01 רוח הקודש
בשבת שעברה, שבת חזון, קרן אביה אירחה כמעט 300 אורחים/ות יקרים במלון בהר הזיתים. ביניהם משפחות שכולות, פצועי צה״ל ומשפחותיהם.
התכנסנו כבר ביום ששי בצהריים, ואחרי ארוחת הצהריים נכנסנו לשיחה מרתקת עם איש החסד אורי שכטר. אורי הביא עימו סיפורים מהחיים שלו ומהניסיון שלו, סיפורים מלאים בהכרת הטוב, תשומת לב לסובבים ורגישות לזולת.
אורי סיפר על רגישות לילד יתום שמבקש לשבת בבית הכנסת ליד מישהו שיתן לו קצת תשומת לב…. רגישות וחיבה לאנשים השקופים – לשומר בכניסה לקניון שישמח לשמוע ממך מילה טובה ומחוייכת, ועוד רבים…
סיפוריו של אורי (המוכרים היטב לקוראי גילוי דעת) לקוחים מחיי היום יום. הם נובעים מתוך מבט אמוני על החיים, ומתוך מודעות לכוחות הגדולים הטמונים בנו. ככל שאורי מוסיף ומספר, הולכת ומתבהרת התמונה: אנו בניו האהובים של הקב״ה – עם של אמונה וחסד, עם המלא הכרת הטוב על כל הניסים הגלויים בדורנו. עלינו רק ללמוד לפתוח את הלב ולפקוח את העיניים.
ובשבוע שלפני ט׳ באב, ימים המיועדים למינוף של אהבת חינם, נפלו מילותיו של אורי שכטר על אוזניים כרויות ועל לבבות פתוחים. הסיפורים של אורי באו כשמן הטוב בעצמותינו היבשות וכמים צוננים על נפש עייפה.
אורי שכטר הניח מאחוריו קריירה מפוארת של ניהול חברות גדולות וארגוני ענק, ובימים אלה הוא מקדיש את כל זמנו לפעילות חברתית ולתיקון לבבות שבורים. אורי מדלג בין קהילות ומוסדות חינוך והשכלה גבוהה בכל הארץ, נותן שיחות והרצאות, ומספר סיפורים מרגשים ומעוררים על גילויי חסד ואמונה בעם הנפלא שלנו.
02
ההר המחבר את
ההיסטוריה היהודית
אלידע בר שאול המלא והגדוש, בהתלהבותו הידועה, הפליא להנחות אותנו בין שבילי ההיסטוריה עתיקת השנים של הר הזיתים, תוך שהוא ממטיר עלינו ידע עצום ורב. ברוח התקופה הוא הפליא לדבר על המסירות של עם ישראל לארצו ולתורתו. (אלידע ודאי יכעס עלי אם אגלה לכם שהוא ממש גאון, אבל אגלה לכם בכל זאת).
אלידע הוא נכד ונצר מפואר לרב הגאון של רחובות, איש החסד, אוהב הארץ, הרב אלימלך בר שאול (ממייסדי ישיבת הדרום).
בדבריו, שזר אלידע קווים מפורטים לדמות הגיבור היהודי, דמות הנשקפת היטב בשבילים המחברים בין חלקות הקבורה וציוני הקדושים הטמונים בהר הזיתים. הסיור קיפץ ודילג בין תקופות שונות בהיסטוריה היהודית, וכך התחברו להם יחדיו ימיו של אור החיים הקדוש – רבי חיים בן-עטר – שנולד במרוקו ונפטר לפני כ- 360 שנה בט״ו תמוז, יחד עם גיבורי המחתרות ולוחמי צה״ל, הראי״ה קוק והרב צבי יהודה, והרב הראשי לצה״ל הרב שלמה גורן ומשפחתו. משם המשכנו אל חלקת קדושי גוש קטיף השוכנת בפסגת הר הזיתים ליד קברו של ש״י עגנון. בסוף חודש אב תשס״ה, לפני 21 שנה בדיוק, נעקרו ארונותיהם של קדושי גוש קטיף מבית העלמין בחבל עזה. רובם נטמנו בחלקה מיוחדת, ליד קבר האחים של חללי הרובע היהודי ממלחמת הקוממיות. במקום הצופה אל הר הבית. דמים בדמים נגעו.
