פעמים רבות בפרשתנו מתגלה לנו אברהם בפועל ה.ל.ך: 'לֶךְ לְךָ', 'וַיֵּלֶךְ אַבְרָם', 'וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה', 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ', 'הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים', מה פשר הליכה זו?
אפשר להסביר שמטרת ההליכה היא להפיץ את שמו של א-להים בעולם. ולכן מטרה זו דורשת הליכה ממקום למקום, כדברי המדרש שאברהם דומה לצלוחית בושם, שאם היא במקום אחד אין ריחה נודף אך אם מזיזים את הצלוחית היא מפיצה ריח, 'כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם' [ב"ר לט].
רש"י מפרש שהליכתו של אברהם היא לדורי דורות. הליכתו של אברהם בפרשתנו היא צעד ראשון במסע האומה אל ארץ ישראל ואל הר המוריה: 'וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ ישראל והוא לצד ירושלים שהיא בחלקו של יהודה, שנטלו בדרומה של ארץ ישראל הר המוריה שהיא נחלתו'.
רבינו בחיי בפירושו מרומם את הליכותיו של אברהם אבינו. לדבריו יש בהליכה זו גם צד ארצי וגם צד רוחני. הצד הארצי: 'שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו..' והצד הרוחני: 'אמר לו השם יתברך קום התהלך בארץ, כלומר נענע צורת שכלך בדרישת הנמצאים שבארץ… אתן לך דעה וחכמה לדעת מהות הנמצאים…'
נראה שכבר בתחילת יצירתו של עם ישראל, אב האומה מתווה לנו את הדרך, ומלמד אותנו מה ייעודה ומה מטרתה של כנסת ישראל כאומה. בחירתו של אברהם אבינו והציווי הראשון שנצטווה 'לך לך' הם תחילת התוכנית האלוקית לייסוד עם ישראל. מעשיו של אברהם מכוונים לכוון היעד הגדול, לארץ ישראל ולבית המקדש, זה מקומו הטבעי של עמנו ואליו יש לשאוף, אך כמובן יש לאומה תפקיד רוחני להודיע את שמו של הקב"ה בעולם, זה היעד שיכול להתקיים דווקא כשעם ישראל נמצא בארצו באופן שהתורה מכוונת את דרכנו ומגלה את ייעודינו.
עם ישראל, בדור של גאולה, ב"ה ממשיך את הליכותו של אברהם אבינו ושל כל הדורות, גם כעת מתקדם העם לארץ ישראל, להר המוריה ומתקדם ברוחו לאמונה ולתורה. מלבד הציווי 'לך לך', בעז"ה שתתקיים בנו גם המשך הפסוק: 'וְאֶֽעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָֽה: וַאֲבָֽרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָֽה'. ■
