כוחה של נתינה

01
החלטנו מספר חברים לצאת לטיול ב״שביל ישראל״. החלטנו על מסלול בן כמה ימים מתמנע עד אילת. החברים שיצאו לטיול היו ממגוון פניה של החברה. באחד הערבים כשישבנו סביב מדורה, אחד החברים שיש לו חברה גדולה סיפר כי בתקופה האחרונה הוא נזקק לעובדים חדשים לחברה שלו. הוא סיפר כי פרסם במקומות שונים את מודעתו וקיבל לא מעט קורות חיים.
אחד מקורות החיים שקיבל, משך את תשומת ליבו במיוחד.
הייתה זו מועמדת למשרה שכתבה בקורות החיים כי היא שימשה בשירותה הצבאי נהגת של משאית סמיטריילר ובעבודתה האחרונה היא הייתה מאבטחת מבצעית במתקן בטחוני כלשהו.
חברי הסתקרן וזימן אותה לראיון עבודה.
02
כשהבחורה נכנסה לחדר הוא היה בהלם מוחלט, מכיוון שעל פי המראה החיצוני שלה הבין כי היא בחורה דתיה עם כיסוי ראש.
הוא החל לראיין אותה ולקראת סיום הריאיון שאל אותה: "סתם מסקרנות ובלי קשר לראיון, את תמיד היית דתיה?"
היא חייכה וענתה: "האמת שלא, אבל אני ובעלי שאותו פגשתי בעבודתי במתקן הביטחוני, חיכינו שנים רבות ללדת ילדים ולא זכינו. הלכנו לאיזה שהוא חבר של בעלי שהוא רב שאמר לנו להתחבר יותר לשורשים שלנו על מנת לזכות בפרי בטן. היא עצרה רגע ואחר המשיכה: "האמת שזכיתי די מהר להרות, לאחר אותה פגישה עם החבר של בעלי, ואמרנו שאם בורא עולם בשמיים עזר לנו, גם אנחנו צריכים להתחבר לשורשינו".
חברי סיפר כי לאחר שבוע הוא התקשר אליה ואמר "רציתי להודיע לך שהתקבלת לעבודה".
תשובתה הפתיעה אותו מאוד.
היא השיבה: "תודה רבה לך, אך ידעתי שהתקבלתי".
מופתע מתשובתה שאל אותה: "איך ידעת?".
היסוס קל נשמע בקולה ואז סיפרה: "בגלל המצב הכלכלי הלא פשוט שאנחנו נמצאים בו, ההורים שלי נתנו לנו 600 ש"ח וההורים של בעלי נתנו לנו 300 ש"ח, על מנת לסייע לנו ולו במעט. התקשרנו לחבר של בעלי ושאלנו האם צריך לעשות משהו מיוחד עם הכסף והוא אמר לנו שניתן מעשר ממנו לצדקה, וברך אותנו שנראה הרבה שפע, כי אומרים 'עשר כדי שתתעשר'".
לקחנו 90 ש"ח מהסכום, וקנינו מוצרים לאיזו משפחה נזקקת שאני מכירה, ובדיוק כשהתקשרת יצאתי מאותה משפחה, לאחר שנתתי להם את המצרכים. הרגשתי והאמנתי, לפני שדיברת, שהתקבלתי לעבודה".
03
אוסיף סיפור נוסף על כוחה של נתינה.
יש לי חבר מירושלים שהרבה שנים יש לו בעיות בנושא עבודה ופרנסה.
כל שנה ולעיתים פחות מכך הוא מחליף עבודה.
תודה לאל בכמה שנים האחרונות הוא עובד בעבודה קבועה.
יום אחד הוא התקשר אלי בלחץ רב שהבוס שלו זימן אותו להיום ב 9:00 לפגישה.
הוא ניסה לחשוב – מה הוא רוצה ממנו?
במשך השבוע דיברנו כמה פעמים ועשינו סימולציות של השיחה שלו עם הבוס.
החבר התקשר אלי עכשיו וסיפר לי את הסיפור המדהים הבא:
"היום בשעה 8:30 כחצי שעה לפני שנכנסתי לבוס שלי, התקשרה אלי שכנה מהבניין שבו אנחנו גרים.
היא סיפרה לי שאחד האנשים בשכונה שלנו חולה בסרטן, והמשפחה מחפשת מישהו שיעזור לו מדי פעם בערב ויסעד אותו (מקלחת, אוכל וכו'). גם מצבו הכלכלי לא משהו.
מכיוון שאני עבדתי בזה פעם, היא חשבה שאני כרגע לא עובד והציעה לי את העבודה הזאת.
עניתי לה בלי לחשוב פעמיים שתגיד למשפחתו (למרות שאני תודה לאל עובד), מכיוון שהאדם שהיא מדברת עליו היה איש מלא טוב, שעזר רבות לאנשים, ומכיוון שהוא לימד את כל הקהילה במשך שנים רבות תורה, אני מוכן לסעוד אותו בחינם.
מתי שהם רוצים שיקראו לי ואני אגיע בשמחה.
לאחר כ-20 דקות מהשיחה הזאת נכנסתי לפגישה עם הבוס שלי.
הוא אמר לי שיש לו כמה הערות קטנות לגבי העבודה שלי, אבל הן ממש לא משמעותיות.
אבל הוא בעיקר רוצה להגיד לי תודה ושהוא מעריך מאוד את המסירות שלי ואת ההשקעה שלי בעבודה, ולכן הוא רוצה לתת לי העלאה בשכר.
הדמעות ממש זלגו מעיניי מהתרגשות, הבנתי מיד את הקשר בין שיחת הטלפון שסיימתי רק לפני 20 דקות לבין דבריו של הבוס שלי".
04
ואסיים בסיפור שבו נראה שנתינה לא רק מביאה לנו שפע אלא ממש מצילה ממוות.
יש לי ידיד איש יקר ואהוב בשם אלי לדרמן.
אלי מעבר לעבודתו הרגילה כיועץ השקעות עוסק בפעילויות התנדבותיות רבות ומגוונות.
והוא סיפר לי את הסיפור הבא:
אחד הארגונים שלהם מסיע רבות לארגון עזרה למרפא של הרב פירר.
לפני כמה זמן הוא התכתב עם אדם מחו"ל, שהבטיח לדאוג לתרומת אמבולנס לארגון.
האמבולנס נרכש והגיע לנמל והאדם שהבטיח לא העביר את תרומתו.
באחת הפעמים, בעת שאלי עסק בהכנת מכתב ליוזם התרומה, הוא ישב יחד עם אחיו זלמן בבית החולים מכיוון שאמם הייתה ממש על ערש דווי והיא ממש התחילה להזות הזיות של סוף החיים.
הוא העלה בפני אחיו את האפשרות שהם יתרמו את האמבולנס. אחיו מיד אמר: "אני בפנים"!
סימה, אימם הקשישה והחולה, שמעה את השיחה ולחשה: "ומה איתי"?
ליותר מכך הם לא נדרשו וכל בני משפחת לדרמן נרתמו לתרומת האמבולנס.
לתדהמת רופאיה של האם, מאותו הרגע היא החלה להתאושש ושוב לא נזקקה לכיסא גלגלים, חזרה להיעזר רק בהליכון כהרגלה מהעבר ואף חזרה לפעילות במכון הכושר בדיור המוגן בו היא מתגוררת.
אלי אמר לי שפעם ראשונה הוא הבין באמת את המושג "צדקה תציל ממוות" והוסיף: "ראינו כבר את הסוף ולפתע ניצת אור החיים בעיניה".