״הילד שהיה רועה צאן בעיר שירה שבמחוז תיגראי באתיופיה, עומד כאן היום בכנסת ישראל, אחד מ-120 אנשי כנסת הגדולה של ימינו. הילד שהמתין שלוש שנים כפליט בסודאן עד להגעה המיוחלת לארץ, הילד הזה – הוא היום חבר כנסת מן המניין במדינת ישראל – מדינת העם היהודי״, במילים אלה פתח חבר הכנסת משה סולומון ממפלגת הציונות הדתית את נאום הבכורה שלו במליאת הכנסת, שאותו נשא לפני כחודש לעיני בני משפחתו.
"נאום בכורה כשמו כן הוא, נאום שבו אתה מכניס את האני מאמין שלך, מביא את מה שבגינו פעלת בתהליך הבחירות", אומר סולומון בשיחה עם 'גילוי דעת', "וזה נאום שהשתדלתי לשים בתוכו גם את התפיסה, גם את השורשיות וגם את האמונה שלי ברצון לקדם דברים. נאום שניסיתי לשים על השולחן את זקיפות הקומה הלאומית שלנו, את הענווה ואת היכולת להכיל כמה שיותר קהלים ושבטים בישראל". וכמובן, שסולומון לא יכול לשכוח את המשפחה: "לנאום מול המשפחה הרחבה שלי שהגיעה לחזק, זה מרגש מאוד, מרגש מאוד. כמי שעלה מהגלות באתיופיה והתחנך וגדל בישראל, טיפס בסולם התפקידים בצורה מדודה במטרה להגיע לכנסת ישראל – זו גאווה לי, למשפה ולאומה הישראלית״.
״בגיל ארבע אבא אמר לי: ׳יש לך מטרה ותכלית׳״
הכול התחיל כמשה היה בן ארבע. "אבא אמר לי, 'דע לך בני שיש לך מטרה ותכלית לחיים – להגיע לירושלים. כל פעולותיך, כל מחשבותיך, כל הרהוריך – צריכים לכוון לכך שבסוף תגיע לירושלים. גם אני עושה כן", כך אמר לי אבי, וכך עשו גם אבותיי. הדבר הזה הוא עוצמתי ואני יודע שבאותו רגע אולי לא הרגשתי בעוצמה, אבל הרגשתי שאבא נתן לי מטרה, תכלית וחזון, ולאור החזון הזה אני מתהלך כל חיי. להגיע לירושלים היה בהתחלה במובן הפיזי, בהמשך במובן הרוחני ולאט לאט גם במובן של תקומת ישראל״.
לא כולנו מכירים את החיים באתיופיה. מה אתה זוכר משם?
"ההורים שלי עוד חיו בכפר, אחר כך עברו לעיירה. בגיל חמש כבר הייתי רועה צאן. לקחתי-20-30 כבשים ועיזים לשדה ובסוף כל יום חזרתי הביתה. זאת חוויה מיוחדת מאוד שעשיתי במשך כשנה. הילדים שלי אמרו לי בעבר שזה לא נראה להם הגיוני, אז לקחתי אותם לאתיופיה כדי שיראו היכן גדלתי ושיראו שיש ילדים שעדיין רועים צאן".
כשהיה הילד משה בן שש, קיבלה המשפחה בשורה משמחת. "אבא שלי חזר מהעבודה, אסף את המשפחה, ואמר: 'משפחתי היקרה, הגיע עת הגאולה. הגיע היום שלו ייחלנו'. קיבלנו ידיעה מירושלים שאם נגיע בכוחות עצמנו לסודן, משם ייווצר קשר עם מדינת ישראל ונוכל להגיע לירושלים. אני זוכר את ההתרגשות שלי בגיל שש, וואו, תוך שנתיים אני ממלא את תכלית חיי. אבל הוא אמר עוד משפט – שהדרך לירושלים תהיה קשה ומסוכנת מאוד ושאסור לנו לגלות לאף אחד שאנחנו בורחים כי יתפסו ויכלאו אותנו. לכן הלכנו ברגל".