03 תכלית הכוסף
חדורי השראה ורוממות הדלקנו נרות שבת בחדר האוכל וגלשנו כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה, אל מצפה רחבעם, כדי להתפלל מנחה ולקבל את המלכה העולה מבין ההריסות של קודש הקודשים.
רוח הקודש נשבה חרישית מהר המוריה ובידרה את דפי ספרי התפילה שאחזנו בידינו. התפילה במצפה רחבעם, מפיו מפיק הנפלאות של ר׳ ישראל פרנס, הרקיעה שחקים, הרעידה לבבות, ונחתה ביעף על מכונו של בית שלישי. הקהל הרב הצטרף לניגונים בשירה ובריקוד נלהב תוך הבעת תכלית הכוסף והכיסופים לבניין בית הבחירה. מול הר הבית ששועלים מהלכים בו, התפילות המרגשות בימי החורבן מקבלות משמעות עמוקה.
מהר הזיתים נשקף נוף מהמם. כאן עמדו רבבות בני ישראל וצפו בעבודת הכהנים תוך שהם מתבשמים עד שיכרון חושים מעשן הקטורת המיתמר מבית המקדש.
04 אנשי החיל
במשך השבת שמענו שיחות מרתקות מהרב פרופ׳ יגאל שפרן, שסיפר לנו על שאלות קשות שהופנו אליו בימי המלחמה, ובהן דילמות מתחום ההלכה והאתיקה הרפואית, אודות פצועים גיבורים שמסרו את נפשם בימי המלחמה.
הרב הדיין, לוחם גבעתי, המזרבב הלאומי, אברהם זרביב, סיפר כיצד הצליח במאמץ רב להביא לשינוי בשיטת חיסול תשתיות הטרור בעזה ובלבנון. בתחילת המלחמה נכנסו כוחות צה״ל לבתי מחבלים כדי לטהר אותם ממוקשים וכדי לאתר פירי מנהרות. הרב זרביב התמיד בשיטתו להרוס קיני מחבלים בלי להיכנס אליהם, ולמוטט אותם על פירי המנהרות. השיטה של הרב הצילה עשרות לוחמים מכניסה לבתים ממולכדים, ומנעה את כניסתם של לוחמינו הגיבורים אל תוך מארבי תופת של מחבלי חמאס. כך ירד מפלס ההרוגים והפצועים כמעט לאפס, גם בחטיבת גבעתי וגם בחטיבות נוספות.
הרב, סא״ל הראל קצין, הלוחם מכפר מימון, השיב על כמה שאלות מרתקות: האם אפשר להגזים בתפילה? האם אפשר להגיד בתפילה דבר שחוטא לאמת? הרי חובה עלינו לקיים את דברי הפסוק: ׳מדבר שקר תרחק׳. מתוך כך עסק הרב בשאלה האם נוכל השנה לומר בתפילתנו משפטים כמו: ״העיר החרבה הבזוייה והשוממה מבלי בניה״… הלא ברוך ה׳ העיר כבר אינה בזויה ובניה ממלאים אותה כצאן ירושלים במועדיה. אם נוסיף ונאמר את הנוסח הישן כאילו לא קרה דבר – האם לא נחטא לאמת?
רמז לתשובתו מצא הרב בדבריה של נעמי שמר שענתה בחכמתה לעמוס עוז. עמוס עוז שאל אותה מדוע כתבה בשיר ירושלים של זהב ״איכה יבשו בורות המים ככר השוק ריקה״? הלא הככר מלאה ערבים השותים מבורות המים. נעמי שמר השיבה לו שכאשר אין יהודים בירושלים – העיר ריקה ועומדת בשיממונה…
באותה רוח נאמר: למרות הבנייה המטורפת בירושלים, למרות שכמעט חצי מהעם היהודי נמצא כבר בארץ ולומד תורה במדינת ישראל כפי שמעולם לא היה… כשבית המקדש עדיין עומד בחורבנו, וירושלים מוקפת בשכונות של מאות אלפי נוכרים… יש עדיין הרבה על מה להתפלל ויש לנו עוד הרבה מה לתקן ולשאוף.
05
שלום רב שובך ציפורה נחמדת
אור אלון וציפי חוטובלי, ששבו משליחות ממושכת באנגליה, בה כיהנה ציפי כשגרירת ישראל, תיארו את החוויה של ישראלי שורשי העומד בגאון מול מלכת אנגליה. ציפי סיפרה על התפקיד האסטרטגי שמילאה כשגרירה בבריטניה. היא תיארה בדאגה את האנטישמיות הגואה באירופה, והדגישה את הצורך החיוני בהסברה ישראלית רחבה, חכמה ועוצמתית בכל היבשות ובעיקר באמריקה.
