אורי שכטר

לב יהודי בשביל ישראל

אורי שכטר

אורי שכטר

מנהל אגף שורשים ופעיל חברתי

הסתכלתי עליו מופתע לחלוטין, והוא לא הבין את המשמעות העמוקה של דבריו שנזרקו לאוויר כבדרך אגב.

לפני כחודש טיילנו כמה חברים על שביל ישראל באזור הכרמל. בלילה ישנו ב”עין הוד” אצל מלאכית השביל יעל שמואלי. בערב הצטרף אלינו גם אחיה של יעל, ערן שמואלי. שמענו ככה בחצי אוזן שהוא נשוי למישהי מאיטליה שהתגיירה בארץ, ויש להם ארבעה ילדים: שני בנים ושתי בנות. שלושה מהם שרתו בצבא (את אחד הילדים שהיה לוחם בצבא זכינו גם לפגוש באותו ערב). והאמת שבתוכנו, בלי לדבר ביננו, הרגשנו כולנו שיש מאחוריו סיפור משמעותי.
כשסיימנו את הטיול וחזרנו לקחת את הרכב, אמרנו שאולי כדאי שנעלה רגע למרפסת מעץ נאכל קצת, נשתה ונצא כל אחד לדרכו. ערן שמואלי התיישב איתנו וסיפר את הסיפור המדהים הזה:
“אשתי הייתה ממשפחת הרוזנת סאסולי דה ביאנקי מדיצ’י, משפחה קתולית מיוחסת שהייתה קשורה מאוד לוותיקן. אבא של הסבתא שלה היה המזכיר של האפיפיור והיה ממש צמוד אליו, והמשפחה הייתה תורמת לוותיקן. כשהחלטנו להתחתן, היא התגיירה, והסבא שלה ניתק כל קשר ריגשי וכלכלי איתה בגלל החיבור ליהודי ובעיקר מפני שהיא התגיירה.
אשתי סיפרה שפעם בשנה המשפחה שלה הייתה מוזמנת לאפיפיור, והוא היה עורך להם טקס מיסה פרטי. באחד הפעמים בהיותה בת חמש, הגיש להם האפיפיור במהלך הטקס את הלחם לפה. היא לקחה אותו והאפיפיור שאל אותה איפה הלחם והיא ענתה לו שהיא לא קיבלה והאפיפיור נתן לה לחם נוסף. כל המשפחה הזדעזעה ממה שקרה וקראו לה ‘השקרנית’, איך העזת לשקר לאפיפיור? והכתם הזה לא נשכח במשפחתה.
לפני כמה שנים נפטרה הסבתא של אשתי שהיינו איתה יחסית בקשר טוב. נסעתי לבולוניה כדי לעשות כמה סידורים. כשנחתי בבולוניה מזג האוויר היה גשום וקר ואני הגעתי מישראל בבגדים דקים ובנעלי בד. ביקשתי מנהג המונית שאסף אותי משדה התעופה שייקח אותי לחנות נעליים לקנות נעלים חדשות, כשהגענו לחנות הנעליים ראיתי ליד החנות מספרה, מכיוון שהשער שלי היה ארוך וגם הזיפים כבר גדלו, החלטתי להיכנס למספרה.
במספרה חיכיתי בתור ואחרי כמה זמן הספר קיבל אותי והתחיל לספר. חשוב לציין, שספר באיטליה, זה כמו נהג מונית בישראל, מתחיל לדבר איתך על הכול מכל כל. הספר שאל אותי: ‘מאיפה אתה?’ ואני עניתי לו שאני מישראל. ואז הוא שאל: ‘מה אתה עושה פה בבולוניה?’ ואני סיפרתי לו על כך שאני נשוי למישהי שהיא בת בולוניה והוא שאל אותי: ‘לאיזה משפחה היא שייכת? אני מכיר את כל המשפחות בבולוניה’.
סיפרתי לו שהיא שייכת למשפחת הרוזנת אליס סאסולי דה ביאנקי מדיצ’י. הוא הסתכל עלי במבט מופתע ואמר לי: ‘משפחת מדיצ’י? אין מצב, זו משפחה קתולית אדוקה שקשורה לוותיקן’.
סיפרתי לו מי הם הוריה של אשתי, והוא התחיל לשפוך את כל מה שהוא יודע על המשפחה ועל כל ענפיה השונים. הוא גם התחיל לדבר על הענף של משפחתה של אשתי: על הוריה, על סבתא וסבא שלה. לפתע הנמיך את קולו ואמר: ‘תדע לך שיש רכילות שמסתובבת בבולוניה שאבא של אשתך התחתן עם מישהי שהיא במקור ממוצא יהודי’.
הסתכלתי עליו מופתע לחלוטין, והוא לא הבין את המשמעות העמוקה של דבריו שנזרקו לאוויר כבדרך אגב.
סיימתי להסתפר והתקשרתי לאשתי. סיפרתי לה את מה ששמעתי מהספר ובקשתי ממנה לבדוק במשפחתה האם יש בסיס כלשהו לשמועה הזאת. אשתי התקשרה ובדקה עם משפחתה ומתברר שהספר צדק. הסבתא של אמא של אשתי אכן הייתה יהודייה, מה שאומר שאשתי יהודייה ובורא עולם סובב את כל המציאות, כדי שהיא תוכל לחזור הביתה, לעם שלה, העם היהודי…
נראה שלא סתם הילדה הקטנה בת החמש שיקרה לאפיפיור. נראה שהיה מאחורי זה משהו עמוק ופנימי יותר.
ואוסיף עוד משהו מעניין לסיפור המיוחד הזה:
לאחר כחודש מהנסיעה שלי, אשתי נסעה לבולוניה כדי לעזור בקיפול הבית של אמה. באותו הלילה שהיא הייתה בבולוניה אני הייתי בבית בעין הוד. בלילה חלמתי חלום מוזר שאני נכנס לבית. בעליית הגג יש קורי עכביש סבוכים, הזזתי את הקורים ומאחוריהם ראיתי אור גדול. המשכתי לנקות אותם ואז הגעתי לאור וראיתי ספר תורה.
התקשרתי לאשתי ואמרתי לה לחפש טוב, יש בבית הזה אוצר יהודי.
אשתי אמרה לי שכל הבית מקופל בארגזים ואין בו שום אוצר. התעקשתי וביקשתי שתחפש טוב, יש שם משהו בבית הזה. אשתי חיפשה בארגזים ופתאום בין כל הספרים הקתוליים היא ראתה ספר מוזהב וישן, כתוב בעברית. היא סיפרה לי על המציאה המיוחדת ולקחה את הספר איתה.
לאחר כמה ימים היא חזרה לארץ, ואיך שנפגשנו נתנה לי את הספר ביד. הסתכלתי עליו וראיתי שקוראים לספר ‘תיקוני שבת’ והוא בן כמה מאות שנים.
מרגש מאוד לחשוב איך בורא עולם סובב וסידר את הכול כדי להחזיר את אותה אישה לעם היהודי”.
שנזכה שכל אחינו ואחיותינו הפזורים בעולם יישובו לעמנו ולארצנו…
וגם נזכור שכמו שרות המואבייה הצטרפה לעמנו ובסופו של דבר יצא ממנה דוד מלך ישראל, כך נדע לקבל באהבה ובכבוד את המתגיירים והמתגיירות שהצטרפו לעמנו.
חג שבועות שמח לכל עם ישראל
Ori88533@gmail.com 

