השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…

בדרך לכותל

ורק חרבונא נעלם

ישראל גולדברג, מנכ"ל קרן אביה

01

שבת‭ ‬סגרירית‭ ‬עברה‭ ‬על‭ ‬כוחותינו‭. ‬עובדי‭ ‬העירייה‭ ‬החרוצים‭ ‬הספיקו‭ ‬כבר‭ ‬לקרצף‭ ‬את‭ ‬הרחובות‭, ‬שהמו‭ ‬אמש‭ ‬ברצי‭ ‬מרתון‭ ‬חביבים‭ ‬ומיוזעים‭, ‬שגמעו‭ ‬בשקיקה‭, ‬קילומטרים‭ ‬רבים‭ ‬ממשעוליה‭ ‬הקדושים‭ ‬של‭ ‬עיר‭ ‬הנצח‭.‬

המראה‭ ‬הסוראליסטי‭ ‬של‭ ‬שערי‭ ‬ההזנקה‭ ‬הממותגים‭, ‬על‭ ‬רקע‭ ‬שלטי‭ ‬הענק‭ ‬‮'‬תנו‭ ‬לצה"ל‭ ‬לנצח‮'‬‭ ‬הדגיש‭ ‬את‭ ‬המיוחדות‭ ‬של‭ ‬עיר‭ ‬ההפכים‭, ‬בירתנו‭ ‬לנצח‭.‬

עם‭ ‬אור‭ ‬ראשון‭, ‬שמתי‭ ‬פעמיי‭ ‬אל‭ ‬הכותל‭ ‬הנכסף‭. ‬הצטיידתי‭ ‬במעיל‭ ‬גשם‭, ‬לכל‭ ‬מקרה‭. ‬שלא‭ ‬כמו‭ ‬בשבועות‭ ‬האחרונים‭, ‬מתאמני‭ ‬המרתון‭ ‬נמו‭ ‬הבוקר‭ ‬את‭ ‬שנתם‭ ‬המתוקה‭, ‬לאחר‭ ‬שהשקיעו‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬מרצם‭ ‬כדי‭ ‬לגעת‭ ‬בסרט‭ ‬קו‭ ‬המנצחים‭. ‬

מאז‭ ‬שמחת‭ ‬תורה‭ ‬פסקה‭ ‬כמעט‭ ‬לחלוטין‭ ‬התיירות‭ ‬הנכנסת‭. ‬חנויות‭ ‬השוק‭ ‬הערבי‭ ‬נותרו‭ ‬מוגפות‭ ‬ברובן‭. ‬אין‭ ‬לסוחרים‭ ‬סיבה‭ ‬להסיר‭ ‬את‭ ‬המנעולים‭ ‬הכבדים‭ ‬מעל‭ ‬שער‭ ‬חנותם‭. ‬מחבלי‭ ‬החמאס‭ ‬גוזלים‭ ‬את‭ ‬הפרנסה‭ ‬של‭ ‬אחיהם‭ ‬הערבים‭, ‬לא‭ ‬רק‭ ‬בעזה‭ ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬בארץ‭ ‬כולה‭. ‬המחבלים‭ ‬מתעללים‭ ‬ומחסלים‭ ‬כל‭ ‬מי‭ ‬שסובב‭ ‬אותם‭, ‬קרובים‭ ‬ורחוקים‭. ‬והכול‭ ‬בשם‭ ‬אללה‭ ‬שלהם‭. ‬

כמה‭ ‬מהסוחרים‭ ‬הוותיקים‭, ‬בשוק‭ ‬של‭ ‬שער‭ ‬יפו‭, ‬כבר‭ ‬מכירים‭ ‬אותי‭. ‬הם‭ ‬מסננים‭ ‬לי‭, ‬שלא‭ ‬לציתות‭ (‬מחשש‭ ‬לחייהם‭), ‬שהחמאס‭ ‬הורס‭ ‬להם‭ ‬את‭ ‬הפרנסה‭ ‬ואת‭ ‬החיים‭.‬

02‭ ‬

צה"ל‭ ‬מפזר‭ ‬בעזה‭ ‬עלונים‭ ‬הקוראים‭ ‬לאזרחים‭ ‬למסור‭ ‬מידע‭ ‬על‭ ‬מקומות‭ ‬המסתור‭ ‬של‭ ‬מחבלי‭ ‬החמאס‭ ‬ועל‭ ‬אתרים‭ ‬בהם‭ ‬כלואים‭ ‬החטופים‭ ‬היקרים‭ ‬שלנו‭.‬

אבל‭ ‬חרבונא‭ ‬לא‭ ‬עונה‭. ‬הוא‭ ‬חושש‭ ‬לחייו‭ ‬ומשמש‭, ‬בעל‭ ‬כורחו‭, ‬חומת‭ ‬שתיקה‭ ‬והגנה‭ ‬חיה‭ ‬למחבלי‭ ‬הנוח'בה‭.‬

תושבי‭ ‬עזה‭ ‬‮'‬הבלתי‭ ‬מעורבים‮'‬‭, ‬מתחלקים‭ ‬לשני‭ ‬מחנות‭ ‬‮–‬‭ ‬חלקם‭ ‬מפחדים‭ ‬ממחבלי‭ ‬החמאס‭ ‬ועל‭ ‬כן‭ ‬משתפים‭ ‬איתם‭ ‬פעולה‭, ‬חלקם‭ ‬הגדול‭ ‬תומך‭ ‬בפועל‭ ‬בפשעים‭ ‬הרצחניים‭ ‬של‭ ‬המחבלים‭ ‬השפלים‭ ‬ועל‭ ‬כן‭ ‬משתף‭ ‬איתם‭ ‬פעולה‭.‬

