01
ה- D.N.A של עמלק
שבת פרשת זכור בכותל היא חוויה שקשה לתאר.
חושך וערפל הסתירו לפנות בוקר את רחובות ירושלים.
השמים התכסו בעננים שחורים וגשם עז ניתך ארצה.
התעטפתי במעיל גשם, כיסיתי את תיק טליתי בכיסוי אטום, ויצאתי אל רחובה של עיר רטובה.
הגשם שטף את דמעות השמחה. עוד מעט אעמוד מול שריד בית מקדשנו לתפילה של שבת ולמחיית עמלק.
עמלק. עם שרוצה למלוק אותנו. רק יצאנו ממצרים לאחר 210 שנות עבדות קשה, פוגרומים, הרג וסבל נורא, ועמלק מבקש להרוג בנו עד כלות, כדי לבזוז את כלי הכסף והזהב שביד ישראל. לא מעניין אותו שהכלים האלה הם ׳החזר׳ זעום שמפצה רק מעט על כל הרכוש שמצרים גנבו ושדדו מצאצאיו של יעקב. המפרשים מסבירים שעמלק הוא עם שכל מקומו בעולם הוא המקרה. השורשים שלו ושל עמים אחרים לא מעניינים אותו, ההיסטוריה של אבותיו לא נוגעת לו, שיקולי מוסר והכרת הטוב אינם בלקסיקון שלו.
ועכשיו צא וראה איזה עם מתנהג ככה בימינו. ה- .D.N.A של עמלק טבוע באספסוף נבער שאין לו עבר, ואין לו שום מוסר או יחס של כבוד לעתיד העולם ולתיקונו. כל מה שמעניין אותו זה להשיג רכוש גזול כאן ועכשיו ולא משנה כמה דם הוא צריך לשפוך למען השוד, הביזה וההרג… והוא גם הורג ומחבל, בכל ארצות העולם, את כל מי שלא יתעקם וילך בדרכו זו, של חוסר יחס וכבוד לערך החיים.
רק לעם ישראל יש כוח וחובה להוסיף אור בעולם ולמגר בכך את כוחות החושך המאיימים על שלום העולם כולו.
תוך שאני כותב שורות אלו אני נזכר בעוד דוגמאות של עמים שהלכו בדרך העמלקית – של ביזה, הרג וחוסר הכרת הטוב. השוחטים שבזזו את בית המקדש בירושלים וגם הפולנים שליחי הנאצים, שהרגו בפולין 3 מיליון יהודים כדי להשתלט על רכושם. לא מזמן עבר בסנאט הפולני חוק שאוסר על קישור העם הפולני עם השואה. אחת הסיבות לחקיקת החוק הזה הוא רצון לנתק בין הרכוש היהודי הגזול לבין צאצאי התובעים היהודים. במילים אחרות – הלאמה של כל הרכוש היהודי לטובת המשטר הפולני ולתועלת האזרחים הפולנים, שידיי רבים מהם מגואלות בדם יהודים. אזרחים שבזזו את כל הרכוש היהודי תוך שהם פולשים לבתי הכנסת, לבתי המגורים, למפעלים, לישיבות ולתלמודי התורה.
כבר סיפרתי כאן, שבשעה שנצטוו היהודים בעיירה של אימי בפולין לחצות את הנהר ברפסודות, הם הורשו לקחת רק את המטלטלים המועטים שעל גופם. אימי, כילדה צעירה, עוד הספיקה להביט אחורה. היא הבחינה במשפחתה של המשרתת הגוייה ׳הנאמנה׳ והוותיקה, שמיהרה לפלוש ולהשתלט על הבתים והמפעל הענק של המשפחה שממנה התפרנסה בכבוד ואצלה עבדה שנים רבות. בפתח הבית עמדה הבת הקטנה של המשרתת כשהיא לבושה בשמלת השבת של אימי ובידה הבובה האהובה ביותר על אימי.
