גליון 511

ברלה קרומבי

לא החרדים אשמים

ברלה קרומבי

ברל'ה קרומבי

יועץ אסטרטגי ואיש מדיה

בדיווחים המעטים על האירוע נכתב בדרך כלל על ה”מאמינים” שהגיעו להתפלל, כאילו מדובר בקבוצת פאגנים שעולים להר להדליק מדורות, בלי להבין שמעבר להיותו אירוע דתי, הילולת ל”ג בעומר במירון היא פסטיבל רוחני ענק שמקיף את כל חלקי החברה הישראלית.

לא החרדים אשמים

ברלה קרומבי

ברל'ה קרומבי

יועץ אסטרטגי ואיש מדיה

בדיווחים המעטים על האירוע נכתב בדרך כלל על ה”מאמינים” שהגיעו להתפלל, כאילו מדובר בקבוצת פאגנים שעולים להר להדליק מדורות, בלי להבין שמעבר להיותו אירוע דתי, הילולת ל”ג בעומר במירון היא פסטיבל רוחני ענק שמקיף את כל חלקי החברה הישראלית.

קבוצת חרדים מביטים בנוף ירושלמי

אחרונים במדור זה

האלימות שלא נמצאת בדו"חות המשטרה

האלימות שלא נמצאת בדו"חות המשטרה

01בשבוע שעבר התחוללה דרמה תקשורתית קטנה, בחסות משטרת ישראל, שסיפקה…
הקרב על הגבעה

הקרב על הגבעה

ביום שני השבוע השמש שוב זרחה על הרי בנימין. באוויר…
ליכודניקים וסרוגים מסרבים להיות אויבים

ליכודניקים וסרוגים מסרבים להיות אויבים

01מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות מאז הקמת הממשלה, לא יכול…
למי שייך הכותל?

למי שייך הכותל?

01ביום שישי האחרון, ראש חודש כסלו, שוב רחבת הכותל הייתה…
מהמאבק בטרור למאבק הטרור

מהמאבק בטרור למאבק הטרור

01הנה אנקדוטה אחת שתפסה אותי מהשבוע האחרון, שהיה כולו רווי…
כל הממשלה בציוץ אחד

כל הממשלה בציוץ אחד

01ציוץ אחד בטוויטר, סתמי לחלוטין, של שר האוצר אביגדור ליברמן,…
פסטיבל האנטי ממלכתיות

