יהדות עכשיו

מהפכה של שמחה

צופיה לקס, סטנד-אפיסטית, שחקנית ויוצרת תיאטרון, אם לתשעה המתגוררת ביישוב עפרה, אישה מלאת אנרגיות השומרת תמיד על קצב של עשייה, מצאה את עצמה בתקופה הזאת עוצרת, מתכנסת לתוך עצמה ולתוך המשפחה.

"לפעמים מישהו צריך לעצור אותנו כדי שננשום קצת ונחשב מסלול מחדש. הקורונה עצרה לי את מרוץ הפרנסה, ואני מתפללת שהפרנסה תבוא בקלות ואמשיך להגשים את הייעוד שלי בעולם", היא משתפת אותי רגע לפני שהייתה אמורה לחזור להופיע על הבמות אחרי ט' באב. השנה שיבשה הקורונה את התוכניות.
תמיד מסקרן אותי אם שחקנים נולדים כאלה או פתאום מגלים את עצמם. מתי הבנת שאת בעצם שחקנית ושזה הייעוד שלך בחיים?
"אני חושבת שזה היה במופע הסטנד-אפ הראשון שלי. אני לא זוכרת אפילו למה בכלל פנו אליי. הייתי אז שחקנית בתיאטרון ילדים עם רזומה משפחתי במופעי מקווה ובאירועי חינה משפחתיים, ויום אחד בעלי התקשר ואמר לי שבמועצה הדתית שומרון עורכים ערב לבלניות ורוצים שאופיע שם כסטנד-אפיסטית.
"לקחתי את האחיינית שלי שתשמיע מוזיקה ברקע. אמרתי לה: 'נאלתר, את כבר תרגישי איזו מוזיקה לשים', ונתתי סטנד-אפ שהולך עד היום. אחרי המופע הבנתי שהקב"ה פתח לי דלת חדשה, אז פשוט עברתי דרכה, והינה אני כאן כבר 19 שנה על הבמה".
איך את חווה את התקופה הזאת ללא במות ומופעים?
"בהתכנסות מוחלטת, בבירור פנימי מה הקב"ה מבקש מאיתנו, מה אני יכולה לתקן. הקורונה הזאת הקפיצה אותי מאוד אבל גם נתנה לי כאפות. לא אהבתי את כל מה שראיתי בהתבוננות הזאת, אבל בכוונתי לשנות כל חלק לא אהוב. אם היה אפשר לקבל את הטירוף הזה בלי חולים, נפטרים ומובטלים, הייתי מבקשת שתישאר עוד איזה חצי שנה".
איפה הקורונה תפסה אותך?
"מייד אחרי בר המצווה של הבן שלי, בשיא מופעי חודש אדר, שהם הפרנסה של השנה והזמן הכי כיפי בתחום. לא ראיתי את זה בא ולא נערכתי משום בחינה, ויש בזה גם משהו טוב. קצת איבוד שליטה לא עשה רע לאף אחד. בסוף (ובהתחלה) לא אנחנו מנהלים את העולם הזה. מזל".

עם כל הכאב אני חושבת שההבנה שהחיים קצרים מביאה לחיים תכליתיים, מלאים בהבנה כמה כלום לא מובן מאליו, למרות שלפעמים אני מרגישה שמי שאיבדו בחייהם מדברים בשפה שונה מהשאר. והשמחה? השמחה היא עניין גנטי.

