להתנהל באיטיות עם ילדנו

בכל חוג הורים לומדים על הסמכות ההורית מול הכניעה והפינוק לילדינו. מה גבולות הגזרה בין הורים מחנכים להורים מפנקים? לפעמים מרוב אמירות של 'הנסיך שלי' 'המלכה שלי' וכד' באמת הורים נהפכים למשרתי המלך והמלכה… אך לעומת זאת ודאי ערך האהבה לילדינו הוא מעל הכל ושאיפתנו היא לנהוג בהם תמיד במידת האהבה.
בפרשתנו, יעקב אבינו, מגלה לנו טפח ב'סדנא לחינוך לגיל הרך'. במפגש עם עשיו אחיו מסרב יעקב להצעתו של עשיו להצטרף אליו למסע משותף במדבר. טענתו של יעקב שילדיו עדיין קטנים ויש להם קצב איטי. יש לילדים צרכים מיוחדים. בחינוך ילדים אי אפשר לדלג על סביבת גידול מתאימה. בית שגדלים בו ילדים קטנים אי אפשר שיתנהל כמו 'מוזיאון' שיש בו יצירות אומנות בכל פינה בבית, תמונות של ציירים דגולים, כלים שבירים הזמינים לידיו של הילד. בבית של ילדים צריך לחשוב על זמינות של צעצועים וספרי ילדים, על המראה הנשקף מבעד עיניהם בגובה של 50-100 ס״מ. בקיצור אנו 'בונים' סביבת חיים המתאימה לילדים, כך בנסיעות, כך בטיולים וחופשות וודאי בחיי היום יום.
כך נוהג יעקב אבינו. זו לא כניעה לילדים, אין כאן אמירה שבולמת אותם אלא להיפך יש כאן התנהלות בקצב החיים שלהם. לכן מדגיש יעקב את המילים: ״אתנהלה לאטי'״, יש לי כעת משימה אחרת, אני נמצא בקצב חיים אחר המותאם לילדי.
מאידך יש כאן גם שיקול חינוכי, יעקב אבינו מבין שלגדל ילדים קטנים זה לא רק ענין טכני של סיפוק הצרכים הגשמיים התואמים להם. ילדים קטנים זקוקים לחממה בריאה, לחממה חינוכית מיוחדת, הם אינם יכולים להתערב עם עשיו ואנשיו. ההפרדה חייבת להעשות במיוחד בגיל הצעיר, במיוחד בגיל חינוך. טענה שהילד צריך להתמודד עם השונה והזר, הילד צריך להתרגל שיש רע בעולם, כך הוא יתחשל ויתפתח… – לא נכונה ובוודאי לא בגיל החינוך הצעיר של הילדים. כעת צריך לשמר את בניו של יעקב אבינו, השבטים שמהם ילך ויתפתח עם ישראל ומתוך כך ימלאו את שליחותם ומשימתם בעולם. תודה רבה ושבת שלום.