01
צימאון לתורה בצה״ל
קרני השמש החורפית לא הצליחו להפשיר את צינת הבוקר הירושלמית. הצעידה לכותל תחת שמי התכלת המוארים חיממה את הלב ואת העצמות היבשות והפיחה רוח חיים רעננה בצועדי הכותל הכוספים.
ברכתי שוב ושוב ב׳שבת שלום׳ חמימה את הספורטאים, רצי הבוקר הדחופים, שחלפו על פני, והם השיבו לי בלב חפץ ובחיוך רחב: ׳שבת מבורכת׳.
בשבת אני יוצא לדרכי אל הכותל עם אור ראשון. בצאתי אני שומע את ניגון הלימוד המתוק של חתני, טוראי משה ברטפלד. מאז גיוסו לפני כחודש, עברו הזוג היקר, שירה ומשה, עם נכדנו החמוד מבשר אביחי, לגור בדירת האירוח שלנו בקומת הגינה. למרות שמשה, איש ההלכה, רואה ברכה בלימודו, הוא החליט להתגייס לקרבי, כדי ׳לשים כתף׳ מתחת לאלונקה המלחמתית. משה משכים קום, גם בשבת החופשית. כהרגלו הוא מנצל כל דקה, ובמיוחד בשעות הבוקר השקטות. הוא משכים ולומד תנ״ך, גמרא והלכה בכל המרץ, בשמחה, בשקיקה ובריכוז יוצא דופן. הלוואי עלי עשירית מזה.
במשך השבת משה מרבה לספר לנו על המפגש עם חבריו החדשים בפלוגה. משה הוא ה׳דוס׳ היחיד בפלוגתו. אמנם בסמוך אליהם מתאמנת קבוצה של ביני״שים, אך בחלקו של משה נפלה הזכות לשרת בפלוגה כלל ישראלית. ׳אין לכם מושג כמה יש צמאון לתורה וליהדות בצבא׳. ׳בוא הנה הרב, כך קורא המ״פ החילוני למשה, בוא תגיד דבר תורה לפני הסעודה. כך מבקש המ״פ, שאינו חובש כיפה. החברים בפלוגה מפצירים במשה לספר להם מסיפורי התורה. מבקשים הם לשמוע גם דבר הלכה, שואלים הם שאלות ביהדות מתוך סקרנות ומתוך רצון להבין את התקופה הגדולה בה אנו חיים. החברים, הטירונים וגם הקצינים, טוענים שמאז פרוץ המלחמה הם חשים כוחות מיוחדים שיונקים מאורות של אמונה.
פלא פלאים.
אין ספק שהניסים הגלויים עושים את שלהם, מרטיטים לבבות ומעלים מחשבות ותובנות גדולות. שעת התקרבות אל ה׳ – ׳ממעמקים קראתיך ה״
02
במלחמה יש מנצח אחד
תוך שאני חולף במהירות ברחוב אגריפס, בסמוך למשעולי שוק מחנה יהודה הנמים את שנת השבת, אני מזהה מדבקה גדולה ועליה מתנוסס הגיג ׳מחודד׳, סיסמא שדופה, שכמוה לא ראיתי זמן רב. התלבטתי עם עלי לבכות או לצחוק, אך אין ספק שהסטיקר הזה מעורר חלחלה: ׳במלחמה אין מנצחים׳ (פה מופיע אימוג׳י ידוע של לב אדום, קרוע לשניים). צועד ומהרהר. זו כנראה התוצאה של תפיסה פציפיסטית-קפלניסטית נפסדת, המבוססת על העיוות שחז״ל תארו באמצעות הפסוק ׳חסד לאומים חטאת׳. אכן, הסטיקר היהודי הזה נובע מהתכונה הכל כך יהודית של רחמנים בני רחמנים, אך מרוב תמימותינו ורחמנותינו שכחנו שצריך לדאוג גם קצת לעצמנו ולעתידנו. ידידינו ירחמו על כלבם החמוד, שנבהל מהאזעקה שנשמעה בלב תל אביב… אך אותם רחמנים לא יחמלו על מאות אלפי יהודים, תושבי מטולה והסביבה, שנאלצים לברוח מבתיהם החרבים מחשש לחייהם. הקריאה לעצור את המלחמה באה מתוך בלבול נורא, שמאיים לקלקל את השורה שלנו. שוב נשמעו השבוע קולות ׳לַדוריים׳, הקוראים לטייסים לסרב פקודה ולהפסיק להתנדב לשירות צבאי, בסדיר ובמילואים. כאילו לא קרה דבר לפני כשנה בשמחת תורה.