פסטיבל האנטי ממלכתיות

01השבוע פרצה שוב הסערה השנתית, שמלווה את יום השנה לרצח…

1.
48 שעות אחרי שהתבררו מימדי האסון הקשה במירון התפתח וויכוח ברנז’אי בטוויטר. שמעון ריקלין, איש ערוץ 20, האשים את כלי התקשורת שלא פתחו שידור חי בגל פתוח מיד עם היוודע האסון. באופן אירוני הציוץ הוליד וויכוח עם עיתונאים דתיים בתקשורת הכללית, שניסו להוכיח כמה דקות בדיוק עברו מאז הדיווח הראשוני על האסון ועד לפתיחתו של השידור החי בערוצים. כל ערוץ סיפר איך למרות כל הקשיים הצליח לאתר כתב וצלם ולשלוח למקום במהירות כדי לסקר את האירוע.
אבל המצייצים פספסו את העובדה שעצם הוויכוח תוך כמה זמן הגיע כתב למקום, הוא הסיפור. למרבה האירוניה אף אחד מהערוצים, למעט ערוץ 20, לא שלח צוות צילום לאירוע הישראלי הגדול בשנה. וזה הסיפור האמיתי, שמשליך על כל ההתייחסות לאירועי מירון.
במשך שנים ל”ג בעומר הינו האירוע הישראלי הגדול בשנה. למרות שרוב המשתתפים בו משתייכים לציבור החרדי זהו אינו אירוע חרדי בלבד, אלא כלל ישראלי. בתמונות והסרטונים ממקום האירוע נראו כמעט ורק חרדים, כיון שהאסון קרה בהדלקה של חסידות תולדות אהרן. אבל באירוע מתקיימות הדלקות נוספות של כלל ישראל, כמו הרב הראשי הספרדי שלמה עמאר, הרב שמואל אליהו, הרב שלום ארוש ועוד רבנים בולטים שלא מזוהים דווקא עם הציבור החרדי.
מדובר באירוע של חצי מליון איש, האירוע הדתי הגדול בעולם, שהוא גם פסטיבל רוחניות ענק, שמשתתף בו פסיפס רחב של האוכלוסייה הישראלית.
2.
אבל למרות מרכזיותו של האירוע, במשך שנים מתייחסת אליו התקשורת כאל אירוע מגזרי, נחלת ה”דוסים”. בכל וועדות הכנסת שעוסקות בנושא לוקחים חלק פעיל הח”כים החרדים כמעט לבד. התקצוב לאירוע נתפס כסחטנות חרדית והתקשורת מעולם לא בדקה מה באמת קורה באירוע הישראלי הגדול בשנה. כבר שנים מדברים על מחדלים במקום, כולל מערך התחבורה שקרס בעבר יותר מפעם.
אבל איש בתקשורת לא מייחס תשומת לב לאירוע. גם בדיווחים המעטים על האירוע נכתב בדרך כלל על ה”מאמינים” שהגיעו להתפלל, כאילו מדובר בקבוצת פאגנים שעולים להר להדליק מדורות, בלי להבין שמעבר להיותו אירוע דתי, הילולת ל”ג בעומר במירון היא פסטיבל רוחני ענק שמקיף את כל חלקי החברה הישראלית.
התקשורת שצרחה השבוע נגד נתניהו, אוחנה והחרדים, צריכה להפנות אצבע מאשימה רק כלפי עצמה. איך מחדל חמור כמו הבריחה של בג”צ מהחלטתו ב-2008 להלאים את כל שטח ההר, שנבעה ככל הנראה משיקולים פוליטיים, נעלמה מעיני התקשורת. איך במשך שנים מתריעים בציבור החרדי על המחדלים הקשים שקיימים בהר, אבל איש בתקשורת לא הרים את הדגל וביצע תחקיר רציני על מה שקורה במקום.
במקום לעסוק בחשבון נפש ברגע הקשה הזה, כשהמתים מוטלים והלב שותת דם, היו מי שלא התביישו לרקוד על הדם. הקביעה כי המארגנים אשמים בגלל היותם חרדים והפניית האצבע המאשימה כלפי הציבור החרדי כולו, היא מעשה מביש וכואב. מדובר באסון בסדר גודל בלתי נתפס, אבל יחד עם זאת צריכים לזכור שאסונות כאלה כבר קרו בעבר. פסטיבל ערד, אולמי וורסאי, טקס הדלקת המשואות, אסון הכרמל, אסון המכביה, אלה רק חלק מהאסונות הקשים שפקדו את ישראל, כשהמוטיב המרכזי של כולם הוא שהיו יכולים להימנע.
3.
ודווקא על רקע העובדה שחלקים מסוימים בתקשורת לא זנחו את אומנות המדון גם ברגעים הקשים, צריכים להתבונן בנפלאות של העם שלנו. לצד אותם קולות בתקשורת היו גם מי שהציגו תקשורת אחרת. מראיינים רגישים שמקשיבים לסיפורי המשפחות, משדרים שלמים שמביאים לעם ישראל את העוצמות הגדולות שהיו במירון וכתבות צבע על כל אחד מהנספים, עם סיפורו המיוחד, הוכיחו שברגעי כאב אנחנו יודעים גם להתעלות מעל הוויכוחים המרים.
הסולידריות העצומה שפקדה את עם ישראל בסוף השבוע האחרון גילתה עד כמה אנחנו עם אחד ומחובר. למרבה הצער החיבור הזה מתגלה בדרך כלל בעיקר בעיתות כאב. אולי המסר הגדול מכל זה הוא כי הגיע הזמן שנלמד לדעת גם לחיות ביחד, ולא רק למות ביחד.

אחרונים במדור זה

האלימות שלא נמצאת בדו"חות המשטרה

האלימות שלא נמצאת בדו"חות המשטרה

01 בשבוע שעבר התחוללה דרמה תקשורתית קטנה, בחסות משטרת ישראל,…
הקרב על הגבעה

הקרב על הגבעה

ביום שני השבוע השמש שוב זרחה על הרי בנימין. באוויר…
ליכודניקים וסרוגים מסרבים להיות אויבים

ליכודניקים וסרוגים מסרבים להיות אויבים

01 מי שעוקב אחרי הרשתות החברתיות מאז הקמת הממשלה, לא…
למי שייך הכותל?

למי שייך הכותל?

01 ביום שישי האחרון, ראש חודש כסלו, שוב רחבת הכותל…
מהמאבק בטרור למאבק הטרור

מהמאבק בטרור למאבק הטרור

01 הנה אנקדוטה אחת שתפסה אותי מהשבוע האחרון, שהיה כולו…
כל הממשלה בציוץ אחד

כל הממשלה בציוץ אחד

01ציוץ אחד בטוויטר, סתמי לחלוטין, של שר האוצר אביגדור ליברמן,…
פסטיבל האנטי ממלכתיות

פסטיבל האנטי ממלכתיות

01השבוע פרצה שוב הסערה השנתית, שמלווה את יום השנה לרצח…

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email
גלילה למעלה