בתפילת השבת בכותל פגשתי השבוע את הרב שמואל ריבלין, מתלמידיו של הרב צבי יהודה ומההולכים בדרכיו. הרב ריבלין ייסד מניין שחרית של שבת בכותל, והמניין התקיים במשך כחמישים שנה והוקפא לאחרונה בגלל מגבלות משרד הבריאות. בביתו של הרב ריבלין ערכנו אספות הסברה בתקופת הנסיגה מסיני.
תלמידי הרב צבי יהודה יכולים לספר שכל מעשיו וחייו של הרב צבי יהודה היו מחושבים על פי תורת ארץ ישראל. פעם שאל אותי הרב איפה נולדתי. כשעניתי לו שנולדתי באסותא בתל אביב אמר לי שאני בר מזל וזו זכות גדולה להיוולד בארץ ישראל. לפעמים נראה לנו מובן מאליו להיוולד בארץ ולגור בה. למדתי מהרב שצריך להודות גם על זה.
בימים שהרב לא חש בטוב ישנתי בחדרו. לעיתים שמעתי אותו באישון לילה משנן דברי תורה. לפעמים בבוקר הוא היה מתעורר וממשיך את השיעור שנתן בלילה לפני השינה. למדתי מכך שיש גדולי ישראל שכל חייהם מתנהלים מתוך תורה. חולמים תורה, קמים מתוך תורה, מנהיגים מתוך תורה, מחליטים החלטות על פי שיקולים תורניים ומנהלים את חייהם מתוך תורה. זו מציאות שאי אפשר לתארה במילים. גם הנהגות הבית היו תמיד ברוח התורה ובדרך שתווה הראי"ה קוק, רבה של ארץ ישראל. מתוך ההתנהגות והחינוך של הרב צבי יהודה למדתי להכיר גם את אישיותו של האבא הגדול שהתגלה באספקלריה מאירה בביתו, באישיותו ובהנהגותיו של הרב צבי יהודה.
שלא תבינו לא נכון, לרב צבי יהודה היה קשר אישי חם איתי ועם תלמידים רבים. הוא לא היה מנותק ולא התנהג כמורם מעם. היה מתנהל בענווה ובאיפוק רב. פעם אחת כששאל אותו מנהל הישיבה אם ירצה תקציב כדי לקנות בגדים חדשים ענה לו הרב שבכסף הזה ישדרג לבחורי הישיבה את הארוחות ויקנה להם לחמניות טריות וממרחים האהובים עליהם.
אמחיש את צניעותו של הרב בעוד אירוע קטן שהתרחש בסמוך לישיבת מרכז הרב שהנהיג הרב צבי יהודה, ממשיך מורשתו של אביו. הרב צבי יהודה הקפיד לנסוע מדי בוקר דווקא באוטובוס, כאחד האדם, מביתו שבגאולה לישיבה בקריית משה. זאת למרות שהיה במעמד של ראש ישיבה עסוק מאוד, רב של אלפי תלמידים, מנהיג ציבור ואישיות מפורסמת, וזמנו היה יקר מאוד. לעיתים אף העדיף ללכת ברגל כי חשש שבאוטובוס יקומו לכבודו, והוא לא רצה להטריח איש.
יום אחד כשירד בתחנה פנה אליו בחור ושאל איפה ישיבת מרכז הרב. הרב הציע לו להתלוות אליו. הרב שאל אותו לשמו, והבחור שאל את הרב לשמו. הרב השיב ששמו צבי כהן. "את מי אתה חפץ לפגוש בישיבה?" הקשה הרב בחביבות כמנסה לסייע. '"את הרב צבי יהודה הכהן קוק", ענה הבחור. מה רבה הייתה תדהמת הבחור כשהגיע לישיבה ונוכח לראות שהקשיש החביב שהסביר לו פנים וליווה אותו בסבלנות ובחום לישיבה היה לא פחות מהרב צבי יהודה הכהן קוק בעצמו.
היה לרב חוש הומור מיוחד, וכשרצה לשמח אותי היה מתבדח איתי. הייתה לו רגישות מיוחדת והסתכלות אל תוך הנפש של כל תלמיד ותלמידה. לדוגמה, פעם ראה אותי מוטרד ועצוב כששרנו בסעודת שבת את הפסוק 'אשרי יושבי ביתך' ושאל אותי בהלצה אם הגיע זמן תפילת מנחה, ואז שאל בעדינות מה מטריד אותי.
הוא סיפר לנו סיפור ידוע על רבי ישראל נג'ארה, הרב של עזה ומחבר הפיוט 'י-ה ריבון עולם', שהיה מפליא בכתיבת זמירות קודש, והאר"י הקדוש שאל אותו כמפציר "מדוע הרב כותב שירים בשרוולים קצרים? הרי מלאכי השרת יורדים לשמוע את שירתו המופלאה". כשסיים הרב צבי יהודה את הסיפור חשבתי שהוא רומז אליי ואמרתי לו בבדיחות הדעת שגם לי קוראים ישראל וגם לי שרוולים קצרים. הרב ענה לי מייד בחיוך רחב: "לא ידעתי שגם אליך באים מלאכים"…
מנהג ידוע ומקובל בקהילות ישראל להיכנס לרבנים להתייעץ ולקבל ברכה. פעם הגיע תלמיד נסער וביקש פתרון דחוף לבעיה אישית שבערה לו מאוד. הרב ביקש ממנו לדחות את הטיפול במצוקה הקשה לאחר החגים. הבחור הלחוץ לא הרפה וביקש מענה מיידי. הרב הרגיע אותו ודחה אותו שוב לאחרי החגים. הבחור המשיך ללחוץ, והרב בשלו. סוף הסיפור הוא שהרבה לפני החגים התפוגגה הבעיה כחלום יעוף. הבחור קיבל שיעור מעשי מאוד שממנו הבין שבקצת אמונה, סבלנות וביטחון בה' אפשר לנהל משברים בלי לחפש פתרונות מהירים ובלי להילחץ. העיקר בלי לחץ ובלי פחד. גם את זה למדנו מהרב. למדנו איתו לא אחת את מאמר 'הפחד' של הרב קוק, שמאיר לנו את נבכי הנפש בנושא הפחדים המשתקים ומסייע להתגבר על מחסומים ועל תקרת הזכוכית שמציבים לנו רגשי הפחד.
ונסיים בכותל – בדרך כלל כשבאו לבקש מהרב ברכה על עניין מסוים הוא היה שולח את מבקשים להתפלל על העניין בכותל ולבקש את הברכה ממקור הברכות. לפעמים היה הרב מוסיף "ואני אברכם", כמזכיר את מקור הברכה של ברכת כוהנים. הרי הרב היה כוהן.
לא פעם שמעתי ממנו עצה חשובה. "כשיש לך מצוקה בנושא מסוים לך לכותל ותתפלל לבורא עולם על עניין זה בלבד". כשמבקשים על עניין אחד ומיוחד ליד שריד החומה המערבית של בית המקדש, בסמוך למקום קודש הקודשים, יש סיכוי גדול שייענה ברצון, שהרי כתוב בגמרא ששכינה במערב, וידוע לנו מהמדרש ששכינה לא זזה מכותל מערבי.
ואם מדברים על תפילות בכותל שמתגשמות, השבוע התברכנו והתבשרנו על הולדת נכדנו המתוק בשערי צדק והתקיים בנו "פתחו לי שערי צדק". יהי רצון שתיעננה גם כל תפילותיכם.
