אורי שכטר

כל נדרי

אורי שכטר

עמדתי למעלה והתפללתי לבורא עולם: תראה איך הילד הקטן הזה יושב לבד, שמישהו ישים לב אליו וייקח אותו לידו

כבר עברנו את יום הכיפורים, ובכל זאת אינני יכול להתעלם מהסיפור הזה, שרלוונטי לכל השנה ולכל החיים כולם.
ביום הכיפורים לפני 11 שנה החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים, ולמרות שאני היפראקטיבי אני לומד את כוונות התפילות של יום הכיפורים. לאחר מחשבה נוספת אמרתי לעצמי שגדול עליי להתכוון בכל התפילות, אולי אלמד רק את תפילת 'כל נדרי' ואלמד את הכוונות שלה והתכוון בה.
בערב יום הכיפורים בשעות המוקדמות של הבוקר הלכתי לטבול במעיין הקר של היישוב בת עין כדי להיוולד מחדש. הגעתי לבית הכנסת לפני כל המתפללים, לבשתי את הקיטל (חלוק לבן שנהוג ללבוש בחגים) החדש שקניתי, התעטפתי בטלית עד מעל לראשי וחיכיתי בעצימת עיניים לתחילת התפילה.

לאט-לאט החלו המתפללים להגיע לבית הכנסת, ומרגע לרגע התרגשתי יותר. הינה הגיע היום הגדול שחיכיתי לו והתכוננתי אליו כל כך. הרב עלה לבמה משמאלי והתחיל לנגן בקולו הנעים את תפילת 'כל נדרי'. 

ואז, כשאני בשיא ההתרגשות, פתאום הרגשתי טפיחה על השכם. לא האמנתי שזה קורה לי. חודש אני מחכה לתפילה הזאת ולכל מילה שבה, ופתאום מישהו מפריע לי דווקא עכשיו?! לא, לא יכול להיות שזה קורה לי. אמרתי לעצמי: זו בטח טעות, אני אתעלם, ואולי ההפרעה תיפסק.
ואז הגיעה טפיחה נוספת. עבדתי על עצמי כדי שלא אכעס והסתובבתי לאחוריי. מאחוריי עמד אחד מחבריי ואמר לי בפשטות: ״שחר הבת שלך קוראת לך בחוץ״. חשוב לציין ששחר הייתה אז בשיא גיל ההתבגרות .גיל שבו הכול צריך לקרות כאן ועכשיו, ואם זה לא קורה כאן ועכשיו, זה לא שווה.
אמרתי לעצמי: אתה יוצא החוצה, ולא משנה מה היא אומרת לך, אתה בשום אופן לא כועס עליה. זה הניסיון שלך. התחלתי לצעוד לעבר היציאה מעזרת הגברים, ומעבר לדלתות ראיתי את שחר מחכה לי חסרת סבלנות.
כמה חודשים לפני אותו יום כיפור נפטר חבר טוב שלנו בראש צורים. הוא היה בן 45 בפטירתו והשאיר אישה וארבעה ילדים. הבן הגדול שלו היה סמל בצנחנים והיה באותו יום כיפור בצבא. הבן השני שלו היה במכינה קדם-צבאית באותו יום כיפור. בבית היו בת 14 ובן 12, שמו שי. ניגשתי לשחר ושאלתי אותה, משתדל שלא לכעוס: ״שחר, מה את רוצה?"
שחר ענתה בלי להתבלבל: ״אבא, גם אני הגעתי מוקדם לתפילה, ראיתי אותך לובש את הבגד הלבן הזה, ראיתי אותך שם את הטלית על הראש, אבל אני לא מבינה, אבא, איך אתה יכול להתפלל ולהתכוון בתפילה כששי יושב לבד בתפילה?"
אמרתי לה: "את טועה", וניגשתי במהירות לשי. שאלתי אותו: "שי, אתה רוצה לשבת לידי בתפילת כל נדרי?" ושי ענה לי, דמעות בעיניו: "אני רוצה לשבת לידך בכל תפילות יום הכיפורים”. הרגשתי באותו רגע שפספסתי בגדול ולא שמתי לב.
אני זוכר ששי המתוק ישב לידי בכל התפילות ולא הוציא הגה. אני זוכר איך עטפתי אותו בטלית בברכת כוהנים. בסיום התפילה ניגשה אליי אימו של שי ואמרה לי: "עמדתי למעלה והתפללתי לבורא עולם: תראה איך הילד הקטן הזה יושב לבד, שמישהו ישים לב אליו וייקח אותו לידו. תודה רבה אורי ששמת לב". אמרתי לה: "אני לא שמתי לב, אני פספסתי. שחר שמה לב".
אם נדע להסתכל טוב ולא לפספס את הילדים של בורא עולם – את הילד שאבא שלו לא נמצא בשמחת תורה מכל מיני סיבות, וניקח אותו על הכתפיים לרקוד איתו, את ה'ילד' שבימים אלו פוטר מהעבודה, את ה'ילד' ניצול השואה שאין לו אף אחד בעולם ועוד ועוד ילדים שנמצאים בעולם ומסתובבים בינינו – בורא עולם יסתכל גם עלינו, ילדיו היקרים, ולא יפספס גם אותנו.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

החצר האחורית של החצר האחורית

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

בונים חיים מחדש

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

כל ילד הוא אור מיוחד

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

לא מפסיק לצחוק

כשחודש כסלו מגיע כבר מריחים את חג חנוכה המתקרב ובא. חודש זה וחנוכה בפרט מסמלים, בין היתר, את

המסע עדיין לא תם

בספרו המסע לא תם משתף דני אדינו אבבה את קוראיו בסיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של עולי

פרקי הלל

אבי המשפחה עמיחי, הוא מורה, חקלאי, כורם ויינן. האם רינה עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. הם הורים לשלוש בנות. הלל

גלילה למעלה