריו המקוריים והמשכנעים של נפתלי לא רק שעוררו עניין אלא גם פרצו דרכים חדשות בהבנת החוקים.
יושרו והגינותו של נפתלי, ז״ל, היו מעל לכל נורמה. טענותיו המרשימות, אף שבדרך כלל נפלו על אזנים אטומות, נותרו מנסרות בחלל האוויר של בית המשפט העליון והן בוודאי תלויות שם עדיין, עד שתעבור החקיקה המתקנת של לוין-רוטמן-ביבי-איתמר-בצלאל…
04
השבוע שוב נשברו שיאים, לא רק בברומטר של מזג האויר ההביל אלא גם בחוצפה ובשנאה של המפגינים שמוכנים להרוס את צה״ל ואת בתי החולים והכלכלה הישראלית רק כדי להדיח את ביבי. אין שום סיבה אחרת. הכול הבל. שמעתי את אהוד ברק אומר באחד הסרטונים שהוא היחיד הכשיר להוביל את המדינה בעת הזו. זה הספיק לי. ברק גם איים על ביבי ואמר ׳ביבי תתכונן, זו רק ההתחלה…׳. אם דבריו של אהוד ברק אינם הסתה, אם אין במילותיו הארסיות והבוטות קריאה למרי אזרחי, אז מה הן בדיוק?
יודעי דבר ממליצים שמי שרוצה לאחד את השורות ולהחזיר את השפיות לרחובות, ישתדל להעדיף לצרוך מוצרים ושירותים מבעלי עסקים שלא השתתפו בליבוי היצרים, בהתרסה ובהחלשת המשק הישראלי.
05
מידי שבוע, עם צאת השבת, אנו מוסיפים בשמונה עשרה את תפילת ׳אתה חוננתנו׳. חשבתי לעצמי, שבכל תפילות השבת אנו מבקשים רק על עניינים כלליים, רוחניים, ׳שבתיים׳. ממילא, כשנגיע לתפילת ערבית של צאת השבת ונעמוד בפתח שבוע של עשייה חומרית נבקש סוף סוף בקשות להצלחה בעסקים, בריאות, שגשוג אישי חומרי וכלכלי. והנה בתפילת ׳אתה חוננתנו׳ אנו מבקשים דווקא התעלות רוחנית והתגברות על כל חטא ועוון.
כששאלתי את הרב צבי יהודה לפשר הפרדוקס הזה, הרב הסביר לי שהתשובה נעוצה במילים שמופיעות בסופה של התפילה: ״החל עלינו את הימים הבאים… מדובקים ביראתך״. הרב הסביר, שאם אנו מתנהלים על פי מצוות התורה ומכלכלים את מעשינו באמונה, אזי יהיו ימינו כולם מחוברים ברצף אחד, עשיר ומאושר. הימים הנפרדים ידבקו ויתחברו זה לזה כאילו הם יום אחד ארוך, מדובק ביראה, בנחת ובשגשוג. כלומר, אם אנו מעוניינים להצליח בחיי המעשה ולזכות לפעול בהם ולעלות מחיל לחיל, עלינו לנהל את חיינו באהבת ישראל, באחדות וביראה ובכך לזכות שימינו יהיו כחטיבה אחת של ברכה והצלחה.
שבת שלום של תיקון הקרעים, איחוי הסדקים, דיבוק חברים, ׳שבת אחים גם יחד׳. שבת של ׳נחמו נחמו עמי׳. שבת של שמחה ותפילה לסיום המחלוקות המכוערות מתוך ערבות הדדית וחיזוק אחדות ישראל. ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.