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

ההשתלטות של הרש"פ

לצד הבנייה הבלתי חוקית ביו”ש אותה מקדמת הרשות הפלסטינית, פועלת בשטח מערכה אחרת שמותירה את רשויות האכיפה כמעט

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

בניין עולם

״פתאום הבנתי שיש מישהו שמנהל את העולם. הייתי בחור שבא מחינוך אתיאיסטי לגמרי, חניך בשומר הצעיר, הרגשתי את

שקופים וכואבים

24 שנה עברו מאז שדסי רבינוביץ’ נפטרה ממחלת הסרטן כשהיתה בעשור השני לחייה. סיפורה של דסי עלה למודעות

עיתונאי שמעון שיפר

מר סקופ

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

עופר גואטה, יקב ירושלים

אויר הרים צלול כיין

יקב ירושלים אגודה חקלאית, מהיקבים הוותיקים בארץ, היחיד בעיר הקודש ירושלים, הוא גלגולו של יקב שהקים יונה מנדלסון חסיד חב”ד בשנת 1951 בין חומות העיר העתיקה בירושלים.

החצר האחורית של החצר האחורית

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

בונים חיים מחדש

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

כל ילד הוא אור מיוחד

“להיות הורים לילד בעל צרכים מיוחדים, זה סיפור מורכב, יש הרבה תקופות קשות ומאתגרות. כל הזמן צריך להיות עם יד על הדופק. יש הרבה תקופות בבתי חולים, צריך לשמור על הילד כל הזמן וצריך גם הרבה מאוד סיעתא דשמיא.

לא מפסיק לצחוק

כשחודש כסלו מגיע כבר מריחים את חג חנוכה המתקרב ובא. חודש זה וחנוכה בפרט מסמלים, בין היתר, את

המסע עדיין לא תם

בספרו המסע לא תם משתף דני אדינו אבבה את קוראיו בסיפור חייו המרתק והמופלא, אבל גם את סיפורם של עולי

פרקי הלל

אבי המשפחה עמיחי, הוא מורה, חקלאי, כורם ויינן. האם רינה עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. הם הורים לשלוש בנות. הלל

גלילה למעלה