01
גם לכם הייתה השבוע תחושה קשה על ההסכם המתגבש בין ארה"ב לאיראן? אחרי כמעט שלש שנים של מלחמה, אלפי הרוגים, הישגים צבאיים דמיוניים ובסוף תוצאה מעורפלת? פשוט בא לבכות!
02
במבט ראשון נדמה כי חודש תמוז, החודש הפותח את ימי החורבן, מכיל בתוכו את כל המרכיבים הנחוצים כדי לגרום לנו לבכות: תחילתם של ימי 'בין המצרים', מזג אוויר לוהט, תחושת ליאות הנלווית לסוף שנה ואף שמו של החודש, תמוז, – כשמו של אליל בבלי קדום – אינו תורם להרגשה הטובה.
03
יחד עם זאת, חודש תמוז הוא החודש שבו האור מתעצם בעולם (השמש מגיעה לשיא זריחתה והימים מתארכים). חודש תמוז, בו חושך החורבן ואור השמש מתערבים זה בזה.
04
בספר יחזקאל (ח), מסופר על הנביא המתהלך בירושלים ורואה את "התועבות… אשר בית ישראל עושים". בין השאר נפגש הוא עם "נשים יושבות מבכות את התמוז" – אליל בעל עיני עופרת, אשר דרך עבודתו הייתה על ידי הבערת אש בסמוך לו, מה שגרם לאשליית דמעות-בכי הזולגות מעיניו. מחזה זה עורר פולחן בכייה קולקטיבית אצל הנוכחים, כזכר ל'אל השמש' אשר בכיו היה, על פי המיתולוגיה האלילית, בחודש תמוז (מורה נבוכים ג, כט). דהיינו, בחודש תמוז מספר יחזקאל על פגישתו עם תפיסת עולם פאגאנית המשעבדת את חיי האדם לתופעת הבֶּכִי, בֶּכִי הקשור באופן כֹלשהוא אל אור השמש.
05
מהו הבֶּכִי? כאשר מתקיים מפגש עם מציאות 'גדולה' כאורה הבוהק של השמש – מסך יורד, העיניים מתלחלחות ומתכסות בערפל, נוצרת אפשרות להתכנסות פנימית המסייעת לקלוט את האור העצום. כאשר נפגש האדם עם מציאות רגשית הגדולה ממידותיו – שמחה אדירה או להבדיל צער גדול – מגירות העיניים דמעות. הקב"ה טבע באדם מנגנון ביולוגי העוזר לעכל תחושות נפשיות קיצוניות, המסייע לקלוט, דוקא עקב הצמצום, את האור הגלוי בבשורה הטובה או החבוי בבשורה הרעה.
06
בכי הוא המנגנון שמאפשר לנו להשלים עם כך שהמציאות לא מתנהלת בדיוק כמו שרצינו, אבל הוא מאפשר לנו לעכל ולראות את הטוב והאור שקיים בעולמנו.
07
יש שתי דרכים להתמודד עם ה'תמוּזִיוּת'. שתי תפיסות עולם המתעמתות עם הארתה הכבירה של השמש, קרי, עם גודלה האינסופי של המציאות הנחשפת לעיני האדם, לעיתים אף בצורתה השלילית. האחת, הדרך האלילית המשתקפת בפולחן התמוז: חוסר אונים, עין רעה, ייאוש, פסימיות, בכי כמטרה, בכי לשם בכי, לראות רק את הרע – "ויאמרו רוב האומות בחידותיהם ושיריהם, כי מן הפלא שימצא בזמן דבר טוב, אמנם רעותיו (של הזמן) – רבות ומתמידות" (מלבי"ם איוב ב, יא). לעומת הדרך הזאת, הדרך השנייה הינה הדרך הישראלית: הבכי כאמצעי, ההבנה כי "וירא אלהים את האור כי טוב" (בראשית א, ד) – המציאות בכללה הינה מלאת אור ואילו רגעי החושך, רגעי החורבן והבכי, הינם רק אמצעי לחשיפת הטוב הפנימי המסתתר, – ו"לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא" (זהר תצוה, עמ' קפד).
08
נכון. לא קיבלנו את כל מה שאנחנו רוצים, אבל מצבנו הבטחוני, הכלכלי, החברתי והתרבותי במדינת ישראל כיום בחודש תמוז תשפ"ו – הוא לאין ערוך טוב יותר מחודש תמוז תשפ"ג. איראן חלשה ומתפוררת. יהיו עוד מערכות בעתיד, אבל לא להיכנס לעמדה של בכיינות ולראות רק את הרע, כדברי הכתוב: "כה אמר ד' צבאות צום הרביעי… יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים" (זכריה ח, יט). ■