03‭ ‬

הדהדה‭ ‬השבוע‭ ‬במחוזותינו‭ ‬אמירתו‭ ‬התמוהה‭ ‬של‭ ‬הראשון‭ ‬לציון‭, ‬הרה"ג‭, ‬יצחק‭ ‬יוסף‭ ‬שליט"א‭ – ‬‮'‬שאם‭ ‬יקראו‭ ‬לבחורי‭ ‬ישיבה‭ ‬לשרת‭ ‬בצבא‭ ‬הוא‭ ‬יקנה‭ ‬איתם‭ ‬כרטיסים‭ ‬והם‭ ‬ייסעו‭ ‬לחו"ל‮'‬‭ ‬במילים‭ ‬אחרות‭ ‬‮'‬ירדו‭ ‬מהארץ‮'‬‭… ‬מצדדיו‭ ‬הוסיפו‭ ‬וטענו‭ – ‬‮'‬שאם‭ ‬בחורי‭ ‬ישיבה‭ ‬יתבקשו‭ ‬להתגייס‭ ‬לצבא‭, ‬אנו‭ ‬עלולים‭ ‬לאבד‭ ‬את‭ ‬זכותנו‭ ‬על‭ ‬ארץ‭ ‬ישראל‮'‬‭…‬

בימים‭ ‬של‭ ‬מלחמת‭ ‬מצווה‭ ‬אני‭ ‬משתדל‭ ‬לעסוק‭ ‬רק‭ ‬בנושאים‭ ‬שתורמים‭ ‬לאחדות‭ ‬ולחיבור‭ ‬בין‭ ‬הלבבות‭. ‬לכן‭ ‬אתייחס‭ ‬לדברי‭ ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬שליט"א‭, ‬רק‭ ‬בכמה‭ ‬מילים‭ ‬של‭ ‬אהבה‭ ‬ומתוך‭ ‬גישה‭ ‬מעשית‭ ‬של‭ ‬ערבות‭ ‬הדדית‭ – ‬

מעולם‭, ‬בשום‭ ‬מקום‭ ‬ובשום‭ ‬דור‭ ‬לא‭ ‬היה‭ ‬היקף‭, ‬עושר‭ ‬ועצמה‭ ‬יהודית‭ ‬מבורכת‭ ‬כזו‭ ‬של‭ ‬ישיבות‭ ‬ולומדי‭ ‬תורה‭, ‬בעם‭ ‬ישראל‭, ‬בהשוואה‭ ‬לדור‭ ‬שלנו‭.‬

רש"י‭, ‬בפירושו‭ ‬על‭ ‬פרשת‭ ‬עקב‭, ‬מדגיש‭, ‬שקיום‭ ‬מצוות‭ ‬התורה‭ ‬בחו"ל‭ ‬אינה‭ ‬התכלית‭ ‬ומשמשת‭ ‬רק‭ ‬בחזקת‭ ‬‮'‬הציבי‭ ‬לך‭ ‬ציונים‮'‬‭, ‬כהכנה‭ ‬לקיום‭ ‬המצוות‭ ‬בארץ‭ ‬ישראל‭.‬

אני‭ ‬אלחם‭ ‬בכל‭ ‬כוונה‭ ‬למנוע‭ ‬לימוד‭ ‬תורה‭ ‬מבחורים‭ ‬ומאברכים‭, ‬שמתמידים‭ ‬ומקדישים‭ ‬את‭ ‬כל‭ ‬כוחם‭ ‬ומרצם‭ ‬באוהלה‭ ‬של‭ ‬תורה‭. ‬

יש‭ ‬בציבור‭ ‬החרדי‭ ‬בחורים‭ ‬יקרים‭, ‬לא‭ ‬מעטים‭, ‬שעובדים‭ ‬בשוק‭ ‬החופשי‭ ‬ונרתעים‭ ‬מלהתגייס‭, ‬מחשש‭ ‬שתיפגע‭ ‬התדמית‭ ‬המשפחתית‭ ‬וגיוסם‭ ‬יהיה‭ ‬כמכשלה‭ ‬לשידוכי‭ ‬בנות‭ ‬המשפחה‭. ‬

יש‭ ‬גם‭ ‬לא‭ ‬מעט‭ ‬‮'‬בחורים‭ ‬נושרים‮'‬‭, ‬שמחפשים‭ ‬את‭ ‬עצמם‭. ‬אם‭ ‬ניצור‭ ‬להם‭ ‬בצבא‭ ‬מסגרת‭ ‬רצינית‭, ‬רוחנית‭, ‬תומכת‭ ‬ומתחשבת‭, ‬הם‭ ‬יוכלו‭ ‬למצוא‭ ‬שם‭ ‬את‭ ‬מקומם‭ ‬ואפילו‭ ‬לפרוח‭ ‬ולהתחזק‭. ‬

ויש‭ ‬גם‭ ‬ציבור‭ ‬יקר‭ ‬מאד‭ ‬ולא‭ ‬מבוטל‭ ‬של‭ ‬‮'‬חרדים‭ ‬מודרניים‮'‬‭, ‬שפוסחים‭ ‬על‭ ‬שני‭ ‬הסעיפים‭. ‬גם‭ ‬בהם‭ ‬יש‭ ‬בעלי‭ ‬רצון‭ ‬להתגייס‭ ‬לצה"ל‭ ‬ולמשטרה‭ ‬אך‭ ‬הם‭ ‬חוששים‭ ‬מ'מה‭ ‬יגידו‮'‬‭ ‬וחרדים‭ ‬משחיקה‭ ‬רוחנית‭ ‬וירידה‭ ‬מהדרך‭.‬

קיים‭ ‬גם‭ ‬חשש‭ ‬גדול‭ ‬ומוצדק‭, ‬בציבור‭ ‬החרדי‭ ‬‮'‬המיין‭ ‬סטרים‮'‬‭, ‬שאם‭ ‬בניהם‭, ‬שעובדים‭ ‬ואינם‭ ‬לומדים‭ ‬יתגייסו‭, ‬הם‭ ‬יצאו‭ ‬בשאלה‭. ‬תופעה‭ ‬מסוכנת‭ ‬זו‭, ‬של‭ ‬הדרדרות‭ ‬רוחנית‭ ‬ואמונית‭, ‬מכונה‭ ‬בצדק‭, ‬בפי‭ ‬רבנים‭ ‬חרדיים‭ – ‬‮'‬ויזנב‭ ‬בהם‭ ‬את‭ ‬הנחשלים‮'‬‭.‬

