מיכל וולדיגר

אבא
אליעזר יעקב. אביו היה הרב ראובן טרופ זצ״ל שהקים את ישיבת “הישוב החדש” ואבא שלו, סבא רבא שלי, היה הגרנ״ט, ראש ישיבת ראדין. אמו, סבתי, ממשפחת וינוגרד הידועה. אבי התייתם מאביו בגיל צעיר וגדל אצל סבו, הרב זאב ישעיהו וינוגרד זצ״ל, ראש ישיבת “עץ חיים”, ממש על שוק מחנה יהודה. לפני 12 שנה זכיתי ועברו הוריי להתגורר בשכנות אלינו, בגבעת שמואל.
אמא
רבקה, מורה בכל רמ״ח אבריה. זכיתי לזוג הורים שכל כולם למען המשפחה והילדים והיום ברוך השם גם למען הנכדים ולמען הנינים. אמא באה מרקע חסידי, אבא שלה היה חסיד אלכסדר ואמה חסידת גור. סבא וסבתא שלא הפסיקו לדאוג לנו, הנכדים, עד יום מותם.
החצי השני
אורי, עובד ב-THJ. האיש שלצידי, שלולא הוא שום דבר לא היה קורה. יחיד בדורו. בכל דבר שנוגע יודע הכל ומבין הכל. זכיתי, אשריי. הוא נולד בגרמניה לאב ניצול שואה ואמא צברית ושני אחים גדולים יותר, וכשהיה בן 10 עלתה כל המשפחה ארצה. סביו, אבא של אביו, היה המייסד וראש קהילת ברסלב בקרקוב ונספה בשואה האיומה.
הכרנו בגיל צעיר בבני עקיבא. חברה יקרה שלי, דסי שפירא (לבית קמיל) שנפטרה ממש לא מזמן היתה באופן עקיף השדכנית. למדנו יחד באולפנית בת״א ובאתי להתארח אצלה בשבת. בסניף בנ״ע נפגשנו וכל היתר היסטוריה. התחתנו בגיל 20 והיום יש לנו, חמישה ילדים, נכדה ונכד (כן ירבו).
⋅ ⋅ ⋅
למען הציבור
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בעשייה, כל הזמן. אומנם הצלחתי בלימודים, אבל דברים אחרים העסיקו אותי. ובתור ילדה היה חשוב לי להיות בועד הכיתה, במועצת תלמידים, לתקן, לקדם, לעשות. נבחרתי לשמש כרבנית פורים וכמובן, איך אפשר שלא – מדריכה בבני עקיבא. אפשר לומר שאת רוב ימי נערותי העברתי בסניף בנ״ע. כשבגרתי, לצד עבודתי כעורכת דין, התנדבתי רבות, בעיקר בתחום של נוער בסיכון.
מחאות הימין
זוכרת בערפל את הגירוש מימית, הייתי ילדה צעירה, אבל את הגירוש מגוש קטיף אני זוכרת היטב. נסעתי עם הילדים להפגין ולצעוק את צעקת הארץ והעם. זכויות אדם נרמסו באותם הימים ברגל גסה, ונקראתי ללכת לבקרם בתוקף תפקידי כעו״ד. היה מזוויע לראות כיצד נכלאו אותן בנות. ניסו לשבור אותן, בעיקר ברמה הנפשית ופשוט צבטתי את עצמי כדי להאמין שזה קורה במדינת ישראל.

בריאות הנפש

הצד החברתי נגע תמיד לליבי. ובחיי הבוגרים השתדלתי לפעול בעמותות ומיזמים למען החלשים והשקופים בחברה. עוולות לא נתנו לי מנוח.  לפני כ- 15 שנה קרוב משפחה שלי התדרדר לסמים, נער ‘נורמטיבי’ לגמרי ומאז התוודעתי לעולם כואב ומאתגר זה. גיליתי עולם חסר, נפשית, טיפולית ורפואית. בעקבות ההתמכרות התפרצה אצלו גם מחלת נפש, ואז נחשפתי לעולם שלם של הפלייה על רקע המחלה, סטיגמות ודעות שליליות. הן בקרב הקהילה והחברה והן בקרב אנשי המקצוע עצמם.  בעיקר גיליתי עולם מלא בכאב, הזנחה, לא רק של בני המשפחה והמתמודדים, אלא גם של המערכת. אתה מצפה מהמדינה שתטפל בדברים כאלה, אבל מגלה שגם המערכת נגועה בסטיגמות.