״זה מהלך בלתי רגיל שיכולה לעשות רק קהילה שיש בה אמונה, אומץ, ציונות וערכים נוספים. קמים אלפי אנשים ובזה אחר זה יוצאים לדרך, כ-1,000 ק"מ בחודש וחצי, הולכים ברגל בדרך לא דרך. לא שותים מים במשך כמה ימים, אוכל מוצאים תוך כדי תנועה ולא תמיד יש. מסע מאתגר של 'על טפנו וזקנינו', חתיכת חוויה, טראומה. אבל דבר אחד מחזיק את הקהילה – האמונה בחזון הנביאים, האמונה שנגיע לירושלים ונתאחד עם כלל ישראל, מהות החיים. גם בגיל שש, אני זוכר את העוצמות האלה".
בקרוב עתיד חבר הכנסת סולומון לפרסם ספר חדש על העלייה שלו ושל משפחתו. ״הגענו לסודן ושם זה לא הלך מהר כמו שחשבנו. גם סודן הייתה טראומתית מאוד, מסוכנת מאוד, ואנשים מתו שם. היו כאלה שיצאו תוך זמן קצר אבל המשפחה שלי הייתה שם שלוש שנים, בתנאים לא תנאים, בזהות בדויה, סיפרנו שאנחנו מוסלמים, פליטים".
משה הגיע ארצה בשנת 1983 כשהוא בן תשע. ״היינו עשרה אחים, הורים וסבתא. לא באנו יחד, היה ברור שמישהו ימות בדרך אז אבא שלי פיצל את המשפחה לשישה חלקים. הייתה הבנה עמוקה שייתכן ולא כולם ישרדו אבל ׳למען ציון לא אחשה'. התמזל מזלנו וכולם הגיעו, ויתרה מזאת, נולדו עוד שתי אחיות בארץ, אנחנו 12 אחים. אבל לא כולם זכו, אלפים מהקהילה מתו בדרך".
לדבריו, המסע שלו ארצה היה מכונן ומעצב. מסע שלמעשה היווה בהמשך את הבסיס לכלל הפעילות שלו עד שהגיע לכנסת. סולומון בן ה-47, הוא יו"ר ומייסד ארגון 'הנני' – רשת קהילות משימתיות. עד לאחרונה שימש במספר תפקידים נוספים: ראש מחלקת הגשמה בבני עקיבא, חבר במועצה הציבורית לשוויון הזדמנויות ותעסוקה במשרד הכלכלה, חבר דירקטוריון ויו"ר ועדת החינוך בקריית יערים.
משה סולומון
בני משפחתו של סולומון ביום נאום הבכורה
"צריך לחזור לחוק השבות המקורי"
נחזור להווה. אתה בכנסת. עד לבחירות שמענו הרבה על חוק השבות ועל סעיף הנכד. לא נרחיב על הבעיות שהיו בעליית יהדות אתיופיה. אומנם כעת מדובר בעיקר בחבר העמים, אבל אתה לא חושב שמשהו בשינוי החוק והסעיף עתיד לפגוע גם בקהילת יהדות אתיופיה?
"אנחנו מדינה יהודית, כל יהודי העולם נושאים אלינו עיניהם. אנחנו צריכים לשמור על הצביון היהודי, על הזהות היהודית, על ה'דמוקרטית' – זה חשוב מאוד שנהיה על הערכים המרכזיים האלה, ובדרך לממשם יש הרבה אתגרים. סעיף הנכד הוא חשוב מאוד".
סולומון מוסיף: "בסוף כדי לשמור על הזהות היהודית של מדינת ישראל צריך לחזור לחוק השבות המקורי, טרום סעיף הנכד שהגיע בשנות ה-70. כמובן שכל אדם שיחפוץ ושיש לו זיקה ליהדות, אבל לא עונה להגדרה של החוק או של ההלכה – צריך למצוא לו פתרון. זה לא הכול או כלום. צריך לייצר מצד אחד שמירה על הזהות היהודית כי אנחנו רואים שיש כאן חצי מיליון שאינם יהודים ולא רוצים להיות יהודים".