כדי‭ ‬למנוע‭ ‬נשירה‭ ‬וירידה‭ ‬רוחנית‭ ‬בשלבי‭ ‬הגיוס‭, ‬צה"ל‭ ‬חייב‭ ‬להכין‭ ‬תכנית‭ ‬מקיפה‭ ‬ומהפכנית‭, ‬שתקלוט‭ ‬את‭ ‬החיילים‭ ‬החרדיים‭ ‬למסגרת‭ ‬שמנוהלת‭ ‬על‭ ‬ידי‭ ‬רבנים‭ ‬ואנשי‭ ‬חינוך‭ ‬חרדיים‭, ‬מוכרים‭, ‬אוטנטיים‭ ‬ומנוסים‭. ‬

מסגרת‭ ‬כזו‭, ‬חייבת‭ ‬להיות‭ ‬מותאמת‭ ‬לרוח‭ ‬ולצביון‭ ‬החרדי‭, ‬נעימה‭, ‬חכמה‭ ‬ויעילה‭, ‬תומכת‭ ‬נפשית‭ ‬ומחבקת‭ ‬חברתית‭, ‬עם‭ ‬ליווי‭ ‬רוחני‭ ‬צמוד‭.‬

בניגוד‭ ‬להכרזתו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬יוסף‭ ‬שליט"א‭, ‬שלומדי‭ ‬התורה‭ ‬הם‭ ‬כ'שבט‭ ‬לוי‮'‬‭, ‬שלא‭ ‬נקרא‭ ‬לצבא‭, ‬הרי‭ ‬ידוע‭ ‬שלומדי‭ ‬התורה‭ ‬היו‭ ‬דווקא‭ ‬משבט‭ ‬יששכר‭ ‬והם‭ ‬נקראו‭ ‬לצבא‭ ‬ה‮'‬‭. ‬שבט‭ ‬לוי‭ ‬היו‭ ‬עסוקים‭ ‬בסיוע‭ ‬לכוהנים‭ ‬ובעבודת‭ ‬המקדש‭ ‬ולכן‭ ‬לא‭ ‬התגייסו‭. ‬שבט‭ ‬זבולון‭ ‬תמך‭ ‬בלומדי‭ ‬התורה‭ ‬הרבים‭ ‬בשבט‭ ‬יששכר‭. ‬

שבט‭ ‬לוי‭ ‬היה‭ ‬הקטן‭ ‬שבשבטים‭. ‬‮'‬שבט‭ ‬החרדים‮'‬‭ ‬נמצא‭ ‬ב"ה‭ ‬בתנופת‭ ‬צמיחה‭ ‬מופלאה‭ ‬ובקרוב‭ ‬יגיע‭ ‬לכ‭- ‬20‭ ‬אחוז‭ ‬מהאוכלוסייה‭ ‬היהודית‭ ‬בישראל‭. ‬

על‭ ‬פי‭ ‬קצב‭ ‬גידולו‭ ‬המבורך‭ ‬של‭ ‬הציבור‭ ‬החרדי‭, ‬מנהיגיו‭ ‬ייאלצו‭, ‬בקרוב‭, ‬לקחת‭ ‬אחריות‭ ‬גם‭ ‬על‭ ‬ניהול‭ ‬הביטחון‭ ‬של‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭, ‬בדיוק‭ ‬כפי‭ ‬שהתגייסו‭ ‬לקחת‭ ‬חלק‭ ‬בניהול‭ ‬המערכות‭ ‬הכלכלית‭ ‬והבריאותית‭ ‬של‭ ‬המדינה‭.‬

הראי"ה‭ ‬קוק‭, ‬זצ"ל‭ ‬הסביר‭ ‬כבר‭ ‬לפני‭ ‬למעלה‭ ‬מ-100‭ ‬שנה‭ ‬שלהסתגרות‭ ‬החרדית‭ ‬יש‭ ‬ערך‭ ‬בשמירת‭ ‬הציבור‭ ‬היקר‭ ‬הזה‭ ‬מהשפעות‭ ‬חיצוניות‭, ‬מרפיון‭ ‬רוחני‭, ‬מנשירת‭ ‬ומהתפקרות‭ ‬הנוער‭ ‬החרדי‭. ‬לנוער‭ ‬החרדי‭ ‬אין‭ ‬כלים‭ ‬להתמודד‭ ‬נפשית‭ ‬ורוחנית‭ ‬עם‭ ‬השפעות‭ ‬‮'‬המודרנה‮'‬‭. ‬לכן‭ ‬הקב‮"‬ה‭ ‬נתן‭ ‬להם‭ ‬מעין‭ ‬‮'‬שריון‭ ‬מגן‮'‬‭ ‬בדמות‭ ‬הסתגרות‭ ‬חברתית‭, ‬שמסייעת‭ ‬להם‭ ‬בימים‭ ‬טרופים‭ ‬להתגונן‭ ‬מהשפעות‭ ‬של‭ ‬תרבויות‭ ‬זרות‭ ‬שעלולות‭ ‬לכרסם‭ ‬קשות‭ ‬באמונתם‭ ‬וביהדותם‭. ‬זה‭ ‬נשמע‭ ‬כמציאות‭ ‬שעטופה‭ ‬בחולשה‭ ‬מקוממת‭, ‬הזויה‭ ‬ותבוסתנית‭… ‬אך‭ ‬ההסתגרות‭ ‬הזו‭ ‬היא‭ ‬נצרכת‭ ‬מאד‭ ‬ככורח‭ ‬השעה‭. ‬מקוממת‭ ‬ככל‭ ‬שתהיה‭.‬

הרב‭ ‬צבי‭ ‬יהודה‭ ‬הכהן‭ ‬קוק‭, ‬זצ"ל‭, ‬הדגיש‭, ‬שאין‭ ‬סתירה‭ ‬בין‭ ‬לימוד‭ ‬התורה‭ ‬והשרות‭ ‬בצה"ל‭ ‬‮–‬‭ ‬‮'‬אלו‭ ‬שני‭ ‬צדדים‭ ‬של‭ ‬אותה‭ ‬מטבע‮'‬‭, ‬כלשונו‭. ‬כל‭ ‬בחור‭ ‬בישראל‭ ‬חייב‭ ‬ללמוד‭ ‬תורה‭, ‬כשם‭ ‬שהוא‭ ‬חייב‭ ‬‮'‬לעשות‭ ‬השתדלות‮'‬‭ ‬ולקחת‭ ‬חלק‭ ‬פעיל‭ ‬בזכות‭ ‬הגדולה‭ ‬ובאחריות‭ ‬האישית‭ ‬והציבורית‭, ‬להגן‭ ‬על‭ ‬המדינה‭, ‬תוך‭ ‬כדי‭ ‬התגייסות‭ ‬לצבא‭ ‬או‭ ‬למשטרה‭.‬