המקרה שהיה אצלנו במשפחה טלטל אותי, כי אם היו תופסים בזמן את אותו ילד ומטפלים בו, אם לא היתה סטיגמה והילד היה מקבל את הטיפול, אם היו מספיק מטפלים ושירותים נגישים, הוא היה יכול לגדול לצד ההתמודדות ולחיות חיים טובים ומשמעותיים. כיון שזה לא טופל כמו שצריך בשלב המוקדם, האדם פשוט הלך ונעלם והמחלה הלכה וגדלה.

החלטתי שאני לוקחת את התחום הזה כמשימת חיים.

גבעת שמואל

נבחרתי למועצת העיר גבעת שמואל אחרי שפנו אלי וביקשו שאתמודד. החזקתי את תיק הרווחה בעירייה והייתי יושבת ראש וועדת סמים ואלכוהול חמש שנים. עשייה מאד משמעותית.

בת עמי

לפני כחמש שנים הוצע לי לשמש כיושבת ראש עמותת “בת עמי” (אמונה-אלומה), נעתרתי בשמחה ועשיתי זאת במשך ארבע שנים באהבה רבה. הצעירים והצעירות בשירות הלאומי הם הסיירת החברתית של מדינת ישראל. הם תורמים למדינה רבות ולצערי לא זוכים להכרה מספקת. יש הרבה מה לעשות בתחום השירות הלאומי ואני מקווה לקדם גם את התחום החשוב הזה. 

במקביל לפעילותי בבת עמי, המשכתי לטפל בבריאות הנפש, ליוויתי משפחות, השתתפתי בדיונים ולא הנחתי לרגע. הקמתי גם את ארגון “אמונת״כ”, שמלווה משפחות עם תחלואה כפולה, כי אותם אנשים לא זוכים לטיפול ראוי ונזרקים ממקום למקום וממשרד למשרד כמו תפוח אדמה לוהט.

הכנסת

אני חושבת שזה מקום חשוב, שבו מקבלים החלטות ומכריעים איך מדינת ישראל תיראה. זו עבודה לא קלה. העבודה לא מסתכמת בכמה פעמים היית במליאה או בוועדות השונות, אלא בכל העבודה סביב השעון.

שליחת ציבור

שבתות הן המצאה גאונית. אני מתנתקת מהכל ומתרכזת בטוב. כל בוקר, כל יום בתפילה אני פונה לריבונו של עולם, מזכירה לעצמי ומבקשת שלא יגבה ליבי ואצליח להישאר צמודה לערכים שלי. לכן כשאני נקלעת למצבים מורכבים וקשים, זה לא פשוט וקל, אבל הצבת הציבור מול עיני וההבנה שאני סך הכל שליחה מקלים על התחושות של אכזבה.

נכון לרגע הזה אני לא מתחרטת שבחרתי בדרך הזו.

⋅ ⋅ ⋅

בצלאל סמוטריץ

איש מדהים. ערכי וחכם, גאה להיות חלק מהרשימה שהוא מוביל. אדם עם לב ענק, חדור שליחות ולומד כל תחום בענווה ויסודיות. 

אריה דרעי

לא מכירה אותו מספיק, אבל בהחלט ניכרת מנהיגותו. אני חברה טובה ומעריכה מאוד את כל חברי הכנסת מש״ס.

הח״כים החרדים

אני יושבת לידם במליאה והמרחק בין הסטיגמות בתקשורת למציאות, כל כך גדול. אני רואה אנשים עם אכפתיות לעם ישראל. ההערכה שלי אליהם עלתה מאד מאז שאני בכנסת.

נתניהו

איש גדול. תרם רבות למדינת ישראל ואני מעריכה ומודה לו על כך מעומק הלב.

מיכל וולדיגר

אוהבת אדם, מודעת לעצמה, מכירה את היתרונות ואת החסרונות שלה ולומדת להשלים איתם.  האני מאמין שלי הוא “ לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה”. עלינו לפעול כאילו הכל תלוי בנו ולדעת ששום דבר לא תלוי בנו.