"לכן ברגישות צריך לתת מענה ואני מודע לכך שזה גם בתוך הקהילה שממנה אני מגיע, אלה שממתינים באתיופיה וגם במדינות אחרות באירופה ובארצות הברית. אנחנו צריכים מצד אחד לשמור על הזהות היהודית, ומאידך להיות ערים למי שממתינים לעלות לארץ. לא לחשוש מלשמור על הזהות היהודית ולחזור לחוק השבות המקורי״. סולומון מציין כי ״בשני העשורים האחרונים יוצאי אתיופיה עוברים גיור מלא כך שבהם זה לא פוגע ואין בעיה".
הקול העיקרי שנשמע בנושא מגיע בארצות הברית שפחות תושפע משינוי סעיף הנכד, למרות זאת, אתה מבין את החששות שלהם?
"בוודאי. יש הרבה מאוד אנשים בארצות הברית שחיים בתודעה יהודית ומתעקשים עליה, אבל מבחינת הלכתית הם לא עונים להגדרה בגלל התבוללות וכו'. בהחלט אני מבין, באתי מהגולה ואני יודע מה זה הרצון להיות מחובר לארץ ישראל, זה מחזיק קהילות שלמות והם אחים שלנו. מצד שני אני קורא להם – בואו, מי שחפץ להיות חלק מעם ישראל אף חוק לא ימנע ממנו. אנחנו לא רוצים לנעול דלת בפני אף אחד, אבל כן רוצים לוודא שמי שמגיע לכאן רוצה לחיות כאן כיהודי, חלק מעם ישראל".
"עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל"
אתה חבר במפלגת הציונות הדתית. כמה זמן אתה מחובר למגזר הסרוג?
"כמעט כל חיי. אחרי אולפן שבו הייתי בכיתה ד למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי דתי, הייתי בבני עקיבא, ישיבה תיכונית וישיבת הסדר. בהמשך הייתי ראש מחלקה בבני עקיבא, קיבלתי הסמכה לרבנות דרך ישיבת הר עציון. אני מכיר במשולש החשוב מאוד של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, ואני בציפייה לממש את כולם בצורה הטובה ביותר". במאמר מוסגר אומר סולומון: "יהדות אתיופיה היא ברובה ציונית דתית. כל הקהילה היא מסורתית-דתית כך שבאופן אוטומטי אנחנו שייכים למגזר הזה".
איך המגזר מקבל עולים? בכלל עולים, לא רק יוצאי אתיופיה.
"חרטנו על דגלנו, הציונות הדתית על כל שלוחותיה, שקליטת עלייה היא חלק מתהליך הגאולה שלנו. אני מכיר את עצמי כל השנים כפעיל של קליטת עלייה – בקרב הקהילה שלי וגם בחבר העמים, קצת גם בקרב בני המנשה. כך שהמגזר באמת פועל בקליטת עלייה".
מנגד הוא אומר: "יש קושי מסוים שלא תמיד זה הגיע לכל הרמות. לעיתים היכולת של עולים להגיע לעמדות מפתח בתוך המגזר נתקלת בקשיים. אני יכול להגיד שלא מעט מחבריי לא מצליחים להתברג ולהגיע למעלה. אפשר להגיד 'אוקיי, זה הוא ותלוי בבן אדם', ואפשר להגיד שכל מגזר צריך לאפשר את הכלים ואת האופנים שבהם הוא מכניס לתוכו את כל שבטי ישראל, לא תמיד ידענו לעשות את זה בצורה טובה אבל זה נכון לגבי כל מגזר".
"מצד אחד המגזר רואה ערך אידאולוגי בקליטת עלייה ואנחנו עושים את זה בצורה בלתי רגילה, מצד שני אנחנו צריכים לדעת לפתוח את השורות ולאפשר למגזרים אחרים להיות חלק מהציונות הדתית – למשל עדות המזרח, אתיופיה ועוד קהילות. לא תמיד המגזר פתוח ולא במובן של אכפתיות, אלא במובן של להשתנות ולהתמלא בעוד קהלים. את זה אנחנו צריכים עוד לשפר".
מה שדיברנו עליו עכשיו קשור לשאיפות שלך בכנסת?
״אני מגיע לכנסת כנציג הפריפריה בישראל, כנציג של הקהילה האתיופית וכנציג הקהילות המשימתיות – מה שמכונה גרעינים תורניים. בכנסת אני רוצה להנכיח את הפריפריה שתהיה מרכז ולא סרח עודף – תקציבים, סדר עדיפות, יצירת תנאים, תחבורה, חינוך ועוד״.