הקהל ישב מרותק במשך שעות. הקשב היה מדהים עד שאפילו המואזין לא הצליח לקרוע את חוט המחשבה שלנו.
06
הוא יברך את חיילי
צבא הגנה לישראל
ישראל פרנס הפליא לכוון, כדרכו, והפעם מול הר הבית, בתפילות מרגשות ומלאות כוונה, לשלום המדינה ולשלום חיילי צה״ל. עין לא נותרה יבשה.
הסעודות המופלאות היו עשירות בגשם וברוח. מתובלות בעושר של דברי תורה, בסיפורי חסידים מחכימים, בשירה ובריקודים.
סרן יהלי ב׳, לוחם צה״ל, סיפר על פציעתו הקשה כמפקד ביחידת צמ״ה ועל מסע השיקום הארוך שעבר. יהלי סיפר שעוד כשהיה מרותק למיטתו בבית החולים התעקש לחזור ולפקד על הכוח. וכך היה. יהלי מדבר בענווה גדולה, אבל עם כל הענווה – מתוך דבריו ניכרת גבורה שאין לתאר, גבורה יהודית שיש רק ללוחמי צה״ל.
למרות פציעתו הקשה, יהלי משרת היום כמפקד ביחידתו.
במהלך השבת הבטתי ביהלי, שעה שעמד בתפילה מול הר הבית, בעינים דומעות, כאומר תודה לה׳ על שבאורח פלא זכה להתקרב לתורה ולמצוות לפני מספר שנים, ועל הקשר בין אמונתו העזה שעה שחייו היו תלויים מנגד, לבין החלמתו המתקדמת מהפציעה הקשה.
הקהל העצום, ובכללו המשפחות השכולות שהשתתפו איתנו בסופ״ש של קרן אביה בהר הזיתים, הריע ממושכות לגיבור ישראל. יהלי, שכולו אומר צניעות וענווה היה נראה מעט נבוך מהפרגון הענק. אך החיוך שלו, שבא מביישנות טבעית, הסגיר אמונה פנימית ועוצמות רוח בלתי רגילות.
אשריך ישראל שאלו הלוחמים שלך שיוצאים כחלוצים לפני המחנה, בצבא ה׳.
07 ז׳בוטינסקי חזה את השואה
בשבוע שעבר, בעיצומם של ימי האבל על חורבן הבית, מלאו 86 שנים למותו של זאב ז׳בוטינסקי. כמדי שנה, חיים יואבי רבינוביץ׳ מביא את אזהרותיו, (הנבואיות כמעט), של זאב ז׳בוטינסקי טרם השואה. באותה שעה עמדו מנגד אנשי שמאל ומתנגדי הציונות, שהורו לקהילות שלהם לא לעלות לארץ.
ז׳בוטינסקי הלך בדרכו של הראי״ה קוק, שכבר לאחר מלחמת העולם הראשונה, התריע על סכנת האסון המתרגש לבוא על יהודי אירופה אם לא יעלו מייד לארץ ישראל.
א. ז׳בוטינסקי וינה, אוגוסט 1932: ״לא נותרה לנו אלא דרך אחת, שהיא מציאותית וראויה למאמץ: עלייה המונית מרוכזת לארץ; ארץ-ישראל משני עברי הירדן כמדינה עברית״.
״יהודים חסלו את הגלות! ולא – הגלות תחסל אתכם״. והדרך לחיסול הגלות היא פינוי הגולה ועלייה לארץ ישראל.
ג. ז׳בוטינסקי, ספטמבר 1935: ״חיים אנו, כפי הנראה, על מפתנו האחרון של התהום, ערב השואה המכרעת בגיטו העולמי״.