ברור‭ ‬לי‭ ‬שאם‭ ‬היו‭ ‬יותר‭ ‬חיילים‭ ‬חרדים‭ ‬בצה"ל‭, ‬הצבא‭ ‬היה‭ ‬נראה‭ ‬יהודי‭ ‬יותר‭, ‬מאמין‭ ‬יותר‭ ‬ומגוון‭ ‬יותר‭. ‬

אין‭ ‬ספק‭ ‬שאם‭ ‬יהיו‭ ‬יותר‭ ‬שוטרים‭ ‬חרדים‭ ‬ביס"מ‭, ‬במשטרה‭ ‬ובמשמר‭ ‬הגבול‭, ‬מפלס‭ ‬העויינות‭ ‬ההדדית‭, ‬ברחובות‭ ‬הערים‭, ‬בין‭ ‬חרדים‭ ‬וחילונים‭ ‬היה‭ ‬יורד‭ ‬פלאים‭.‬

בתקשורת‭ ‬הישראלית‭ ‬מדברים‭ ‬כל‭ ‬הזמן‭ ‬על‭ ‬‮'‬שוויון‭ ‬בנטל‮'‬‭… ‬אני‭ ‬סבור‭ ‬שלקיחת‭ ‬אחריות‭ ‬והתגייסות‭ ‬לכוחות‭ ‬הבטחון‭ ‬העבריים‭, ‬העומדים‭ ‬על‭ ‬משמר‭ ‬העם‭ ‬והארץ‭, ‬הם‭ ‬זכות‭ ‬ולא‭ ‬‮'‬נטל‮'‬‭. ‬

מנהיגי‭ ‬המדינה‭ ‬והצבא‭ ‬צריכים‭ ‬להבין‭, ‬שכל‭ ‬זמן‭ ‬ש'הרבי‮'‬‭, ‬פרופ‮'‬‭ ‬אסא‭ ‬כשר‭ ‬ודומיו‭ ‬החברים‭ ‬לאג'נדה‭ ‬הפרוגרסיבית‭, ‬שגורסת‭ ‬‮–‬‭ ‬‮'‬תנו‭ ‬לחיות‭ ‬ככל‭ ‬העמים‮'‬‭, ‬הם‭ ‬הפוסקים‭ ‬העליונים‭ ‬בתחום‭ ‬הערכיות‭, ‬המוסר‭ ‬הצבאי‭ ‬ומכתיבים‭ ‬את‭ ‬‮'‬הקוד‭ ‬האתי‮'‬‭ ‬של‭ ‬צה'ל‮'‬‭, ‬יהיה‭ ‬קשה‭ ‬מאד‭ ‬לשכנע‭ ‬חרדים‭ ‬להתגייס‭ ‬לצבא‭, ‬שצועד‭ ‬בעקבות‭ ‬רוחות‭ ‬המערב‭ ‬הכושל‭, ‬בעל‭ ‬המוסר‭ ‬הכפול‭.‬

לפני‭ ‬שאנו‭ ‬מדברים‭ ‬בלהט‭ ‬על‭ ‬החשיבות‭ ‬בגיוס‭ ‬חרדים‭, ‬אנו‭ ‬צריכים‭ ‬לעשות‭ ‬חשיבה‭ ‬מעמיקה‭, ‬כיצד‭ ‬ניתן‭ ‬להגביר‭ ‬את‭ ‬אחוזי‭ ‬הגיוס‭ ‬לצבא‭ ‬בכלל‭ ‬ול'קרבי‮'‬‭ ‬בפרט‭, ‬בציבור‭ ‬הכללי‭, ‬בגוש‭ ‬דן‭ ‬ובשלוחותיו‭. ‬

בהמשך‭ ‬לאמות‭ ‬המוסר‭ ‬של‭ ‬‮'‬גנץ‮'‬‭, ‬אסא‭ ‬כשר‭ ‬וחבריהם‭, ‬הצבא‭ ‬אימץ‭ ‬מוסר‭ ‬מערבי‭ ‬של‭ ‬‮'‬חסד‭ ‬לאומים‭ ‬חטאת‮'‬‭. ‬מוסר‭ ‬מעוות‭ ‬זה‭, ‬הביא‭ ‬לדחיקתם‭ ‬של‭ ‬קצינים‭ ‬בכירים‭ ‬בעלי‭ ‬השקפה‭ ‬ימנית‭, ‬ציונית‭ ‬לאומית‭, ‬שלא‭ ‬יישרו‭ ‬קו‭ ‬עם‭ ‬הרוח‭ ‬ה'מערבית‮'‬‭ ‬המנשבת‭ ‬מבית‭ ‬מדרשם‭ ‬של‭ ‬הקצינים‭ ‬והפוליטיקאים‭, ‬הוגי‭ ‬הפרוגרס‭ ‬והקונספציה‭ ‬הישנה‭. ‬ריקודי‭ ‬ה'מה‭ ‬יפית‮'‬‭, ‬של‭ ‬הרמטכ"לים‭ ‬ושל‭ ‬שרי‭ ‬הביטחון‭ ‬אל‭ ‬מול‭ ‬השמאל‭ ‬בארץ‭ ‬ובעולם‭, ‬גרמו‭ ‬להעדפת‭ ‬חייהם‭ ‬של‭ ‬אזרחי‭ ‬האויב‭ ‬על‭ ‬חייו‭ ‬של‭ ‬חייל‭ ‬יהודי‭! ‬וסייעו‭ ‬גם‭ ‬לעצימת‭ ‬העיניים‭ ‬לפני‭ ‬שמחת‭ ‬תורה‭.‬

