אורי שכטר

להתעסק בטוב

אורי שכטר

הבית שלנו צריך להיות מקום שבו כולם מרגישים בטוחים ורגועים, צריכה להיות בו תנועה של זרימה טובה ולא כל הזמן מתח באוויר. ואגלה לכם כמה סודות: בכל בית נורמלי ילדים לפעמים משתוללים, אחים לעיתים רבים מכות.

כשחלה אבי ז"ל במחלת הסרטן הבנו שהוא רוצה שלא ייכנס עובד זר לביתו לטפל בו בתקופה הקשה של מחלתו אלא אנחנו ילדיו נטפל בו .מכיוון שאנחנו עשרה ילדים, שמונה בנים ושתי בנות, עשינו חלוקה מסודרת שבה כל אחד מהילדים מגיע ל-24 שעות לביתם של הורינו לטפל באבא היקר.
שלושה שבועות לפני שנפטר הייתי בתורנות עם אבא בבית החולים. כשקמתי בשבת בבוקר הסתכלתי באבי ושאלתי אותו: "אבא, מה סוד החינוך שלך? גידלת עשרה ילדים שבסך הכול הלכו בדרכך. המשפחה שהקמת מונה כבר 150 נפשות, ובסך הכול כולנו משתדלים לעשות טוב, כל אחד במקום שבו הוא נמצא. אז אבא, מה הסוד?"

אבא הסתכל בי במבט שחציו בארץ וחציו כבר בשמיים ואמר לי: "אתה זוכר כשהיית בן 7 ולקחת לי כסף מהארנק לקנות קלפי משחק?" אבא מנה עוד ועוד דברים שעשיתי וכאילו נתן לי מכה בראש בפטיש 5 ק"ג. אמרתי לו: "אבא, אתה לא ראית שעשיתי את כל הדברים האלו". ואבי ענה: "ראיתי את הכול, אבל התעסקתי בדברים הטובים שעשיתם".
הסתכלתי באבי, דמעות בעיניי, ואמרתי לעצמי: כמה קשה ליישם את הסוד הזה, שנראה פשוט כל כך. אני זוכר שכשהייתי מאחר לבית הכנסת בשבת בבוקר ומגיע ממש לקראת סוף התפילה, במקום לכעוס עליי היה אבא מניח את ידו על ראשי ואומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי כשאתה מגיע".
האמת היא שניסיתי את השיטה הזאת עם בני, ורק אז הבנתי את הקושי של אבא שלי, שהיה עומד בתפילה בשבת, והתפילה הולכת ומתקדמת, וה'תכשיט' שלו לא מגיע. ולבסוף, כשהוא מגיע, כמה לא קל להגיד לו מכל הלב, ללא שום הקפדה או הצגה (ילדים קולטים מייד אם אתה מזייף) את המשפט שאבא היה אומר: "איזו נחת רוח אתה עושה לקדוש ברוך הוא ולי כשאתה מגיע".
יש לנו נטייה טבעית כל הזמן לאחוז, כל הזמן להעיר, כל הזמן להיות בשליטה .אבל אנחנו צריכים לדעת לפעמים לא לראות את הכול (סוד עצימת העיניים) אלא לשחרר באמת מכל הלב. כמובן, לשמור על דרך ברורה שהילדים רואים שאנחנו הולכים בה בשמחה ובאהבה.
הבית שלנו צריך להיות מקום שבו כולם מרגישים בטוחים ורגועים, צריכה להיות בו תנועה של זרימה טובה ולא כל הזמן מתח באוויר. ואגלה לכם כמה סודות: בכל בית נורמלי ילדים לפעמים משתוללים, אחים לעיתים רבים מכות. פעם הייתי אמור לקחת לאירוע איזה רב גדול, אבל מה לעשות שגם המשפחה שלי הייתה אמורה להגיע לאותו אירוע? הרב ישב מלפנים, בכיסא שלידי, וכל המשפחה שלנו ישבה מאחור. אחרי שעה נסיעה שהילדים באמת החזיקו מעמד מעל ומעבר התחילה מאחור מלחמת עולם בין הילדים, ואשתי ואני לא ידענו איפה אנחנו קוברים את עצמנו. הרב, שהבין מייד את המבוכה שלנו, אמר: "עכשיו אני רגוע, חשבתי שרק בבית שלי הילדים רבים".
לפעמים נופלות בבית צלחות וקערות ונשברות, ואף אחד לא מפיל אותן בכוונה. עוד הרבה דברים קורים בבית שלנו ועדיף שאת רובם פשוט לא נראה, וגם אם ראינו, נדע שלא להעצים אותם ולהפוך אותם לעיקר הבית .
אני מאחל לכולנו להתמקד בטוב שבילדינו, לנסות להעצים אותו ככל האפשר ולפעמים לדעת לעצום את העיניים.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב print
שיתוף ב email

כתבות נוספות

בנפשו יביא לחמו

המשפט שאולי הכי מזוהה עם הרב חנן פורת הוא "רציתי להיות טוב". ואכן, נראה שזו הרוח שדחפה אותו

דתי לאומי. חסידי.

הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן ומהרבנים הבולטים בציונות הדתית, יחד עם הרב טל שלומי, רב קהילת

הר באברהם יהושע צוקרמן

בזכותו ראינו את האור

אדם של הגדרות הוא היה יהודי יפה, היה לו כמו אור שיוצא ממנו”, אומר צחי מגנאג'י (45), מנכ”ל

אבא גנוב

הכירו את “התנועה למען איכות השפיטה”, אחת העמותות הבודדות המסייעות לאוכלוסיית האבות הגרושים בישראל. פעילי התנועה עוקבים אחרי

מה הרב קוק היה אומר

פרויקט מיוחד בהשתתפות: הרבנית ימימה מזרחי | הרב חגי לונדין הרבנית אהובה צוקרמן | צחי מאגנז'י הרבנית ימימה

כשהחורבן קם לתחיה

“אגדת חורבן” הוא סרט שיוצא לאור בימים אלה לאחר לא פחות משמונה שנות יצירה. הסרט מתאר את סיפור

הנערים של קיץ תשס״ה

"גדלתי בנווה דקלים ויש צלקות שמגלידות לאט לאט, אבל יש געגוע שלא עובר״, אומר יהודה נאומבורג (36) כיום

מגדל של אור ואהבה

בראיון מיוחד ומרגש לגילוי דעת.  הרב יצחק דוד גרוסמן- שהפך את העמק למקום שכולו אור.“מפעלות הרב גרוסמן”, שבראשם

100 שנים של מאבק

ישבנו לשיחה צפופה עם ד”ר מרדכי קידר – מרצה במחלקות לערבית ומזרח תיכון, והמזרחן ד”ר אדי כהן, שניהם

מה זה להיות מכור

זאב קרומבי, מומחה להתמכרויות התנהגותיות, בשיחה עם יעל אליה מדי, על חרדות, התמכרויות וזוגיות תקופת הקורונה התאפיינה בחרדות,

גוי קדוש

כאשר מסתכלים על ירון אברהם, בן 43, נשוי ואב לשתי בנות, לא ניתן לנחש מהו המסע שעבר ושהוא

אדוני ראש העיר

בדרך העולה לירושלים, עוד רגע נכנסים בשעריה של העיר, הריאות נמלאות באוויר פסגות וניחוחות העיר המיוחדת הזו עוטפים

גלילה למעלה