אורי שכטר

לאן שתצביעו תגיעו

אורי שכטר

הם הסתכלו עלי כאילו נחתי מהשמיים. רועי אמר בביטחון “אני הולך עם אורי והאמונה שלו”

מי שעוצר אותנו בחיים זה רק אנחנו. לאן שאנחנו מצביעים בחיים לשם אנחנו מגיעים.
הבעיה שלרוב אנחנו לא מצביעים. ואם אנחנו כבר מצביעים אנחנו לא מאמינים שאכן נגיע ליעד שאליו הצבענו. ואז אנחנו מתחילים לתרץ למה לא הגענו ומפנים אצבעות מאשימות כלפי כל העולם חוץ מאל עצמנו.
אשתף אתכם באחד האירועים המכוננים שלימדו אותי שלאן שנצביע לשם נגיע.
בשנת 2009 חברי, רועי בן טולילא, נפצע קשה מאוד מאש כוחותינו בעת מעצר מחבל בהיותו סגן מפקד פלוגה במגלן. רועי חיבר אותי לסוג ספורט שלא הכרתי כלל עד אז – משחק כדורסל בכיסאות גלגלים. חבורת הכדורסל המופלאה שלו מורכבת מספורטאים שרובם לוחמי צה”ל שנפצעו באירועים שונים. 

הם החליטו “לקום על הרגליים”, ולא להיכנע לנכות. הם מראים זאת בנחישות על המגרש.

כשגיליתי את כדורסל כיסאות הגלגלים התחלתי ללכת עם משפחתי למשחקים של קבוצת בית הלוחם בירושלים. כל משחק מבחינתנו היה שיעור: שיעור בכוח רצון, שיעור במסירות, שיעור בחברות, שיעור בספורטיביות, שיעור באהבה ועוד לא מעט שיעורים היינו מקבלים כשהיינו מגיעים למשחק.
יום אחד ישבתי במשרדי שבקומת החניון שבתחנה המרכזית בירושלים, שם שימשתי מנכ”ל קניון התחנה המרכזית. הגיע אלי חברי רועי בן טולילא לפגישה שנקבעה מראש. רועי הגיע למשרד מלווה בחמישיה של קבוצת בית הלוחם בירושלים. הם סיפרו שהגיעו לגמר הגביע מול בית הלוחם תל אביב והמשחק יערך בירושלים.
בדרך כלל מגיעים למשחק גמר הגביע בין 200 ל300 צופים. הקהל מורכב ברובו ממשפחות השחקנים וחברים קרובים. רועי החליט שהשנה הם רוצים להביא עוד אנשים למשחק. הם שכנעו את האחראי על תיק הספורט בעיריית ירושלים שייתן להם את אולם הכדורסל במלחה לטובת המשחק. האולם במלחה בן 2000 מקומות ישיבה, ובו שחקה אז קבוצת הפועל ירושלים. רועי והחבר’ה פחדו שהם יתבזו ולא יגיעו די צופים למשחק .
הסתכלתי על החבורה המופלאה הזאת שיושבת סביב השולחן שלי. לא יודע מאיפה היה לי את האומץ להגיד להם את המשפט הבא: “אני קונה עכשיו 23 כרטיסים למשחק למשפחתי ולחברי בעלות של 25 ₪ לכל כרטיס, אני אומר לכם שהאולם יהיה מלא עד אפס מקום, ויהיו עוד מאות אנשים בחוץ שלא יהיה להם מקום”.
הם הסתכלו עלי כאילו נחתי מהשמיים. רועי אמר בביטחון “אני הולך עם אורי והאמונה שלו”.
צעירים מירושלים ואנשים רבים נוספים החלו להתארגן לשיווק המשחק. בסופו של דבר, הערב של משחק הגמר הגיע ביום 4.5.2009 בשעה 19:15, לאולם נכנסו כ2,400 אנשים ובתוכם משפחות רבות. יו”ר הכנסת וראש עיריית ירושלים הגיעו למשחק, המשחק שודר בערוץ הספורט.
לא ניתן לתאר במילים את ההתרגשות הרבה והאנרגיות המדהימות שליוו את המשחק. אומנם ת”א ניצחו אותנו בעשרים נקודות יתרון, אבל ההרגשה בלב היתה של ניצחון ענק, הרגשתי את ניצחון הרוח.
לאחר ששחקני מכבי תל אביב קיבלו את הגביע, השחקנים משתי הקבוצות שמו את ילדיהם על כיסאות הגלגלים, ושתי הקבוצות התאחדו לקבוצה אחת גדולה מלאה בגאווה ובשמחה. הם עשו כמה סיבובי ניצחון מסביב לאולם כש2,400 אוהדים עומדים ומוחאים כפיים במשך כרבע שעה בהתרגשות שלא ניתן לתארה במילים.
אסיים בקוריוז קטן: בסיום המשחק הקהל פרץ בהמוניו למגרש וכל הילדים רצו כדי לקבל חתימות מהשחקנים בכיסאות הגלגלים. שחקני הפועל ירושלים שצפו במשחק גם הם ירדו למגרש אבל אף אחד מהילדים לא התייחס אליהם, הם היו עסוקים בלקבל חתימות מהשחקנים הגיבורים היושבים על כיסאות הגלגלים.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