חשוב‭ ‬לדעת‭ ‬שאסא‭ ‬כשר‭, ‬הוא‭ ‬נכדו‭ ‬של‭ ‬הרב‭ ‬הגאון‭, ‬הרב‭ ‬מנחם‭ ‬מנדל‭ ‬כשר‭, ‬בעל‭ ‬מכון‭ ‬‮'‬תורה‭ ‬שלמה‮'‬‭, ‬שחיבר‭ ‬ספרי‭ ‬יהדות‭ ‬רבים‭ ‬וחשובים‭ ‬מאד‭ ‬וגם‭ ‬ערך‭ ‬והיה‭ ‬המו"ל‭ ‬של‭ ‬כתבי‭ ‬ידו‭ ‬של‭ ‬הגאון‭, ‬הגרובצ'ובר‭. ‬הרב‭ ‬כשר‭ ‬גאל‭ ‬את‭ ‬כתבי‭ ‬היד‭ ‬המופלאים‭ ‬מארכיונים‭ ‬נדחים‭, ‬אליהם‭ ‬נדדו‭ ‬הכתבים‭ ‬ונעלמו‭, ‬בארצות‭ ‬הניכר‭. ‬הרה"ג‭ ‬מנחם‭ ‬מנדל‭ ‬כשר‭ ‬היה‭ ‬מחשובי‭ ‬חסידי‭ ‬גור‭ ‬בדור‭ ‬הקודם‭ ‬ומעריצם‭ ‬של‭ ‬הראי"ה‭ ‬קוק‭ ‬והרצי"ק‭. ‬הרב‭ ‬כשר‭ ‬חיבר‭ ‬גם‭ ‬את‭ ‬הספר‭ ‬‮'‬התקופה‭ ‬הגדולה‮'‬‭, ‬שבו‭ ‬הוא‭ ‬מכריז‭ ‬על‭ ‬התקופה‭ ‬שלנו‭ ‬כ'אתחלא‭ ‬דגאולה‮'‬‭ ‬ומצדד‭ ‬בדרך‭ ‬הציונות‭. ‬ואילו‭, ‬אסא‭ ‬כשר‭, ‬נכדו‭, ‬מתריס‭ ‬מעל‭ ‬כל‭ ‬במה‭, ‬ועתה‭, ‬ביתר‭ ‬שאת‭, ‬בעקבות‭ ‬‮'‬אסון‭ ‬בארי‮'‬‭ ‬נגד‭ ‬כל‭ ‬‮'‬קוד‭ ‬אתי‮'‬‭ ‬שמריח‭ ‬ריח‭ ‬של‭ ‬תורה‭. ‬הוא‭ ‬טוען‭ ‬גם‭ ‬שבבארי‭ ‬הופעל‭ ‬נוהל‭ ‬‮'‬חניבעל‮'‬‭, ‬שלכאורה‭ ‬גם‭ ‬הוא‭ ‬פסול‭, ‬לדעתו‭. ‬כשר‭ ‬טוען‭ ‬לכאורה‭, ‬שהתפיסה‭ ‬החינוכית‭ ‬של‭ ‬חובשי‭ ‬הכיפות‭ ‬הסרוגות‭, ‬המקדשים‭ ‬את‭ ‬ערך‭ ‬‮'‬ההקרבה‭ ‬האישית‮'‬‭ ‬להצלת‭ ‬העם‭ ‬והארץ‭, ‬עלולה‭ ‬לגרום‭ ‬לזילות‭ ‬של‭ ‬‮'‬ערך‭ ‬חיי‭ ‬האדם‮'‬‭…‬

ויותר‭ ‬מכל‭ – ‬בצמרות‭ ‬הצבא‭, ‬מנשבת‭ ‬כבר‭ ‬שנים‭ ‬רבות‭, ‬מאז‭ ‬משה‭ ‬דיין‭ ‬ושמעון‭ ‬פרס‭, ‬רוח‭ ‬של‭ ‬חולשה‭ ‬ותבוסתנות‭, ‬שמתיישרת‭ ‬לאחרונה‭ ‬גם‭ ‬לפי‭ ‬החליל‭ ‬של‭ ‬‮'‬קרן‭ ‬וקסלר‮'‬‭. ‬רוח‭ ‬זו‭ ‬יצרה‭, ‬לצערי‭, ‬את‭ ‬ה'קונספציה‮'‬‭ ‬הישנה‭ ‬בצה"ל‭. ‬ה‮'‬קונספציה‮'‬‭ ‬המסוכנת‭ ‬גורסת‭, ‬שהאויבים‭ ‬שלנו‭ ‬מורתעים‭ ‬וחפצים‭ ‬בשלום‭. ‬תפיסה‭ ‬מוטעית‭ ‬זו‭, ‬שניזונה‭ ‬גם‭ ‬מ'תרבות‭ ‬הסושי‮'‬‭, ‬היא‭  ‬זו‭ ‬שפרצה‭ ‬את‭ ‬הגדר‭ ‬לאסון‭ ‬הנורא‭ ‬בשמחת‭ ‬תורה‭. ‬לא‭ ‬עוד‭.‬

04‭ ‬

השבוע‭ ‬זכיתי‭ ‬להשתתף‭ ‬באירוע‭ ‬מרגש‭ ‬מאד‭. ‬הנהלת‭ ‬‮'‬מוסדות‭ ‬עלי‮'‬‭ ‬‮–‬‭ ‬הכוללים‭ ‬את‭ ‬הישיבות‭ ‬והמכינה‭ ‬בעלי‭, ‬יזמו‭ ‬ערב‭ ‬שכולו‭ ‬הכרת‭ ‬הטוב‭ ‬למשרתי‭ ‬המילואים‭, ‬לפצועי‭ ‬צה"ל‭ ‬והנצחה‭ ‬מרוממת‭ ‬לנופלים‭, ‬הי"ד‭, ‬שרבים‭ ‬מהם‭ ‬בוגרי‭ ‬המכינה‭ ‬והישיבה‭ ‬ביישוב‭ ‬עלי‭. ‬

