02
פרשת וארא מלמדת אותנו על שבע המכות הראשונות ופרשת בא על שלושת האחרונות. על פי דעה אחת בחז"ל המכות התחילו בראש חודש שבט (כל מכה נמשכה שבוע שלם) עד י"ד ניסן. מכות מצרים הן שינוי מהותי של עולם הטבע – מלמעלה ועד למטה; מן הדם הנוזלי ועד נפשם של הבכורות. הרעיון של עשרת המכות הוא שהעולם שלפני יציאת מצרים והעולם שאחרי יציאת מצרים – אינו אותו עולם. מה שהיה הוא לא מה שיהיה. סדרי הטבע, הקונספציות, השאננות – כל אלה מתנפצים להם במהלך עשרת המכות.
02
פרשת וארא מראה לנו כיצד לצאת ממיצרי העולם הטבעי. היציאה לחירות מהגבולות החומריים מלווה בקריסת שבע מערכות החיים של ארץ המֵיצרים והמגבלות. המכות מערערות את יסוד החיים הבסיסי ("דם"), את היכולת לקפוץ ולדלג מעל הפגיעה ביסודות ("צפרדע"), את הקרקע שמתחת לרגלי האדם ("כינים"), את החייץ בין המרחב האנושי לבעלי החיים ("ערוב"), את הרכוש ותחושת הבעלות ("דבר") ואפילו את האוויר ("שחין") והשמים ("ברד"). בפרשת בא מוכים החקלאות ("ארבה"), הקוסמוס ("חושך") ונפש האדם ("בכורות").
03
לעיתים אין מנוס משינוי טוטאלי. מה שהיה שוב לא יהיה. התמוטטות כל המערכות מבשרת על קריסתו של העולם הישן; עידן אלילי מוגשם שיעלם מן העולם, ויפנה מקום לעידן עתידי של חופש ותקווה. גם כיום כדאי להתכונן לשינויים משמעותיים בעולמנו לאחר המלחמה, ולא דווקא לרעה.
04
בחודשים הללו, כרבים אחרים, אני מסתובב הרבה ברחבי הארץ – לוויות, ניחום אבלים, ביקור פצועים, משפחות וחברים. במהלך המפגשים הללו, הטעונים כאב, ישנו כאב אחד שצף פעם אחר פעם: כיצד בזמן שטובי בנינו נופלים ונפצעים בעזה, ישנם כאלה בתוכנו שממשיכים להחליש, לשנוא ולהסית? אחת האלמנות של גיבורי צה"ל מאחד הישובים התבטאה באוזני: "שאני שומעת חלקים מהתקשורת או את הדורסנות של שופטי בג"ץ אני מרגישה שבעלי נפל לשווא".
05
עניתי לה: ראשית, חשוב להפנים שאותם מחלישים הם קבוצה קטנה ורעשנית. הם אמנם אליטת-עבר ששרידיה שולטים עדיין בתקשורת ובמשפט, אולם כוחם קטן הרבה יותר ממה שנדמה. הראיה לכך היא פשוטה: אם אותה קבוצה – שאיימה במשך שנה בסרבנות גיוס ובהרס הכלכלה – הייתה אכן מייצגת את הציבור הישראלי כפי שהיא מדמיינת, מדינת ישראל הייתה מתמוטטת בשביעי לאוקטובר. בפועל התברר שרוב מוחלט של אזרחי ישראל נמצאים במקום אחר. ב"ה
06
שנית, במשך שנים רבות הציבור האמוני רצה, ולו בתת-הכרה, לקבל "אישור" למעשיו מהאליטה הישנה של מדינת ישראל. כעת, כשמתברר שהאליטה (בעיני עצמה) שונאת אותו רק ביתר שאת, נוצרת הזדמנות לחדד לעצמנו שאנו פועלים למען האמת גם ללא מחיאות כפיים, לשם שמים; ועדיף שכך.
07
שלישית, המלחמה הנוכחית רק הבהירה, למי שהיה צריך הבהרה, מי הם עיקר הכוחות שנושאים על גבם כיום את ביטחון ישראל. ישנם אנשים נפלאים בכל המגזרים, והנופלים לצערנו מגיעים ממקומות שונים. אולם ביחס לחלק מהצייצנים או מהשופטים שאינם מבינים את גודל השעה – קיים פער בין הבעלות שהם תובעים על המדינה כי הם היחידים שמשרתים וכו' – לבין המציאות; וזה בלשון המעטה. הדברים נכונים בכל המישורים – הכלכליים, התרבותיים והדמוגרפיים. הרוב המכריע של הציבור היהודי הוא מסורתי ולאומי והמלחמה רק מאיצה את התהליכים הללו. "תראי", אמרתי לאלמנה והצבעתי על ילדיה ועל עשרות ילדים נוספים שהתרוצצו ברחבי הישוב, "זה העתיד של מדינת ישראל. בעלך לא נפל לשווא, הוא נפל למען הילדים הללו שיחיו במדינה טובה עוד יותר משלנו".
נדמה לי שהדברים ניחמו אותה מעט.
אנחנו ננצח בעז"ה. בחוץ ובפנים. ■
