לא צריכים תירוצים

01
אני מרגיש שחשוב במיוחד בתקופה הזאת של טרום-בחירות, ובמיוחד בתקופה של בין המצרים, להרבות בסיפורים שיגבירו את החיבור ואת האהבה בתוך עם ישראל.
הסיפור הבא התרחש כשהייתי מג"ד במילואים באחת התעסוקות המבצעיות שעשינו באזור יהודה ושומרון: באחד מימי שישי ישבנו יחד, מטה הגדוד והמפי"ם של הגדוד, לישיבה שבועית שאפילו בסופה עשינו דיון מעמיק על פרשת השבוע. בסיום הישיבה כולם התפזרו למעט מ"פ וסמ"פ של אחת הפלוגות. הם ישבו יחד להכין את תוכנית המעצרים שפלוגתם הייתה אמורה לבצע באותו הלילה. המ"פ היה בחור דתי מאחד היישובים ביהודה ושומרון, הסמ"פ היה קיבוצניק מקיבוץ של השומר הצעיר. הם היו חברים טובים מאוד ומידי פעם הם היו מקניטים אחד את השני בצחוק ובאהבה. תוך כדי הישיבה על המפות אני שומע את המ"פ שואל את הסמ"פ שלו בציניות קלה: "אני פה בגלל הדת, האמונה, הדעות הפוליטיות. למה אתה פה?". הסמ"פ ענה לו בלי להתבלבל: "אני לא צריך תירוצים!".
הרב קוק אמר שהרצון להיות טוב לכול, מבלי להתחשב בשום תנאי, לא משנה כלפי מי, ולא משנה מה נדרש, זהו השורש הפנימי שקיים בכל נשמה של יהודי.
02
אוסיף סיפור מדהים שקרה לאחותי הגדולה: לאחותי יש שבעה ילדים, הילד הקטן שלה הוא עם תסמונת לא פשוטה והוא לא הולך ולא מדבר. בשבת אחת לפני ראש השנה הגיעו ילדיה הנשואים ונכדיה הרבים להתארח בביתה. באותה שבת מוקדם בבוקר היא שמעה קול של חנק מהחדר של הילד שלה, התברר שהוא בלע איזה משחק קטן והחל להיחנק. במאמצים רבים אחותי הוציאה את הצעצוע מפיו והצליחה להציל את חייו ממש ברגע האחרון. הרופא של היישוב מרכז שפירא, שם גרה אחותי, הגיע ואמר לה שהילד נראה בסדר אבל כדאי בכל זאת שיעשו לו בדיקות בבית החולים הקרוב.
אחותי הזמינה אמבולנס ונסעה יחד עם הבן ואחד החתנים שלה לבית החולים קפלן שברחובות. לאחר בדיקות מקיפות הם שוחררו בשעה 9:00 בבוקר מבית החולים. אצלנו במשפחה יש מנהג טיפשי שאם משחררים אותך מבית החולים בשבת, אתה הולך ברגל לבן המשפחה הקרוב ביותר (גם אם הוא לא כל כך קרוב), בבית החולים בשום מקרה לא נשארים אם לא חייבים. אז אחותי החליטה שהיא הולכת מבית החולים לבת שלה שגרה במושב בני ראם (בין חמש לשש שעות הליכה) למרות החום הכבד שהיה באותה שבת.
כשהם הגיעו לאזור אנדרטת הצנחנים בתל נוף עמד אדם בתחנת האוטובוס הסמוכה לאנדרטה והביא להם שתייה קרה, פירות וארטיקים. הוא שאל אותם לאן הם הולכים ואחותי סיפרה לו.
הוא בתגובה אמר להם כמובן שהם לא נורמאליים, הם נפרדו ממנו בשבת שלום והמשיכו בדרכם.
לאחר כמה שעות הליכה הם הגיעו לצומת כנות, בצומת יש אולם חתונות שנקרא 'חצר המלכה' ומול האולם יש ברושים, הם השכיבו את הילד מתחת לברושים ונשכבו בעצמם.
אחותי אמרה: "איזו טעות עשינו כשיצאנו לדרך בחום הזה, היינו צריכים להישאר בבית החולים". היא לא סיימה את המשפט ולפתע עצר לידם ג'יפ חדש בחריקת בלמים. מהג'יפ ירדה בחורה ואמרה: "הינה אתם" והורידה ארגז עם שתייה קרה, פירות ופינוקים נוספים.
03
הבחורה סיפרה לאחותי שהיא ומשפחתה גרים בגדרה ובכל שבת בבוקר היא ובעלה נוסעים לפגוש את הוריו שגרים בעיר רחובות, השבת הייתה לה מיגרנה והיא אמרה לבעלה שייסע לבד.
בעלה נסע ובדרכו הוא שם לב שארבעה נתיבים ממנו במסלול הנגדי בצומת של בית החולים קפלן, יש אישה דתייה שדוחפת כיסא גלגלים, בתוכו ישב ילד ולצידה הלך בחור עם חולצה לבנה. הוא אמר לעצמו שבטח אלו דתיים ששוחררו מבית החולים בשבת ולא נראה לו שהם הולכים לגדרה אלא שהם מתכוונים ללכת למקום רחוק יותר.
מייד הוא נסע לצומת בילו וקנה דברים מרעננים, החביא את הרכב באזור אנדרטת הצנחנים (הוא זכר מחבריו הדתיים מהמילואים שהם לא אוכלים אוכל שנסע בשבת). לאחר שפגש אתכם והבין שיש עוד דרך ארוכה לפניכם הוא התקשר אליי ואמר לי: "מיגרנה לא מיגרנה, יש אנשים שצריכים עזרה. עד שתתלבשי, תתאפרי ותעשי קניות בבילו הם כבר יהיו בצומת כנות. והינה אתם פה".
זה הסיפור.