הרב‭ ‬אלי‭ ‬סדן‭, ‬מייסד‭ ‬‮'‬עולם‭ ‬המכינות‭ ‬הקדם‭ ‬צבאיות‮'‬‭ ‬וחתן‭ ‬פרס‭ ‬ישראל‭, ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬תלמידו‭ ‬האהוב‭, ‬המנהל‭ ‬המוכשר‭ ‬של‭ ‬‮'‬מוסדות‭ ‬עלי‮'‬‭, ‬ליאור‭ ‬שטול‭, ‬הובילו‭ ‬יוזמה‭ ‬מדהימה‭, ‬שראויה‭ ‬לחיקוי‭.  ‬הם‭ ‬ארחו‭, ‬על‭ ‬חשבונם‭, ‬כשלושת‭ ‬אלפים‭ ‬מבוגרי‭ ‬‮'‬מוסדות‭ ‬עלי‮'‬‭ ‬וידידי‭ ‬הישיבה‭, ‬שהשתחררו‭ ‬לאחרונה‭ ‬משירות‭ ‬מילואים‭ ‬ארוך‭ ‬ומסוכן‭. ‬המילואימניקים‭, ‬חלקם‭ ‬פצועי‭ ‬קרב‭, ‬הגיעו‭ ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬בני‭ ‬משפחותיהם‭, ‬נשותיהם‭ ‬וילדיהם‭, ‬להופעה‭ ‬שמחה‭ ‬ומלאת‭ ‬רגש‭, ‬של‭ ‬האחד‭ ‬והיחיד‭ – ‬אברהם‭ ‬פריד‭, ‬בבנייני‭ ‬האומה‭ ‬בירושלים‭.‬

הילדים‭ ‬נהנו‭ ‬בצורה‭ ‬מופגנת‭ ‬וכאילו‭ ‬השתחררו‭ ‬לרגע‭ ‬קט‭ ‬ממצוקות‭ ‬התקופה‭ ‬רוויית‭ ‬החרדות‭ ‬והגעגועים‭ . ‬המילואימניקים‭ ‬נשאו‭ ‬על‭ ‬הכתפיים‭ ‬את‭ ‬בניהם‭, ‬אותם‭ ‬לא‭ ‬ראו‭ ‬במשך‭ ‬חודשים‭ ‬ארוכים‭ ‬ויצאו‭ ‬במחול‭ ‬לצלילי‭ ‬‮'‬ונהפוך‭ ‬הוא‭ ‬אשר‭ ‬ישלטו‭ ‬היהודים‭ ‬בשונאיהם‮'‬‭. ‬כל‭ ‬קהל‭ ‬האלפים‭ ‬קם‭ ‬על‭ ‬רגליו‭, ‬כאיש‭ ‬אחד‭ ‬והריע‭, ‬כשאברהם‭ ‬פריד‭ ‬שאג‭: ‬‮'‬אחינו‭ ‬כל‭ ‬בית‭ ‬ישראל‭ ‬הנתונים‭ ‬בצרה‭ ‬ובשביה‭… ‬המקום‭ ‬ירחם‭ ‬עליהם‭, ‬ויוציאם‭ ‬מצרה‭ ‬לרווחה‭ ‬ומשעבוד‭ ‬לגאולה‮'‬‭. ‬אמן‭ ‬כן‭ ‬יהי‭ ‬רצון‭!‬

שבת‭ ‬שלום‭ ‬של‭ ‬‮'‬ונהפוך‭ ‬הוא‮'‬‭. ‬של‭ ‬‮'‬מהפך‭ ‬מיגון‭ ‬לשמחה‮'‬‭. ‬של‭ ‬בריאות‭ ‬טובה‭ ‬ושלמה‭ ‬לכל‭ ‬הפצועים‭, ‬החולים‭ ‬והחטופים‭. ‬יהי‭ ‬רצון‭ ‬שמשנכנס‭ ‬אדר‭ ‬נרבה‭ ‬בשמחה‭ ‬של‭ ‬ניצחון‭ ‬האור‭ ‬על‭ ‬החושך‭, ‬ונזכה‭ ‬לאחדות‭ ‬ולישועה‭ ‬גדולה‭. ‬

לתגובות‭:‬‭ ‬manager@pisrael.com

עוד במדור זה

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

חיילת כבר לא אלמונית - לזכרה של יעל בן דב

בשבת שעברה נפטרה אחת מאחרונות לוחמות לח"י, יעל בן -דב. יעל נולדה בשנת 1928 בירושלים כחיה ברנדווין. למרות שגדלה במשפחה חרדית היא הצטרפה לתנועת בית"ר. בעקבות פעילותה בתנועה היא סולקה מסמינר הגננות של המזרחי שמנהליו אסרו על הפעילות בבית"ר. לאחר שהחליטה שבית"ר אינה מתאימה להשקפת עולמה היא עברה לתנועת הנוער הדתית 'ברית חשמונאים' (ברי"ח). רבים מחניכי ברי"ח ומדריכיה היו חברים בלח"י, ועל חיה שחיפשה קשר למחתרת הוטלו אט אט משימות שונות. לאחר שהשכילה להעביר מזוודת נשק גדולה היא הפכה לחברת המחתרת, וככינוי מחתרתי בחרה את השם 'יעל'. שם שלימים הפך לשמה.
בתחילה פעלה יעל בתאי הנוער של המחתרת ובגיוס צעירים. מסירותה וכישרונה לא נעלמו מעיני מפקדיה, והיא מונתה כאחראית לאחד מתאי הנוער בירושלים. אחד מחניכיה היה הצעיר אלכסנדר רובוביץ' שנחטף בידי חיילים בריטיים ועונה למוות. גופתו לא נמצאה עד היום והתעלומה סביב מקום קבורתו לא נתנה ליעל מנוח כל חייה.
מלבד פעילותה בנוער השתתפה יעל בפעולות קרביות. ביניהן פעולת שחרורו של ד"ר ישראל אלדד (שייב), האידיאולוג של לח"י שנאסר בידי הבריטים ונפצע קשה כשניסה להימלט. הוא הובא לטיפול אצל האורתופד הירושלמי, ד"ר טרוי, וחברי לח"י הצליחו לשחררו בפעולה נועזת. תפקידה של יעל היה לתצפת על המרפאה ולהזעיק את חבריה כשאלדד יגיע.
הפעולה המפורסמת ביותר הקשורה ביעל הייתה ניסיון ההתנקשות בגנרל בארקר, מפקד כוחות הצבא הבריטי בארץ-ישראל. לזכותו של הגנרל נזקפה בין השאר פקודה אנטישמית שאסרה על החיילים הבריטיים לבקר בבתי עסק ובבתי שעשועים השייכים ליהודים. לשם חיסולו חברו האצ"ל והלח"י לפעולה משותפת: התוכנית שהתגבשה הייתה להציב במסלול ההליכה 'מטפלת' עם עגלת תינוק, אך במקום תינוק תהיה בובה והיא תמולכד, וכאשר הגנרל יעבור לידה היא תתפוצץ. לתפקיד המסוכן של ה'מטפלת' נבחרה יעל. במשך יומיים היא חיכתה להפעיל את המטען, אך לשווא. באחד הימים היא אף עוררה את רוגזה של עוברת אורח שהתרעמה על כך שהיא מוציאה את 'התינוק' בקור העז של ירושלים. בדיעבד התברר שהגנרל לא היה בארץ באותם ימים וכך ניצלו חייו. העגלה ניתנה במתנה לאחד מהפעילים שבאותם ימים נולד לו בן. "נשמתי לרווחה", סיפר מפקד הפעולה שעקב בחשש כבד אחרי יעל. "זו הייתה לי הפעם הראשונה שלא הצטערתי שפעולה לא בוצעה. כיום, כשאני פוגש את יעל עם נכדיה, אני שמח שבעתיים".
לאחר מלחמת ששת הימים הצטרפו יעל ובעלה, שבתי בן דב, איש רוח חבר לח"י שנכלא לשנים ארוכות, לקבוצה מיוצאי הלח"י שהתגוררו בבית השבעה בשכונת בית חנינא בירושלים. יעל התמחתה בחינוך מיוחד ונהגה להתנדב במוזיאון אסירי המחתרות בכלא ירושלים. היא הקדישה את חייה לקידום מורשת המחתרת שאליה השתייכה ונשארה נאמנה לעקרונותיה הרעיוניים