ד. ז׳בוטינסקי ורשה, אוקטובר 1936: ״מתוך הרגשת עצמאותנו הלאומית … רוצים אנו להציל את היהדות מפני הלבה המתקרבת – ורבותי, היוכל אחד מכם להכחיש שלבה זו קיימת, שהיא הולכת וקרבה אלינו, ועלינו לבקש אמצעים כנגדה?״
ה. ז׳בוטינסקי, פולין 1936: כשערך ז׳בוטינסקי את סיורו בפולין, והעלה את רעיון ה״אוואקיואציה״, (פינוי הגטאות היהודיים בחו״ל ועלית היהודים לארץ), הקים עליו את רוב הציבוריות היהודית שם. יריבים ואויבים מכל המחנות עשו יד אחת להשתיק את קולו של ז׳בוטינסקי. חלק מראשי המפלגות הציוניות, ואיתם אנשי ה״בונד״ ומנהיגי ״אגודת ישראל״ חברו יחד להוקיע את ״עוכר ישראל״, המבקש ״לגרש״ את היהודים מפולין ו״לערער״ את מעמדם כאזרחים שווי זכויות.
גם בני האינטליגנציה היהודית התייצבו מול ז׳בוטינסקי. הם לא נרתעו מלהטיל בו את האשמה הנוראה, כי הוא מתחבר עם האנטישמים הלוהטים ביותר, על מנת לגרש את היהודים מן האדמה בה הם מושרשים זה מאות שנים, וכי הוא מנסה לשלול את זכויותיהם, שהשיגו לאחר עמל כה רב. הסופר שלום אש עשה עצמו פה לשוללי תוכנית האוואקיוציה והכריז: ״צריך להיות בעל לב של אבן ומשולל כל רגש אנושי לסבלות בני-אדם, כדי להוציא מן הפה מילים כאלו, וכדי למצוא את האומץ המחפיר לבוא בשעת אימים זו בהצעה כזאת ליהודי פולין … אוי לאומה שאלה מנהיגיה!״.
ו. ״דבר״, אוקטובר 1936: ״שאין אנו רוצים ולא יכולים להיות מגורשים לארץ ישראל בעזרת אנטישמים פולנים הרודפים אותנו ורוצים בחורבננו. על זכות קיומנו באירופה לא נוותר״.
ז. ז׳בוטינסקי נאם בוורשה בתשעה באב תרצ״ח אוגוסט 1938 – כשנה לפני תחילת החורבן: ״מזה שלוש שנים אני פונה אליכם, יהודי פולין, עטרת יהדות העולם. אני מזהיר אתכם בלא הפוגה, שהקטסטרופה (האסון) מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי ליבי שותת דם על שאתם, אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר הגעש שיתחיל תיכף לפלוט את אש ההשמדה. אני רואה מראה איום; הזמן הוא קצר ואפשר עוד להינצל. אני יודע; אינכם רואים, כי אתם טרודים ובהולים בדאגות היום יום.
האזינו לדברי בשעה השתים-עשרה; למען השם! יציל נא כל אחד את נפשו, כל עוד יש זמן לכך, – והזמן קצר!
ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מהקטסטרופה, יזכו לרגע החגיגי של שמחה יהודית גדולה: לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזאת, אך בני כן! אני מאמין בזאת כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש, אני מאמין באמונה שלימה.״
ח. ז׳בוטינסקי במאמר בעיתון ׳המשקיף׳ חודשיים לפני החורבן: ״ואני אומר לכם, חברים נכבדים, כי אין זה מעבר אל סדר היום אלא אל החורבן. ח-ו-ר-ב-ן, למדו את המילה הזאת בעל פה, והלוואי שאנכי אתבדה.״
היהודים ששמעו לאזהרותיו של הרב קוק ושל זאב ז׳בוטינסקי ועלו לארץ ישראל, זכו להינצל. הם התמודדו כאן בגבורה עם שלטון בריטי אכזרי, לא נשברו ולא הרימו ידיים. הפריחו את השממה, הקימו צבא של מחתרות ונאבקו על עצמאותנו בארץ ישראל. הקימו את המדינה ואת צה״ל וסללו בזיעת אפם את הדרך המשגשגת לדורות הבאים. המפעל הציוני, מאז ועד היום, רווי בניסים גלויים, בניצחונות אדירים ובאמונה גדולה.
***
שבת שלום של אהבת כל אחד ואחת מישראל. חיבוק עז לפצועי צה״ל. הצדעה מיוחדת למשפחות הפצועים הגיבורים, לאמהות ולאבות של הפצועים, לאחים לאחיות, לסבים ולסבתות, הניצבים יום וליל לצד מיטתו של הפצוע וסועדים אותו במשך חודשים רבים ואפילו שנים. הם הם מצילי חיים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