״כמובן שבתוך הקהילה שלי בנינו וכתבנו יחד עם המנהיגים חזון שנקרא ׳חזון המרחב׳ לקהילה האתיופית, שאומר שאנחנו רוצים לתת ביטוי משמעותי ביכולת שלנו לקדם צעירים לעמדות מפתח בישראל, לעודד השכלה גבוהה, להנכיח את הזהות היהודית ואת המסורת האתיופיות במובן היהודי שלה, וגם ואיך אנחנו ממגרים את הגזענות והאמירות שפוגעות בקהלים כאלה ואחרים. אני בטוח שהמפלגה תירתם לכך, זה מופיע בהסכמים הקואליציוניים״.
"לא מגיע כטירון״
ימים ספורים לפני הקמת הממשלה סיכם סולומון עם יו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ', את תפקידיו בכנסת הקרובה: סגן יו"ר הכנסת, נציג המפלגה בוועדת חוץ וביטחון ונציגהּ בוועדת הכספים.
אתה מרגיש מוכן לזה?
"אני לא מגיע כטירון. אני מגיע עם ניסיון כמו שכבר הזכרתי, ניהלתי ארגונים שונים של יוצאי אתיופיה, הקמתי וניהלתי את עמותת 'הנני' שהפכה לרשת הקהילות המשימתיות במשך 13 שנה, אני מג"ד במילואים. כך שאני ערוך ומוכן בהיבט המקצועי. צריך כמובן ללמוד ולהכיר את התפקידים. אני ניגש למשימה בחרדת קודש, ומצד שני עם כלים משמעותיים שיכולים לבוא לידי ביטוי".
סולומון מספר כי יהיה לו תפקיד נוסף בכנסת – יו"ר ועדת משנה לענייני אזור יהודה ושומרון בתוך ועדת חוץ וביטחון. ועדת המשנה הוקמה לפני כשנה והיא אמונה על סוגיות הקשורות למרקם החיים האזרחי והביטחוני בשטח C ביו"ש, במעברים לישראל, במרחב הגדר עם יו"ש ובאזורי חיכוך. למשל: מרכיבי ביטחון, כיתות כוננות ביישובים לאורך הגבולות. "גם ההתיישבות מעסיקה אותי וחשובה לי", אומר סולומון.
בעוד ארבע שנים, הכנסת תמלא את ימיה בעזרת השם – יש משהו שיגרום לך להגיד 'נכשלתי, לא עמדתי במטרה שלי, אני הולך הביתה'?
"לא הייתי מובטל לפני הכנסת. באתי מעולם של עשיה והתפטרתי כדי להגיע לכנסת. הרזומה שלי מספיק רחב, העשייה הציבורית, כך שאני לא נדבק לכיסא, אבל אני מאמין ובטוח שהיכולת שלי להשפיע על המדיניות ולשנות מציאות במדינת ישראל היא רק דרך הכנסת. מקווה שיגיע היום ואני אוכל להגיד ׳וואו׳ איזה הישג. אם זה יהיה כישלון אז כמובן להחזיר את המפתחות ולהמשיך הלאה. אבל אני מכיר את עולם העשייה שלי, אני סמוך ובטוח שזה יהיה המצב בעוד ארבע שנים. עם ישראל לא מפחד מדרך ארוכה, כל מה שדיברנו אלה תהליכים ארוכים ולא ברגע אחד. אנחנו עושים הכול כדי לממש את הבטחות הבחירות שלנו. אנחנו צריכים את המשך התמיכה של הציבור ואת האמון כדי להצליח לממש את זה. אנחנו עסוקים בהצלחת עם ישראל כולו".
לסיום, מה דעתך על מקומו של צבי סוכות ברשימת הציונות הדתית? בסופו של דבר הוא נדחק לתחתית הרשימה למרות שהגיע בבחירות המקדימות למקום החמישי – לפני כל המועמדים החדשים. החוק הנורווגי ימומש?
״אני לא עסוק בסוגייה הזו וסומך על שיקול דעתו של יו"ר המפלגה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ'".