עברת בחייך כמה ניסיונות מטלטלים ולא פשוטים. את יכולה לספר עליהם? ואיך מכניסים בכל זאת את השמחה לחיים?
"ואו, מאיפה להתחיל ואיך לספר את זה בלי להישמע מתבכיינת או מסכנה? זה התחיל כשהייתי בת שנתיים וחטפתי כווייה בדרגה שתיים-שלוש כשבייביסיטר שפכה עליי מחם של שבת. אף אחד לא יודע מה קרה שם כי הנערה נמלטה ואין מי שיספר את הסיפור. המזל שלי הוא שאני לא זוכרת כלום (הטראומה של אימא שלי). הצלקות לקחו אותי לחוויות חברתיות קשות מאוד לאורך השנים, וזה חישל אותי.
"כשהייתי בת 8 איבדתי את אבא שלי בתאונת פיגוע. נהג משאית נכנס בו, ולאחר התאונה העלו את אבא שלי על מונית לבית חולים ברמאללה. לא ממש יודעים אם הוא נהרג במקום או בדרך, אבל האיש שהיה כל חיי הלך, ומאז אני נושאת את אובדנו בכאב גדול, וכן, גם מעלה על זה הצגה. זאת השפה שלי.
"לאורך השנים שאחר כך נפרדנו גם מסבא, הרב מאיר יאודה גץ ( ה'טעות' במקור), שהיה רב הכותל והיה לנו לאב כל השנים, ולאחר שנים נקטפו מאיתנו יקרים אחרים במשפחה.
"עם כל הכאב אני חושבת שההבנה שהחיים קצרים מביאה לחיים תכליתיים, מלאים בהבנה כמה כלום לא מובן מאליו, למרות שלפעמים אני מרגישה שמי שאיבדו בחייהם מדברים בשפה שונה מהשאר. והשמחה? השמחה היא עניין גנטי. אני מסתכלת אחורה מדי פעם לבדוק שאבא שלי אוהב את ההומור והצחוק שאני מביאה איתי לא פחות מאת הרצינות והעומק".

את בחורה מוכשרת ויצירתית שבכל פעם מפתיעה במופע חדש. הצלחת גם בתקופה הזאת להמציא את עצמך מחדש?
"בתחילת הקורונה יצאתי במשחק מהמם לליל הסדר: לוח מיוחד שמלווה את כל ליל הסדר ומשובצות בו פעילויות וחידות. זאת הייתה תחושה של גאולה ונס. גם הצגה חדשה נולדה, אבל הכי הכי אני חושבת שהמצאתי את עצמי כאדם, לא כשחקנית. וזה בעיניי הישג גדול יותר".
איזו תובנה אימצת מהתקופה הזאת?
"הבנתי שאיבדתי את הדרך באמצע. כל החיים הבית היה בראש ובראשונה, לפני הכול. זה המקור, ולשם אני חוזרת. המרדף אחרי הפרנסה גרם לי לאבד מסלול. הרבה שעות מחוץ לבית במרוץ אין-סופי, ולא שמתי לב למחירים הכבדים

 (אם כי אני עדיין אישה של בית). הקורונה החזירה לי את סדר העדיפויות. אני מקווה מאוד מאוד שלא לאבד את הצומת הזה".
כאימא לתשעה, בלי עין הרע, איך מתפעלים קיץ של קורונה עם הילדים? 
"בהכי זרימה שיש, בהנאה הכי גדולה, חיבוקים ונשיקות, נשיקות וחיבוקים. בלי תוכניות מוגזמות, בלי לרדוף אחרי הצל של עצמנו ואחרי האטרקציות של מחר. דשא, פיתוח הגינה, בריכה בחצר ולילה באוהלים בחצר. מי צריך יותר מזה?"
על מה את חולמת בימים אלו?
"על פרנסה בלי דאגות שתאפשר חיים מאוזנים (או חיים מאוזנים שיאפשרו פרנסה בכבוד. הסדר לא משנה), בריאות לכולם, ובעיקר להצליח להיות מחוברת לייעוד שלי בלי להתבלבל, בלי רעשי רקע. לפעמים אני ממש מצטערת שהקב"ה לא מתקשר איתי מילולית, הייתי שמחה לשמוע לאן עוד אני יכולה לגדול (חוץ מלרוחב)".
מה את מאחלת לעצמך?
"לא להחמיץ הזדמנויות ולהמשיך לחיות בכל יום כאילו הוא היום היחיד".