סולם לעולים בלבד

האישה מורגלת בספירות. היא סופרת את שבועות ההיריון, היא סופרת את ימי הטהרה, היא סופרת. הספירה מעניקה ממד

חומש הדרך

עולמנו מחולק לשתי רשויות עיקריות: החיים "בבית" והחיים "בדרך". הבית בדרך כלל מקנה לנו עוגן, שקט ובטחון. בדרך

בין תוכן לאוירה

פעם ערכתי הופעה-הרצאה על שירים מולחנים של הרב קוק במושבה “זכרון יעקב”, בג’ אלול (יום פטירתו). באו גם

חשיבות לימוד התורה

שאלה: למה לימוד תורה כל כך חשוב?! כיבוד הורים, גמילות חסדים, השראת שלום בעולם, עזרה לחלשים… אבל בסוף

הרב ישראל גליקמן

הרב ישראל גליקמן

ההתחלה“מאז שאני זוכר את עצמי היה לי חלום לעזור לעמ”י ולחבר בין חלקי העם דרך תפקידים משמעותיים. בדיעבד

ירידה ועלייה משול הדרך

לעיתים קורה שאנו מוצאים את עצמנו בשול הדרך. לפעמים זה מרצוננו, שעה שעצרנו להעלות או להוריד נוסע, או

שמו מקומו ומעשיו

המשנה במסכת פאה פרק ז משנה א’ אומרת: "כל זית שיש לו שם בשדה, אפילו כזית הנטופה בשעתו,

שיעור מבחן

השבוע סיימתי שיחה עם חבר שניסה להתקבל לבית ספר נחשב בצפון. היום בשמונה וחצי בבוקר התבקש להעביר שם

לב יהודי בשביל ישראל

לפני כחודש טיילנו כמה חברים על שביל ישראל באזור הכרמל. בלילה ישנו ב”עין הוד” אצל מלאכית השביל יעל

אין לי כותל אחר

1.שבת ערב יום ירושלים, היום הגדול בו שוחררה ואוחדה העיר, שבת שמסיימים בה ספר ויקרא ומברכים את חודש

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

פחד ואובדן ריבונות

בתור אמא לארבעה ילדים אנחנו גרים 12 שנים בעיר לוד, אוהבים את העיר הזו ומאמינים בה. חשוב לנו

ימינה – בלוף הסוף

1. נכון לכתיבת שורות אלה, כמו שנהוג לומר, לא ידוע מה יילד יום. כלומר עדיין לא ידוע האם

מתחברים לשורשים

מקרוב ומרחוק, מהארץ ומחו”ל מגיעים בני המשפחה לבית הכנסת אברהם אבינו בחברון. כל בני המשפחה המורחבת באים לראות את

חייבים חשיבה מחודשת

יש עדיין קיטוב, זה ברור. לא הגענו עדיין לגאולה, אבל אנחנו בתהליך שנמשך כבר במשך מאה שנה, של

גלילה למעלה