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

השבוע לפני 65 שנים, כ״ה בטבת ה׳תשי״ח (17.01.58) קבע בית המשפט העליון כי ישראל קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים ולא היה שותף ולו במעט להשמדת יהודי הונגריה וגזל רכושם. אולם פסק הדין שניתן כמעט שנה לאחר ההתנקשות בקסטנר, לא הצליח למחות את תוצאות המשפט הראשון מזיכרונו של הציבור: ״קסטנר מכר את נשמתו לשטן״.
ישראל קסטנר נולד בהונגריה, ובזמן מלחמת העולם השנייה היה חבר בוועד העזרה וההצלה בבודפשט. הארגון סייע ליהודים שנמלטו מפולין ומארצות נוספות להונגריה, שנחשבה בטוחה יחסית, ואנשיו ידעו על השואה נגד היהודים בפולין וברוסיה. כשכבשו הנאצים את הונגריה נפגשו נציגי הוועד עם עוזרו של אייכמן וניסו להציע עסקה שתכלול את הצלת יהודי הונגריה תמורת תשלום. לבסוף הצליח קסטנר לשכנע את הנאצים לאפשר את יציאתם של מעט יהודים, במה שזכה לכינוי ׳רכבת המיוחסים׳ או ׳רכבת קסטנר׳.
על הרכבת היו 1,684 אנשים, ביניהם עשירי הקהילה היהודית בבודפשט, רבנים, ידידיו של קסטנר ובני משפחתו – ובהם אימו, אשתו ואחיו. לאחר עיכובים רבים הגיעה הרכבת לשוויץ הניטרלית, כשבמקביל מתרחשת השמדת יהודי הונגריה בקצב הולך וגובר.
משפט גרינוולד
שמו האמיתי של משפט קסטנר היה אמור להיות ׳משפט גרינוולד׳. ליתר דיוק, משפט קסטנר כלל לא התנהל נגד קסטנר – אלא נגד עיתונאי זקן בשם מלכיאל גרינוולד. בשנת 1952 פרסם גרינוולד האשמות חמורות נגד קסטנר, טען כי הכשיר את הקרקע לרצח יהודי הונגריה על ידי הנאצים וכי השתתף בגזל רכושם יחד עם ידידו הנאצי, קורט בכר. גרינוולד גם טען כי קסטנר העיד לטובת בכר במשפטי נירנברג, עדות שהיא עדות שקר.
קסטנר, שהיה מאנשי מפא״י ומקורב לשלטון, עבד באותה העת עבור השר ד״ר דב יוסף ונחשב עובד מדינה. השר והיועץ המשפטי לממשלה הותירו בפניו שתי ברירות: תבע את גרינוולד תביעת דיבה או שתתפטר. קסטנר הגיש תלונה נגד גרינוולד, והפרקליטות מיהרה להגיש נגדו תביעת דיבה. אלא שבמשפט הכול התהפך.
את גרינוולד ייצג עורך הדין שמואל תמיר, במקור כצנלסון, בן למשפחת אנשי ציבור. אימו, בת שבע כצנלסון, הייתה חברת כנסת בכנסת השנייה של מדינת ישראל, ואביו, ד״ר ראובן כצנלסון, הקים את קופת החולים עממית (לימים הפכה למאוחדת). תמיר נולד בירושלים בשנת 1923 והתחיל את דרכו הציבורית כבר בהיותו נער בן 15, כשהצטרף לארגון האצ״ל בירושלים. בהמשך הפך תמיר לסגן מפקד האצ״ל בירושלים, ואף הוגלה לקניה באפריקה לשנה וחצי, לאחר שהלשינו עליו לבריטים בתקופת הסזון. עם הקמת מדינת ישראל חזר תמיר מקניה, ושוחרר.