עוד במדור זה

בר המשכן, שילה

בר המשכן, שילה

אנחנו מתחילים את החיים שלנו בתוך כיתות סגורות, שלא תמיד נוסכות בנו את הביטחון שאנו זקוקים לו. שם הכל נמדד בציונים ובתוצאות, שלרוב לא תואמות את רזי החיים עצמם. מלמדים אותנו שם משוואות טריגונומטריות ואת השפה האנגלית, ועוד כל מיני חוקים אזרחיים וחוקים בלשון, בזמן שהלב שלנו נותר מאחור. על אהבה ורגשות נוספים אנחנו לא לומדים שם, על כלכלה נבונה, על ההתנהלות בעולם גדול ודורשני, על לאגור מוטיבציה לקום בבוקר גם כשאין כח – על כל אלה אנחנו לא לומדים, ובטח שלא נבחנים. כותב שורות אלה משתייך לקבוצה שטוענת שהגיע הזמן לעשות שינוי. אנחנו בשנת תשפ”ד כבר, ואין סיבה שמערכת החינוך לא תציב לעצמה מטרות עדכניות יותר. הראשונה שבהן – האמונה של הנער בעצמו. ולא רק כקלישאה שמודבקת על לוחות המודעות בבית הספר, אלא כהתנהלות של ממש. שינוי כזה שיגרום למתחנכים לצאת לחיים ולהאמין ביכולותיהם, לממש את שהם מסוגלים וראויים לו, להוציא לפועל את כוחות חייהם. אז בוודאי יהיה לנו יותר מקומות כמו ‘בר המשכן’.

בר המשכן הוא מקום חינני במרכז המסחרי של שילה, שהוקם לפני כשנה וחצי. אליה לוי, במקור מראש העין, כיום נשוי למתנחלת משבות רחל, הוא הבעלים של הבר-מסעדה, והוא רק בן 25. לצידו עומדת משפחה של אחים מנהלי ברים, והוא בעל מוטיבציה גבוהה וקול של נער פלא, כשהוא מזמר. כל אלה ביחד הביאו את אליה להקים את המקום, להשקיע בו את נשמתו, ולהתעקש עליו גם כשהמיקום לא כ”כ צלח – ולהעביר אותו למיקום החדש. כי כשאליה מאמין בעצמו אין איש שיעמוד בדרכו.

את כל אלה לא ידענו כשהגענו, שלושה מאחיי ואני, לבלות בבר הנחמד. חנינו באחת החנויות שבאזור, השתאינו מגודלו של המרכז המסחרי ומאפשרויות הרכישה הקיימות בו – החל מקרמיקות וחומרי בנייה ועד גלידריה וסופר, ונכנסנו למתחם. לצד במה להופעות שמקיימות במקום ונותנות אפשרות ליוצרים צעירים, מתחום הסטנדאפ, המוזיקה וכדו’ ותפסנו לנו את אחד הספסלים במקומות הישיבה שבחוץ, במקום שבו הבריזה פוגשת את האווירה.

אחרי כמה חיוכים ומילים עם הבחור הצעיר והנמרץ, התחילו לזרום אלינו לשולחן המנות. לפתיחה קיבלנו צ’יפס בטטה עשוי היטב (26 ₪), כרוביות שמנמנות – בציפוי פריך לצד צ’ילי מתקתק (35 ₪) ופופקו עוף משובח שמתיימר לחקות את מנת הדגל של KFC, בהצלחה גדולה. בקטגוריית ‘צמאה נפשי ויאללה אוכל’ עמדו לפנינו שתי אפשרויות. כמובן שבחרנו בשתיהן. הראשונה והמוצלחת היא ‘קריספי צ’יקן’ שמורכבת מרצועות פילה עוף בציפוי קריספי (בליווי רוטבי הבית כמובן) על לחמנייה טריה עם ירקות רעננים, ותוספת של צ’יפס או טבעות בצל, שלגמרי עושה את העבודה, וכל זה רק ב-55 ₪. האפשרות השנייה, והמוצלחת עוד יותר היא – סלופי ג’ו, כלומר – סנדוויץ’ אסאדו מפורק ברוטב מתקתק גם כן בליווי רטבי הבית, גם כן בלחמנייה טרייה, גם כן עם ירקות רעננים וגם כן עם תוספת של צ’יפס או טבעות בצל, ב-62 ₪. חשוב לומר, בר, כשמו כן הוא, מכיל גם משקאות אלכוהולים, אותם ראוי לצרוך במידה הנכונה. בבר המשכן תוכלו למצוא את שחשקה נפשכם, החל מבירות פשוטות ועד שוטים של משקאות חריפים טובים ואיכותיים וקוקטיילים מובחרים כפי רוחכם. 