אז אכן אין מנצחים במלחמה, בכל מלחמה יש מנצח אחד ויחיד. ואם האויב לא הובס – אנחנו לא ניצחנו. אם זה לא היה בשבת הייתי שולף טוש שחור ומוסיף על הסטיקר – ׳אבל אין ברירה חייבים לנצח כדי שלא יהרגו את ילדינו וכלבינו׳… ואידך זיל גמור.
03
משפחות הגיבורים
בתפקידי כמנהל קרן ישראל לריפוי נפגעי חוט שדרה, אני נפגש עם משפחות רבות שעסוקות עד צוואר בטיפול ביקיריהם, לוחמים, גיבורים, שנפצעו קשה מאד בקרבות, בעזה ובלבנון. ההקרבה והמסירות בהן המשפחות מחבקות את הפצועים מרגשת לא פחות מתהליך השיקום עצמו, שגם הוא פלאי וניסי. ולא בכדי. ההשקעה הנפשית והפיזית שמשקיעות האמהות, הנשים, האחים, האחיות והחברים מוכיחה את השפעתה החיובית על הצלחת תהליך השיקום הארוך, הקשה והמתיש. לא אחת אני שואל את עצמי מהיכן שואבות האמהות ונשות הלוחמים כוחות נפש וסבלנות אין קץ מבלי להישבר, מבלי לנוח ומבלי להתייאש. חודשים רבים, לעיתים יותר משנה, הן לא עוצמות עין. לא משות ממיטתו של הפצוע הגיבור, ממש כמו שה׳שכינה לא זזה ממראשותיו של חולה׳. אני מתבונן במסירות הזאת נפעם, ומתרגש לראות את התרומה העצומה של המשפחות להחלמתם של הבנים הגיבורים. תגידו לי שזה מובן מאליו. אז זהו שלא. אין תופעה כזו בעולם.
חיילים בודדים שנפצעו בקרבות, אך אין להם משפחות תומכות, נמצאים במצב הרבה יותר קשה מאותם חיילים העטופים במשפחה אוהבת. אני לא בא להמעיט בתמיכה האדירה שנותנים לפצועים היקרים צוותי הרפואה והשיקום יחד עם הטיפול המסור של נציגי משרד הביטחון, אך אין להשוות בין חייל שמשפחתו מפעילה את מערכת הביטחון – שנענית כמעט לכל בקשה – לבין חייל בודד שלא יכול לטפל גם בעצמו וגם בביורוקרטיה של מערכות הצבא והרפואה.
ולא את המשפחות בלבד אני פוגש, אלא גם צדיקים רבים מעם ישראל. וכשאני פוגש שוב ושוב את יונתן רזאל הצדיק ואת אחיו אהרן, הצדיק לא פחות, יושבים שעות עם הגיטרה ומנגנים ניגונים כדי לשמח וכדי לחזק את הפצועים, ליבי נמלא גאווה על העם הנפלא הזה. עם זו יצרתי תהילתי יספרו.
לכן לא פלא שבשעה שהקב״ה רואה את מסירות הנפש הבלתי פוסקת הזו, את קידוש השם׳ המופלא, שמצטרפים לצימאון לתורה של הלוחמים, אזי הקב״ה נכנס לתוך כל מטוס ולכל טנק ונלחם לנו את מלחמתנו. ה׳ מבקש מאיתנו בעת הזו – ׳אתם תחרישון, ואני אלחם לכם׳. ׳אני אפיל את משטר הרוצח מסוריה ללא כדור אחד׳, כך דבר ה׳ אלינו ותודתינו נתונה לו מעומק ההערכה והאמונה הזכה. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