אימי ע״ה, נשאה את הזכרון הנורא הזה כל ימיה. לא שכחה.
מאז ההתקפה האכזרית של עמלק, שזינב בנו את כל הנחשלים במדבר, ומאז חורבן הבית וגלות נבוכדנצר, ומאז ימי הפור של המן – הומייני מראשי הרוצחים במלכות המלך אחשוורוש… דבר לא השתנה!
ותזכרו את זה.
02
זכור את אשר עשה לך…
החשתי את צעדי כדי לא לאחר לתחילת התפילה בכותל.
מיהרתי לדלג מעל השלוליות תוך שאני צועד בין טיפות הגשם.
רחבת הכותל שהתגלתה לפניי הייתה צחה וברה כלבנה אך פנוייה מאדם. כל המניינים התקיימו תחת קימורי הקשתות ומנהרות הכותל.
לפתע, כבמעשה ניסים, הפציעה החמה בכל זוהרה מעל אבני הכותל ושלחה קרניים מחממות ומלטפות לכל אחד ואחת מהמתפללים בקודש. קריאת זכור לבשה לשמחתי בגדי מנצחים כשריון קשקשים הזוהרים בזוהרי חמה, כאילו רומזים הם לנו על ישועה קרובה וניסים גדולים של מחיית עמלק, ניצחון ישראל ושחרור החטופים.
הקורא המסור שלנו, הרב יעקב גולדשטיין, קרא את פרשת זכור בקול צלול ובדקדוק רב. כאן, מול השרידים המפוייחים של מקדש שלמה ובית שני, בימים שלוחמינו מחרפים נפשם על משמר העם והארץ, בשנה שמחבלים שפלים יצאו במלחמת ׳אל אקצה׳, במטרה לכבוש את ירושלים… קריאת זכור למחיית עמלק מול הר הבית, נעשית חיונית, נצרכת ומוחשית מאין כמותה.
זכור את אשר עשה לך חמאס, אל תשכח!
03
על מגש הכסף
ומעשה שהיה כך היה:
מדי שנה, כשבועיים לפני חג הפורים, רעייתי ובנותיי מקיימות ישיבה דחופה כדי להעלות רעיונות חדשים ויצירתיים להכנת משלוחי מנות ביתיים, אישיים, מרגשים, מקוריים, צנועים, שימושיים וללא חשש חמץ…
על פי כללים אלה יקום דבר.
בשנה הזו העניין נעשה מאתגר הרבה יותר כי עברנו דירה לשכונה חדשה עם קהילה חדשה ומתוקה, עם מנהגים חדשים ורגישויות מחודשות של שכנים יקרים שרובם חדשים לנו…
נכון שנציגי הקהילה אספו מכל משפחה סכום קבוע למשלוחי מנות אחידים ומתנות לאביונים כנהוג וכמקובל. אבל זה לא פוטר אותנו מלקיים בהידור ובשמחה יתרה את מצוות משלוח מנות איש לרעהו. ויהי מה…
לא אלאה אתכם בתיאורים מפורטים על מה שמכילה הקערה השנה ולא אעשה ספויילר להפתעות שבתוכה. בכל בית יהודי בארץ האתגרים של משלוחי מנות בפורים חוזרים על עצמם מדי שנה בשנה וגם הדילמות זהות לגמרי.
והנה, תוך כדי הכנת משלוחי המנות האחידים והמקוריים עלתה בין דרי הבית השאלה הידועה והחשובה – איזה משלוח מנות ניתן לרב הקהילה?
הרי הרב משקיע בנו מאמצים רבים במשך כל השנה. הרב מוסר שיעורי תורה, עונה לכל שאלה, מקשיב לכל הצרות, סבלן לכל הגחמות, מתייצב לכל השמחות, מפנה זמן יקר מהלו״ז הצפוף שלו ומשתדל להגיע לכל אירוע פרטי, בשמחות ובלהיפך.
אז איזה משלוח נביא לו?
