מחזיר אותנו למסלול

מדי פעם בורא עולם נותן לנו סטירות קטנות, שמטרתן בדרך כלל להחזיר אותנו למסלול נכון ולתקן את הדרוש תיקון, כמו שכתוב בספר משלי ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח״. אין לנו שליטה על הקלפים של החיים שבורא עולם נותן לנו, גם אם מדובר לכאורה בקלפים שנראים לא משהו. אבל כן יש לנו שליטה איך לשחק בעולם עם הקלפים שניתנו לנו.
אשתף בכמה דוגמאות.
01
לפני כשבוע וחצי הגעתי להרצאה באזור ירושלים, וכשנכנסתי לאולם ההרצאה ראיתי שכולם עסוקים ולא היה נראה לי שהם בכיוון של לשמוע הרצאה. ניגשתי לאחד המנהלים במקום והתברר לי שבכלל לא הייתי אמור להרצות שם.
הסתכלתי שוב על הוואטצאפ והתברר שטעיתי ושבסופו של דבר ההרצאה לא נסגרה באופן סופי. בהודעה היה כתוב ׳לא סופי׳ ואני בטעות ראיתי ׳סופי׳. באמת לא הוזמנתי להרצות במקום…
בהתחלה הייתי קצת בהלם ואפילו הרגשתי בתוך ליבי מעט ביזיון על הסיטואציה המביכה, גם המנהלים במקום היו קצת במבוכה. לקח לי כמה שניות להתאפס על עצמי, ואז אמרתי להם – ״הכול טוב והכול לטובה, לא קרה כלום, אתם לא אשמים, כנראה לא הבנתי נכון״.
02
ניצלתי את הזמן שהתפנה לי לקפוץ לכותל המערבי להתפלל יחד עם בתי היקרה שליוותה אותי באותו יום, ולאחר מכן המשכנו להרצאה הבאה. נזכרתי שקרה לי פעם מקרה דומה.
הגעתי ערב אחד להרצות בבית ספר באשדוד לצוות המורים. בדרך התקשרתי מספר פעמים למנהל בית הספר ולא היה מענה. כשהגעתי לאשדוד הוא ענה. שאלתי אותו איך מגיעים אליהם והוא מייד הבין את הטעות ואמר לי ״מה? המזכירה לא עדכנה אותך שהמפגש של הצוות בוטל? כנראה שזה קרה בגלל שהיא יצאה לחופשת לידה״. אמרתי לו בחזרה: ״לא קרה כלום, שמעתי שירים ושיעור טוב בדרך, הכול טוב והכול לטובה״.
המנהל אמר שיטפל בנושא למוחרת, התעקש לשלם לי על ההרצאה שלא העברתי, והזמין אותי להרצאה נוספת לכל הצוות. אז באמת הכול היה טוב והכול לטובה…
03
בוקר אחד לפני כשנה לקחתי את שני ילדינו הקטנים לתחנת האוטובוס, ולפני שיצאתי מהחניה אמרתי להם לחגור את חגורת הבטיחות. נסעתי עם הרכב בכביש היורד מביתנו, הכביש היה פנוי לחלוטין, למעט רכבים החונים בצידי הכביש. פתאום שמעתי בום חזק ולא הצלחתי להבין מאיפה זה הגיע.
עצרתי במהירות, יצאתי מהרכב וראיתי שאחת מהשכנות נכנסה ברכב שלי בעוצמה וגלגל הרכב שלה ניתק ממקומו. גם אני זכיתי למכה מכובדת בצד השמאלי של הרכב.
השכנה יצאה בבהלה מהרכב, בעוד ילדיה הקטנים חגורים בספסל האחורי ומייד התנצלה. ״לא ראיתי אותך, אתן לך את הפרטים של הביטוח שלי״. אמרתי לה בחזרה: ״הכול בסדר, תטפלי בילדים שלך, תדאגי לקחת אותם לגנים, אנחנו כבר נדבר ברוגע בהמשך״.
לאחר שעזבתי את המקום והמשכתי הלאה, הודיתי לבורא עולם על הסטירה הקטנה שהוא נתן לי על הבוקר.
04
אסיים בסיפור מלמד על סטירה שסיפר לי אחד משכניי בראש צורים.
לפני מספר שנים ניהל השכן שלי תיאטרון לנוער בסיכון בירושלים. באחד הימים הגיעו כל החבר׳ה, למעט בחור אחד שהיה מהשחקנים הראשיים בהצגה. החבר שלי שאל את כל החבר׳ה איפה הבחור והם ענו לו שהבחור נעצר ושאבא שלו הגיע לשחרר אותו בערבות.
כשהגיע הבחור בסופו של דבר, חברי שאל אותו מדוע הוא איחר. הבחור סיפר את שאירע ומדוע נעצר, ואז המשיך וסיפר על אבא שלו שהוציא אותו בערבות. הוא הוסיף את המשפט המצמרר הבא: ״הוא הוציא אותי בערבות והבן כלב הזה אפילו סטירה לא נתן לי״.
זה נכון שכל סטירה שמקבלים כואבת ולא נעימה ובדרך כלל אנחנו לא בוחרים לקבל אותה, אבל מה שכן אנחנו יכולים לבחור – זה איך להתייחס לסטירה וכיצד להתקדם מפה והלאה, ולזכור שתמיד, אבל תמיד, שמאחורי הסטירה עומד מנכ״ל העולם, והוא לא שונא אותנו או מנסה לענות אותנו – אלא מנסה להחזיר אותנו למסלול…■