הנאשם גרינוולד, שהפך למאשים, יוצא מבית הדין לאחר זיכויו, יוני 1955

שמואל תמיר בכנסת

בתאריך ז׳ בתשרי תשע״ט, בין כסה לעשור, ב-06.09.18, בשעת בוקר, בעודו צועד סמוך לכניסה לקניון ״הרים״ בגוש עציון אשר בצומת גוש עציון הגיח מחבל מאחורי ארי פולד, התנפל עליו ודקר אותו בגבו ובצווארו. ארי הסתובב אל המחבל, הבחין בסכין המגואלת בדמו, קרא: ״מחבל, מחבל!״ הדף את המחבל ונאבק בו. עם מנוסת המחבל, ועל אף פציעתו האנושה, רדף ארי בגבורתו העצומה אחר המחבל בשארית כוחותיו, והצליח לירות בו בנשקו האישי לפגוע במחבל בטרם התמוטט ונפל על הארץ. ארי פונה לביה״ח שערי צדק פצוע אנושות, ולמרבה הצער מת כתוצאה מפציעתו. בפעולותיו, על אף פציעתו האנושה, ובכוחותיו האחרונים, מנע ארי מהמחבל להמשיך את מסע ההרג של המחבל והציל אחרים. לארי ז״ל הוענק עיטור המופת האזרחי על מעשה שנעשה באומץ לב, הראוי לשמש מופת לחברה ולקהילה.
ארי פולד הי״ד היה בן 45 בהירצחו. והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר עציון. הוא הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, הורים וארבעה אחים.
לאחר מותו והענקת עיטור המופת האזרחי, נצרבה דמותו הגיבורה בתודעת העם, ומאז היא משמשת כדמות מופת בעיני רבים. נוסף על אתר הנצחתו בשמורת עוז וגאו״ן הצופה אל מקום הרצח, מקימים בימים אלו חבריו ושכניו בשכונת הזית שביישוב אפרת בית מדרש שייקרא על שמו של ארי ז״ל. בית המדרש שייבנה בע״ה כחלק מבית הכנסת זית רענן, ייתן מענה למגוון צרכי הקהילה של ארי בו הוא היה חבר ואף ממייסדיו. בית המדרש יהווה מקום חי ותוסס של לימוד תורה, תפילה וקדושה. מקום מלא חיים ואמונה.
ארי (יואל) פולד הי״ד, גדל בניו יורק עד גיל 18, במשפחה עם ארבעה אחים, בן לאבא איש חינוך. בגיל שמונה עשרה הגיע לבדו לשנה בארץ, וקבע את מושבו בישיבת הכותל בעיר העתיקה בירושלים. לצד לימודי התורה, למד ארי להתאהב בנופים המרהיבים ובאנשים הנעימים החיים כאן בארץ. על כן, גמלה בליבו ההחלטה כי יישאר לגור כאן את חייו.
אף על פי שלא היה חייב, בחר ארי לאחר שנת לימודים בישיבת הכותל להצטרף לשירות המדינה כחייל לוחם בחטיבת גולני. ואחרי שהשתחרר, גילה ארי שבגלל הגדרתו כ׳מח״ל׳ = מתנדב חוץ לארץ, אין הוא מחוייב בשירות מילואים. ארי לא היסס לרגע, ובשיתוף פעולה עם רחבעם (גנדי) זאבי דאג לכך שישובץ במהרה ביחידת מילואים שם שרת עד יום נפילתו.
בשנה לאחר עלייתו ארצה, סחף אחריו ארי גם את הוריו.
מגיל שבע ארי למד קראטה בשיטה מיוחדת המשלבת טכניקות שונות מכל אמנויות הלחימה המזרחיות. גם בארץ המשיך ללמוד ואף לימד קראטה – בבית שמש, בירושלים ובאפרת. ארי אהב במיוחד את האמונות שמאחורי הקראטה, הוא תירגם את הכלים שמלמד אותנו אומנות הלחימה בשביל להתכוון בתפילה. עם השנים הוא התקדם והגיע לדרגה הנקראת ‘חגורה שחורה DAN 4׳.
ארי היה ציוני מובהק, עסק בהסברה והיה מאוד פעיל ברשתות החברתיות, התראיין לתוכניות שונות ונלחם למען עם ישראל בארץ ישראל. הוא היה בעל ידע עצום בהיסטוריה, במלחמות ישראל, בתאריכים ובעובדות היסטוריות. הוא לא התבייש ולא התנצל על כך שזוהי הארץ שלנו וזכותנו להיות כאן. ״כשהוא דיבר על ישראל עיניו בהקו – זה מה שהוא אהב לעשות״, תיארו אוהביו. אהבתו לארץ הייתה הרבה מעבר לדיבורים בעלמא, כיוון שכאמור, ארי בחר מיוזמתו לעלות ארצה, לשרת בצבא, ולהמשיך ולשרת במילואים גם אחרי שחרורו הרשמי.
ארי למד באוניברסיטת טורו וקיבל תואר במינהל ושיווק, אך מעולם לא הצליח לגבור על התשוקה הגדולה שלו – לחינוך. הוא למד באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ליפשיץ בירושלים, ובמשך שנים היה מחנך כיתה ו׳ בנים בבית ספר ״מקור חיים״ ואחר כך בבית ספר ״יהודה הלוי״ בירושלים. לימודי קודש היו לחם חוקיו. אחיו סיפר בעבר: ״הראש שלו תמיד היה בתוך ספר, הוא קרא את הגמרא כמו נובלה״.

"באהבה אין קץ, בתך"

"באהבה אין קץ, בתך"

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

[elementor-element…
ימים נוראים בחיק הנאצים

ימים נוראים בחיק הנאצים

היה זה יום חמישי, י"ג בתשרי תש"ו, שלושה ימים לאחר…
הצוואה של אלעזר

הצוואה של אלעזר

לפני 20 שנה אירע הפיגוע הקשה בין זיף לכרמל בדרום…
3 שנים לרצח רנה הי"ד

3 שנים לרצח רנה הי"ד

כמעט שלוש שנים חלפו מאז אותו בוקר יום שישי בו…
כך ניצלו חיי

כך ניצלו חיי

מלחמת לבנון הראשונה, או בשמה הרשמי בתחילתה: 'מבצע שלום הגליל',…
מורשת קרב

מורשת קרב

“הצלחנו להפוך את עמותת “גבעת התחמושת” לעמותה ממשלתית. עד לפני…
15 שנה אחרי

15 שנה אחרי

במהלך מלחמת לבנון השנייה נפל רס״ן בנג’י הילמן ז״ל כחודש…