חשבו חכמות הדור ורקחו מיני מטעמים כיד המלך והכל בריא ושריר וקיים. ואני? אני נועדתי לקיים בהידור את הפסוק: ׳הרצים יצאו דחופים׳…
לבשתי לבוש מלכות אשר… וכתר מלכות אשר…
׳אבל איך אקח למשפחת הרב את כל הטובין ללא מגש?׳ שאלתי בפליאה ופניי חפו.
שלחתי מבט מיואש לעבר המנכ״לית.
ראיתי בזווית העין כיצד הגלגלים קודחים במוחה. ואז באה התשובה הגואלת: ׳במגירה התחתונה בסלון, מתחת למפות השבת, חבוי מגש גדול מצופה כסף, שקיבלנו בשנה שעברה במשלוח מנות ממשפחה חשובה בשכונה הקודמת בה התגוררנו׳.
נברתי במגירה המסויימת ולשמחתי מצאתי את המגש המיוחל. בזכות השמירה של מפות השבת, המגש הכסוף נותר מבריק ונוצץ ממש כמו חדש.
עליז ושמח בחלקי העמסתי את הכבודה על המגש הגדול ושמתי פעמיי אל ביתו של רב השכונה האהוב.
לא הייתי צריך לדפוק בדלת, הבית היה פתוח לרווחה ושובל של חברי הקהילה יוצא ובא ובידו משלוחי מנות ססגוניים ומגוונים. מי שנכנס עם משלוח יוצא מיד עם משלוח חילופי שמוענק לו מכל הלב, על ידי הרבנית תליט״א.
הרבנית, בידיים זריזות ומיומנות מארגנת את המשלוחים הרבים מתוך המצבור העצום של הסחורה הטרייה, שהוכנה מבעוד מועד ומקיימת בכך ׳איש לרעהו׳, כדבעי.
הרב, ליטאי מבטן, לבוש בבגדי בוץ וארגמן כנהוג בפורים, מזמין כל אחד שנכנס לשתות איתו ׳לחיים׳ ולשמוע ממנו סיפור חסידי שכולל בתוכו מוסר השכל עם קנייטש ועם זץ.
ונחזור לרבנית. עוד אני פוסע לתוך המטבח השוקק, תרות עיניי אל מקום פנוי בו אוכל להניח את המגש הגדול, שעליו מתנוסס משלוח המנות שרקחה רעייתי.
לפתע, הרבנית, שהבחינה בי בינתיים, פנייה הפכו חיוורות כסיד, פיה פתחה לרווחה ולשונה דבקה לחיכה.
׳מאיפה המגש היפה הזה?׳ שאלה הרבנית תוך שהיא מתקשה להסתיר את סערת רוחה. התחלתי, לראשונה בחיי, לגמגם. בליבי התפלאתי על כך שהרבנית לא התייחסה למשלוח המנות וכל תשומת ליבה הופנתה למגש מצופה הכסף, שממילא אינו שווה הרבה…
הרבנית ביקשה מבנה היקר, שהוא בעצמו רב מפורסם באחד מיישובי השומרון, להביא לה כיסא וכוס מים צוננים, כדי להשיב את רוחה. היא ביקשה ממני בשארית האוויר שנותר בה, להניח בזהירות את המגש על השולחן ולתפוס כסא למנוחה. ׳אני ממש ממהר׳ הפטרתי. ׳יש לי עוד משלוחים רבים לעשות, היום קצר והמשפחה מרובה׳ טענתי לזכותי. התירוצים שלי לא התקבלו.
׳שב!׳ פסקה הרבנית. מניסיוני אני יודע שעם רבניות אסור להתווכח.
ישבתי.
מהיכן המגש היפה הזה? נורתה שוב השאלה.
התוודיתי תוך גמגום, שבשנה שעברה, בשכונתנו הקודמת, קיבלנו את המגש כחלק ממשלוח מנות ממשפחה יקרה. היה ניכר שהם קיבלו את המגש ממישהו ורק טמנו בו משלוח מנות עבורנו.