בקיצור: עם תפריט חדש בקרוב, והרוח החדשה והקלילה המפעמת בהתיישבות הצעירה, נראה שעדיין לא מאוחר בכלל לפנות לעצמכם ערב בקרוב, וליהנות משפע של אפשרויות בבר המשכן. ■

לחם וגבינה

לחם וגבינה

מסעדה חדשה עם עיצוב מרהיב, שירות אדיב, ויכולות קולינריות פנומנליות, זה משהו שבאמת לא פוגשים בכל יום. במבשרת ציון, בתוך מרכז קניות מהמם עם חניה מקורה ונוף לירושלים, קמה לה מסעדה חדשה עם ריצוף שגורם לכם להרגיש בחו״ל, מרפסת שתמלא את הריאות שלכם באוויר, ותפריט מרהיב ומסוגנן במיוחד עם בעלים בעל ניסיון עשיר. הצטרפו אליי לסבב טעימות בסניף המבשרתי של לוצ׳נה:

משב – פוד טראקס

משב – פוד טראקס

זה לא סוד שבתוך כותבי המדור יש אחד שחובב במיוחד…
גשם של שלום

גשם של שלום

גם מי שלא גר ביהודה ושומרון יכול לחזק את ההתיישבות.…
אפילו הדגים במים רועדים

אפילו הדגים במים רועדים

אחר הקוראים האדוקים טען באוזניי לאחרונה: תן לנו תמונות. והרבה.…
מעבר להרים

מעבר להרים

אומנם מדור אוכל, אבל מותר לפעמים לגוון ולפתוח בדמיון מודרך…
מחליק בגרון

מחליק בגרון

לא בטוח שהקורא הממוצע יודע להעריך את סדר הגודל של…
ללקק את האצבעות

ללקק את האצבעות

עברו כבר כמה אלפי שנים מאז יצאנו ממצרים ומאז בכל…
דגים רבותיי, דגים

דגים רבותיי, דגים

אם תכתבו בגוגל חיפוש את המילים ׳מסעדת דגים׳, תמצאו בעיקר…
גורמה בבית מלון

גורמה בבית מלון

הכל יודעים שאוכל הוא כבר מזמן לא רק מזון. הסעודה…
בואו לבשל איתי

בואו לבשל איתי

בינינו, זה לא באמת אפשרי ללכת בכל שבוע למסעדה. זאת…
גורמהדרין - פינת חמד:

גורמהדרין - פינת חמד:

אם אתם מהאנשים שקנו כפכפי קרוקס אחרי שזה כבר היה…
חוגגים פסח בבן עמי

חוגגים פסח בבן עמי

אפתח בגילוי נאות: את מסעדת בן עמי אני מכיר מהקרביים…
'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

'גורמהדרין' – המומלצים שלנו

בוא האביב וחג הפסח עשו לנו חשק עז לרענן את…
בשורה בחלה: המבשר

בשורה בחלה: המבשר

במרכז המסחרי של אפרת דרום בילתי רבות בימי נערותי. אחרי…
שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

שחור-לבן וצבעוני: סולו קרנה

״כאן, ממש על הקרקע הזו״, כך על פי העמוד הראשון…