הרבנית ניגשה אל ארון הספרים פשפשה ופשפשה עד שמצאה ספר מצהיב ועב כרס. היא דפדפה ביד מיומנת בין הדפים המתארים את קהילות היהודים שנכחדו על ידי הפולנים הרשעים, משתפי הפעולה עם הנאצים, בעיר קרקוב ובסביבתה.
לפתע, עצרה הרבנית והראתה לי בספר תמונה של אישה אצילית, חגורה בסינר צחור, רקום ביד אומן, עטורה בכיסוי ראש מסוגנן, מכינה את פמוטי הנרות לקראת שבת המלכה. במבט שני הבחנתי שהפמוטים ניצבו על מגש כסף מעוטר, בדיוק כמו זה שהבאתי כבסיס למשלוח המנות. רטט אחזני.
זה לא מגש מצופה ולא מגש ישן. זה כנראה ׳מגש הכסף׳, אוד מוצל מאש, עליו קיבלנו את מדינת היהודים.
׳לפני שנים רבות הכנתי משלוח מנות עבור משפחתו של רב חשוב בעיר בה התגוררנו׳. כך פתחה הרבנית והחלה לשטוח את סגור ליבה.
נתתי לבן היקר שלנו לשאת את משלוח המנות על המגש המכובד של סבתי, ע״ה, והפצרתי בו לא לשכוח להחזיר לי את המגש החשוב. שהרי הוא מגש נרות השבת של סבתי ע״ה, שילדה את אימי שתחי׳, בפולין, שם גרה עם סבי היקר עד שנרצחו היא וסבי, הי״ד, במחנה ההשמדה על ידי הצורר הנאצי, העמלקי ועוזריו הפולנים.
׳מרוב התרגשות, הבן שלנו השאיר בטעות את המגש אצל משפחת הרב. כשגיליתי את הטעות, חשתי לבית הרב כדי לבקש את המגש היקר לי. אבל לצערי זה היה כבר מאוחר מדי. המגש נמסר כמו רוב משלוחי המנות הממוחזרים לאחת המשפחות היקרות באותה שכונה ואין איש יודע מי היא זו ואי זו היא׳. ׳עברו שנים רבות. בכל שנה אני מתפללת שאולי בזכות מיחזור משלוחי המנות אזכה לראות יום אחד את המגש הנכסף של סבתי.
ואם תשאל איך הגיע לידי המגש של סבתי? לפני מספר שנים, אימי שתחי׳ יצאה למסע שורשים בפולין. היא הגיעה במאמץ רב לבית ילדותה. הבית אוכלס בגזילה על ידי איכרים פולנים. אימי ירדה בחשאי לחצר האחורית של הבית וחפרה גומה ליד העץ הגדול. לפתע התגלו לה שוליים של כמה פריטים, שהוטמנו שם על ידי סבי, לפני שגורש הוא ורעייתו למחנות המוות. בין הפריטים הייתה מגילת אסתר ארוזה בגליל נחושת ו׳מגש הכסף׳ המעוטר של נרות השבת׳.
׳תודות לכם נמצאה האבידה היקרה. אתם זכיתם להשיבה לבעליה ולהשיב בכך את נפשי׳… כך הודתה לנו הרבנית, תוך שהיא מכינה עבורנו משלוח מנות מעוטר בברכה חמה ומיוחדת.
שבת שלום ופורים שמח. שבת שנראה ניסי פורים גלויים ונסתרים, שבת של התגלות כוח ה׳ בעולם, כפי שמתקיים, בנסתר ובגלוי, בכל י״ד באדר מאז נס הפורים הגדול. שבת של המשך ניצחון מוחץ לישראל בכל החזיתות. שבת של גאולה וישועה לגיבורי ישראל, חוסן למשפחות השכולות, מזור לפצועי הקרבות ונס גלוי ומהיר לשחרור כל החטופים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
